דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה כה
שוב אשיב לשואל כענין וכהלכה מה' ישא ברכה המופלג בתורה מהיר במלאכתו מלאכת שמים לכוננה בדעת ותבונה ידיו ולבו לאל אמונה כ"ש מוה' ישראל נ"י שו"ב דפ"ק האראדענקא יצ"ו בהרב הישיש מוהר"י נ"י מ"צ ד"ק לאשקוויץ:
אבא היום אל העיון בדבר שאלתו אשר מסר לידי במגילת ספר כתוב וראיתי כי ישראל עושה חיל באוריתא ומי יתן והי' כל השו"ב במקומותם למושבותם לבבם זה להם לב פתוח כמוהו להתחקות על שרש ההלכה להבחין ולדעת כל דין עם מוצאו ומובאו כה תחזקנה ידיו ותעשינה תושי' והנני להשיבו ע"ד מעשה הבא לידו באונא העליונה הימנית ששכיח שם רירין הנימוחין במשמוש היד כידוע לשו"ב והיה שמה הרבה רירין ולאחר שהוציא הריאה היה ריר א' חזק קצת והלך במיעוך ולא ביצבץ רק שהיה גומא תחתיו ונסתפק מחמת שלא היה יודע כמה דביקות היה שם ואפשר שהיה גם הריר הלז נסרך ונדבק למקום א' ונתמעך בהכנסת יד הבודק והוי סירכא דבוקה מתוך הגומא ואע"ג דאזלא ע"י מיעוך טריפה ואפשר שזאת הסירכא תלוי' היא ואזלא במיעוך וכשר אף שיש גומא תחתיו כמבואר בתב"ש סי' ל"ז ול"ט:
תשובה הנה רומע"ל נתווכח עם אחד שרצה להקל מחמת ספק דילמא תלוי' הוא ואמרינן נשחטה הותרה והיא הביא ראיות מדברי האחרוני' שכתבו לאסור בכי"ב מספק והנה בכל ס' טריפות דאתיילד הרעותא מחיים וא"א לתלות שנעשה לאחר שחיטה אי אמרי' בזה נשחטה הותרה כבר האריכו קמאי ובתראי ומקור הדין בש"ע היא בהג"ה רמ"א ה' טריפות סי' כ' ועיי' בש"ך שם והפר"ח ז"ל רס"י ד"ט העמיק עיונו בפרט זה וסיים אשר יזבחו זובחי הזבח שלא להקל בטריפות בשום מין ס' השקול ואף בהפ"מ ובא השני וחקרו ש"ב גדול האחרוני' התב"ש ז"ל שם וגם הוא כ' שאין לשום מורה להקל בשום ס' בעולם כ"א המפורש בפוסקי' יעו"ש ואמנם כפי אשר ביררו הדין רוב האחרוני' ותוצאותם מדברי הרשב"א בחי' לחולין ד' מ"ג שהעיקר החילוק תלוי בין אם הוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקי' בגמר המעשה אם נעשה באופן האוסרו אזי אזלינן להחמיר כיון דיש דבר הטורף לפנינו משא"כ היכא דאפשר לומר שלא הוחל כלל מעשה המטריף אזלינן לקולא יעוש"ה והנה בסירכא תלוי' כ' הרשב"א שם דאפי' בדיקה לא בעי דלאו רעותא היא כלל ומחזיקי' אותה לריר בעלמא מחמת ליחא שלא מחמת נקב דדוקא רעותא שהוחל בה הטורף מזקיקו לבדוק אפי' הוא ס' השקול אבל סירכא תלוי' לאו רעותא היה כלל ולא הוחל בה הטורף עכ"ד וא"כ בספק דבוקה או תלוי' מהראוי להקל ולומר שריאה זו לא הי' כלל בחלקו של טורף שתצא עי"ז מחזקתה ולא הוחל בה מידי דאם נאמר שהיא סירכא תלוי' אין כאן רעותא ודבר הטורף כלל:
והנה בב"י סי' ל"ט והביאו הש"ך ס"ק י"ז כ' הדין באם יוצא סירכא תלוי' מהדיבוק שבין אונא לאומה או שנסרכה מינה ובה באותה אונא או אומה עצמה כשרה דה"ל ס"ס ספק מחמת הריאה או מחמת הדיבוק ואת"ל מחמת ריאה שמא בא ראשה א' במקום שנסרכה אלי' ראשה הב' ע"כ ומשמע דרק משום ס"ס הוא דמתיר אבל בחד ס' דדילמא מחמת ליחות הסרכא היא בא ולא מהריאה הוי אסור ובאמת הט"ז לשיטתי' דאוסר סירכא מינה ובה אוסר גם בד"ז בסק"ט דלדידי' לא הוי אלא חד ס' וטריפה וכבר התעורר התב"ש אמאי לא נימא בזה נשחטה הותרה כמו בההוא דנסתפק אם הוא בגב או בחיתוך דמכשיר הרשב"א ז"ל מטעם דנשחטה הותרה מחמת דלא הוחל בה מעשה הטורף דאם נאמר מחיתוך לחיתוך היא אין כאן רעותא דסירכא כסדרן ל"ה רעותא להרשב"א כמ"ש התב"ש רס"י ך"ט שם ואמאי לא נימא גם כאן להתיר בחד ס' דשמא לאו מהר אה בא אלא מליחות הדיבוק יעו"ש בתב"ש סי' ל"ט ס"ק ך"ג ומכח קושי' זו יש להוכיח לעני, דינא דכל היכא דאתייליד רעותא מחיים ולא נוכל לומר שנעשה הריעותא לאח"ש גם בס' אם הוחל מעשה הטורף אזלינן להחמיר ולא אמרי' בזה נשחטה הותרה ועפ"ז ניחא מה שהקשה שארי התב"ש שם בההיא ס"ס דשמא מחמת הדיבוק ושמא סירכא מינה ובה כשר דהא הוי ס"ס שאינו מתהפך דא"א לומר ואת"ל שאינה מינה ובה דאז ודאי טריפה ועוד שמא מהדיבוק ושמא מינה ובה שם א' הוי ובכה"ג לא הוי ס"ס ולהנ"ל א"ש עפ"י מה דאנהיר לן מרן זקיני הגאון זצ"ל בספרו חוו"ד בבית הספק דהא דבעינן דיני ס"ס שיהי' מתהפך ומשני שמות היא רק במקום דאיכא רעותא ברורה והוחל דבר הטורף כגון בע"פ שהרעותא ברורה שלא נמצא לה בתולי' רק שיש ב' עניני מתירין ואין ס' א' תלוי בחבירו כגון ס' אונס ס' קטנה בעינן שיהיה מתהפך ושיהי' שני המתירין מב' שמות אבל כל היכא דאיכא ס' בהרעותא כמו בההי' דריאה הסמוכה לדופן דמתיר ר"נ וכ' הרשב"א בחידושין לחולין ד' מ"ח דהיא מטעם ס"ס דיש מקצת סירכות בלא נקב והוי ס"ס ספק מחמת נקב או לא ואת"ל מחמת נקב שמא מחמת דופן היה דאינקב (וגם מזה יש להוכיח דבס' א' אין מתירין מטעם נשחטה הותרה אע"ג דאיכא ס' אם הוחל בה מעשה הטורף) יעו"ש ואע"ג דשני הספיקות הם משם א' אי אינקב הריאה או לא מ"מ כיון דליכא למימר כלל שמא ניקב הריאה רק כשמזכיר מקודם הסירכא דהחשש היא רק מחמת הרעותא והיא הסירכא וכיון דבסירכא שהיא הרעותא איכא הספק מותר דבס' רעותא א"צ שום תנאי ודיני ס"ס יעוש"ה והיוצא מדבריו דבס' ברעותא אם הוחל בה מעשה הטורף כלל לא בעינן דיני ס"ס ולזה א"ש דברי הב"י דמכשיר ביוצא מהדיבוק סירכא מינה ובה מטעם ס"ס כנ"ל אע"ג דליכא בי' דיני ס"ס מ"מ בכה"ג דהס' היא בהרעותא אם הנחל בה מעשה הטורף דאפשר שהיא בא מלחות הדיבוק ולא הוי רעותא כלל בכה"ג לא בעינן תנאי ס"ס וז"נ:
ואמנם כ"ז להתלמד במק"א אבל לנ"ד אין נ"מ מכ"ז כיון דהסירכא עברה ע"י מיעוך ומשמוש ולא בצבץ רק שחוששי' להטריף דילמא הוי סירכא דבוקה מתוך הגומא ואסור מטעם תרל"ר אע"ג דאזלא במיעוך והרי כבר הכריעו האחרוני' להקל בכל ס' תר"ל ורו"מ הרגיש בזה אלא שהוא נבוך מטעם דהוי ס' חסרון ידיעה כאשר נמצא בהגהות מוהר"ץ הביאו ש"ב הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל בע"ת סי' ל"ט סעי' ק"ב שיש קבלה בזה לדעת איזהו סירכא ואיזהו דלדול יעו"ש ובס' חסרון בקיאות מחמירינן בתר"ל דכל ס' חסרון ידיעה לא הוי ס' זהו תו"ד:
ומה שנלפע"ד בזה דע"כ לא מצינו דס' חסרון ידיעה ל"ה ספק רק היכא דהחסרון ידיעה היא בדבר המתירו ואנו רוצים להתיר מכח ס' כזה לחשבו לספיקא דרבנן או לצרפו לס"ס ולזה אמרי' שפיר כיון דהס' תלוי בחסרון בקיאות אינו נכנס בגדר הס' להתיר על ידו כמו באם נתערב איסור בהיתר ולא ידעינן לשער אם יש בההיתר שיעור לבטלו אעפ"י שאינו רק איסור דדבריהם אין לנו להקל ולומר דה"ל סד"ר ולקולא כיון שהס' שעל ידו באנו להתיר היא מחמת חסרון ידיעה כמבואר בסי' צ"ח סעי' ג' ומקורו מדין כחל דחלב שחיטה רק מדבריהם ומ"מ משערין בכולו דאי במה דנפיק מיני' מנא ידעינן וכי"ב מבואר הדין בסי' ק"צ ומקורו מדברי רשב"א מדין לבשה חלוק שנתכבס ונמצא עליו כתם שאין זה כסד"ר דהבא מחמת מיעוט הכרה אינו ספק ולהכי אין להתיר מס' כזה יעו"ש וכן בנשבר העצם או נשמט במקום שהיה נטרף כ' הפוסקי' דאין להתיר מכח ס"ס שמא לאח"ש נעשה ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה דגם זה תלוי בחסרון ידיעה דאם הי' בקי הי' יכול להבחין וכיון דיש רעותא אסרינן מס' כמבואר בש"ך יו"ד סוס"י נ"ג וסי' נ"ה סעי"ב וסי' ק"י בדיני ס"ס ועיי' סי' פ"א סעי' ב' בט"ז וש"ך שם ואמנם כ"ז היכא דנמצא הרעותא במקום המטריף והס' היא באופן המתירו כנ"ל ולז"א שפיר דס' הבא מחמת חסרון ידיעה אין לחשבו לס' להתיר ע"י מטעם סד"ר או ס'"ס משא"כ בכעין דנ"ד שמצא בהריאה ריר תלוי ואינו נדבק לשום מקום וסירכא תלוי' ל"ה שום רעותא האוסר באזלא ע"י מו"מ כנ"ל רק שאנו חוששין דהדבר תלוי בחסרון בקיאות ואפשר שיש להבחין אם הי' מקודם דבוק בהריאה במק"א וא"כ הרי אנו באי' לאסור מצד ס' התלוי בחסרון ידיעה בזה בודאי אמרינן להיפך כיון דס' הבא מחמת חסרון הכנה אינו נכנס בסוג ס' א"כ מהיכי תיתי לאסור מחמתו ואין הס' כזה מכריע הדבר להוציאו מכלל ההיתר דאטו בשביל חסרון ידיעתינו נאסור ע"י ס' כזה וכיון שאנו רואין שריאה זו יפה הי' כלה וגם במקום הרעותא כמו שהיא לפנינו הוא מותרת א"כ אמאי נחוש לס' חסרון ידיעה דלא הוי ספק וז"ב בסברא וכלל זה נקוט בידך דכמו דאם יש בדבר המתיר ס' התלוי בחסרון ידיעה אין לחושבו לסד"ר או לצרפו לס"ס מטעם דל"ה ספק כמו כן להיפך אין לחוש ולאסור אם יש בדבר האוסר ס' התלוי בחסרון ידיעה מטעם דל"ה ספק דבין להתיר מחמת ס' או לאסור מחמתו דעת שוטים אינו כלום ועפ"ז יתבארו כמה דברי' הסותרים בענין זה ואכ"מ
ומידי עיוני בזה מצאתי שגיאה להרב הפר"ח ז"ל סי' ק"י בכלל הס"ס אות י"ז שהביא לההי' דס' הבא מחמת חסרון ידיעה דאינו ס' מדברי הש"ג בפא"ט בשם הריא"ז שכ' וז"ל נראה בעיני שלא אמרו ה"ה בחזקת היתר אלא במעשה המסופקת אבל אם המעשה ברור וההוראה מסופקת הרי ס' להחמיר ע"כ הבין הפר"ח דהיא מטעם ס' חסרון ידיעה ובמחכ"ת העמיס כונה זרה בדבריו והמעיין בצדק יראה דכונתו למ"ש הפוסקים דענין חזקה לא שייך רק בס' דמציאות אבל בספיקא דדינא ל"ש לאוקמי אחזקה דאטו בשביל החזקה ישתנ"הדין הדין עיי' מ"ל פ"ב מ"ה טומאת צרעת ה"א ובכנה"ג יו"ד סי' י"ח בהג"ה הטור יעו"ש אבל לא מטעם ס' חסרון ידיעה היא:
ונחזור לדברינו דאין לעשות מס' תר"ל ולאסור מכח ס' בחסרון ידיעה והאמת כי התב"ש ז"ל בשמ"ח סי' ל"ז סעי"ג כ' דכל שלא יהא ברור בידו להקל יש להחמיר מס' בשני לקותות דלא ליפגע באיסור דאוריתא והפרמ"ג ובעל לבושי שרד דהעלו להתיר בכל ס' תר"ל מ"מ בזה כ' דהנכון עם התב"ש דהיכא דהס' הוי בחסרון חכמה כגון היכא דאיסתפק לן מאי אמור בי' קמאי שלא ביארו לנו אם היה רעותא זהו לאו ס' הוא כי חכם ממנו יכריע יעו"ש ואולם גם הם לא דיברו רק היכא דהמעשה ברור וההוראה מסופקת אבל גם זה אין ענין לנ"ד דאין הס' בההוראה רק דהס' היא בהרעותא אם נולד כאן איזהו דבר הטורף כלל בודאי דאין לנו להחזיק רעותא מס' בחסרון ידיעה כנ"ל וגם כיון דאין אנו סומכין על קבלה זו לידע איזהו סירכא ואיזהו דלדול ע"י הנחת הריאה בפושרין כמ"ש שארי בפרי תבואה סי' ל"ט סעי' ק"צ וברא' שה יעו"ש דאין אנו בקיאי' בבדיקת פושרין להקל א"כ לא מיקרי חסרון ידיעה שהרי אפילו חכם גדול ובקי בבדיקה אינו רשאי לסמוך על בדיקתו כמ"ש הפוסקים דס' הבא מחמת חסרון בקיאות שפיר מיקרי חסרון ידיעה ועיי' בכללי הש"ס להפר"ח ז"ל סימן טו"ב:
סוף דבר בעובדא דידי' אילו בא מעשה לידי הייתי מתיישב בדבר הרבה מחמת דבסירכא מתוך הגומא אפילו תלוי' דאזלא במיעוך ג"כ יש לחוש דאפשר דתלוי' דאזלא ע"י מיעוך ג"כ חשיב רעותא כמו שחוכך בזה הפרמ"ג במ"ז סי' ל"ז סק"ג ועיי' תב"ש סי' ל"ז סעי' ב' ובסי' ל"ט סעי' מ"ו בלב"ש שם ובפרט בעובדא דידי' שהי' באונא העליונה ובמיצר החזה וידוע שהיה שמה כמה סרכות דביקות כאשר כ' רומע"ל שיש רגלים לדבר שגם זו דבוק בדופן היה אלא שמתוך הלחץ זה הדחק ניתקה משם ותולין הקלקלה במקולקל לומר שמהגומא יצאה סירכא דבוקה ואמנם בכ"ז המקיל לא הפסיד מטעמים שביארנו עפ"י שורת הדין וההלכה זהו הנלפע"ד בזה ידידו הטרוד בחפזו כותב משה תאומים