אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה כג

שאלה כב תניין בענין הנ"ל

כבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה על דרכיו נוגה אורה ירא ה' בנן של קדושים כש"ת מו"ה יעקב קאפיל נ"ל האב"ד ד"ק קראקוויטץ יצ"ו:

יום ה' העבר קבלתי מכתבו בנידון שאלתו אשר נפשו היפה אותה לדעת דעתי הקלושה אודות אשה שיש לה וסת כדרך הנשים אולם תזוב ימי' רבים בלא עת נדתה וזה שנתיים שאינה יכולה לטהר לבעלה והיא אמרה שמרגשת שדם יוצא מהמקור רק דם זה משונה מדם וסתה כי היא שחור ודם וסתה אדום ודרשה ברופאים יהודים ובמילדות ולאחר שבדקוה שפטו הם כי היא בא לה מעורק זהב שקורין גילדני אדיר שעד הנה היתה למודה להוציא דם דרך בית הרעי ודרך הנחורים והגרון וע"י שעסקה ברפואות נסתם כעת שבילי' והדמים חדלו אורחות יושר ללכת דרך עקלתון ולכן הולכין מלפנים כי דרך שבילי גילדני אדיר להיות פעם לאחור ופעם לפנים גם אמרה שקודם זילת הדם היא מרגשת כאב בחברי' בזרועותי' ובשיפולי מעי' ולאחר שמתחיל הדם לזוב פוסק הכאב שלה ונראה שמכח זה בא הדם כי כך הי' דרכה של גילדני אדיר לגרום כי"ב וכ"ת שואל מה משפט האשה והתירה לבעלה והן רומע"ל פרק ממנו עול ההוראה ושדרה לקמאי ובאמת קשה עלי מאד להורות בזה להלכה ולמעשה מחמת חומר האיסור כרת וגם שלא נמצא הדבר הזה מבואר בפוסקים וצריכין אנו לדמות ענין לענין וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואעפ"כ לעשות רצון ירא ה' גם האשה באה לגבולי ומפלת תחינתה להוציא לאור דינה ע"כ נזדקקתי לעיין בזה והבא לטהר מסייעין לו מן השמים:

תשובה

הנה השאלה הלזו נחלקת לשני פנים האחד אם יש לסמוך על אמירת הרופאים שהחולאת גילדני אדיר מביא הדם דרך בית הרחם הב' אם יש לה מכה במקור המוציאה דם אם תוכל לתלות ראייתה שלא בשעת וסתה בדם מכתה שתהא טהורה לבעלה והנה בדין הא' אם יש לסמוך על אמירת הרופאים בש"ס דפ' המפלת ד' ד"ג א"ר שני מעשים העלה אבא כו' מעשה באשה שהי' מפלת כמין קליעות אדומות כו' ושאלו חכמי' לרופאי' ואמרו אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מעלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו ורבי' הוכיחו מזה דאמירת הרופאים לבד לא מהני רק ע"י בדיקה והנה בסי' קפ"ז לענין רואה דמ"ת הביא המחבר שני דיעות אם הרופאי' אומרי' שנתרפאת אם מותרת לשמש אח"כ ודעת האוסר הוא סה"ת שבטור שכ' שאם תרצה להתרפאות צריכה מקודם שתתחזק ג' פעמים דאחר שתתחזק יש להסתפק אם להאמין אפי' לרופא מומחה וכ"כ סמ"ג וסמ"ק וכתבו בשו"ת האחרוני' בביאור דבריהם דקודם שתתחזק מאמינים לרופא שנתרפאית כבר לענין זה שכשתחזיר ותראה פעם ג' לא נצרף עוד עם הראשוני' ויש לה זמן לשמש עוד ג' פעמי' וב' פעמים הראשוני' יפלו אפס דמ"מ טעמא בעי כיון שאין נאמנות לרופא מ"ש קודם שתתחזק או אח"כ והנלפע"ד בזה דהנה קיי"ל דאין ע"א כא מן באיסורי' נגד החזקה וטעמא לאו משום דמשקר אלא משום דאומר בדדמי כמ"ש ש"ב בעפ"י בקידושין ד' ס"ג ובקו"א שם ואם אמר עדותו טרם שאיתחזק והי' מהימן לנו שוב נאמן גם אח"כ כמ"ש הרמב"ם בפ' ט"ז מה' סנהדרין ה"ו דא"צ ב' עדי' למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד א' ע"א חלב כליות הי' זה כלאי כרם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדי' אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אעפ"י שהאיסור הוחזק בע"א כו' מתבאר מדבריו כיון שהעד לא בא למלקות אלא להחזיק הפירות בכלאי' ולהחזיק האשה בזונה והי' מהימן שוב לוקין עליו ועיי' רי"ף פ' החולץ בההי' דואשתמודיענהו ובש"ת תשב"ץ סי' פ"ג והדברים עתיקים וה"ה לענין להאמין לרופאי' נהי דאין סומכין על פיהם משום דחיישינן דאומרי' בדדמי מ"מ הוא רק היכא דמעידין נגד החזקה וכגון דאיתחזקה ג' פעמים ברואה דמ"ת אמנם אם אמרו הרופאים שריפאו אותה קודם דאיתחזק ואז לא הי' צריכין לעדותן כלל ומהימנינן להו ושוב אע"ג שראתה אח"כ פעם ג' מ"מ בהמנות' עומדי' וא"ש:

ובזה אזדא ראיות הגמיי' הביאו הב"י שהקשה על סה"ת מהא דמצינו בירושלמי נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ורפאתי בו שלשה פעמי' ולהנ"ל ניחא דהתם אינו מעיד הרופא נגד החזקה ובכה"ג גם הסה"ת מודה דנאמן אבל ברואה דמ"ת דאיתחזקה והוא בא להעיד נגד החזקה אינו נאמן דאומר בדדמי וז"ב ואמנם עדיין יקשה לפ"ז דא"כ בההי' דמעלת כמין קליעות למה לא הי' מועיל אמירת הרופאים בלא בדיקה דהרי גם שם אינם מעידין נגד החזקה דאדרבא אשה בחזקת טהרה עומדת. אמנם כבר כתב בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ך'"ב דאין ראי' משם דהיכא דליכא לברורי ולהבחין מאמינים לרופאים והתם דהי' יכולי' להבחין דברי הרופאים ולברר ע"י בדיקה לא האמינום יעו"ש ובשו"ת א"ז הח"ץ סי' מ"ד ובש""ת שב יעקב סי' מ"א ולפ"ז בנ"ד דלא איתחזק איסורא דהא אשה בחזקת טהרה עומדת וגם ליכא לברורי ע"י בדיקת מוך כמ"ש הנקו"הכ סי' קפ"ז דבדיקה לא שייך רק במקום דאיכא לספוקי דשמא בא הדם מהצדדי' אבל באומרת שהמכה במקור א"כ בין שתראה דם מקור בין שתרא' דם מכה לעול' תמצא דם על המוך (ורומע"ל תמה על הנב"י דבסי' מ"ח כתב דבלי בדיקה א"א להתירה ובסי' מ"ט לא הזכיר שם דבר מהבדיקה והפלאה זו איני יודע מה הוא דבסי' מ"ח מיירי במקום דאיכא לספוקי אם בא הדם מהצדדי' כמו במשתנת דם וכי"ב דאפשר בבדיקה הילכך מצריך בדיקה אבל בסי' מ"ט מייתי עובדא כמו נ"ד שאו' שהדם היא מחולי עורק זהב והוי כמו מכה במקור דא"א בבדיקה (ועיי' בשו"ת מוהר"ם לובלין סי' קי"א בלשון מוהר"י רופא שהביא שם) דבין אם הדם היא מנדת דותה או מעורק זהב תמצא דם על המוך ולהכי לא הזכיר שם בדיקה) וכיון דא"א לברורי ע"י בדיקה בודאי דיש לסמוך בזה על נאמנות הרופאי' וכדעת הפוסקים האחרוני' שהבאתי לעיל וראיתי לשארי הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' מ"ט שהביא ששאל פי רופא מומחה ואמר שא"א בשום אופן שיבא דם גולדני אדיר דרך מקו' הזה כלל. ואין ראי' מזה כלל דאין כל הזמנים שוים והטבעים משתנים והחולאי' משתני' ואנן למראה עין רופאי זמנינו נשפוט ומצאתי להגאון בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' קנ"ד דמייתי שם כעין נ"ד כי שפטו הרופאים שיש לה מכה במקור והיא מכת גילדני אדר והדם בא מזה וכ' כי מצא לראש הרופאים וגדול המורים שהעיד עי"ז שכן הוא והוא הרמב"ם ז"ל שכ' ברואה במ"ר שהוא ממכה שבחלחולת או בכליות ויפלא לכאורה כי החלחולת היא המעי שהרעי יוצא ממנו כמבואר בפ' א"ט ניקב החלחולת והירכיי' מעידי' אותה ולא מצינו חלחול' אצל מ"ק וע"כ דבריו מורין דהיינו גילדני אדיר ולפעמי' פורץ גדרו ונסתם שבילו במקומו ויוצא הדם ההיא עם מ"ר והיינו מ"ש בש"ע מי שיוציא דם דרך פי האמה היינו הך ובנשים חולי זה מביא דם דרך הרחם ולכן מהיכא תיתי לא נסמוך על בדיקת הרופא לומר שמרגיש שביל בעורק ופנה לו לפניו ומצד הדין יש לסמוך על נאמנותם בזה וכמו שהביא בשו"ת נו"ב בעצמו שה לכמה תשובות שסמכו על נאמנות הרופאי' בכי"ב וה"ה בנידון שלפנינו:

ומעתה אשומה פני אל החלוקה השני' אם יש לתלות כל הדמים שהיא רואה שלא בשעת וסתה במכה שבמקו' המוציאה דם והנה ד"ז א"צ לפנים דאשה שיש לה וסת קבוע והיא רואית שלא בשעת וסתה ויש לה מכה במקור שיודעת בודאי שמוציאה דם אעפ"י שאינה יודעת שדם זה עתה שותת ויורד מהמכה מ"מ תולה במכתה וכ"ז פשוט ומבואר ואינו מקבל ארוך ובפרטת בנ"ד שהדם שהיא רואה משונה מדם וסתה שדם וסתה אדום ודם שלא בשעת וסתה שחור אע"ג דה' דמים טמאי' באשה ע"מ שינוי מראות הדם ראי' שהי' בא ממכת גילדני אדיר ולא מנדת דותה שהיא טמא ואפשר דמיחשב כאילו יודעת שדם זה שותת ויורד מהמכה וגם בשו"ת שבות יעקב ודבר שמואל הביאם הרב בעל סדרי טהרה סי' קפ"ז סמכו להקל בכה"ג שהדם משונה מדם וסתה דתולין במכה אפילו באינה יודעת שהמכה מוציאה דם כלל ששינוי מראות הדם ראי' והוכחה שודאי מהמכה הי' בא יעו"ש:

ואנכי מצאתי עזר וסמוכין לדבריהם מהש"ס בנדה דס"ו ברואה דמ"ת דמייתי הש"ס ברייתא ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה (פי' ששמשה סמוך לוסתה כן פי' רוב הראשוני') ואם הי' דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנו דם יוצא ע"כ ודיקד' הרשב"א ז"ל אמאי דמסיי' ונאמנ' אשה לומר מכ' יש לי במקו' שממנו' דם יוצא מ"ט צריכ' לומר שממנ' דם יוצא הא לא צריכין שתדע שמכת' מוציא' דם וגם בשו"ת האחרוני' הקשו דיוקא דרישא וסיפא אהדדו דברישא תני ואם יש לה מכה בא"מ תולה במכתה משמע דמן הסתם תולה במכתה ובסיפא תני שממנה דם יוצא דמשמע דוקא ביודעת שהמכה מוציאה דם גם יל"ד מ"ט הפסיק בדין וסת בין דיני מכה (ובאמת ברי"ף הקדים בבא ואם יש לה וסת לואם יש לה מכה אולם הגרס' שלפנינו קשה) והנראה לפע"ד פירוש מחודש בברייתא עפ"י מה שביארו הפוסקים שיטת הרמב"ם והרשב"א הביאם הב"י סי' קפ"ז דאפי' בזמן וסתה מ"מ תולין במכה רק דבזה בעינן שתדע שהמכה מוציאה דם אבל שלא בשעת וסתה תולין במכה אפילו באינה יודעת שהמכה מוציאה דם והנה כבר הקדמנו מ"ש הדבר שמואל ושבו"י דהיכא שהדם משונה מדסוסתה הוי כאילו יודעת שהמכה מוציאה דם ומעתה הכי אזלא פשט הברייתא ואם יש לה מכה תולה במכתה היינו אפי' אינה יודעת שמוציאה דם מ"מ תולה במכתה לטהרה אפי' בלא נקיי' כלל וע"ז א' ואם יש לה וסת תולה בוסתה פי' דאם שמשה סמוך לוסת אין תולין במכה שא"י אם מוציאה דם כלל רק דתולין בוסתה והיא טמאה נדה כאילו לא הי' לה מכה וע"ז אמר ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה פי' ואם זה הדם שאנו רוצי' לתלות במכתה אם אותו מראה דם משונה ממה שרגילה לראות תמיד בשעת וסתה (ובתוספתא פ"ח דנדה איתא להדי' ואם הי' דם נדתה משונה מדם מכתה אינו תולה בה משמע להדי' דאדם הוסת קאי ולא אראיית התשמיש דדם הוסת קרי לי' נדתה כדלעיל ד' ט"ז ע"א אפי' בתוך ימי נדתה טהורה) אינו תולה פירוש בוסתה להחמיר אלא במכתה להקל וטהורה היא אפילו בשעת וסתה דזה הוי כיודעת שהמכה מוציאה דם וכנ"ל וע"ז שפיר מסיים ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא היינו הא דטמאה בשמשה בשעת וסתה אם אין דם מכתה משונה ותולה בוסתה היא רק בסתם מכה שא"י אם מוציאה דם אבל אם אומרת מכה יש לי שמוציא' דם אז ל"צ שתדע שהיא משונה מדם ראי' ותולה בה תמיד וא"ש כל הדקדוקי' בס"ד והיא ביאור טוב ויפה בלשון הש"ס:

ומוכרה דעת השבוי' ודב"ש הנ"ל דהיכא שדם מכה משונה מדם וסתה הוי כאילו יודעת שהמכה מוציאה דם ומכ"ש בנ"ד שיודעת שמכתה מוציאה דם וגם דהיא משונה מדם וסתה בכה"ג בודאי יש לתלות במכת גילדיני אדיר עכ"פ שלא בשעת וסתה

והנה כל מה שכתבנו להפליא בין דם לדם היא רק לענין אם ראתה בימי טהרתה ממש בין וסת לוסת אבל אם דבר כזה אירע לה בימי נדתה דהיינו אפילו עברו עליה ימי' רבים מימי נדתה ועדיין לא הפסיקה בטהרה שבכל עת שרוצית לפסוק בטהרה היא מוצאת דם הא ודאי שכל זמן שלא הפסיקה בטהרה אינה עולה מטומאתה ועדיין היא בחזקת טומא' עומד' וגם לאח' הפסק' טהר' אם אירע לה כזה בתוך ג' ימים מספירת ז' נקיים שלה בודאי דאז אין לתלות בשום מכה שבמקור דאפילו בכתמים דרבנן מחמיר הש"ך בסי' קצ"ו שלא לתלות בג' ימים הראשונים ואפי' ביודעת שמכתה מוציאה דם ואף דבזה הפריז על המידה להחמיר יותר מדאי כמ"ש האחרונים. אמנם בנ"ד שרואית בהרגשה שבא מהמקור בודאי דבכה"ג אין לתלות כלל בג' ימים הראשוני' על מה אני דן אם מוצאת דם בהרגשה בתוך ספירת הז' נקיי' ולאחר ג' ימי' אם יש לתלות אז במכה המוציאה דם או לא ומקום הספק היא דהא טעמא דתולין במכה כ' הרשב"א הטעם לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת ויש לדון אם זה דוקא בימי טהרתה אבל בימי לבונה כיון שעדיין היא בטומאתה לית לה חזקת טהרה או ל"ש והנה כבר נתווכחו בזה שני גדולי ישראל ש"ב הגאון בשו"ת נוב"י השריש בכמה תשובותיו בה' נדה דבתוך ז' נקיי' האשה בחזקת טומאה ועכ"פ לא מיקרי חזקת טהרה ובסי' ס"ג הביא בשם דודי זקיני הכהן הגדול הגאון מוהר"ח כהן ראפופורט ז"ל שחידש לפרש במה שאמרו אשה בחזקת טהרה עומדת דהיינו מדין חזקת הגוף שמעמידין אותה בחזקת מסולקת מדמים שלא בשעת וסתה וחזקת הגוף הזו עדיף מחזקת טומאה דמקודם ולהכי אפי' בתוך שעירת הז' נקיים יש להעמידה בחזקת טהרה יעוש"ה ומילא אחריו את דבריו מר זקיני הגאון בספרו חו"ד סי' קפ"ז:

ולפ"ז אמינא מילתא חדתא דאפילו לשיטת הסוברין דגם במכה שא"י אם מוציאה דם מ"א תולין מ"מ זהו רק כשהיא בימי טהרתה בין וסת לוסת אבל בימי ליבונה בודאי אין תולין עד שנדע שהמכה מוציאה דם והיא לפמ"ש הראשונים בדוכתי' סגיאין דענין חזקת הגוף לא שייך רק במקום דמספקינן אימת נעשית המעשה אז מועיל החזקה לתלות המעשה באיחור הזמן אבל הינא דלא נולד הס' בזמן רק בענין המעשה באיזו אופן בעשה אז ל"ש לאוקמי אחזקה כיון דודאי נעשית איזו מעשה עכ"פ איתרע החזקה והארכתי בכלל זה בכמה מקומות בס"ד ומעתה יש להתבונן בההיא דאם יש לה מכה במקור דתולה במכתה והיא משום דאשה בחיט כנ"ל ואמאי לא נימא ג"ה כיון דודאי דם לפנינו מגופה איתרע ח"ט דידה והא דבריש נדה אנו דנין עפ"י חזקת טהרה לחולין עכ"פ היינו משום דהתם הספק הוא על הזמן שמקדם ראיית הדם ודמי' לכל ספק בזמן דילפינן מנגע שכ' התו' שם בחולין ד' י"א דאע"ג דאיכא ריעותא א"ו מועיל החזקה דאחר זיין נעשית הריעותא אבל הכא דודאי ראתה דם מגופה. והס' היא באיזו אופן ראתה אם היה דם נדה וטמא או דם מכה וטהור האיך שייך לאוקמי בזה אחזקה ובשלמא בימי טהרתה דחזקת טהרה דידה הי' מדין חזקה הקודמת והיא כעין חזקת היתר דעד, עתה הי' בחזקת טהורה לבעלה ומס' אי אתה יכול לאוסרה אה לא איתרע כמובן אבל בימי ליבונה דאז הי' בחזקת טומאה ורק מדין מזקת הגוף קאתינן עלה דעדיף מחזקת טומאה הקודמת כנ"ל וזהו כיון שנתחדש איזו מעשה ומקרה בגוף יצאה מחזקת הגוף שלה והאיך ניתלה במכה דילמא דם נדה היא ואמנם זהו רק במכה שא"י שמוציאה דם אבל במכה הידוע שמוציאה דם לא איתרע חזקה דידה כלל כמ"ש הפוסקים בההיא דבא זאב ונטל המעיים דע"כ לא איסתפקא לן שמא במקום נקב כנקוב אלא התם שזאב אינו ודאי נוקב וא"כ הוי הנקב רעותא משא"כ אם היה הזאב ודאי נוקב לא מיחשב רעותא כלל ועיין תב"ש סי' ל"ו וה"ה במכה הידוע שמוציאה דם ראיה זו כמאן דליתא ולא הוי רעותא כלל כיון שידוע לנו דודאי אתי דם מהמכה ואמרינן שגם דם זה מהמכה והלכך אפילו בימי לבונה ג"כ יש לתלות במכתה אבל במכה שאיי אם מוציאה דם בודאי אין לתלות בה בימי ליבונה כיון דנולד רעותא בחזקת הגוף דילה וכנ"ל וז"ב מאד:

ועפ"ז יש ליישב ברייתא דנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יונא שנדחק הרשב"א מ"ט צריכה לומר שממנה דם יוצא הא ל"צ שתדע שמכתה מוציאה דם וגם האחרוני' דקדקו מ"ט לא נקיט לשון זה בבבא דרישא ואם יש לה מכה שמוציאה דם תולה במכתה וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל ליישב זה ועפ"י דברינו הנ"ל ג"כ א"ש דבסיפא דאיירי בסתם רואה לענין לתלות במכה שבמקור והיינו אפ אפילו בתוך ז' כקיי' שלה ובזה בודאי בעינן שתהא יודעת שמכתה מוציאה דם וכנ"ל אבל ברישא דקאי אשמשה וראתה דם מחמת תשמיש וע"כ דמיירי כשעומדת בימי טהרתה דהיינו בין וסת לוסת דבימי ליבונה אסורה לשמש ואז בודאי תולין במכה אפי' א"י שמוציאה דם כנ"ל וגם לענין שלא תהא נחשבת רואה דמ"ת כל מה דמצית למיתלי בה להתירא שלא להוציא מכלל רוב כשים שאינן רואין מחמת תשמיש בודאי תלינן כמ"ש הב"י סי' קפ"ז ולהכי לא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם וא"ש דיוקא דרישא וסיפא ודו"ק

הדרן למילתא קמייתא דבימי ליבונה ג"כ תולין במכה רק דבעינן שתהי' יודעת שמכתה מוציאה דם וא"כ בנ"ד דיודעת דמכתה מוציאה דם בודאי תלינן להקל אפילו בימי ליבונה דהדם שהי' רואה הי' דם עכת גולדני אדיר רק דבג' ימי' הראשוני' מספירתה בעינן שיהי' נקיים לגמרי דאז אין תולין בשום מכה וכנ"ל

וגם לענין ג' ימים הראשונים אם מתיירא' שלא תוכל לספרם בנקיות ג"כ יש למצוא תרופה למכתה בדרך זה דהיינו מיל שפסק דם וסת שלה ביום א' או ב' לראייתה תבדוק עצמה היטב כמו שדרך לבדוק לספירת הז' נקיים ואעפ"י שלא תהי' יכולה להתחיל ולספור הז' נקיים עד אחר יום ה' לשימושה משום גזרה שמא תפלוט כמבואר בש"ע יו"ד סי' קצ"ו מ"מ תפסוק בטהרה מקודם בכדי שיהא יום ראשון של ספירת נקיי' אחר ג' יעים של ראיתה למען תוכל לתלות דהא טעמא דאין תולין תוך ג' ימים היא משום דאז מעיינה פתוח וכאן אחר יום ה' שתתחיל לספור הז' נקיי' כבר עברו הג' ימי' ותולין במכתה להקל וכה"ג פסק בשו"ת עבוה"ג סי' ע"ח והרב מנחת יעקב ואא"ז גאון יעקב זצ"ל בחוו"ד סי' קל"ו יעוש"ה

סיומא דפסקא של האשה הלזו שאנו דנין במשפטה כך דינה הנה בעת וסתה אם תרצה לפסוק בטהרה ולא תוכל מחמת דם זובה אפילו אם יהי' משונה מדם נדתה מ"מ כל זמן שלא הפסיקה בטהרה אינה עולה מטומאתה ואף דשינוי מראות הדם מורה כי מכח מכת גילדני אדור בא דם זה מ"מ אז בחזקת טומאה עומדת וגם לאחר הפסקת טהרה אם אירע לה כזה בתוך ג' ימים לספירת ז' נקיי' בודאי דאז אין לתלות בשום מכה שבמקור וכנ"ל רק אם תוכל להיות מוצאת עצמה טהורה אחר יום או יומים לראיות דם וסתה יכולה היא לבדוק עצמה לשם הפסק טהרה ולהמתין עם ספירת הנקיים עד אחר ה' לשימושה ולחשוב הג' ימים מיום שהפסיקה בטהרה ואם תמצא אז דם לאחר הג' ימים תוכל לתלות במכת גילדני אדיר וגם בימי טהרתה בין וסת לוסת אם תמצא דם היא נקיי' וטהורה לבעלה ויצאו דברינו בטהרה כ"ז אומר אני להלכה ולא למעשה כי את האלקים אני ירא ולבי נוקפי לסמוך עלי לבדי באיסור כרת ולבעבור זה דברי מעטים וכאשר ידון בזה מי שלבו שלם בדבר גם אנכי אהי' סניף להיתרא והי' בזה שלום מאת ידידו הדש"ת משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה