אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה כא

שאלה כ

רב שלום אשיב לכבוד ידידי מחו' הרב המופלג החריף ובקי פרי צדיק עץ חיים יראת ה' אוצרו כש"ת מוה' יהודא ליבש אליש נ"י בק' סטריא יצ"ו בהגאון החסיד בעהמ"ח ס' מלא הרועים זצ"ל:

שאלתו שאלת חכם חצי תשובה לנכון הגיע עדי ויען כי סבוני טרדות שונות במילי דשמי' ומילי דמתא מאז בוא מכתבו לזאת לא השבתיו עד כה וגם כעת לא אאריך בפלפולים זולת במה שנוגע לעיקר הדין ע"ד עובדא דאתי' לקמי' באחד שקנה קרקע אשר מימי קדם היה פנוי מבלי בנין לשבת שם רק עמדו עלי' אנשים עם סחורתם והי' מעבר דרך לרבים שמה וכעת רוצה בעל הקרקע להעמיד שם בית חומה ורבים מערערים ועומדים לנגדו למחות בו בטענה דהוי מיצר שהחזיקו בו רבים ואסור לקלקלו:

תשובה

הנה דין זה שרשו פתוח ומקורו בב"ב ד' ק' בשמעתין דמי שהיה דרך הרבי' עוברת לתוך שדהו כו' ולפי המתבאר מדברי הרשב"ם שם בפירוש הסוגי' נראה דעתו דהך דינא דר"י דמיצר שהחזיקו בו רבי' אסור לקלקלו היינו שהרבים עשו איזו תיקון בהקרקע כגון שהשווהו ותיקנוהו להילוך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דודאי לרבי' מחל יעו"ש ופסקינן להלכה כר"י ואמנם היכא שהרבים לא עשו שום מעשה להחזיק בהקרקע בידיעת הבעלים בזה סובר ר"א רבי' שביררו דרך לעצמם מה שביררו ביררו אעפ"י שלא נטלו רשות מבעל השדה דסובר ר"א דרבי' קנו לי' בהלוך דהאי שביררו היא ההילוך ובענין זה ביררו אותו שחלבו לשם ואולם אין הלכה כר"א בזה ואנן קיי"ל כחכמים דפליגו עלי' וסוברים דאין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק להשוות קרקע לחרישה או כעל וגדר ופרץ כ"ש יעוש"ה ובתוס' ד"ה ור"א דרוש ותמצא שגם דעת התוס' כדעת הרשב"ם דמיצר שהחזיקו רבים היינו שהרבי' עשו איזו תיקון ואי לא"ה לא ניקנה בהילוך ואמנם דעת אחד מגדולי הראשונים והוא הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' אלף קנ"ב דהחזק' דרך לרבים ניקנה בהילוך לבד וחילי' דידי' משמעתין דב"ב שם דקא' הש"ס ור"א במאי קנו לי' בהלוכא יעו"ש וכל העובר ישתומם עליו דכל מעיין בסוגי' שם יראה מוכרח דדוקא לר"א מהני הילוך לבד וכדמייתי בש"ס מהא דתכון והלך בה לאורכה ולרחבה כו' וחכ"א אין הילוך מועיל עד שיחזיק ואנן קיי"ל כחכמים ולהכי אמר רבר"ה אין הל' כר"א במה דסובר שבררו דר לעצמן מה שבררו ביררו ופלא בעיני על הפרישה והבאר הגול' סי' שע"ג שהעתיקו דעת הרשב"ם דמיצר שהחזיקו בו רבי' היינו שהשווהו ותיקנוהו להלוך ורימזו לעיין בשו"ת רשב"א הנ"ל ולא הביאו דעתו שהיא היפך מדעת הרשב"ם גם לא הרגישו כי דבריו תמוהין מהסוגי' שהביא בעצמו שם:

ואשר ביררתי דרך לעלמי בישוב דעת הרשב"א ושלא יהי' דבריו סתורין מהגמ' והיא דהנה בהא דקאמר הש"ס ומודים חכמים לר"א בשביל של כרעים הואיל ונעשה להילוך ניקנה בהילוך ופירשו בתוס' משום דלא חזי למידי אלא להילוך והתעוררו האחרונים מזה אהא דפוסק הראב"ד דאין קרקע ניקנית בחזקה אלא במידי דמועיל לקרקע כגון נעל גדר ופרץ אבל אינה ניקנית בחזקה דאכילת פירות ושאר השמושין ואפי' היה הקרקע צחיח סלע דלא עבידא אלא למישטח בי' פירא אעפ"כ לא קנה בחזקה דשטיחת פירות ואמאי לא אמרי' ג"כ בזה כיון דלא חזי אלא למישטח בי' פירא כתשמישו כן קניתו כמו בשביל של כרמים דקנה בהילוך מטעם דלא עבידא אלא להילוך ואמנם מר זקיני הגאון האמתי בספרו נה"מ סי' קצ"ב סעי' ג' אנהיר לן בזה וביאר הענין דבכל מקום דל"ל קנין הגוף בקרקע כמו במשכיר ומשאיל בית לחבירו בזה בודאי בחזקת תשמיש לבד הוי חזקה אע"ג דלא הוי אלא כאכילת פירות מ"מ כדרך תשמישו כן דרך זכייתו ולהכי במשכיר בית לחבירו וצבר כליו לתוכו ה"ז חזקה כיון דלהניח כליו שם שכר לי' בהנחת כליו ה"ז זכה (עיי' מה שנתווכחו בזה גדולי הספרדים המח"א בה' שכירת סי' א' עם המהרי"ט ז"ל ועיי' רי"ט אלגאזי פ"ב מה' בכורות ד' י"ח שהאריך למעניתו בזה) ואמנם היכא דבעינן שיהיה לו קנין הגוף בקרקע בודאי דלזכות בגוף הקרקע בעינן חזקה דנעל גדר ופרץ שיהיה הקנין מועיל לגוף הקרקע כיון דהגוף שלו ולהכי אפי' בצחיח סלע סובר הראב"ד דאינו קונה בשטיחת פירות דלקנין הגוף בעינן קנין גמור ולא קנין תשמיש ע"י שטיחת פירות אבל האי דשביל של כרמי' דקנה בהילוך מיירי בגונא שלא מכר לו רק להילוך ואין לו בה קנין הגוף כלל לחפור ולזרוע רק שיעבוד לדריסת הרגל ולכך קנה בהילוך דכיון דלהילוך בלבד איהו דקזכי בהילוך בלבד חשיב חזקה ומטעם זה החזיק שם בפסק הט"ז בסי' קצ"ב לענין מי שקנה מקום בבהכ"נ וישב עליו ה"ז חזקה דהואיל ואינו עשוי רק לישיבה קונה בישיבה וביאר הטעם דכיון דגוף הקרקע והבהכ"נ היא של הציבור ואין לכל א' רק שיעבוד ישיבה על המקום לכך ניקנה בישיבה יעו"ש טעמו כי טוב הוא. והנה לפ"ז נראה נכון דעת הרשב"א ז"ל דהחזקת דרך לרבים ניקנה בהילוך לבד וכיון שהחזיקו להיות מעבר דרך לרבי' שמה והבעלים ידעו ושתקו הוי מיצר שהחזיקו רבים דאע"ג דבקנין קרקע אינו מועיל הילוך עד שיחזיק ע"י נעל וגדר מ"מ כיון דאין להרבים קנין הגוף בהקרקע לחפור ולזרוע דגוף הקרקע היה של הבעלים ולהרבים אין להם זכות רק לדריסת הרגל להיות להם דרך לעבור שם ולכך קנו בהילוך כיון דלהילוך בלבד קזכו בהילוך בלבד חשיב חזקה וזה דומה שפיר למאי דסוברים הרבה מהפוסקים והובא דעתם בש"ע סי' קנ"ג סעי' ט"ז דבחזקת סולם ונעיצות קורות א"צ טענה וחזקת ג' שנים והטעם היא משום מחילה דכיון שרואה אותו משתמש בשלו ושותק לאלתר הוי חזקה וקשי' נהי דשתיקה הוי מחילה מ"מ בלא טענה במה קנאו להיות שלו שלא יוכל לחזור בו וכבר עמדו בזה הרב קצוה"ח ואא"ז בנה"מ ושניהם לדבר א' נתכונו וא"ז ביאר הדבר ביותר בסי' קצ"ב שם עפמ"ש המ"מ בפ"ח מה' שכנים ה"ז הטעם דקונה בשתיקה משום דהיא רק מחילת שיעבודא אלמא דבתשמישין לי' בי' קנין גמור ואינו רק מחילת השיעבוד מהקרקע לתשמישין וכיון דאין בו קה"ג רק שיעבוד בעלמא ולהכי נקנה בחזקה דתשמיש לבד כיון דאין הקנין רק לתשמיש מיוחד מכי עשה תשמישו קנאו לתשמישו יעו"ש וה"ה מיצר שהחזיקו בו רבים דאסור לקלקלו מטעם כיון דהבעלים ידעו ושתקו אמרי' דודאי לרבים מחל ולהכי שפיר זכו רבים בדרך לשיעבוד לדריסת הרגל ע"י קנין ההילוך והוי חזקה גמורה בקנין ההילוך לבד וכנ"ל וז"ב בטעמו ודינו של הרשב"א יז"ל:

ומעתה מיושב היטב ג"כ שלא יהיה נגד הגמ' והיא דהכה הכ"מ בפ"ב מה' זכי' הביא שלהחזיק בפני המוכר מועיל חזקה מועטת כמו חזקת השעיסין ושטיחת פירות באם היה הקרקע צחיח סלע וחזקת הילוך בשביל של כרמים והי' משום דאיכא דעת מוכר והי' ד"א מקנה אבל אינו מועיל חזקות כאילו בנכסי הגר שאין ד"א מקנה יעו"ש ולפ"ז כראה דכמו דשביל של כרמי' אינו נקנה בהילוך היכא דליכא ד"א מקנה אע"ג דהוי קנין המועיל לכ"ע מ"מ אינו מועיל בליכא ד"א מקנה וה"ה בשביל של שדות היכא דנקנה בהילוך כמו לזכות לרבי' בהדרך להילוך כנ"ל מ"מ היכא דליכא ד"א מקנה לא עדיף משביל של כרמים דאינו ניקנה בהילוך כה"ג ומעתה הכל ניחא בס"ד דהרי הא דפריך לר"א רבים במאי קנו לי' קאי אהא דאר"י משום ר"א רבים שביררו דרך לעצמם מה שביררו ביררו ופי' הרשב"ם אעפ"י שלא נטלו רשות מבעל השדה ולהכי פריך לעיל מיני' אטו רבים גזלני' נינהו ומוקי כגון שאבדה להם דרך והדר פריך אדרבא בר"ה ד"א אין הלכה כר"א ומוקי כשלא אבדה להן דרך ואפ"ה קאי ר"א אה שביררו ביררו ולזה פריך במאי קנו דכיון דבע"כ של בעל השדה ביררו להם דרך וא"כ אין ד"א מקנה ושוב ה"ל כקנין שבנכסי הגר שאין ההילוך קונה אפי' בשביל כרמי' שאינו עשוי רק להילוך מ"מ אינו קונה רק בחזקה דנעל וגדר דהיא קנין המועיל בגופו של קרקע וא"כ במאי קנו ולזה משני דר"א לטעמי' דסובר דקנו בהילוך דהנה דברי הכ"מ הנ"ל היינו דוקא לדידן דקיי"ל דהילוך אינו חזקה מצד עצמ' משום שתשמיש ההילוך אינו רק כמו קנין פירות ורק לענין ק"פ לתשמיש לבד מועיל קנין קלוש כמו ההילוך בשביל של כרמי' שאינו עשוי אלא להילוך וכנ"ל ולהכי שפיר י"ל דלא מהני בד"א מקנה אבל לר"א דסובר דהילוך קונה ויליף לי' מקרא דהוי חזקה גמורה א"כ למה יגרע משאר קניני חזקה דמהני אפי' בנכסי הגר דאין ד"א מקנה וזהו דמשני הש"ס בהילוכא ור"א לטעמי' דס"ל דהילוך הוי חזקה אבל חכמים ס"ל אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק ולהכי אין הלכה כר"א במאי דסובר רבים שביררו דרך לעצמם מה שביררו ביררו בהילוך לבד דכיון שביררו לעצמן בע"כ של בעל השדה אינו נקנה להם הדרך אפי' להילוך לבד אבל במיצר שהחזיקו בו רבי' להילוך והבעלים ידעו ושתקו דודאי לרבי' מחל וזה הוי כד"א מקנה כנודע שיטת רש"י פ"ק דמציעא ד' י"ב דהפקר מדעת חשוב ד"א מקנה ועיי' קצוה"ח סי' ער"ה יעו"ש ולהכי שפיר פוסק הרשב"א דניקנה בהילוך לבד כיון דהקרקע של הבעלים ואין להרבים קנין רק להילוך בלבד שפיר נקנה ע"י ההילוך כמו בשביל של כרמים כיון דאינו עשוי אלא להילוך ניקנה בהילוך וכנ"ל וא"ש ודו"ק היטב:

ובאמת דעת הרשב"א ז"ל מוכרח מכמה דוכתי' בש"ס דמייתי הא דר"י מיצר שהחזיקו בו רבים כו' דמשמע שהחזיקו בו בהילוך ומשעה שהלכו בו הרבים ניקנה להם המיצר ועיי' בפ"ק דב"ב ד' י"ב בההי' דמבואות המפולשים לעיר אחרת ובד' י"א ע"ב שם בההוא דא' מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו ובהג"א שם והבן:

והנה לכאורה היה נ"ל להביא ראי' דלא בעינן שיעשו הרבים שום תיקון מההי' דשילהי פ' חזקת הבתים אין מוציאין זיזין וגזוטראות לר"ה אלא אם רצה כונס את כותלו לתוך קרקע שלו ומוציא ופליגו שם ר"י ור"ל אם כנס ולא הוציא אי יכול להחזיר הכותלים למקומן ור"י א' דאינו מחזיר משום מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו יעו"ש והנה הרשב"א בתשובה שם רצה להוכיח מזה שרבים א"צ לשום חזקה ולא אפי' הילוך רק מדגלי הנותן דעתו עפ"י מעשיו שהניח הדרך לרבים תיכף קנו הרבי' בלי שום חזקה מדקאמר דמשעה שכנס שוב אינו מחזיר כותלים למקומן דאי לא לימא להחזיר כותלים לאחר שהחזיקו בו רבים ולבסוף נאיד מזה וכ' דעכ"פ הילוך בעינן ומה שלא הזכיר בש"ס שכנס והלכו בו רבים היינו משום דסתמא דמילתא הכי הוי דכל שנשאר הדרך לצד רה"ר ודאי הלכו רבי' בו ולא נמנעו מעבור בו מיד יעו"ש והנה אי נימא כדעת הרשב"ם מוכרחי' אנו לדחוק ולומר דפלוגתא דר"י ור"ל הי' באם עשו הרבי' חזקה של קנין שהשוו ותיקנו הדרך ואינו במשמע וגם הטוש"ע חו"מ סי' תי"ז סתמו הדין דאם כנס א"י להחזיר הכותלים למקומן ואי נימא דכל זמן שנא עשו הרבי' קנין בתיקון גוף הקרקע לא הוי בכלל מיצר שהחזיקו בו רבי' כל כי האי ודאי דה"ל לטוש"ע לפרושי ולא לתפוס במושלם שאם כנס א"י להחזיר הכותלים דמשמע דמשע' שכנס הי' והיא לכאורה ראי' נצחת מול דעת הרשב"ם הנ"ל:

ואמנם כאשר התבוננתי בזה ראיתי דאין משם ראי' כלל דהתם כיון שכנס הכותל לתוך שלו והרחיב ופרץ הדרך בשביל הרבים א"כ ע"י חזקתו שעשה הוא במה שפרץ הדרך עבור הרבים בזה גופי' קנה הוא הדרך לרבים ואע"ג דלא מצינו בשום מקום שיועיל חזקת המוכר בשביל הלוקח והכי ההוא דכנס המקנה הוא דעביד לי' מ"ע כיון דגילה דעתו שמניח הדרך בשביל הרבים וכיון שמחל והפקיר הדרך בשביל הרבים הרי הוא נמי מן הרבים דהנותן גופי' כשקנאו בשביל רבים אז הוא ג"כ בתוך הרבים וא"כ בודאי הוא הוא קונה בשביל עצמו ובשביל הרבים דמ"ש הוא ומ"ש אחרים הלא כמוהו כמותם וא"כ הם קונים בחזקה זו שפרץ הנותן בשבילם בלי חזקה אחרת אבל במקום אחר י"ל דבאמת צריך חזקה ותיקון בדרך. ואי לא"ה לא הוה בכלל מיצר שהחזיקו בו רבים ואין מזה סתירה כלל לדעת הרשב"ם ופלא בעיני על הרשב"א ז"ל בתשובה שם שרצה להוכיח מזה דרבי' א"צ לשום חזקה ולא העיר על מה שביארנו ולסברא זו כיון ג"כ חכם א' בספרו ואולם הוא לא ראה דברי הרשב"א בעצמו לא ידע את מקומו ולא הבין דרכו:

והן ראיתי לכ"ת כי נסתבך בכוונת דברי אא"ז הרמ"א סי' שע"ז שכ' מיצר שהחזיקו בו רבי' ברשות כו' ומה היא ברשות גם בדברי הסמ"ע שכ' ומיהו כל שהרבי' מוחזקי' בו עתה לפנינו טועני' להם ואמרי' דבודאי ברשות החזיקו ולדעת הרשב"א שמצריך איזו תיקון א"כ ממ"נ אם עשו איזו תיקון הרי מדשתק ולא מיחה בהן בודאי מחל ומה צריך למיטען עבורם ואם לא עשו איזו תיקון בלא"ה לא קנו עכ"ד הנה מ"ש הרמ"א ברשות פשיטא דבא לאפוקי בשנודע שמיחה בהם והרבים החזיקו בע"כ של בעל השדה אבל לא מיחה דהיינו ששתק תלינן דודאי מחיל לרבים שכ"כ הרשב"ם להדי' בד"ה החזיקו עיי"ש דאי לא"ה א"כ מאי אירי' רבים יחיד נמי אם מוחזק בשל חבירו שנתן לו רשות להחזיק ודאי דמהני ובאמת בטעם גוף הענין דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו והיא מטעם כיון דהבעלים ידעו ושתקו ודאי לרבים מחל יש לישא וליתן בזה הרבה וכבר עמד בשו"ת מוהרי"ט ח"ב סי' מ"ה על חקירה זו בהא דמצינו בכמה דוכתי' דשתיקה לחודא הוי מחילה כמו בסתימת אורה דהוי חזקה לאלתר וגבי ניזקין לכמה רבוותא עלתה להם חזקה בשתיקה אעפ"י שאין לשכנגדו טענה וכן בכמה עניני' מצינו דמחילה בלב הוי מחילה כמו אשה ששהתה כ"ה שני' ולא תבעה כתובתה ודאי מחלה ולענין שיעור אונאה אם שהה יותר מכדי שיראה לתגר בודאי מחל וכי"ב והרי בכעה דוכתי קיי"ל דדברים שבלב לאו כלום הי' יעו"ש שהרחיב הדיבור בזה בסברא ישרה כדרכו הטוב:

ובדברי הסמ"ע שגמגם בו רומע"ל יש לפרשו או בשאין אנו רואים שום תיקון רק דאנן טענינן לרבי' שבודאי כדין החזיקו או י"ל דמיירי שאנו רואי' שנעשה בו תיקון והיחיד אומר שעשו שלא ברשותו ובע"כ ובחזקה עשו וע"ז אנו טוענין לרבי' דבודאי ברשות החזיקו בו. ואמנם מי יתן ואדע למצוא דעת הסמ"ע מאין הוציא ד"ז דטוענין לרבי' שהיא ברשות בעל השדה:

וכאשר התבוננתי בדבריו ראיתי למצוא לו עזר וסיוע מדברי הש"ס בשמעתין דב"ב שם דמוקי למתני' דמי שהי' דרך הרבי' עובר תוך שדהו ונתן להם דרך מהצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו כר"א דסובר רבי' שביררו דרך לעצמם מה שביררו ביררו ופריך אדר"א וכי רבי' גזלנים נינהו ומוקי לדר"א כשאבדה להם דרך והדר פריך מדרב דא' אין הלכה כר"א מתני' טעמא מאי ומשני מדר"י דא' מיצר שהחזיקו בו רבים כו' והדר פריך ור"א במאי קנו לי' יעוש"ה וכבר הרגישו שני המאורות זקני מוהרש"ל ומוהרש"א ז"ל אמאי לא הדר לאקשוי כיון דלא מיירי ר"א בשאבדה להם דרך א"כ רבי' גזלנים נינהו ונדחקו מאד בישוב הסוגי' ואמנם לדברי הסמ"ע הנ"ל יש ליישב פי' הסוגי' היטב דבאמת לבתר דמסיק לדינא דר"י דעיצר שהחזיקו בו רבי' אסור לקלקלו דכיון דהבעלי' ידעו מזה ולא מיחו אמרי' בודאי מחל להם א"כ גם בדינא דכ"א אע"ג דמיירי ברבי' שביררו דרך לעצמם ולא נטלו רשות מבעל השדה כמו שפי' הרשב"ם שם מ"מ שוב ליכא לאקשוי אטו רבים גזלני' נינהו דכל שהרבים מוחזקי' בו עתה לפנינו טוענין להם ואמרי' דבודאי ברשות החזיקו בו כמ"ש הסמ"ע ולזה פריך הש"ס רק ור"א רבי' במאי קנו לי' והיא לפמ"ש התוס' בב"מ בסוגי' דרכוב ומנהיג דאי רכוב לחודי' אינו קונה סברא היא דגם מוחזק לא כוי דכיון דמה שרכב עליו לאו קנין היא לא הוי בזה מוחזק ג"כ וכ"כ הר"ן פ' הכותב גבי מלוגא דשטרא דדוקא גבי מטלטלין חשיב מוחזק ע"י תפיסה דהא נקנין במסירה והגבהה וא"כ תפיסתו כעת היא קנין ולהכי חשיב מוחזק אבל בשטר דאינו כקנה במסירה לחוד וכיון שאין התפיסה קנין לא חשיב מוחזק יעו"ש וזהו דמקש' הש"ס ור"א רבים במאי קנו לי' דאי נימא דהילוך לא קני שוב ל"ל דרבים מוחזקים בו וטוענין להם דכיון דלא הוי קנין גם מוחזקים לא הוו בזה כו' וממילא דהדר קשיא וכי רבים גזלנים נינהו ומשני בהילוכא דלר"א קנו בהילוך וא"כ בהילוך חשיבו מוחזקי' הואיל דההילוך הוי קנין וממילא דלא קשיא אטו רבים גזלנים הן דכיון דהוי מוחזקים טוענין עבורם שברשות עשו וא"ש היטב סוגיות הש"ס ודו"ק:

איברא לענין גוף הדין במיצר שהחזיקו בו רבים אי בעינן שיעשו הרבים איזו תיקון לא נפיק האי דינא מספיקא דפלוגתא דרבוותא כי גם דעת התוס' נראה שהיא כדעת הרשב"ם יעו"ש בסוגי' ד"ה ור"א. ועפ"ז סי' מקום לדון בזה אי המוחזק יכול לומר קי"ל כדעת הנך רבוותא ואמנם מלישנא דר"י דקא' מיצר שהחזקו בו רבים אסור לקלקלו משמע דמדין איסור נגעו בי' ובאיסורא לא אמרי' קי"ל דספק איסורא לחומרא ובאמת כבר התעורר הכנה"ג בחו"מ בכללי קי"ל בשם מוהר"י באסין ז"ל אהא דאמרי' קייל בממונא ולא באיסורא והרי גם בממון אם אין הלכה כן הוי לי' גזל ביד המוחזק ואיסור הוא ומצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' נ"א שכ' ליישב וז"ל ונ"ל לחלק דשאני גבי איסור גזל דאיתי' בחזרה משא"כ באיסור ועוד דגבי ממון לא עבדינן האיסור גזל רק בשוא"ת דהיכא דקיימא זוזי תיקו מספק משא"כ לומר קים לי ולאכול ולעשות האיסור בקום ועשה זה לא אמרינן עכ"ד ומעתה לענין הנידון שאנו דנין אם בא היחיד לבנות על מיצר שהחזיקו בו רבים ואנו מסופקים אי החזיקו כדינו או לא בודאי דיוכלו הרבים למחות בו ולא יוכל לטעון קי"ל כהנך רבוותא דלא הוי מיצר שהחזיקו בו רבים דבזה הדר תקשה כקושי' הכנה"ג דהוי ס' איסור גזל ובזה אין לומר דשאני איסור גזל דאיתי' בחזרה דכבר ארזי"ל בכמה דוכתי' (ב"ב ד' ל"ה ע"ב ודף פ"ח ע"ב) דהגוזל לרבי' ליתי' בחזרה שאינו יודע למי ישוב וג"כ אין לומר דלא עבדינן האיסור גזל רק בשוא"ת שהרי בא לעשות בידים לקלקל הדרך של הרבים ופשיטא דהוי ספק איסור גזל ולחומרא. וכ"ז ברור ונכון.

הדרן לנ"ד הרי כבר ביררנו כי הנכון כדעת הרשב"א דבזה ההילוך גופיה הוי חזקה ומ"מ דין כזה תלוי לפי ראות עיני הדיין אם הוי עכ"פ איזו גילוי דעת מבעל הקרקע שהוא מניח לרבים להחזיק שמה דכלל גדול בדיני חזקה דבמידי דלא קפדי אינשי לא הוי חזקה ודריסת הרגל במקום פנוי כזה לא קפדי אינשי ועיין בשו"ת רשב"א סי' אלף קנ"ב שם שכ' בזה"ל דכיון דפלשו המבוי לרבי' לעבור שמה וא"נ שהרחיבו קנו והחזיקו בו והיינו משום דבעינן גילוי דעת הנותן שהוא מניח לרבים להחזיק לעצמם וכן בההיא דכנס לתוך שלו שמביא שם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דנותן הדרך לרבים אבל בלא"ה י"ל דמה שלא מיחה היא משום דעד כה לא קפיד על דריסת הרגל כזה במקום פנוי דהוי זה נהנה וזה לא חסר וכבר העלה בשו"ת מוהרי"ט מחו"מ סי' מ"ה דבכל מקים דשתיקה ל"ה מחילה משום די"ל דההוא דשתיק משום דלא קפיד וסתמי' ל"ה מחילה אע"ג דהבעלים מודים ויודעים בעצמם דמחלו ל"ה מחילה משום דדברים שבלב ל"ה דברים ויכולים לחזור ורק היכא דאיכא אומדן דעת דמחל זהו דברים שבלב דמוכת וברירו אינון והוי דברים אבל כל היכא דאיכא למימר דשתיק משום דלא קפיד כיון דסתמי' לא מחיל אע"ג דאיהו ידע שבלבי' מחל מחילה בלב לא הוי מחילה ומצי לחזור בי' (ועיין קצוה"ח סי' י"ב ס"ק א' ומ"ש אא"ז בנה"מ שם דדוקא מחילה על העבר שכבר נתחייב לו לא מהני מחילה בלב אבל היכא שאומר שהיה בדעתו למחול בשעת נתינ' ודאי מהני מחשבתו דהוי כניתנו למתנ' בשע' מעשה ויבואר אצלינו במק"א באריכות ברצ"ה) ועיי' מ"ש הרע"ב בפי"ח דאהלות משנה ד' בההי' דשדה בוכים לא נטעת ולא נזרעת שהביא דברי הש"ס דמ"ק דמשום יאוש בעלים נגעו בי' דכיון שהבעלים מתיאשים ה"ל מיצר שהחזיקו בו רבים ואסור לקלקלו וכ' הרע"ב ודוקא כשנתיאשו הבעלים שהחזקו רבים כדין אבל לא נתייאשו דהשתא שלא כדין החזקו בו מותר לקלקלו יעו"ש ומשמע דוקא כשידעינן שנתייאשו הבעלים ועיין תוי"ט שם ובב"ב פ"ו במתני' דמי שהי' דרך הרבים עוברת תוך שדהו ולכן לחתוך ולפסוק הדין בזה תלוי לפי ראות הדיין הענין והמקום אי הוה יאוש ומחילה לרבים במה שהניח להם הדרך עד כה לענין שלא יוכל עתה לחזור ולבנות המקום. ואמנם כפי מה שהודיעני כ"ת שכבר הלכו המערערים בערכאות זה חמשה שנים ויצא משפטם שאין להמערערים שום טענה נגד המקום ואדרבא כי שרי המשפט מכריחי' לבעל הקרקע לבנות ולא להניח שם אולוציע פנוי הנה בזה צדקו דברי רומע"כ לדמות זה למה דמבואר בחו"מ סי' קס"ב ומקורו משו"ת רשב"א דאף דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו מ"מ אם נתן המלך רשות בזה בודאי דינא דמלכותא דינא כי השוקים והרחובות שלהם ויכולים לעשות מה שירצו וגם כבר קיי"ל בחו"מ סי' כ"ו דמי שהלך בערכאות ונתחייב בדיניהם ואח"כ חוזר ותובעו לפני דייני ישראל שוב אין שום ב"ד נזקקי' לו ולכן יכולים הב"ד כעת לסלק עצמם מדין זה ועוד הרבה דברים נשתייר בקולמוס ומה אעשה ואנכי רובץ תחת משאי משא וטורח אנשי עדתי כי יהיה להם דבר בא אלי ולזאת הנני מוכרח להפסיק באמצע הפרק. ידידו דוש"ת באהבה משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה