דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה כד
הנה חזר הרב השואל וכתב אלי שנית וקיהה אם לטהר עפ"י נאמנות רופאי זמנינו ולקרוא להם שם עד כי רובם המה חשודי' לא"ד ובחזקת מחללי שבתות בפרהס' ובכגון זה יפה השתיקה והאיך מפיהם אנו חיין לסמוך על דמיונם והמה כזבים לכל דבריהם ואפשר דהפוסקים מיירו ברופא מומחה וישראל כשר ובאמת כי הב"י מביא בסי' קפ"ז בשם הריצב"א לענין רואה דמ"ת שדעתו שסומכין על רופא יהודי ומומחה שאומר שנתרפאית וכו' וסומכין על דיבורו אם הוא ישראל אבל אין בידי להתיר עפ"י דיבור גוי ע"א אפילו ברופא מומחה לרבים דלא מרע נפשי' דקרינן בהו אשר פיהם דיבר שוא ואמנם כבר ראיתי לרב גדול ומובהק שהעלה בתשובה דאף להמחמיר בגוי ע"א מודה ברופא ישראל רשע דמהני דבשלמא היכא דבעינן עדות ממש אז ישראל פסול הוי כמו נכרי אבל כאן נאמנות הרופא לאו מדין ערות הי' רק מכח חזקה דלא מרע אנפשי' רק שכ' הריצב"א דקרינן בהו אשר פיהם דיבר שוא וזה רק בנכרי כתיב שאינו בן ברית אבל לא בישראל ב"ב ולכך יש להאמינו בזה ואנכי מזקנים אתבונן והוא הגאון המוסמך בעל שבות יעקב ח"א סי' ס"ה ס"ו דמייתי שם עובדא באשה שא"י לטהר והלכה לרופאים נכרים וענו ואמרו שבא לה מכאב האם והעיר שם דאמאי לא נאמין לרופא נכרי משום דמסתמא לא מרע לאומנתי' כמו שסומכין עליו לענין חילול שבת ולענין יו"כ ובפרט אם נותנין לו שכר וכמבואר ביו"ד סי' קנ"ה דמתרפאי' מה"ט אם עושים בשכר וכ' דלהכי אין סומכי' בנדה על שאלת רופא דבמכה שהי' בחדרי בטנה חיישינן לבדדמי ולכך העלה דעל שני רופאי' נכרי' בודאי יש לסמוך דבשני' ליכא חשש בדדמי ומדייק שם לשון הש"ס דקא' ושאלו לרופאים דהיינו שנים ועכ"פ ברופא א' ישראל וא' נכרי העלה שם למעשה לסמוך עליהם ובח"ב סי' ע"ה עסיק שם ג"כ להלכה ולמעשה לסמוך על נשים בקיאות המילדות אחת ישראלית א' נכרית דנאמנו' בכה"ג יעוש"ה ובאמת כי כן כ' בשו"ת מוהרי"ק הביאו הב"י סי' קצ"ט ובהג"ה רמ"א שם סעיף ב' דבכל ענין נדה אנו סומכין על הרופאים כמו שסומכין עליהם לענין שבת ויו"כ ומעתה בנ"ד שהאשה נבדקה מרופאים מומחים ומנשים מילדות פקחות וחיות המבינים בסדרן של נשים ולכלם שפה אחת ודברי' אחדים שדם זה היא ממכת גילדני אדיר בודאי דיש לסמוך בזה על אמירתם ונאמנותם משום דלא ערעו אנפשיהו והרבה הארכתי במק"א לענין נאמנות נשים באיסורין עיי' פ' י' יוחסין בההי' דנאמנת החי' לומר זה הבן כהן הוא ובנדה ר"פ בא סימן בההי' דכל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים ואכ"מ להרבות שיח בזה
וזה לא כביר הגיעני שאלה כי"ב מהרב ומורה צדק לעדתו ב"ק טשערבולוציא מוה' ברוך יעקב נ"י באשה שא"י לטהר והי' לה מיחוש החולי גילדיני אדיר ואח"כ נחלית והיתה שופעת דם בשפע רב דרך הגרון ושפטו הרופאי' כי זה בא לה מחמת חולי הנ"ל שנסתם שבילו במקומו ויוצא דרך הגרון וכאשר נתרפאית חדל להיות לה אורח כנשים ופסקה לראות בזמן וסתה והיא באה בימי בת נ"ד שנים רק טרם עברו עלי' ג' עונות להיות לה כדת הזקינות המסולקת מדמים התחילה למצוא מראה דמים בלא עת נדתה ודם זה שהיא רגילה למצוא מאז נפסק האורח מלבא בזמנו ה"א משונה במראה מדם שהיתה רואה בעת וסתה ולפעמי' היא רואה כמראה שריית בשר גם אמרה האשה שהיא מרגשת כאב בצדדי רחמה ובחדרי בטנה וכאשר מרגשת שכואב לה יודעת בודאי שתמצא דם ולאחר מציאת הדם נפסק הכאב ואפשר שיש לה פצע' וחבורה בא"מ שמחמת זה א"א לה לטהר לבעלה וכאשר דרשה ברופאים יהודים ומילדות כלם אומרים שבודאי אין זה דם נידות אחר כי היא סמוך לימי זקנותה ואשה כזאת וטבעה חדל מהיות לה אורח כנשים רק דם זה ממכת גילדני אדיר שע"ע היתה למודה להוציא דם דרך פי הטבעת ודרך הגרון וכעת פרץ גדרו ויוצא הדם ההוא דרך המקור ושאל הרב הישיש הנ"ל ממני להורות מה משפט האשה לטהרה לבעלה והשבתי באריכות ודנתי ג"כ בענין נאמנות הרופאים והבאתי מדברי הב"י וד"מ סי' קצ"א שמוחלקי' בענין זה אי סומכי' על נאמנות הרופאים ולא רציתי לסמוך אהיתר זה לחוד כי מי זה חיילים יגבר לסמוך אדברי רופאי זמנינו במה שהם אומרים מאומד הדעת כי בנשים חולי זה מביא דם דרך הרחם ואע"ג דלענין רואה דמ"ת סומכי' על אמירת הרופאי' האומרי' שנתרפאית עיי' סי' קפ"ז ואולם התם מיירי לענין שלא להוציאה מבעלה עולמית מטעם רואה דמ"ת והיא רק דרבנן מדין וסת אבל להתירה בלא טבילה ולסמוך באיסור כרת על אמירת הרופאים שאינו דם נידות יפג לבי וכי בשביל שהם מדמים נעשה מעשה:
ואמנם בכ"ז יצאו דברינו בטהרה ותמכתי יסוד ההיתר במה שזאת אומרת שמרגשת כאב בחדרי בטנה ובשעה שמרגשת הכאב מוצאת הדם ואפשר שיש לה חבורה בא"מ ואיזו מילדות אמרו לה כן שיש לה איזו מכה בצדדים שממנה הדם יוצא ופלפלתי בענין מה דנחלקו הפוסקים האחרוני' אי כאב הוי כמכה עיי' ט"ז סי' קפ"ז וסי' קצ"א ובשו"ת א"ז הח"ץ סי' ע"ג וביארתי דעת אא"ז הרמ"א בסי' קפ"ז שפוסק דבס' אי הדם בא מהמקור או מהצדדים מותר מכח ס"ס אעפ"י שא"י בודאי שמכתה מוציאה דם והבאתי דברי הדב"ש ושבו"י הנ"ל שסמכו להקל בכה"ג שהדם משונה מדם וסתה דתולין אפי' במכה שא"י אם מוציאה דם ובפרט שהאשה בת נ"ד שנים וכבר הקיל בכי"ב שארי הגאון נו"ב ז"ל בכמה מתשובותיו באשה זקינה שהיא בחזקת מסולקת מדמים ואף שהוא מיירי באשה שכבר עברו עלי' זמני' שפסקה מלראות כדין זקינה ואח"כ אירע לה מקרה כזה מ"מ נראה דאף בלא פסקה מקודם לראות רק שהיא באה בשני' בענין שרוב נשים אשר כמותה אינן רואי' דם וסת ג"כ מהני דזיל בתר טעמא דעיקר הטעם שאין תולין באשה שעלולה לראות במכה דא"כ לא תטמא לעולם וא"ב התינח באשה שודאי יש לה דם משל עצמה בזו י"ל דהאיך נטהרנה לעולם אבל אשה שדרך נשים שכמותה שלא לראות כלל מה בכך שלא תטמא לעולם כיון שתמיד יש לה מקום לתלות שממכה היא ומצד עצמה מהראוי לה שתהי' מסולקת מדמים ומה"ת לא נתיר אותה ואחר כל ההיתרים הנ"ל לא טהרתי רק בתנאי לצרף לזה ג"כ בדיקת מוהרי"ו המבואר ברמ"א סי' קצ"א ובאופן המחוור ברחיצה וקינוח יפה ובדחיקת המוך למלאות כל בית הרחם בעומק הרבה כל מה דאפשר כמו שהזהיר ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' מ"ח רק שהגאון הנ"ל הקיל בבדיקה בפ"א והיטב אשר דיבר בזה בשו"ת שבסוף ס' אבני מילואים סי' ך"ג דע"י בדיקה בפעם אחת אין לנו להתירה רק בפעם הזה שאנו בודקי' ומוצאי' המוך נקי ודם זה אנו יודעי' בבירור שהיא מהצדדים אבל לא לענין להתירה אח"כ בלא בדיקה ולטהרה מן כל הדמי' שרגילה למצוא ולכך צריכה בדיקה כזאת ג' פעמים כיון שהוחזקה ג' פעמי' איגלאי מילתא דדם מכה היא מהצדדים ולכך כל דם שרואה אח"כ אפילו בלא בדיקה טהורה ואם כה תעשה האשה הבדיקה כמבואר בשו"ת נו"ב הנ"ל ותעלה בידה הבדיקה שלשה פעמים ותמצא המוך נקי טהורה היא לבעלה תמיד זהו מה שהעליתי שם להלכה: