דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה כ
הרשב"א ז"ל במשמרת הבית שער האחד האיר עינינו בכלל מחודש בענין סמוך מיעוטא לחזקה שמקשים מהאי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאינם מומחי' לחזקת איסור דבהמה בחזקת אמה"ח עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ותי' וז"ל אפי' תימא דבעלמא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרי' אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקים לסלקה ורוב דמתעסקים כל שיתעסקו בה מסלקי' אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק א' ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתי' דמי כו' ולגבי שחיטה נמי כיון שנתעסקו בה והרוב השרים לאורועי החזקה ואין מעכב אלא המיעוט וכמאן דליתי' דמי ע"כ ביאור דבריו דע"כ לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אלא באם עדיין לא נעשה שום מעשה ועסק לבטל החזקה ועוד חזקתה הראשונה בתוקפה אבל במקום דהחזקה עומדת ליבטל ע"י מתעסקין לבטלה וכבר נתעסקו בה כמו שחיטה שהיא מבטל חזקת איסור אמה"ח אם נעשה כהוגן אלא שמסופקי' בדבר אם נעשה כראוי או לא וכיון שהרוב מעיד שהיא כהוגן שפיר מהני הרוב ותו לא מצרפינן החזקה למיעוט וד"ז היא מפתח וכלל גדול בעניני חזקה דלא אמרי' אוקי אחזקה קמייתא רק היכא דהס' היא אם נעשה מעשה כלל המגרע כח חזקה הראשונה אבל היכא דודאי נעשה מעשה לאפוקי מחזקה רק דהספק הי' אם נעשה כהוגן באופן המועיל או לא אזי אין בזה סתירת החזקה כלל אם נימא שנעשה כהוגן שהדבר ידוע דהחזקה אינה קיימת לעולם כמו האי דבהמה בחיי' בחזקת אמ"ה עומדת דמעיקרא ע"ד כן הוחזקה באיסור שאם יעשו בה מעשה השחיטה תשוב להיות מותר וכיון שהמתיר עתיד לבא בודאי ע"י מעשה וידענו שכבר נעשה המעשה ועסק השחיטה שהרי שור שחוט לפניך ורוב מא"ש מומחי' הן ולהכי שפיר מועיל הרוב לומר שנעשה כהוגן ואין בזה סתירת החזקה כלל ועיי' חי' ריטב"א ותוס' רי"ד קידושין ד' פ' בההי' דרוב תינוקת מטפחי' יעוש"ה:
ולדעתי כי דברי הרשב"א הנ"ל נכללין בדברי הרמב"ן ז"ל המובא בתוה"ב שם ממ"ש דהא איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחיי' בח"א עומדת ומן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא שנסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא איתרעי שהרי שחוטה לפנינו סמכינן ארובא ע"כ כונתו דלהכי היכא דאיכא חזקה כנגד הרוב אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לי' רובא משום דהא דאזלינן בתר רובא לאו מתורת ודאי הוא שלא יפול עליו שום ספק דמידי ספיקא לא נפקא רק מצד ההלכה התורה התירה זה הספק כנודע דברי הר"ש מפליזא הביאו באס"ז לב"מ בההוא דעשירי ודאי ולא עשירי ס' דכיון דגילתה התורה דבעינן ודאי ומיעט ספק אף כל דפריש מרובא פריש לא אמרי' דגם זה אינו בגדר ודאי רק כס' יחשב דרוב לא חשיב ודאי (ועיי' כו"פ סי' ק"י ס"ק י"ג ובס' ש"ש להרב קצוה"ח שמעתתא ב' פ' ט"ו ובמק"א נתבאר אצלינו דזהו הטעם דא"ה במעון אחר הרוב כיון דגם ברוב איכא עכ"פ צד ספק וכלל גדול אמרו הממע"ה וכיון דראי' ברורה בעינן מש"ה א"י להוציא ממון ע"י הרוב דרובא לאו בירור הוא והדבר מפורש יוצא בתה"ד סי' שמ"ט שכ' שם וז"ל ונראה הא דקיי"ל אין הולכין במא"ה ואע"ג דאיכא ח"מ נגד הרוב הא בשאר דוכתי אמרי' רובא וחזקה רובא עדיף שאני ח"מ דאית בי' טעמא הממע"ה ורובא לא מיקרי ראי' עכ"ל) ולזה שפתי הרמב"ן ז"ל ברור מללו דכיון דאיכא חזקה דאיסורא כו' מן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא שנסמוך על הרוב. ר"ל כיון דלאפוקי מחזקתה בעינן ידיעה ודאית והיכא דבעינן היתר ודאי לא סמכינן על הרוב דרובא אינו בגדר ודאי כנ"ל ורז זה גילה לנו הרמב"ן דמטעם זה אמרי' בכ"מ סמוך מיעוטא לחזקה נגד הרוב דמחמת המיעוט ל"ח הרוב לודאי כנ"ל ולאפוקי מחזקה בעינן ידיעה ודאית ולזה תירץ כיון שהרי שחוטה לפניך סמכינן ארובא והן דברי הרשב"א כיון דשור שחוט לפניך איתרע חזקה הקודמת דהרי כבר נעשה מעשה המתיר רק דמסופקי' אם נעשה המתיר כהוגן ובאופן המועיל או לא וכיון שכבר נסתלקה החזקה ע"י המתעסקי' לסלקה שפיר מועיל הרוב להעיד שנתעסקו בה כהוגן כנ"ל:
ועל פי דברי הרשב"א הנ"ל העליתי דבר מתוקן ומקובל בישוב דברי הטוש"ע אהע"ז רס"י קנ"ג שפסק דהמוצא גט אשה במקום דליכא למיחש שמאחר נפל כגון שאין ש"מ ולא הוחזקו שני יוב"ש והבעל טוען שממנו נפל והאשה אומרת שממנה נפל אפי' אין האשה אומרת סי' מובהק בגט רק סימן אמצעי מהני להחזיר לידה ועמד הב"ש שם ע"ז דאמאי לא בעינן ג"כ בזה סי' מובהק כמו בההוא דהמביא גט ואבד הימנו במקום דאיכא למיחש שמא נפל מאחר דמבואר שם ברס"י קל"ב דאין מחזירי' עד שיהי' לו סי' מובהק בגט ויעו"ש בב"ש סק"ה שנדחק בטעם הענין ולדברי הרשב"א הנ"ל דל"א סמוך מיעוטא לחזקה נגד הרוב רק היכא דלא איתרע החזקה ע"י המתעסקי' לבטלה אז בעינן דבר ברור לבטל החזקה ורובא לא מיקרו ודאי אבל במקום דהחזקה עומדת ליבטל ע"י מתעסקי' וידענו שהיה מתעסקי' רק דהס' אם היה כהוגן ולזה כיון דהחזקה כבר איתרע שפיר מועיל הרוב שהיה כראוי כנ"ל ולפ"ז מיושב גם כאן היטב דהנה בטעם הענין דלא מהני סימן לענין עדות אשה זולת סי' מובהק כבר כתבו הפוסקים דהיא משום דסי' לא עדיף מרובא דמצד המיעוט אפשר דמיתרמי עוד אחר בסימן כזה ולהכי אינו מועיל סימן אמצעי להתיר ע"י ולאפוקי האשה מחזקת א"א דאמרי' סמוך מעוטא לחזקה נגד הרוב רק סימן מובהק מועיל דגדר תימ' הוא אם הוא דבר זר ומופלג שלא ימצא רק א' מאלף כמ"ש המ"ב הביאו הב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ב יעוש"ה ומעתה הכא בנמצא גט במקום דליכא למיחש לאחר א"כ אף בלעדי הסי' איתרע חזקת א"א דילה ע"י המתעסקי' לבטל החזקה כיון שבודאי נכתב להאשה גט זה וה"ל כנעשה בה עסק המבטל החזקה (עיי' תוס' כתובות ד' ך"ג ד"ה תרויהו בפנוי' קמסהדי שכ' כיון דודאי זרק לה גט או קידושי' ס' קרוב לו או לה איתרע חזקתה ועיי' פ"י גיטין ד' ק"ח) וכיון שכבר נעשה בודאי העסק הצריך לסלק החזקה רק דאיכא ס' אם נאבד מיד האשה או מהבעל נפל ולזה שפיר מועיל אם אומרת האשה גם סי' אמצעי בגט ומהני כמו רוב להעיד שכבר נעשה גמר כל העסק כראוי אבל במקום שיש לחוש על הגט שמאחר נפל ומעולם לא נכתב כלל הגט לשם אשה זו ואיתתא זו בחזקת א"א קיימא ולא איתרע כלל שהרי לא ידענו כלל אם היה מתעסקי' לבטל חא"א דילה (דלולא הסימן אין שום תועלת באמירת השליח המביא גט לגרע חא"א כיון דנפל איתרע נאמנותו ולא מפיו אנו חיי' כמבואר בפוסקים שם) ולזה בודאי לא מהני סי' אמצעי דלא עדיף מרוב ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וא"ש ודו"ק היטב: