דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה לט
נדרשתי לאשר שאלני זה האיש מוכ"ז הרבני המופלא מו"ה יצחק אלקנה גוטמאן נ"י מפה"ק יאברוב יצ"ו לעיין בדינו אשר זה כמה שנים אשתו נשתטית ויצאה מדעתה עד שא"א לו לדור עמה כי אין אדם דר עם כחש בכפיפה וגם אינה ראוי' לקבל גט מחמת שטותה ולפרקים חוזרת לחלמותה ובעת הזאת היא כאחת הפקחות וכך הי' זה פעמים רבות שנשטית ונתרפאית וחזרה ונשטית והוא יושב גלמוד שרוי בלא אשה ודופק על פתחי להורות לו הלכה למעשה אם יש מקום להתיר לו לגרשה בעת חלומתה או להתיר לו לישא אשה על אשתו עפ"י היתר מאה רבנים:
תשובה
מקודם נבאר החלוקה הראשונה בעתי' חלומה ועתים שוטה אם יכול לגרשה בעת חלומתה. והנה בשוטה שאיננה מתרפאית בשום פעם מתניתין הי' ר"פ חרש נשתטית לא יוציא וקאמר עלה ר"י ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בע"כ ומ"ט אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ומוקי לה ביודעת לשעור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דאז אינה מתגרשת משום תחז"ל יעו"ש ואמנם דין זה דעתי' חלומה כו' אם יכול לגרשה בעת חלומתה אינו מוזכר בתלמודא דידן רק הדין מבואר בירושלמי שם וז"ל הירושלמי נשתטית לא יוציא דבי ר"י אמרו משום גרירה פי' שנגררת אחר כל אדם ונוהגין בה מנהג הפקר ר"ז א' שאינה יכולה לשמור גיטה ר' נחמי' א' תלתא מיני איכא בינייהו עבר וגירש מ"ד מפני גרירה מותר פי' כיון דליכא אלא איסור דרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר אם עבר וגירש ה"ז גט מ"ד שא"י לשמור את גיטה אסור כיון דמדאוריתא לא הוי גיטא אפי' בדיעבד אסור יש לה אב למ"ד מפני גרירה אסור דהא אב א"י לשמרה מהפקר מ"ד שא"י לשעור את גיטה יש לה אב יכולה לשמור גיטה פעמים שוטה פעמי' חלומה מ"ד מפני גרירה אסור פי' דחיישינן שלא ינהגו בה מנהג הפקר בעת שטותה מ"ד שא"י לשמור גיטה יש לה עתי' שיכולה לשמור גיטה פי' ומתגרשת בעת שהיא חלימה ע"כ וממילא למה דמסיק בתלמודן דבבלי דאפילו ביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה לא יוציא משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר והיינו טעמא דגרירה ממילא דאפילו בעתי' חלומה א"י לגרשה גם בעת חלומתה דלטעמא דגרירה גם בזה חיישינן שלא ינהגו בה מנהג הפקר בעת שטותה וה"ה ביש לה אב. רק דנ"מ לענין עבר וגירש כיון דאינו רק מדרבנן בדיעבד הוי בזה גט אפי' בא"י לשמור גיטה דבכה"ג מיקרי יכולה לשמור גיטה כנ"ל. והנה יש להתבונן בדברי הירושלמי דקא' דלמ"ד משום גרירה גם ביש לה אב או עתי' חלומה אסור דהא עיקר תחז"ל כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר היינו משום דאם נימא דרשאי לגרש אותה ושוב לא תוכל להנשא לאחר דשוטה כיון דאינה בעלת דעה אינה בת קידושין כמבואר בש"ע אהע"ז סי' מ"ד להכי חיישינן אם לא יהיה בעלה משמרה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וזה לא שייך בעתי' חלומה דתוכל אז לקבל קידושין וכן ביש לה אב דיוכל האב לקבל קידושין עבורה ויוכל להשיאה לאחר וממילא דליכא למיחש בזה שלא ינהגו בה מנהג הפקר והמעיין בהרא"ש בשמעתין ובהגהות קרבן נתנאל יראה שהיא הערה גדולה אמנם באמת לק"מ דכבר כ' המוהרי"ו בתש"ו סי' נ"ב והביאו הד"מ אהע"ז סי' קי"ט דאפי' במקום דליכא למיחש שינהגו בה מנהג הפקר אפ"ה אין לחלק דלא פלוג חכמים בתקנת ושם בתש"ו מייתי לה מהא דמסקינן פ' החולץ דאפילו קטנה ועקרה צריכות להמתין אחר בעליהן ג"ח והיינו דבכ"מ דעשו חז"ל תקנה עשו גדר ומשמרה לדבריהם דאפילו היכא דלא שייך התקנה ג"כ אסור משום לא פלוג דאם יבואו להתיר בזה יפרצו בתקנתן מכל וחז"ל עשו חיזוק לדבריהן יעו"ש ובט"ז אהע"ז סי' קי"ט ס"ק י"ב ולהכי גם ביש לה אב או בעתי' חלומה אע"ג דבהו ליכא למיחש לגרירה כנ"ל מ"מ אסור משום לא פלוג וא"ש. ואמנם זאת אמינא לפ"ז דאפילו לדעת הסוברין והובא דעתם בהגהות רמ"א סי' קי"ט דהיכא דאסור לגרש משום תחז"ל שלא ינהגו בה מנהג הפקר אפילו אם עבר וגירש אינה מגורשת והיינו משום דגם בעבר על איסור דבריהם דאמרינן אי עביד לא מהני והב"ח ז"ל עשה סמוכין לדבריהם מהא דאיתא בפ' האשה שנפלו ד' פ"א כיון דא' רבנן לא ליזבן אי זבין לא הוי זבינא יעו"ש ועיי' ט"ז סי' תקכ"ד שהקשה מזה דא' דלא הוי זבינא אהא דפסקינן דאי עבר ומכר בשבת הוי מכירה ושיכל את ידיו לחלק דהיכא דאיכא איסורא לא הוצרכו חז"ל לבטל המעשה דדי שיש בו איסור ושום אדם לא יעבור ואם עבר קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימין אבל היכא דליכא איסורא רק דחז"ל עשו תקנה בדבר כמו דעבדו חז"ל תקנתא דלא לזבין הנכסים בשביל טובה האשה ואת"ל שאם מכר מועיל מה הועילו חכמים בתקנתן ודאי כל א' ימכור שהרי אין עליו עבירה וע"כ בטלו חז"ל המעשה דאי זבין ל"ה זבינא יעוש"ה ועפ"ז יש לדון הרבה לענינינו ואמנם אף כי דברי הט"ז בזה היא מילתא דמיסתבר ומתקבל מאד על הלב בכ"ז אית לי' פירכא מדוכתין סגיאין כאשר הארכתי בזה במק"א) ומעתה אמינא דביש לה אב או בעתי' חלומה דבאמת ליכא למיחש בהו שלא ינהגו בה מנהג הפקר רק דמ"מ אסור משום לא פלוג כנ"ל וזהו שייך רק לענין שלא לגרש לכתחילה דחששו חז"ל להתיר אף במקום דלא שייך התקנה פן יהרסו עי"ז עיקר תקנתם אבל באם עבר וגירש הרי באמת לא נעשה שום מעשה איסור והאיך נימא דלא אהני מעשיו משום דעבר על איסור דדבריהם דהא אם כבר נעשה המעשה וגירש אותה לא עביד איסורא כלל דהרי בזה לא תיקנו חז"ל באמת והאיך שייך לומר בזה דאעל"מ ולהכי אם כבר גירש לכ"ע הוי גט וראיתי בב"ש סי' קי"ט סקי"ב שהביא על הב' דעות המבואר בש"ע שם ביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה אם מגורשת בדיעבד וכ' הוא דפלוגתא זו היא נמי כשאב"י חי או שהיא עתי' חלומה לי"א אלו אפילו בדיעבד אינה מגורשת ולמה שהעליתי מגורשת בזה בדיעבד לכל הדיעות ולפע"ד היא נכון וישר:
ובדרך זה ארוח לן ליישב קושי' התוס' ב"פ חרש אהא דפריך שם ה"ד אילימי' דיודעת לשמור גיטה כו' ואלא דא' לשמור גיטה ד"ת מי מתגרשת כו' והקשו בתוס' אמאי לא מוקי ביש לה אב דלא שייך שא"י לשמור גיטה ומ"מ אסור מדרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ולהנ"ל א"ש דהנה אנכי הבאתי ראי' לדעה זו דבנשתטית שאי' לשמור עצמה אפילו בעבר וגירש אינה מגורשת מדיוק לשון הש"ס דקא' ר"י ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בע"כ ור"ט א' אינה מגורשת כו' ודיוק לשון התלמוד' דקא' מ"ט א' אינ' מגורשת ולא קא' אינה מתגרשת כדנקיט האי לישנא מעיקרא וזה מורה דאפילו אם גירשה אינה מגורשת דלשון אינה מגורשת אפי' בדיעבד משמע ואח"כ מצאתי לשארי הגאון בשו"ת נוב"י חאע"ז סימן פ"ד שעמד בדקדוק זה. ומעתה מיושב היטב קושי' התוספות דא"א לאוקמי למימרא דר"י ביש לה אב דא"כ תיקשה אמאי אינה מגורשת אפילו בדיעבד דביש לה אב בודאי אם עבר וגירש מגורשת וכנ"ל ולהכי מוקי הש"ס ביודעת לשמור גטה וא"י לשמור עצמה דבזה אפי' בדיעבד אינה מגורשת וא"ש ודו"ק היטב:
והנה ראיתי להרב גט פשוט שהקשה מדברי הירושלמי הנ"ל אהא דמצינו להרא"ש בתשובה כלל מ"ב ופסקו כותי' המחבר ואא"ז הרמ"א ז"ל באהע"ז סי' קי"ז דמי שאשתו נכפית רשאי לכופה לקבל גנו אפילו אחר תקנת רגמ"ה דבהנהו מומין גדולים שכופין את האיש לגרש כ"ש דכופין אותה דרגמ"ה לא העדיף תקנת האשה יותר מהאיש יעו"ש וקשה דהא אשה נכפית מיקרי עתי' שוטה עתי' חלומה כדמוכח פ' ראוהו ב"ד ד' כ"ח וכמבואר בחו"מ סי' רל"ה ועיי' בשו"ת הרא"ש בעצמו שם בכלל הנ"ל תשו' א' מחכמי מגענציא כ' ג"כ דנכפה בעת כפיתו כדין שוטה גמור. ולפ"ז אשה נכפת מימי' לימים א"י לגרשה ואף בעת שהיא חלומה משום שמא ינהגו בה מנהג הפקר בעת שטותה כנ"ל וא"כ תמוה דאיך פשיטא ליה להרא"ש דלולא חר"ג יכול לכופה לקבל גט ולא חש ולא הרגיש מהא דירושלמי דאוסר לגרש עתי' שוטה עתי' חלומה:
ואשר אנכי אחזה בישוב דברי עפת' ד"פ הרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ג דשוטה שיודעת לשמור גיט' וא"י לשמור עצמה כיון דמה"ת היא בת גרושין מצידו מוכן לגרש ורק משום תקנת האשה שלא ינהגו בה מנהג הפקר א' חז"ל שלא לגרשה. ולענין חיוב ממון כיון שא"י לדור עמה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטה מקמינן אדינא ופטור משאר כסות ועונה וכ' הח"מ בסימן קי"ט סק"ט דהיא רק לדין התלמוד שמגרשין בע"כ אבל אחר חדר"ג שאין מגרשין בע"כ אפילו בפיקחות א"כ אף בנשתטית חייב בשכו"ע וכן בשאין לו לסלק כתובתה דגם בלא תחז"ל אינו מוכן לגרש ג"כ צריך לקיים לה כל חיובי ממון יעו"ש ומעתה בנכפית שדינה כדין עתי' שיטה כו' וא"כ קודם חדר"ג דיכול לגרשה בע"כ אף דבנכפית איכו רשאי לגרשה משום תחז"ל שלא ינהגו בה מנהג הפקר מ"מ פטור הוא משכו"ע וכן לאחר חדר"ג אי נימא היכא שכופין גם אותו לא תיקן ר"ג דלא העדיף כחה מכחו והוי' כמו לדין התלמיד א"כ נהי דבבכפי' אין לגרשה מ"מ אינו חייב לקיים לה כל חיובי ממון וכנ"ל אבל אי נימא דר"ג העדיף כחה דאף במקום שכופין אותו מ"מ א"י לכופה ומעתה בשאר מומין א"י לגרשה בע"כ וגם א"י למנוע ממנה שכו"ע דזה חשיב כמו כפי' על הגט דמניעת דברי' אלו בכלל הכפי' הם כמבואר בפוסקים [וראיתי לש"ב בעל הפלאה בקו"א שמשכ' דיותר עדיף לכפותה ע"י מניעת שכו"ע מלגרשה בע"כ דגם באיש אף שאין כופין אותו לגרש מ"מ בנכפה כופין אותו עד שיא' רוצה אני ולהכי מוטב לכפותה ע"י מניעת שכו"ע עד שתא' רוצה אני ויש אתי דברים בזה ויבואר במק"א] וא"כ בנכפית ג"כ צריך לקיים לה כל חיובי ממון. ומעתה אמינא לבאר דברי הרא"ש בדרך נאות בעז"ה דז"ל השאלה שם במי שאשתו נכפית והוציאה מביתו והיה תובעת ממנו שכו"ע והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלת להסתופף אצלה וחפץ לגרשה ועני הוא ואין ידו משגת ליתן לה כתובתה והשיב דבהני מומין גדולים כמו נכפה שכופין אותו כופין גם אותה לקבל גט אפילו אחר חדר"ג ואם ממאנת לקבל גט יכול למנוע ממנה שכו"ע ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי זהו אינו טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב ע"כ והב"י והח"מ קיצרו ושינו בהעתקתו וגרעו והוסיפו בו דברים ועיי' בב"ש שם ודו"ק עיניך הרואות דשאלת השואל לא הוי כלל אם רשאי לגרשה כיון דנכפית הוי כמו עתי' שוטה אינו מגרשה משום גרירה רק דשאר באם הוא מצידו מוכן לגרשה ואין לו לשלם כתובתה אי רשאי למנוע ממנה בעודה תחתיו שכו"ע וע"ז השיב דבר על אופניו דבכה"ג לא תיקן רגמ"ה דלא העדיף כחה מכחו והוי כמו קודם התקנה וגם בכה"ג אינו יכול לעכב הגט משום דאין לו לשלם הכתוב' וא"כ נהי דאינו רשאי לגרשה משום תחז"ל שלא ינהגו בה מנהג הפקר מ"מ יכול למנוע ממנה שכו"ע כיון דמצידו מוכן לגרש רק דאנוס הוא מפני תחז"ל ולענין ממון אוקמוה אדינא משא"כ אי נימא דר"ג העדיף כחה ואף במומין גדולים שכופין אותו מ"מ א"י לכופה א"כ א"י למנוע ממנה ג"כ שכו"ע דזה הוי כמו כפי' על הגט וא"כ ה"ה בנכפית ג"כ א"י למנוע ממנה שכו"ע כנ"ל אך כ"ו דבאמת ר"ג לא העדיף כחה וגם דאינו יכול לעכב הגט בזה מחמת הכתובה וכיון דמצידו מוכן לגרשה נהי דא"י לגרשה מפני גרירה. מ"מ יכול למנוע ממנה שכו"ע ומעתה בשאר מומין כופין אותה לגרש ובנכפית דא"י להתגרש יכול למנוע ממנה כל חיובי ממון וא"ש ביאור דברי הרא"ש:
והוא עטרה לרא"ש ודו"ק בזה:
אמנם עדיין לא יצאתי ידי חובת עיוני ליישב בזה דברי המחבר וא"ז הרמ"א בסי' קי"ז שם שפסקו להדי' ספי הבנתם ובדברי הרא"ש דבאשה נכפית יכול לגרשה בע"כ והאיך יפרנסו הם דברי הירושלמי הנ"ל והב"י ורמ"א פסקו כותי' להלכה דאין לגרש עתי' חלומה כו' גם בעת חלומתה והאיך יסתרו ד"ע ומקום אתי לתרץ דבריהם עפמ"ש הט"ז סי' קי"ט ס"ק י"ב דכל זמן שלא נתחזקה שלשה פעמים בעתים שוות לא מיקרי עתי' שוטה ודייק לה מדברי הרשב"א שהביא הב"י שכ' דאם באקראי בעלמא נישטית ונתרפאית וחזרה ונשטית ונתרפאית כה"ג לא מקרי עתי' שוטה הואיל ואין לה וסת אין לחוש שתחזיר לשטות מחמת תרי זימנא ע"כ ודייק הט"ז מלשון וסת דנקיט דבעינן תרויהו שיהי' השטות בג' פעמי' ויהיה בעתים שוות אבל אם אינו שוה אלא היא איזו זמן בשטות ונתרפאית ואח"כ נזדמן בזמן אחר שנשטית אפילו כמה פעמים לא מיקרי מוחזקת בעתי' שוטה והיא בת גירושין ויכול לתת לה גט בעת חלימתה אפילו לכתחילה ואין לחוש שמא תחזור ותשטה יעו"ש ולפ"ז י"ל דההי' דהרא"ש מיירי ששעת כפיתה אינו בזמני' שוים ובכה"ג לא איתחזקה בעתים שוטה ושפיר יכול לגרשה בעת חלומתה:
אפס אחר שובי נחמתי דא"א לומר כן כי המעיין בתשובת הרא"ש שם שכ' דבאמת א"י לגרשה בלא כתובה דאם נכפית תחתיו הרי נסתחפה שדהו רק כיון דמן הדין הי' חייבת לקבל גט הכתובה היא רק כשאר חוב ואינו מעכב הגירושין יעו"ש:
ומדכתבן דהכי חייב בכתובתה משום דנסתפחה שדהו משמע דאם הי' יכול לברר הקודם שנתארסה היתה נכפית היה פטור מחיוב הכתיבה וכן כ' הח"מ והב"ש יעו"ש ובפ' המדיר דע"ז קא' שם הש"ס דבמומין שבגלוי אינו יכול לטעון על המומין ונכפה כמומין שבסתר דמי וה"מ דקבוע ליה זמן [פרש"י דנזהרת ביום זמנה לצאת בין הבריות אבל לא קביע לי' זמן כמומין שבגלוי דמי:
וא"כ א"א לומר דהרא"ש מיירי בשלא הוחזקה להיות נכפית בזמני' שוים דא"כ אין לה עת קבוע לכפיתה והוי מום שבגלוי דאפילו בידוע שהיתה נכפית קודם שנתארסה חייב בכתובתה ולמה לי' טעמא דנסתחפה שדהו אלא ע"כ דמיירי ביש לה תמיד זמן קבוע לכפיתה והוי מומין שבסתר וממילא דמיקרי ג"כ עתי שוטה ועוד דאי מיירי הרא"ש באופן שלא נתחזקה לנכפה ושוט' לאסור לגרש' מתחז"ל גם לא ניקל לו לגרש' מחדר"ג כיון דעדיין לא הוחזקה לבעלת מום ובודאי דלא התירו אלא בהוחזקה לנכפית:
וגם גוף דברי הט"ז אינם מחוורין אצלי כלל דאטו וסת זה כוסת נדה דשם אנו צריכין קביעת וסת לענין פרישה מבעלה או לענין דאורח בזמנו בא, אבל כאן אין אנו צריכין רק להחזיק הענין ובג' פעמים הוי חזקה ומה לי אם בזמן אחד או בזמנים הרבה אטו בקטלנית ושאר חזקות זמן א' בעינן זה לא שמענו ומסתמא בג"פ איחזקה דכאן לא לקביעת הזמן בא הוסת כי אם לקביעת הענין שבודאי תשוב לשטותה עוד הפעם ודמי לשלש נגיחות דהוי חזקה דהוא מועד לנגיחה בלי שום זמן כלל וכל אימת שנחלש מבלבלת דעתו והט"ז ז"ל הרכיב שני הוסתות וסת מקביעת הזמן עם וסת דקביעת הענין ולדעתי הם נפרדים זה מזה:
וכל הדברים ברורים וישרים למוצאי דעת.
ולזאת אנו אחראין לתירוצו של הרב ג"פ ז"ל שנסתייע מדין נכפה הנ"ל למ"ש המבי"ט ח"ב סי' ך' דמ"ש בירושלמי עתים חלומה עתים שוטה אינה מגורשת דהיינו עתי' חלומה ביום א' ועתי' שוטה ביום ההוא אבל כשהיא חלומה במה ימים לא יעו"ש וא"כ הך דאשה נכפה מודעת זאת כי חולי זה יבא מזמן לזמן ובכה"ג לא תיקנו רבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר בעת שטותה דבידה לשמור עצמה במקום צנוע קודם שיבא לה וסת הרעי' ומ"מ לענין חר"ג התירו משום דכל כהאי גונא לא תיקן רגמ"ה וא"ש. וממוצא דבריו אנו למדין לנ"ד דעת חלימתה נמשך זמן רב מותר לגרש אותה בעת חלימתה דבכה"ג לא תיקנו חז"ל ולא חיישינן שמא תזנה בעת שטותה וכמו בנכפה וכנ"ל
עוד נלפע"ד להמציא צד היתר בנ"ד לגרשה בעת חלימתה והוא לפ"מ שהעלה אא"ז גאון יעקב זצ"ל בספרו מקור חיים סי' תס"ז סק"ה דלא אמרינן חזקת ג' פעמים כ"א בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהיה כך וההיקש השכל מחייבהו שיהי' כך כגון במקום שיש לתלות שטבע הענין כן היא אבל דבר שנופל במקרה לא שייך בי' חזקה מדקרה ג' פעמים כן הדר יבא המקרה ההוא דאין חזקה למקרים כי המקרה לא יתמיד ואפילו הי' כן כמה פעמים אמרינן שהיא דרך מקרה והביא ראיה מיבמות גבי קטלנית דלמ"ד מעיין גורם אין דין קטלנית בארוסה וכן אין דין קטלן בגבר' אלמ דכל היכא דליכא גורם המסתבר ליכא חזקה דבדבר הנופל במקרה והזדמן לא שייך חזקה יעוש"ה דפח"ח ולפ"ז יש להתבונן בדעת הרשב"א שהביא הב"י בסי' קי"ט והביאותיו לעיל שכ' דאם באקראי בעלמא נישטית ונתרפאית ונישטית ושוב נתרפאית הואיל ואין לה וסת' אין לחוש שתחזור לשטותה מחמת תרי זימנא ומשמע דבשלש פעמים איתחזקה בתלתא זימנא ולהנ"ל קשה דהא כ"ע בחזקת בריא' קיימו וזו שנשטית ונולד מקרה בגופה לצאת מטבע בני אדם וכשחזר ונתפראית הרי חזרה לטבעה ותלינן שמה שהיתה שוטה אקרא בעלמא היא כמ"ש הרשב"א וא"כ גם בג"פ נמי נימא הכי כיון שאין כאן סיבה לדבר זה וגורם המסתבר אפילו כמה פעמי' אמרינן שהיא דרך מקרה וכנ"ל ואמאי ניחוש לה מכאן ולהבא כיון שהיא דבר שחוץ לטבע רק שנפל כן במקרה ובמקרה לא שייך חזקה ובחפשי באמתחת האחרונים מצאתי לש"ב הגאון מוהרא"ז מרגליות ז"ל בשו"ת בית אפרים חאע"ז סי' ק"י שעמד בזה והכריח מחמת זה לומר דהא דחיישינן בעתים שוטה ועתים חלומה שלא תתגרש דשמא תחזור לשטותה ויש משום גרירה דהיא מיירי בחולי ידוע שטבע חולי זה הוא כך להיות עתים חלים עתים שוטה. או דהך דינא דעתים שוטה כו' מיירי שגם אחר שנתרפאית אינה שפוי' בדעתה כשאר פקחין כי לישנא דעתים חלומה מורה שחזרה לדעתה אבל לא כ"כ וכמ"ש בש"ע סי' קכ"א והיה מדברי הרשב"א שהביא הב"י שם שכ' כל מי שהוא חלים ומדבר בענינים אע"ג שהוא חליש ועדיין סי' חילי ניכרי' בגופו שעדיין לא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו הוא כפקח וזה מבואר ממ"ש הירושלמי ר"ע מי שאחזו עתים חלום כו' כשהוא חלום ה"ה כפקח כו' אתי עובדא קמי דשמואל א' כשהוא חלים יתן גט מה שמואל כדר"ל דר"ל א' לכשישתפה ומשני רובה שמואל מדר"ל דו א' חלי' יתן גט ותחלימנו ותחיינו ופי' הפ"מ דלשון שאלה הי' אם אתי' שמואל כד"רל דקס"ד דשמואל נמי ה"ק כד דהוא חלום לכשיהי' בריא לגמרי ומשני דשמואל עדיפא מר"ל דהוא א' חלים יתן גט אעפ"י שלא נשתפה לגמרי ומביא סמך מהקרא דלשון חלים משמע שעדיין לא נתרפא לגמרי והיינו דקא' ותחלימנו מתחלה חזקתני קצת מהחולי והדר ותחייני ע"נ ואנו למדין מזה דמה דאיתא עתים חלומה היינו שאינה שפוי' לגמרי ולכך שפיר חייש רשב"א הנ"ל בעובד' דידי' לגרש גם בעת חלומה משא"כ היכא דדרך מקרה נשתטי' וחזרי כבריאתה לגמרי אעפ"י שהיה כן כמה פעמים אין חוששין שמא תחזור לשטותה כי המקרה לא יתמיד וכ"ז ברור
ומעתה נשובה להנידון שאנו דבין עלי' באשה זו כי אחוזת שגעונה בא במקרה בלי שום סיבה וחולשה שיעורר ויגרום השיגעון שתהי' עלולה לו ובעת חלימתה היא בריאה לגמרי כאחת הפיקחות והיא אז אשה אשר נשאה לבה בחכמה ותעש בחפץ וכפי' לעסוק במו"מ לכן בודאי רשאי לגרשה בעת שהיא פיקחת ומהיכי תיתי ניחוש לשמא תחזור לשטותה ואע"פ שחזר וניעור כמה פעמים כיון שהוא בדרך מקרה לא איתחזקה בזה כנ"ל ובודאי דהיא בת גירושין בלי שום גמגום. ובאמת בעיקר דינא דעתים חלומה כו' הרבה פוסקים מתירין לגרשה אפילו לכתחילה בעת חלימתה כי היה להם גירסא אחרת בירושלמי ואם נבא למנין רבו המתירין על האוסרין דרוש מעל ספריהן והמחבר בש"ע השמיט לגמרי הך דינא דעתים חלומה דאסור לגרשה וכן הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו זה אבל מי הוא אשר יערב לבו להקל נגד פסק א"ז רמ"א ז"ל בסי' קי"ט שלא התיר רק באם לא הוחזקה בשטותה ג' פעמים וגם בכה"ג אינו מתיר רק בדיעבד אמנם בגונא דנ"ד כבר כ' טעמים מספיקים להתיר אפי' לכתחילה:
וגם יש לצרף לזה דעת ר"ש ז"ל שהביא הב"י סי' קי"ט דלא מחזקינן בשוטה עד שיראו בה סימני שטות המפורשים בפ"ק דחגיגה וכ"כ המוהרי"ק ז"ל שורש י"ט בשם הר"א יעו"ש ואנכי ע"ד הפלפול הבאתי סמוכין לדבריהם מדברי הירושלמי דקחשיב ג' נפקותת בין מ"ד טעמא דא"י לשמור גיטה למ"ד משום גרירת והקשו בתוספות יבמות ר"פ חרש דאמאי לא קא' דנ"מ ביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה דלמ"ד משום שא"י לשמור גיטה זהו שרי ולמ"ד מפני גרירא אסור כדקא' שם בתלמודן דיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה אסור לגרשה מדרבנן יעו"ש ולהנ"ל א"ש דהנה לכאורה יש להתבונן לשיטת ר"ש דכל זמן שאין בה סימני שטות המבוארי' בחגיגה אעפ"י שהוחזקה בשאר סימני שטות לא מחזקינן לה בשיטה וא"כ קשיא דהאיך משכחת כלל יודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמ' דהא חד מהנך סימני שטות המבוארי' בש"ס הי' המאבד מה שנותנין לו וכיון דיודעת לשמור גיטה הרי אינה מאבדת מה שנתנו לה רק דבאמת לק"מ דתלמודן מצי אתי' כר"י דסובר שם בחגיגה דאפילו בא' מכל אלו שעושה אותו דרך שטות אע"ג דאינה מאבד מה שנותני' לו וא"ש ומעתה הירושלמי לשיטתו בתרומות ובר"פ מי שאחזו דס"ל דכל הסימני שטות בעינן כר"ה ואף ר"י דקא' אפילו בא' מכל אלו קאי רק אמאבד מה שנותנין לו ועלה קאר"י דאפילו בא' מהן דזה מיחשב סוטה גמור אבל שאר סימני שטות חוץ מאבד מה שנותנין לו אינם מועילין ועיין בפ"מ שם ולהכי לא משכחת לדידי' כלל יודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה כנ"ל ואזדא קושית התוס' וא"ש דברי הירושלמי:
ומזה הוכיח ר"ש דע"כ צריך דוקא סימני' המבוארים בש"ס דאי לא"ה אלא אף בשאר עניני שטות הוחזקה לשוטה אכתי קשה דהא מצינו ג' מיני שטות אחרים בלתי סימן המאבד מה שנותנין לו והבן ודוק בזה:
והנה באשה הזאת שאנו דנין עלי' לא נמצא בה שום סימן מאותן המבוארי' בש"ס רק בעניני' אחרים ניכר שטותה אך באמת אין להוכיח דין ולהעמיד יסוד מכח קושיא ופירוקא ור"ש יחידאי הוא בדעת זו ומי יתקע עצמו להלכה נגד כל הפוסקים החולקים עליו רק חזי לאצטרופי בנ"ד להתיר לגרשה עכ"פ בעת חלומתה וכמו שבארתי לעיל טעמי ונמוקי עמי ובטחתי כי הדברים יש להם פנים בהלכה בעז"ה: