דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה לג
כבוד ידידי החריף ושנון. צח השכל וזך הרעיון. נגיד ורב תבונות. מעוטר במעלות ומידות כש"ת מוה' יוסף צבי הירש מוזיש נ"י בק' יאברוב יצ"ו:
דברי חידושך הוטבו בעיני כי ראיתי משנתך סדורה ואולם הלא כבר ידעת כי קשה עלי מאד להשיב על מה שאינו נוגע להלכה כי אם לאחוי חורפא ומה גם כי עיקר דבריך בנוים ע"ד שו"ת ב"ח הישנות לענין אם אומר כל מה שיתחמץ תוך הפסח יהי' בטל אי מהני הביטול שהיא מדין הפקר על דבר שלב"ל ואנכי כבר הכינותי בזה קונטרס מיוחד וביררתי הדברים לאשורן (עיי' לעיל סי' ג') ואולם יען חזינא לדעתי' דלחדודי קא בעי אמרתי להעתיק לך גרגיר אחד של חידוד מחידושי אשר פלפלתי ג"כ בדברי הב"ח הנ"ל וז"ל בחידושי לפסחים:
ד"ז ע"א ולבתר איסורא לא מצי מבטל לי' והתני' היה יושב בבהמ"ד כו' אלא יו"ט בתר איסורא היא כו' הקשו המפורשים דאמאי לא פריך לעיל הך פירכא מיד לבתר דמשני דילמא משכח בתר זמן איסורא ולא מצי לבטל ואמאי נטר בפירכא זו מהברייתא עד השתא והנ"ל בזה עפ"י מה שהקשיתי לשיטת ה'י"א הביאם המ"מ פ"ד מה' חמץ דתערובות חמץ שאין בו כזית בכא"פ אעפ"י שאינו עובר באכילתו חייב בביעורו דלענין ב"י היא מצורף ממילא יעו"ש ועיי' מג"א רס"י תמ"ב וקשה משמעתין דפריך וחמץ אינו ברשותו ש"א מברייתא דנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו דמבטלו ודחיק לאוקמה ביש לו עיסה מגולגלת שעדיין לא החמיץ ואמאי לא נימא דהברייתא מיירי ביש לו בביתו תערובות חמץ שהיא ברשותו כגון דליכא כזית בכא"פ שאינו עובר באכילתו והוי שפיר ברשותו ואעפ"כ עובר עליו בב"י כנ"ל ומחויב לבטלו ואחר כך מצאתי לגדול אחד בספרו על ה' פסח שקדמני בהערה זו:
ואמנם באמת לדעתי הקושי' מעיקרא ליתי' דהרי נהי דאינו לוקה בליכא בזית בכא"פ אבל עכ"פ איסור תורה יש דלא גרע מח"ש דאסור מה"ת ועיין בס' מנחת כהן למוהר"א אפמונטיל ז"ל שער התערובות שהאריך בזה וכ' דהי' פלוגתת הרמב"ם והראב"ד והראב"ד סובר באמת דאיכא איסור מה"ת אמנם הרמב"ם מוסק בכמה דוכתי' דאינו אסור רק מד"ס וטעמו נראה משום דח"ש ע"י תערובות מותר מה"ת כמ"ש הר"ש פ"ב דטבול יום משנה ב' ומהורש"א בפסחים ד' מ"ד ע"ד התוס' ד"ה לענין חמץ החליט ג"כ כן ועיי' כו"פ סי' ק"ט ס"ק ד' שהסביר הענין בטעמו וגם אנכי הארכתי בזה במק"א והעליתי לפי ע"ש אא"ז הח"ץ בתשובה סי' פ"ו דענין ח"ש לא שייך רק באיסור אכילה משום דעיקר הטעם דח"ש אסור מה"ת הי' משום דאחשבי' באכילתו אף בפחות מכשיעור חשיב אכילה עיי"ש וזה שייך רק כשאוכל האיסור בעיני' אבל בתערובות דאוכל באמת כשיעור רק דאין בו איסור רק בפחות מכשיעור א"כ אין ראי' דמחשיב אכילת האיסור דשמא מחשב התערובות וז"ב:
ולזה סובר הרמב"ם ז"ל דאינו אסור בליכא כזית בכא"פ רק מדרבנן ועכ"פ כיון דאיכא איסור דרבנן גם בתערובות חמץ כזית יותר מכא"פ ממילא דלא מצי לאוקמי לברייתא בנזכר שיש לו חמץ ע"י תערובות דגם זה כיון דאיכא איסור דרבנן עליו לא הוי ברשותו לבטל וא"ש ומעתה קושי' חדא מתורץ בחברתם דבאמת לעיל לא הוי מצי למיפרך מההיא דהי' יושב בבהמ"ד כו' דהוי מצי לאוקמי באין בו כזית בכא"פ דכיון דמותר מה"ת כנ"ל ברשותי' היא ולזה נטר הש"ס לבתר דמיפריך ונבטלי' בשית ומשני כיון דאיסורא דרבנן עלי' כדאורייתא דמי ולאו ברשותי' קיימא ול"מ לבטל ולכך פריך מברייתא דהי' יושב בבהמ"ד דשוב ליכא לאוקמי ביש בו תערובות חמץ וליכא כזית בכא"פ דהרי גם כן אסור מדרבנן מיהת ולא הוי ברשותו לבטל ודוק כי נכון היא:
עוד נראה ליישב הערה זו דאמאי לא מוקי לברייתא בכזית חמץ יותר מכא"פ (דבאמת גם זה דאיכא איסור דרבנן אינו מוחלט לדעת כמה פוסקי' די"ל דע"י תערובות ליכא איסור כלל בח"ש ועיי' פרמ"ג רסי' תמ"ב ובפתיחה הכוללת יע"ש) ואשר אנכי אחזה עוד בישוב קושיא זו גם ליישב מה שמקשים האחרוני' דמה פריך הש"ס מברייתא דהי' יושב בבהמ"ד דחזינן דמהני הביטול אף אח"ז איסור ומאי קושי' דילמא אתי' הך ברייתא כריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה כל ז' ולכך ברשותי' היא לבטל והנ"ל בזה דהנה אנכי הקשיתי קושי' אחת ונפלאה היא אלי אהא דמוקי ראב"י לבריית' ביש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתירא שמא תחמיץ קדים ומבטל לי' מקמי דתחמיץ ויש להקשות לפי מה שהעלה בשו"ת ב"ח הישנות סי' קכ"ד לענין אם אומר כל מה שיתחמץ תוך הפסח יהי' בטל אי מהני הביטול שהיא מדין הפקר על דבר שלא בא לעולם כיון שעדיין לא נתחמץ וכ' שם דאין שייך דשלב"ל דכיון שבידו היה לעשות חמץ מכל נכסיו ולהפקירם השתא נמי דמפקיר לי' לכשיתחמץ לאו דשלב"ל הי' דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה כדאמרי' בכתובות ד' נ"ט וקידושין ד' ס"ג דכל כה"ג לא הוי דשלב"ל יע"ש והנה נודע דברי הר"ן ריש פסחים מה שהקשה דהאיך יועיל הביטול בלב מתורת הפקר דהא הפקר בעינן במה ובפני ג' ותירץ דנהי דמה דהוי ברשותי' לא מצי מפקיר בכה"ג חמץ שאני דכי מטי זמן איסור אז אינו ברשותו אלא דהכתוב עשאו ברשותו לעבור עליו ומש"ה כשמגלה דעתו קודם דמטי עידן איסורא דלא ניחא לי' במה שזכתה לו רחמנא החמץ בפסח סגי יעוש"ה (ועיי' מ"ש בזה אא"ז גאון יעקב זצ"ל בספרו נה"מ סי' רי"א ובמקו"ח סי') ומעתה קשה אהא דמוקי לברייתא דמבטלו בלבו ביו"ט דקדים ומבטל לי' מקמי' דתחמיץ והא הכא הדרא קושיא לדוכתי' דהאיך מועיל מה שמבטלו בלבו ואי דבלא"ה אינו ברשותו ז"א דהא כיון דמבטל לי' מקודם החימוץ אכתי ברשותי' היא וע"כ צ"ל דמבטל ליה השתא דלבתר שיתחמץ יהי' בטל וא"כ קשה דהאיך חל הביטול בדבר שלב"ל, והכא ליכא למימר דלא הוי דשלב"ל מטעם דבידו לחמץ כמ"ש הב"ח ז"א דהכא לא שייך לומר דבידו לחמץ דהרי אי יתחמץ השתא שוב לא יועיל הביטול לאחר זמן איסור והיא קושי' מושכלת ואח"כ מצאתי להרב פרמ"ג א"ח סי' תל"ו במש"ז שכ' שם רמזי דברים כדרכו וכפי הנראה כונתו לקושי' זו:
והנראה לי בישוב זה והיא דהנה המח"א ז"ל בה' הפקר סי' ב' וכבר קדמו המרדכי לתרץ קושי' הר"ן דכל כה"ג מהני גם הפקר בלב משום דהוי דברי' שבלבו ובלב כל אדם דאנן סהדי דגמר ומבטלו בלבו כדי שלא יעבור באיסור כדאמרינן בפ"ק דשבת ד' י"ח גבי גיגית דמפקיר לי' אפקורי וכ' שם בתוס' אע"ג דהפקר בעינן בפני ג' ש"ה דמסתמא אפקר להו שלא יעבור על איסור שבת וכה"ג כ' התוס' בב"מ ד"ל בד"ה אפקרי' יעו"ש ובאמת צריכים אנו למשכנוי נפשין איך נעלה דז' מעינו הבדולח של הר"ן ז"ל ואמנם לאחר העיון היטב שפתיו ברור מללו והיא דידוע דעת א"ז המוהרש"ל ושאר פוסקים דאף דמה"ת בביטול בעלמא סגי מ"מ היינו דוקא שלא לעבור בב"י כיון דביטול הוי כהפקר ואינו שלו אבל מ"מ כשלא ביער ביטל העשה דתשביתו דמצותו בשריפה ואע"ג דכשביטלו שוב אינו שלו ולא חייבי' רחמנא להשבית חמץ של הפקר מ"מ ביטל העשה דמחויב לקיים המ"ע בחמץ שלו ואי לא"ה לא קיים העשה ולכך פסק הרמ"א סי' תל"ד סעי"ג דצריך לשרוף החמץ קודם שיבטלו כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו וא"ז במקו"ח האריך בזה בדיני בדיקה וביטול יעו"ש ומעתה לא שייך לומר דאנן סהדי דניחא לי' שלא לעבור אאיסור ובודאי מבטלו בלב שלם דהא חזינן דאינו עושה כחק המוטל עליו כיון שלא ביערו ועכ"פ עובר על מ"ע דתשביתו וכיון דליכא גילוי מילתא שרצונו לעשות כדין שוב הוי הביטול דברים שבלב וא"ש קושי' הר"ן ומוכרח לתירוצו דלהכי מהני הביטול משום דבלא"ה אינו ברשותו ומעתה כל זה ניחא כשמבטלו בעת שהוא כבר חמץ ומוטל עליו להשביתו מהעולם אבל בשמעתין דמוקי לים כשמבטלו מקמי דתחמין שפיר מועיל כשמבטלו בלבו ואעפ"י דהשתא ברשותי' קאי מ"מ הכא הוי דברים שבלבו ובלב כל אדם שרצונו שלא לעבור אאיסור ב"י דהרי הכא שפיר עושה כדין כשמבטלו דכיון שעדיין לא החמיץ רק דמתיירא שמא תחמיץ אח"כ שפיר מהני הביטול דמעיקרא קודם החימוץ לקיים בזה גם מ"ע דהשבתה כיון דאכתי לא רמי' חיובא עליו להשביתו ובשעה שנתחמץ ומחויב בעשה דהשבתה כבר הפקיר חמצו ואין לו חמץ וממילא אינו מחויב בעשה דהשבתה כמובן וגם כיון דמיירי הברייתא ביו"ט ולכשיתחמץ שוב א"א לבערו מהעולם דאסור לשרוף חמץ ביו"ט ואינו מבטל מ"ע דתשביתו בזה שאינו מבערו (עיין פנ"י פסחים ד' מ"ו בשמעתתא דכיצד מפרישין חלה בטומאה כו' על פרש"י ד"ה לא זהו חמץ שמוזהרין כו' יעוש"ה והבן) וממילא דמועיל הביטול בלב כנ"ל וא"ש ודו"ק היטב:
ומעתה ניחא היטב מה שהקשיתי דאמאי לא מוקי הברייתא בחמץ שאן בו כזית בכדא"פ דאינו עובר לענין אכילה והוי ברשותו ועובר בב"י ומחויב לבטלו ולהנ"ל ניחא דאי מיירי הברייתא בכה"ג שוב לא מועיל הביטול בלב וקשי' דאמאי קתני מבטלו בלבו ואין לומר כתי' הר"ן דחמץ אינו ברשותו דהא בכה"ג שפיר הוי ברשותו ואין לומר כתירוצינו הנ"ל דאפי' בכבר החמיץ כיון דאיירי ביו"ט דאסור לשורפו ונא ביטל המ"ע דתשביתו במה שאינו מבערו ממילא דאנן סהדי דגמר בלבו לבטלו ז"א דכיון דמיירי בחמץ דמותר באכילה ממילא דיכול לשורפו גם בי"ט דהוי הבערה לצורך וכיון דמבטל המ"ע דהשבתה במה שאינו מבערו ממילא דאינו מועיל הביטול בלב כנ"ל וע"כ דמיירי בחמץ שאסור בהנאה ופריך שפיר דהא אינו ברשותו לבטל וא"ש ובזה אזדא ג"כ מה דמקשים דאמאי לא מוקי הברייתא כריה"ג דלדידי' חמץ מותר בהנאה ולהנ"ל ניחא דאי אתי' הברייתא כריה"ג דחמץ הוי ברשותו דמותר בהנאה הדר תקשה אמאי קתני מבטלו בלבו דכיון דהוי ברשותו אינו מועיל הפקר בלב כנ"ל מה אמרת דאנן סהדי דגמר לבטלו כיון דמיירי בי"ט וא"א לשורפו אינו מבטל המ"ע דתשביתו ז"א דלריה"ג דמותר בהנאה יכול להשביתו גם ביו"ט להריצו לכלבו או ליתנו לנכרי כמ"ש התוס' ריש פ' כל שעה ד"ה עבר זמנו וגם כיון דמותר להנות ממנו בשעת ביעורו יכול לשורפו אף ביו"ט דהוי הבערה לצורך וכיון דאינו מקיים מ"ע דתשביתו במה שמבטלו ממילא דאינו מועיל מה שמבטלו בלבו וא"ש ודו"ק בזה כי הדבר נחמד ונעים ויש לי עוד אריכות דברים בענין הלז וכעת די בזה לרוות צמאונך באיזו פלפול לחידוד בעלמא תתענג על רב טוב צלח ורכב כנפשך ונפש אוהבך דוש"ת משה תאומים: