אור ברסלב
דבר משה חלק א כט מענין הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

כט מענין הנ"ל

שאלה כח

אדברה נא גם הפעם מענין הנ"ל ודכירנא כי זה כמשלש שנים בעברי דרך ק"ק לבוב ואת שאהבה נפשי ראיתי ובקרתי בהיכל כבוד ש"ב הגאון מרא דאתרא נ"י והגיד לי אז כי מצא סיוע לדבריו בסמ"ג דבזה"ז דא"א להזות אפילו לאחר יום ל"ש מוסיף טומאה ויען כי ירט אז הדרך לנגדי לא נתעכבתי עמו רק כדי שאילת שלום לרב ולא הספיק לי הזמן להגיד לו נייתי ספר ונחזי וכבואי לביתי מילתא מני אזדא ועכשיו שאני עוסק בסידור הדברים לבה"ד נזכרתי פשפשת ומצאתי כדבריו בסמ"ג מ"ע סי' רל"א ה' טומאת עת כ' בזה"ל מ"כ בשם רבינו יעקב שבזה"ז כהן המטמא בבה"ק אינו לוקה מדתניא באבל רבתי היה עומד וקובר כו' ר"ט אומר כל היום אינו לוקה כו' וא"כ בזה"ז מה מרבה טמאה יש כאן כיון שמי חטאת אינו נוהג בינינו עכ"ל וכן העתיק דבריו הש"ג בגליון הרי"ף ה' טומאה דבזה"ז דאין לנו אפר פרה אינו מוסיף טומאה על טומאה ובכ"ז לא כופל מילי דדעת הראב"ד לא משמע כן:

ואמנם כאשר נתיישבתי כעת בזה אחר שובי נחמתי כי י"ל דרך אחר בכוונת הראב"ד אשר בזה יתיישב כל הג' קושי' שהקשיתי עליו שלשה העם נפלאו ממני האחד מההיא דאבל רבתי דבנטמא לאחר אותו יום לכ"ע חייב ב' מאי בעי' דשבועות בעי שהיה למלקות הרי דמשכחת מלקות על השהי' ג' מה שהקשיתי עליו מאין נטמאו כהנים בזה"ז ונראה כונת הראב"ד ע"פ מה שהביאו התוס' בנזיר דף נ"ד ע"ב ששלח ר"ח כהן לר"ת וז"ל מאחר שחרב ה"ה כחלל איזה בית אשר תבנה לי כיון שאין לך בית שאין בו מסמורת ואין לך בית שלא היה מת מעולם ונעשו המסמורת כחלל ואין לך כהן שאינו נוגע בטומאם בכל יום ומזה הוכיח הר"ח כהן שאין נזיר מגלח על טומאת חרב וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה עכ"ד וזהו הנלפע"ד בכונת הראב"ד שכ' דכהנים שלנו טמאי מת הם וגם טמאי מת ביומן הן כיון שנוגעים בכל יום בטומאת חרב שהיא כמת ואע"ג דאין כהן מוזהר על טומאה חרב מ"מ כיון שמדאוריתא טמא טומאת שבעה הוי מחולל ועומד ומותר לטמא א"ע לדעת הראב"ד כיון שאינו מוסיף טומאה דאין החילול תלוי דוקא אם טמא א"ע מקודם באיסור דהרי אפילו טימא א"ע לאביו ולאמו ולמת מצוה הוי מחולל ועומד דהא פלוגתת ר"ע ור"ט באבל רבתי פ"ד מיירי בכהן שנטמא בהיתר לקרובי' או למ"מ ועיין בירושלמי פ"ג דנזיר דמחלק להיפך דהאי דילפינן דא"ח על טומאה וטומאה מלהחלו יצא זה שהוא מחולל ועומד הוא רק בנטמא מקודם בהיתר אבל אם מתחילה באיסור נטמא חייב על כל כדי פרישה ופרישה יעו"ש בלשון הירושלמי ובפני משה שם אר"ז יצא זה שאינו מוסיף חילול שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני בידי יעוש"ה עכ"פ ראינו דבנטמא בהיתר חשיב מחולל ועומד ומותר לטמא עצמו למת אחר וה"ה בנטמא בטומאת חרב אע"ג שבהיתר כטמא ומטעם זה כ' הראב"ד שכהני' בזה"ז טמאי מת הן ואין עליהם עוד חיוב טומאה והיינו משום דטמאי מת ביומן הן דנוגעי' בכל יום בטומאת חרב כנ"ל ונסתלקו כל הקושיות מהראב"ד וא"ש היטב שוב נזכרתי מדברי הלח"מ פ"ז מה' נזירות ה"ח שכתב בביאור השגת הראב"ד שם דס"ל להראב"ד דנזיר מגלח על טומאת חרב וא"כ הראב"ד לשיטתו בודאי ניחא דכל הכהני' בזה"ז נטמאו באיסור ומחוללי' ועומדין הן מטומאת חרב דהכהן מוזהר עלי' דכל טומאה שהנזיר מגלח בודאי הכהן מוזהר עלי' וא"ש ונכון:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה