דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
סימן לח מנידון הנ"ל
ואכתי פש גבן לברורי בנ"ד שהעמידו צורת בבהכ"נ אי בשל רבים איכא חשדא והנה בפ' הצלמים שם מייתי תלמודא בהאי בי כנישתא דאוקומו בי' אנדרטא ולא חיישו לחשדא משום דברבים ליכא חשדא ובטוש"ע יו"ד סי' קמ"א אחר שהעתיק הדינים דאסור לקיים צורות משום חשד כ' ולא אסרינן אלא ליחיד כו' שיחשדוהו שמכוין לאליל הילכך בשל רבי' דלא שייך בהו חשדא או היכא דהיא עשוי' פרקים או עשאה להתלמד בה שרי והרי"ף אינו מתיר רק בלהתלמד לבד וכ' הר"ן הטעם משום דלפי מה דמסיק הש"ס דשרי להתלמד ממילא אידחי כל האקומתות דמייתי לתרץ הא דר"ג משום דאחרי' עשו לו ושכיחי רבי' גבי' או דשל פרקים הוי וקשה לפע"ד דהא הך דברבים ליכא חשדא בע"כ אנו צריכין לומר גם בלא דר"ג דאי לא"ה קשה גם לפי המסקנא הנהו תרי עובדא אהדדי דבטבעת דר"י א' שמואל סמי עינא דדין וגם בבריתא מבואר כן דטבעת שחותמה בולט אסור להניחה וחיישינן לחשדא ולמה בהאי בי כנישתא הוי אבוה דשמואל ולוי מצלו בגוי' ולא חיישו לחשדא וע"כ משום דברבי' לית לן למיחש לחשדא וגם הרמב"ם ז"ל לא הביא שום חילוק דין להתיר ומסתימת לשונו נראה דס"ל לאסור בכל גוונא אלא דא"א כלל לומר כן דא"כ האי מעשה דר"ג שהי' לו דמות צורת לבנות במאי מוקי לי' וע"כ משום דלהתלמד הוי ובודאי דגם הוא סובר כהך דרשא דלא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות שהרי כ' בה' סנהדרין שצריכין לידע שארי חכמות שיוכלו לדין עוע"ז ומכשפה הרי מבואר שמותר ללמוד להבין ולהורות וגם בכאן בה' ע"א רימז לזה שכתב דאסור לעשות צורת לנוי דמשמע דוקא לנוי אסור אבל להבין ולהורות שפיר דמי וכן ראיתי בשו"ת מוהרי"ט ח"ב בחיו"ד סי' ל"ה שדייק כן מלשון הרמב"ם והרא"ש מתיר בכל גונא בשל רבים או בשל פרקים או להתלמד והנה המחבר בש"ע יו"ד סי' קמ"א אינו מתיר רק בלהתלמד כדרכו לחתוך ההלכה על פי שנים משלשת הרועים הנ"ל ולהכי בלפרקים או ע"י אחרים ברבים כיון דהרי"ף והרמב"ם קיימו בחדא שיטה להחמיר ס"ל כותיהו והרא"ש ה"ל יחיד לגביהו והרמ"א ז"ל הביא יש מותרין בשל רבים דליכא חשדא והוא דעת הרא"ש ורומעכ"ת בפסקו הרחיב הדיבור קצת לברר הדין אי חיישינן לחשדא ברבים ובאמת דהדינים האלה מפוזרים בתלמוד ופוסקים ועיי' ודיני' אלו בש"ע א"ח וסי' רמ"ה במג"א סק"ח ובסי' תקט"ז ובסי' תרע"א ובש"ע יו"ד סי' שי"ב בש"ע אהע"ז סי' י"ב ובש"ע חו"מ סי' ס"ו סעי' כ"א ועיי' ש"ך שם בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' ל' ויש אתי אריכות דברים בכ"ז ויבואר אצלינו במק"א ברצ"ה (ואנכי העירות אהא דברבים ליכא חשדא ואח"כ מצאתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' ס' שעמד ע"ז מההי' דפ' החליל ד' נ"ג בההוא דכל האומר שמע שמע כאילו א' מודים ופירש"י ד"ה כאומר מודי' מודי' דמשתקין אותו משום דמחזי כשתי רשויות עיי"ש והרי התם רבים הוי) ואולם כ"ז אינן ענין כלל לנ"ד וכמו שהביא כ"ת בקונטרסו דברי הא"ר וס' תוס' שבת בסי' רמ"ד שמחלקים דאף אי נימא דבכל דוכתי' חיישינן לחשדא אפילו בשל רבים זולת היכא דהחשד אינו נוגע רק לאחד אמרינן דאין שני' מצוי' לחטוא בשביל האחד אבל זה היא רק בשאר איסורין משא"כ לענין חשדא דע"ז דחמירא טפי שפיר קא' הש"ס רבים שאני דלא חשדינן לרבים שיעשו עבירה גדולה כזו:
ואולם המבי"ט ז"ל בתשובה ח"א סי' למ"ד גם הוא החזיק במעוזו של החכם מוהר"א קפסלי ז"ל במה שאסר לשום נגד ההיכל אבן עם צורות והעלה שם דאסור לקיים צורות בבהכ"נ כדעת רבינו אליקים וכ' דאין צורך לחלק חילוקים בין זה לההי' בי כנישתא דאוקמוהו בי' אנדרטא דהתם שאני דאנוסים הי' בדבר כמ"ש הערוך שגזר המלך והעמידוה על כרחן של ישראל יעוש"ה וגם בנו הרב המובהק בשו"ת מוהרי"ט ח"ב סי' ל"ה כ' דההי' אנדרטא לא הי' במקום שהעם מתפללים כנגדו ולהכי לא חיישו ברבים לחשדא אבל צורות כנגד המשתחוים יש לאסור דנראה כמשתחוה להם דהכי אשכחן בפרצופין המקלחי' מים בדרכים דאסור לשתות מהם משום חשדא אע"ג דברה"ר הם דשכיחו רבים וכן אמרו נפל מידו סלע לא ישוח ויטלנו שלא יהיה נראה כמשתחוה עכ"ד וגם ה"ר ירוחם ומביאו הב"י בבד"ה כ' אע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם:
נקיטנא חומרי' מתנית' ולא מצאתי מי שמתיר להדי' בבהכ"נ צורות בולט' כנגד המשתחוים ובפרט צורת ארי' ונשר וכמ"ש הב"י בשו"ת אבקת רוכל סי' ס"ג דאעפ"י שאין הגוים עובדים לאותם הצורו' כיון שרואים תמיד הקהל משתחוים כנגדם יותר חיישינן לחשדא וגם אינו נכון להתפלל כנגדם משום שמסתכלין בהם ואין מכוונים לבם לאביהם שבשמים יעו"ש וגם איש ריבו ואת והב בסופה להב"י הוא המביט ז"ל הסכים עמו בזה לאיסור כאשר הבאתיו לעיל וגם הביא כ"ת בפסקו דברי הרדב"ז ז"ל בתשוב' שהפליג מאד להרעים בקולו קול זימר"א על שרצו לקבוע צורת ארי' בבהכ"נ ואין ספרו תחי' ואולם כפי מה שהעתיק כ"ת מדבריו הלא שמענו דברות קדשו מלהבות אש ויהי דו"ד בכל דרכיו משכיל וה' עמו שהלכה כמותו ולזאת אם כי בכמה מקומות אחינו שבגולה בחו"ל מקילים בזה עפ"י ההלכ' הקבוע בש"ע דמותר לקיים כל הצורת אפילו בולטת חוץ מצורת אדם וכדעת רבינו אפרים שמתיר לצור צורת בבהכ"נ ואולם באה"ק קימו וקבלו עליהם דברי רבותינו הקדושים אשר בארץ המה הנזכרים לעיל ובאתריהו דהגדולים הנ"ל נזהרו בגחלתן מבלי להרוס גדרם אשר גדרו גדר בכרם ה' צבאות לעמוד בפרץ נגד המקילים לצור מיני צורות בבהכ"נ באמת שמענו גם פה בגולה מכמה גדולים חסידים ופרושים שמיחו בכיו"ב ושכשהי' שואלים מהם אם לצור צורת בבהכ"נ הי' חוששין בדבר ולא רצו להתיר אבל באה"ק כפי אשר כ"ת מעולם לא נמצא מקילין בדבר ובפרט לפי מה שמביא כ"ת בפסקו שנמצא באה"ק והסביבות אומה הנקראת דראס ועובדים לצורות שונות א"כ הוי צורת הנעבדים ובזה איכא גם דעת הר"ן דאוסר כמו שהאריך בזה כ"ת ולזאת נפלאת היא בעינינו מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות חדשות וחיילים יגבר לתקן ארון הקודש במיני צורות שלא מרצון חכמים וכל עושה חדשות בעל מלחמות ואל ישנה אדם מפני המחלוקת וכל המשנ' ידו על התחתונה והיטב אשר דבר כ"ת שיש עוד לחוש בזה כיון שהישמעאלים הם מאימיני' ביחוד ואין להם ע"ז ולא שום דמות וצורה בביתם או בבית תפלותם א"כ הוי ח"ה ודומה למה שכב' המג"א בסי' רמ"ד לענין פניות הזבל ברחוב בשבת ואזנו שמעה ותעיד שהגוים מבזים שם את ק"ק אשכנזים על הדבר הזה ויש בזה דררא דנזקים ח"ו עכ"ד הלא למשמע אזן דאבה נפשינו ועל כיו"ב הביטו וראו דברים נעימים יוצאים מפי זקן ויושב בישיבה הגאון הצדיק מוהרמ"ס מפ"ב ז"ל בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' ל"א שהשיב ע"ד בהכ"נ שחרב אי מחויבי' לגדור מקומה לבל יזלזלו בקדושת המקום וז"ל דאפי' אי הי' מותר מן הדין יש לאסור כיון דבאוה"ע מקפידי' לכבד מקום שיעד שם בית תפלה ובדומה שגודרים אותו המקום בחרבנו לבל יעבור שם קלנא א"כ יהי' חילול ה' אם אנן ח"ו לא נעשה כן וכעין שכ' המג"א סי' רמ"ד כו' והנה כבר אמרתי מאז בכיו"ב הרי כל מה שאנו בונין בהכ"נ לקבץ רבים ולקדש ש"ש שם נפקא לן מקרא דונקדשת בתוך בני ישראל וילפינן ג"ש תוך תוך דבעי עשרה והנה רישא דהאי קרא ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל והשתא אם בבנין בהכ"נ יהי' חילול ה' בין או"ה ועוברים ארישא דקרא ולא תחללו איך יתקיים עי"ז סיפי' ונקדשתי בתוך בנ"י ואין עבירה מצוה ע"כ אקוה אחינו בנ"י קהל עם ה' ישמעו ויאזינו לקול המורה לצדקה כו' ואמת ומשפט. שלום שפטו בשעריכם עכ"ד דפח"ח הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' ויאושר בארץ זה האיש אשר קנא לשם האל לגעור ולמחות בהאנשים הרוצים לבדות חדשות לקבוע בבהכ"נ צורות ולהורות היתר במה שנהגו מעולם לאיסור והיא אצלם דבר זר ותועבה בבית ה' כאשר הביא כת"ה אשר ראו בימי ל"ג בעומר כאשר באים ונקבצים קהל גדול מספרדים ממקומות רחוקים כלם ראו כן תמהו והי' זר בעיניהם והי' ח"ה ושמצה ובזיון לק"ק אשכנזים הי"ו ולזאת מעכ"ת יפה עשה בעטיו עט סופר ונותן אמרי שפר והעריך פסק ארוך לאיסור ואמינא לי' יישר:
ואשר הביא כ"ת בפסקו דברי המקטריגים שאפשר לומר כיון שיש פוסקים המתירים וגם בחו"ל דכמה מקומות נוהגים היתר וכיון שקהל גדול אשכנזים בעה"ק צפת המה קהלה לבדם וב"ד בפני עצמם ובפרט שהם שם רבים יותר מק"ק ספרדים הי"ו אינם חייבים לילך אחר מנהגי ק"ק ספרדים ויכולים לנהוג כקולתם וחומרתם של מדינתם הבאים משם ואין כאן משום לא תתגודדו ולא משום אל ישנה אדם מפני המחלוקות כמבואר בפוסקים ומעכ"ת הביא דברי מרן הב"י ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' רי"ב שנשאל בכיו"ב והאריך שם ומסיק כיון דהספרדים המה הקבועים במקומם אפילו אם הי' באים אשכנזים קהל יותר מספרדים בטלים המה בכל מנהגם להספרדים ומכ"ש שלא באו אשכנזים קהל גדול יחד אלא מתלקטים אחד אחד הגם שאח"ז נתרבו אשכנזים על הספרדים אמרינן קמא קמא בטל יעו"ש וכתב רומעכ"ת דעדיין יש לחלק משם שהב"י מיירי שהקהל אשכנזים המה מעורבי' בין ק"ק ספרדים משא"כ כשהם מחולקים לגמרי ויש להם ב"ד בפני עצמן כהאי דנ"ד לאו הכי היא והביא מדברי הב"י בעצמו בסי' ל"ב שם שנחית לחילוק זה ועיי' פר"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור סי' י"ט ואולם חילוק זה לא שייך אלא היכא שבאו קהל גדול יחד אבל לא שבאו ונתלקטו אחד אחד ואחר זמן נתרבו ונעשו קהל לבדם וגם הביא כ"ת חבילות תשובות מגדולי הספרדים המלאים מזה ומחלקים בין אם באו כלם מעיר א' או מתכנסים מהרבה עירות ויען כי שו"ת מרבני הספרדים המדברים מזה אינם מצוים אצלינו לזאת לא אוכל להשתעשע אתו בזה ומה גם כי הפסיקוני כעת טרדות רבות ושונות וביחוד טרדות בהדפסת ספרי ה' יזכני לראות בקרב הימים בגמרו והשלמתו ולזאת לא יתנני הזמן להתמהמה וגם הדברים אשר העליתי בזה לא פרתתים על לוח בשעה רצופה כי אם לרגעים חלוקים ואולם לענין הדין באמת אין הנידון נוגע כלל למה שפלפלו הפוסקי' הנ"ל דכל מה שמדברים ומצדדי' היא דוקא בעת שבאו קהל גדול יחד או שנתרבו אח"כ ומיד כשנעשו רוצים לנהוג כמנהגם שיצאו משם משא"כ האי דנ"ד כיון שזה כמה מאות שנה שיש ק"ק אשכנזים בעה"ק צפת תובב"א לבדם ומדור דור נהגו איסור גם האשכנזים בזה כי כל המתאוים שכון באה"ק והבאים להסתפח בנחלת ה' כל מגמתם להתקדש ולטהר ולנהוג חומרת הנהוג באה"ק ובפרט בדבר שגדולי הפוסקים תופסים אותו לאיסור שמץ ע"ז וכבר נודע ההבדל בין קודש לחו"ל בענין הלז כאשר כ' הרמב"ם פ"ז מה' ע"ז כי בארץ ישראל מצוה לרדוף אחרי' עד שנאבד אותה מכל ארצינו אבל בחוץ לארץ אין אנו מצוי' לרדוף אחרי' כו' שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא באי' ע"כ וכאשר גם כבודו בפסקו פקח עינו על כ"ז וכותב כי גם עתה רוב חכמי אשכנזים יראו לנפשותם מאיסור הזה ונאמנה עדותו אשר העיד כי נמצא שמה ת"ח זכי הנפש אשר מיום שקבעו צורת האלו בבהכ"נ האר"י זיע"א נתחלל קדושת הבהכ"נ ותחת אשר הי' מקום קדוש נפלא זה שער השמים וכעת יש נמנעים לכנוס בה עד כי אמרו רואיה כנגע נראה לי בבית. ולזאת לבו אל המתנדבים בעם בעה"ק צפת תוב"ב אשר התנדבו לפאר ולרומם בית ה' מקדש מעט בבהכ"נ האר"י זצוק"ל לתקן ארץ הקודש בציורים נאים אם כי בלתי ספק כונתכם רצוי' לשמים ואולם מהראוי לכם לחשוב שכר מצוה כנגד הפסדה ותחושו לנפשותיכם לבל תהי' מצוה הבאה בעבירה. ואתם עם ה' המתהלכים לפני ה' בארצות החיים חדלו לכם מעשות כזה להרבות מחלוקות בישראל ולעשות אגודות אגודות בקשו צדק. בקשו ענוה בקשו שלום. תנחמו אשר עשיתם ותטלו שכר על הפרישה. ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. וה' ישכון השלום במעונכם. והשומע לדברינו הנאמרים באמת. כצפרים טפות יגן עליו ה, צבאות. ישמרהו ה' ויחיהו ויזכה לראות ירושלים בבנינה ואת נוהו ולחזות בנועם ה' ולומר זה אלי ואנוהו הלא כה דברי יתיב בארעא דחשוכא ומילין לצד עילאה ממלל ברוח נמוכה ועיני לשמיא נטלית יואל ה' ויקרב פזורינו וישיב כבראשונה שופטינו. ואחתום בברכה ובאהבה רבה צעיר התלמידים והדום רגלי החכמים. משה תאומים אב"ד פ"ק האראדענקא יצ"ו: