דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה ל
ה' עמך גבור החיל עוסק בתורת אל יומם וליל
כבוד גיסי ידיד עליון ויד"נ רב חביבי הרב המאוה"ג החריף ובקי משובח ומפואר בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו קטן הוא בעיניו ונכבד בעניניו כש"ת מו"ה דוב בער נ"י האבד"ק ליבוטשוב יצ"ו:
נתתי שמחה בלבי כי נתבשרתי שלו' מכ"ת על יד המופלג מוהר"ל נ"י ממח"ק ואת הד"ת אשר שם בפיו להגיד לי משמו בענין הנס דחנוכה אם כי לא נתחוורו הדברים היטב למוהר"צ הנ"ל וגמגם בהם לערבב הדברים בכ"ז מצאתי בהם טעם ודפח"ח והן הגיד לי ה' מוהר"ץ בשמו כי נעשו חשקה מאד לשמוע לקח מפי את אשר אתי בענין הלז לעשות רצון ירא ה' כי"ב חפצתי ואמינא אעביד לי' נייחא להעתיק לו את אשר חידשתי בהלין יומין דחנוכה בענין זה בשבת ד' ך"א מאי חנוכה כו' כשנכסו יונים כו' טימאו כל השמנים שבהיכל כו' והנה הרא"מ בביאורו לסמ"ג ה' חנוכה האריך למעניתו במה הי' מטמאין דמשום ספק שמא הכניסו שם טומאה ליכא למיחש דאחזוקי רעותא לא מחזקינן וגוים בחייהם לא מטמאי' בשום טומאה בר מטומאת זיבה שגזרו עליהם מי"ח דבר וגזירה זו עדיין לא הי' בזמן הנס וכתב שם וז"ל מיהו אע"ג דאינהו גופיהו לא מטמאו בגדיהם מיהא מטמאו ובחזקת טומאה הן עומדין כו' דכיון דגוים לא מיזדהרי ממגע מת סתם כליהם בחזקת טמאי מתי' הוי וא"כ כשנכנסו גוי' במקדש מסתמא כל טהרות שבהיכל בס' מגע בגדיהם הוי וטמאין מס' כו' ויש להעיר ע"ז ממה דאיתא בפסחי' ד' י"ט דעזרה הוי רה"ר וכל ס' טומאה בעזרה ספיקו טהור וכן פ' הרמב"ם פ"ך מה' אה"ט ה"ג דכל העזרה כר"ה לטומאה וא"כ אמאי טמאו השמנים שבהיכל שהי' מבפנים בעזרה מס' מגע בגדיהם דהא הוי ס' טומאה בר"ה ומזה נראה להכריח כטעם השני שכ' הרא"מ דכיון דהעמידו היונים צלם בהיכל וא"א זה בלא תקרובות ע"ז ומטמא באהל ומחמת זה טמאו כל השמנים שבהיכל ובזה ניחא מה שנתקשו בתוס' דמה הי' מועיל מה שהי' מונח בחותמו של כה"ג נהי דאפילו נגעו בו בחוץ לא נטמא דכ"ח אינו מטמא מגבו מ"מ ליחוש שמא הסיטוהו וזב או ע"ז מטמאין בהיסט וברא"מ שם החזיק הקושי' ממתני' דפ"ז דטהרות דמבואר שם להדי' דבית שנכנס שם גוי או ע"ז כל הכלים אפילו כ"ח המוקפים צמיד פתיל טמאין מס' היסט אעפ"י דטומאת היסט רק דרבנן חשו לספיקו עיי"ש ולהנ"ל א"ש כיון דזאת אינו ידוע בבירור שהסיטו הכלי א"כ מספק אין לטמאותו והיה רשאי להדליק נרות בחצרות קדשו דספק טומאה בעזרה טהור דהוי ס"ט ברה"ר וא"ש ודו"ק:
והנה בענין הטעם שהוצרכו להדליק ח' ימי' מאותו הפך כתבו הב"י והרא"מ שם מפני שכל ישראל הי' בחזקת טמא מתים וא"א לתקן שמן טהור עד שעברו עליהם ז' ימים מיום טומאתם ויום א' לכתישת הזתי' ותיקונן וברא"ם שם הקשה וז"ל ואע"ג דהדלקת הנרות דוחה את הטומאה כדנפקא לן מלהעלות נר תמיד ה"מ בהדלקה כו' אבל שמן שהוא ממכשירי הדלקה לא כו' וא"ת האיך הדליקו המנורה באותן הח' ימים שעדיין הי' נטמא מת הרי טמאו את השמן בהדלקת' ומה הפרש יש בין השמן של אותו הפך שנמצאו מונח בחותמו של כה"ג ובין שאר שמני' הטמאי' י"ל שהדליקו ע"י פשוטי כלי עץ כו' עכ"ל הרא"ם וכל העובר ישתומם דקושיתו מעיקרא ליתי דשאר השמנים שנטמאו בטומאת זבים או עכו"ם הרי הני טומאת לא הותרו בציבור אבל טומאת **(הג"ה
וראיתי לש"ב הגאון בעל פנ"י ז"ל בשמעתין שהקשה כל טורח הנס זה למה דהא קיי"ל טומאה הותרה בציבור והי' יכולין להלדיק גם בשמני' טמאים יעו"ש שנדחק מאד ואנכי נשתוממתי על קושיתו דהא רק טומאת מת דחוי' או הותרה בציבור וא"כ שאר השמנים שנטמאו בטומאות זב או עכו"ם כדכתיבנא לעיל והני טומאו' לא הותרו בציבור כלל והייתי דוחק עצמי לקיים דברי חכמי' דקושיתו הי' לטעם הא' שכ' הרא"ם והביאותיו לעיל דהטהרות נטמאו בבגדי עכו"ם דהם בחזקת טמאי מסי' או לטעם הב"י והרא"ם הנ"ל דלהכי לא הי' אפשר להם לתקן שמן טהור בכל הח' ימי' מפני שהי' אז טמאי מתי' [דלא כטעם הר"ן שהביא הכ"י שם שהי' להם שמן במקום רחוק יעו"ש] וע"ז סובב קושיתו דהי' יכולי' לעשות בטומאה דטומאת מת שפיר הותרה לגבי הדלקת הנרות שוב הראוני בס' פנ"י הנדפס בק"ק לבוב שם הוגה ע"י אחד לסבב קושי' הפנ"י על טעם הב"י ואולם במח"כ הגאון בעה"י כי לא ראה ולא ידע כי כבר קדמו בקושיא זו הרא"ם ומתרץ בטוב טעם דעשיית השמן שהיא ממכשירי ההדלקה אינו דוחה את הטומאה ועיי' בשו"ת אא"ז הא"ל סי' ע"ז מזה ע"כ ההג"ה.)** מת שפיר דחוי' או הותרה לגבי הדלקת הנרות דהדלקת הנרות דוחה את הטומאה ורק עשיית השמן אינו דוחה משום שהוא ממכשירי הדלקה כנ"ל ומצאתי להפר"ח ריש ה' חנוכה שעמד בזה על הרא"ם ועיי' א"ר שם וגם ראיתי לאא"ז המהורש"א בח"א שהקשה דמה הועיל הרא"ם בתירוצו שהדליקו בפשוטי כלי עץ דאכתי תיקשה כיון שהי' כלן טמאי מתי' האיך נכנס הכהן המדליק בטומאה למקדש ואשר אנכי אחזה בישוב דברי הרא"ם והיא בשנקדים ברייתא דרמב"ח לעיל פתילות ושמני' שא"ח אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם במקדש כו' והקשה שארי הגאון בעל פנ"י ז"ל למאי אירי' שמנים דהא במקדש אין מדליקי' אלא שמן זית בלבד וע"כ הא דנקיט שמנים היינו משום ש"ש דקתני במתני' דאין מדליקין בש"ש וקאמר דאין מדליקין במקדש והקשה הפנ"י דהא הטעם דאין מדליקין בש"ש בשבת קא' הש"ס שם דמתוך שמצווה עליו לבערו גזירה שמא יטה והטעם הזה שייך רק בשבת אבל מה טעם לאסרו להדליקו במקדש כיון דהי' דולק יפה והשלהבת עולה מאילי' יעו"ש מ"ש בזה ואנכי אמרתי לתרץ עפ"מ דכבר התעורר אא"ז חסיד שבכהונה הגאון בשו"ת שער אפרים ז"ל על מ"ד שמני' שא"ח אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה ומשמע דכל השמנים השמי' במתני' בכלל וגם ש"ש וכן הביא להדי' הר"ש פ"ב דתרומות דברי הירושלמי דמדליקין בש"ש בחנוכה והקשה הא כיון דנ"ח בעי שיעור עד שתכלה רגל מהשוק ואמאי יהי' מותר להדליק בשמן שריפה הא כיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעורא כמו אתרוג ולולב ושופר ודומיהן שפסולין בדבר העומד לשריפה מה"ט ואמנם הבאי' אחריו ומכללם הרב בשו"ת שב יעקב דחו קושיתו בשתי ידים כי קירב את המרוחקי' דאין זה ענין כלל להאי דכתותי מיכתת שיעורי' דאמרי' גבי לולב ואתרוג וכה"ג דל"ש זה רק בדבר שנתנו חכמים שיעור בגוף הדבר כמה יהי' כמו לולב שיעור ג' טפחים ואתרוג כאגוז אבל בשמן הרי לא נתנו חכמים שיעור בגוף השמן כמה יהי' רק שנתנו שיעור במשך זמן ההדלקה והרי סוף סוף ידליק זמן ההוא ומה בכך דעומד לשריפה הרי גם השיעור הוא דבעינן שידליק זמן כזה ולא שייך לומר כתותי מיכתת רק בדבר דבעינן שיעור כזה בעין זהו תו"ד ועיי' תוס' עירובין ד' ע"ט ע"ב ד"ה קורה ותוס' סוטה ד' ך"ה ד"ה ועיי' פרמ"ג סי' תרע"ג והבן:
ואמנם אנכי בחידושי העליתי ליתן מקום לדברי השע"א דד"ז יהי' תלוי בפלוגתא דמ"ד אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה דלמ"ד הנחה עושה מצוה לא שייך לעשות השיעור בהשמן רק בזמן הנחתו דודאי בדבר שעיקר המצוה בו נתנו חז"ל השיעור ואי הנחה עושה מצוה לא הוי קביעת השיעור בשמן רק בזמן הנחתו אבל למ"ד הדלקה עושה מצוה בודאי השיעור בשמן משערינן לא בזמן ובעינן שיתן כשיעור שמן בנר קודם שידליק ועיי' בש"ע או"ח סי' תרע"ה סעי' ב' שהביא י"א דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם ההדלקה אבל אם הדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא יד"ח יעוש"ה וא"כ מה בכך שידליק אח"כ משך הזמן סוף סוף קודם ההדלקה אין כאן כשיעור ואנן בעינן שיעור שמן בנר בעת שמדליק (ועיי' בר"ן בשמעתתא דכבתה זקוק לה שמביא בשם שו"ת רשב"א דאי הדלקה עושה מצוה כבתה אינו זקוק לה והיינו דלמ"ד הדלקה עושה מצוה אין הקפידא בזמן שיהי' דולק כ"כ רק דבשמן משערינן ואם נתן שמן הראוי להיותו דולק די) וז"ב מאוד בסברא והנה גבי הדלקת נרות במקדש בודאי הדלקה עושה מצוה כדמוכח בש"ס דשבת ד' כ"ב וחז"ל דרשו מערב עד בוקר תן לה מידתה שתהי' דולקת מערב עד בקר ושיערו חכמי' חצי לוג ללילה וכיון דבמנורה הדלקה עושה מצוה בודאי בעינן בשמן כדי השיעור הזה שיהי' דולק כ"כ ואם השלים השיעור אחר ההדלקה הואיל ולא הי' שמן כ"כ בשעה שמדליקה לא עשה כלום כנ"ל ועיי' מזרחי פ' בהעלותך גם הוא כ' שם דבמנורה השיעור בשמן משערינן ולא בזמן ומעתה מיושב קושי' הפנ"י בבריתא דרמב"ח דאמאי אסור להדליק במקדש' בש"ש ולהנ"ל ניחא דבזה שפיר אמרינן כיון דלשריפה קאי כתותי מיכתית שעורי' וא"ש ודו"ק בזה:
ובדרך זה עולה יפה קושי' הרא"ם הביאותיו לעיל דהאיך הדליקו המנורה כיון שהי' טמאי מתי' סרי טמאו את השמן בהדלקתן ולא קשי' מה שעמד עליו הפר"ח מהא דהדלקת הנרות דוחה טומאה ולדברינו ניחא דהנה כבר כ' הפר"ח שם דבעת שעירו השמן מהפך לתוך הבזיכין לא נטמא השמן אז כשאחזו בפך דכ"ח אינו מטמא מגבו רק דבהדלקה הי' נטמא והנה קיי"ל דשמן שניטמא משקידש בכלי ונחית עליו קדושת הגוף בעינן לשורפו ולזה ספיר הקשה הרא"ם כיון דנתנו משמן במנורה ונתקדש בכלי וכיון שטמאו את השמן בהדלקת לשריפ' קאי וכתותי מיכת' שיעורי ולא איתעביד מצותו כלל וא"כ האיך יכולין להדליק בעצמו של כהן נהי דהותרה טומאה בצבור ושרי להדליק בטומאה אפ"ה אסור להדליק בש"ש במקדש משום דעיכתית שיעורי' ואהא תי' שפיר שהי' מדליק בפשוטי כלי עץ וא"כ לא נטמא השמן כלל ואי דהאיך נכנס הכהן בטומאה למקדש ז"א דלענין כניסת הכהן שפיר הותרה טומאה בציבור ולא איכפת לן מה שנכנס למקדש בטומאה ומיושב קושי' א"ז מוהרש"א מעליו ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח:
ויש אתי כמה הערות בענין כס דחנוכה ואנקוט חדא אשר עמדתי לפ"מ דמבואר בפ"ק דפסחי' בשיטת רחסה"כ פלוגתת רב ולוי דרב תני בעדותו של יוסי בן יועזר משקי בית מטבחי' לחוד אבל משקה בי מדבחיי' כגון שמן ויין יש להן טומאה ולוי תני משקה בי מדבחיי' ולהס"ד שם סובר לוי דכן ממש ואפילו טומאת עצמן אין להן יעוש"ה וקשה דהאיך אפשר לומר דכן ממש א"כ מאי נס הי' בחנוכה על שמצאו פך שמן מחותם לפי שטמאו כל השמנים במאי נטמאו השמנים הלא לית בהו טומאה כלל במקדש' וצ"ע ובעיקר הקביעות ח' ימי חנוכה משום הנס שעמדו ע"ז דהלא לא הי' הנס אלא ז' ימים עיי' בזה עוד מ"ש אא"ז המוהרש"א בח"א חולין ד' נ"ה וש"ב הגאון תב"ש ז"ל בבכור שור חידושי שבת ויש אתי בזה תירוץ חדש נאות, מאד אלא שעדיין לא הבאתיו על כור הבחינה ומעט הפלפול אשר העליתי למען הפק רצונו ועוד חזון למועד גיסו אוהבו דבוק מאח:
משה תאומים