דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה יד
כבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ידין ידין יורה יורה תם וישר וירא אלקים כש"ת מוה' יחזקאל טאהליר נ"י ראש ב"ד ומ"צ דק' סנאטין יצ"ו:
גלילת ידו לנכון הגיעני על תב"ל בנידון שאלתו במי שהי' לו פרה מבכרת למכרה לנכרי וסי' ביניהם פיסוק דמי' ונגמ' דמי המקח אפס לא קיבל מעות מהנכרי רק שהעכו"ם משך הבהמה לרשותו ועתה ילדה זכר ושואל מה דין הבכור ההוא.
תשובה הנה ד"ז גלוי לכל יודעי דת ודין דלצאת ידי ספק צריך לעשות קנין דמשיכה ומעות ואפילו דיעבד אם לא עשה אלא קנין אחד משיכה או מעות לא נפטר מבכורה כמ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ך ס"ק ח' ודינו כדין ספק בכור דירעה עד שיסתאב ויאכילנו בעליו במומו והנה בשו"ת האחרוני' מבקשים טצדקי להקל בס' בכור כמו בקונה מנכרי פרה חולבת דחייבת בבכורה מספק וב' דיש תקנה להטיל בו מום כיון דהטל' מום בקדשים בזה"ז לרוב הפוסקים דרבנן בעלמא היא וכמו שנראה שטחיות לשון הש"ס בע"ז דף י"ג ע"ב יעו"ש ברש"י ובתוס' בבכורות דף ל"ג ע"ב ד"ה בע"מ ותוס' מנחות דף נ"ו ע"ב ד"ה אלא וא"כ בספק בכור י"ל דמותר להטיל בו מום לכתחילה ולאוכלו במומו דהוי ס' דרבנן ולקולא ואמנם חלילה לנו לסמוך על קולא כזו שהיא נגד כמה שיטות הש"ס והפוסקים דמוכח דגם בצורם בס' בכור בזה"ז ה"ז לא ישחוט כאשר יבואר להלן בס"ד ומצאתי בשו"ת חתם סופר להגאון מוהר"ם זצ"ל חיו"ד סי' ש"ו שעמד על מדוכה זו ובירר הענין דלא שייך בזה לומר ס' דרבנן לקולא כיון דאפי' איסור דרבנן ליכא בזה"ז אלא משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים כמבואר בע"ז שם וא"כ גם בס' בכור הואיל ולענין גיזה ועבודה דאוריתא אנו מחזיקין אותו לבכור מספק דאוריתא שוב אם אנו מטילין בו מום בידים אין לך נראה כמטיל מום בקדשים יותר מזה יעוש"ה וקיימתי לדבריו מסברא:
ומה ששיירתי דרך לעצמי היא עפ"י מה שלמדתי מדברי הרא"ש פ' הפועלים ד' צ' בשמעתתא דמהו שיאמ' אדם לנכרי חסום פרתי כו' אי אמרינן אמירה לנכרי שבות בכל האיסורין וז"ל שם כ' הראב"ד דהך אבעי' דחסימה לא איפשטא ואזלינן לקולא ואע"ג דפסקינן במטיל מום בקדשים דע"י עכו"ם נמי אסור ואפי' בזה"ז שאינו אסור אלא מדרבנן כו' התם משום חומרא דקדשים לא גמרינן מיני' עכ"ד מפורש יוצא מדברי הרא"ש דאע"ג דאסור לגרום מום לקדשים ולבכור מדאורייתא מקרא דוכל מום לא יהי' בו אבל איסור אמירה לנכרי גבי קדשים אינו מדין גורם אלא מגדר אמירה לנכרי שבות ולא משו' גרם דאסור גם מה"ת ואע"ג דבטיו"ד סי' שי"ג כללינהו בחדא מחתא דאסור להטיל מום בבכור אפי' לגרום לו מום כגון ליתן דבילה ע"ג אזנו כדי שיטלנה הכלב משם ויקטע אזנו עמה וכי"ב או שיאמר לעכו"ם להטיל בו מום ע"כ ומשמע דגרם מום ואמירה לנכרי אחד הן היינו משום דלענין איסור הטלת מום בזה"ז מיירי התם ומדרבנן אסור זה כמו זה אבל מדאורייתא אינו אסור אלא בגורם שעושה מעשה בידים אבל אין מקום לאסור אמירה לנכרי משום גורם והראוני כי גם ש"ב הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ב האריך בזה לחלק העניני' דאמירה לנכרי בבכור אינו מדין גור' מום רק משום אמירה לנכרי שבות:
והנה בתשובה שכתבתי זה לא כביר לחכם א' העליתי דגם למאי דקיי"ל דאיפשטא אבעי' ואמירה לנכרי הוי שבות בכל האיסורי' מ"מ הוא רק באיסור לאו אבל לא באיסור דרבנן דהוי שבות דשבות והבאתי דברי הפר"ח או"ח סי' תס"ח שהביא כן משם הרוקח ועיי' פרמ"ג או"ח במ"ז סי' ש"ז שכ' ג"כ כן (עי' לעיל סי' ז') וא"כ הטלת מום בבכור בזה"ז ע"י נכרי הי' מהראי' להתיר דהוי שבות דשבות ובע"כ צ"ל כתי' של הרא"ש דמשום חומרא דקדשים היא דאסור והנה באמת יש להתבונן מה חומרא דקדשים שייך הכא כיון דבזה"ז מה"ת מותר להטיל בו מום רק דחז"ל גזרו משום דמחזי כמטיל מום וכל איסור דרבנן הותר ע"י נכרי ואמנם האחרוני' פירשו בכוונתו דבכור שאני דהרי כמה פוסקי' סוברי' דשרי להטיל מום בקדשים בזה"ז ומ"מ בבכור אסור וכ"כ בפיסקי תוס' פ' כיצד מערימין סי' ט"ז וז"ל בזה"ז אסור להטיל מום בבכור ובקדשי' שרי יעו"ש והיינו משום דגם בזה"ז דלא חזי להקרבה מ"מ יש בו משו' קדושת מתנת כהונה ועיקר מצותו נמי ליתנו לכהן והוי כמבזה מתנו' כהונה ולהכי גם להטיל מום ע"י נכרי אסור דגם בדרך זה הוי מבזה מתנות כהונה וגנאי הדבר וכל זה לא שייך רק בודאי בכור אבל בס' בכור דאין בו חיוב מצות נתינה לכהן דקי"ל דמעכבו לעצמו והממע"ה וכיון דלית בי' משום מבזה מתנות כהונה ממילא דשרי ג"כ להטיל בו מום עכ"פ ע"י נכרי אפי' לכתחילה בזה"ז דהוי שבות דשבות כנ"ל ודו"ק בזה:
ומידי עיוני בזה חזית קשה אני רואה בדברי המשנה למלך פ"ד מה' בכורות ה"א שהעלה שם בעובדא עי שהי' לו בהמה מבכרת ומכר לעכו"ם חלק ממנה בפרוטה כדי לפוטרה מבכור ולאחר שילדה הבהמה הטילו בו הבעלים מום לכתחילה ורוצה לאוכל במום זה וכתב דיש לסקל להתירו אע"ג דהוי ס' בכור דדילמא הילכתא כר"ת דס"ל עכו"ם אינו קונה בכסף רק במשיכה מ"מ כיון שהטיל בו מום והכי הא דמטיל מום בבכור לא ישחוט עליו אין איסורו כי אם מדרבנן וא"כ בס' בכור הוי ספק דרבנן ואזלינן להקל יעוש"ה והנה לפום רהיטא אמרתי להביא ראיה לדבריו מרש"י בבכורות ד' ליד שפירש אמתני' דצורם אזן בבכור ה"ז לא ישחוט ופרש"י ובכהן קמיירי וכן דקדק רש"י בפ' השולח ד' מ"ד לומר כהן הצורם אזן בבכור דמשמע משום דבישראל לא משכחת דין זה וקשה דהא משכחת לי' בס' בכור דקיי"ל דאין הכהן יכול להוציא מידו והממע"ה וירעה עד שיסתאב ויאכלנו במומו בכה"ג אם הטיל בו מום להתירו לא ישחוט באותו מום ואמנם לדברי המ"ל הנ"ל ניחא דבס' בכור לא שייך האי דינא דלא ישחוט דהיא רק איסור דרבנן ובס' אזלינן להקל ולכך לא מצי לאשכוחי האי דינא בישראל ולכן פרש"י דבכהן קמיירי וא"ש:
ואמנם באמת דברי המש"ל מרפסין איגרא דהוא נגד גמ' ערוכה והלכה מפורשת בבכורות ד' ל"ה דקסבר שם ר"ח ס' בכור שנולד בי' ישראל צריך שני' מהשוק להעיד עליו שלא הטיל מום בכונ' ור"נ פליג עליו וסובר דס' בכור ביד ישראל אפי' בעליו ישראל נאמני, דכהנים נחשדו על הבכורות ולא ישראל עייש"ה ומעתה תימה לדברי המ"ל הנ"ל ל"ל לעדותו כלל הרי בס' בכור אפי' הטיל בו מום בכונה ג"כ שרינן לאוכלו וא"כ קשה בס' בכור ביד ישראל למה צריך לר"ח שני' מהשוק להעיד שלא הטיל בו מום בכונה ואפי' לר"נ לא שרי רק בישראל אבל בס' בכור שנולד בי' כהן אפי' ר"נ מודה דאינו נאמן הכהן עצמו להתירו והרי בס' בכור אפי' ידעינן שהטיל בו מום בכונה ג"כ שרי וא"כ אפילו בכהן דהוא חשיד ג"כ ליכא למיסר לדברי המ"ל הנ"ל וצ"ע כעת:
ויש לפלפל עפ"ז בלשון הרמב"ם פ"ה מה' בכורות ה"ז שהביא דין ס' בכור בזה"ל לא נחשדו ישראל על הבכורות לפיכך נאמן הישראל לומר זה ס' בכור הוא ורואין לו מומו ואוכל אותו במומו ע"כ יראה מלשונו דמפרש עיקר פלוגתיהו בס' בכור אי צריך עדות או הבעלי' נאמני' דהנאמנות היא על ב' דברים הן דנאמן לומר דנפל בו מום בלא כונה וגם דהוי ס' בכור ואינו בכור ודאי ועיי' רי"ט אלגזי בבכורות שם ודו"ק:
ועיקר דברי המ"ל לא נהירין כלל דלא שייך לומר בספק בכור שהטיל בו מום בכונה דשרי לשחטו משום סד"ר לקולא דכיון דחז"ל אמרו הצורם אזן בכור לא ישחוט משום קנסא דעבר אלאו והטיל מום בידים א"כ מה לי בכור ודאי או ספק כיון דסוף סוף סד"א לחומרא וכשם שאסור להטיל מום בבכור ודאי ה"ה בספק בכור ומש"ה אף בס' בכור קנסינן לי' ואפשר לומר דהדבר תלוי במה דנחלקו קמאי אי הך דס' דאורייתא לחומרא היא מה"ת דכל הספיקות אסורין ד"ת או דמה"ת כל ספק שרי' רחמנא רק דחכמי' החמירו לאסור הס' ואי נימא דכל הספיקות מה"ת לקולא א"כ כיון דמה"ת מותר להטיל מום בס' בכור אי עבר אדרבנן והטיל בו מום אין סברא לומר דקנסינן לי' שלא ישחוט דלא קנסו אלא בדעבר אדאוריתא בבכור ודאי ולא בס' בכור
ומעתה יש מקום לקיים דינו של המ"ל הנ"ל דכבר נודע דהיכא דאיקבע איסורא כגון בב' חתיכות א' של חלב כו' אז לכ"ע ספיקו מה"ת לחומרא והנה רש"י בבכורות שם פי' בההוא דס' בכור שנולד בי ישראל צריך ב' מהשוק להעיד ופרש"י כגן רחילה שלא ביכרה וילדה ב' זכרים דאמרינן א' לו וא' לכהן ואת שלו הוי ס' וירעה עד שיומם יעו"ש וא"כ י"ל דכה"ג מיחשב כחתיכה מב"ח ובודאי אסור מה"ת להטיל מום בס' בכור כזה ולהכי כיון דנחשדו להטיל מום שפיר קנסינן לי' אבל בס' כמו בנידון דהמ"ל דמספקינן אי נפקע קדושת בכור ע"י קנין הנכרי שפיר מותר לשוחטו אף בהטיל בו מום בכונה וא"ש ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.
אחר כותבי זה מצאתי בס' לבושי שרד בחי' דיני' ליו"ד ה' בכורות ס"ק רפ"ו פלפל שם בדברי רש"י הנ"ל שפי' במתני' דצורם דאיירי בכהן ותמה אהפוסקים שהעתיקו דינא דצורם ולא א' בהם שהזכיר דברי רש"י ז"ל דמיירי בכהן ויש לפלפל עפ"י דברינו הנ"ל ויבואר אצלינו במק"א אי"ה הארכתי קצת מענין לענין ובאותו ענין ונחזור לדברינו הנ"ל דנהי דודאי אסור להטיל מום ואפילו בס' בכור בזה"ז מ"מ שרי' ע"י אמירה לנכרי שיטיל מום בס' בכור וכאשר ביארנו ל' מילתא בטעמא בס"ד:
הואיל דהא מילתא חדית היא לי חפשתי באמתחת ספרי הרבנים הגדולים במקום שבעלי תשובה עומדים בעניני בכור וס' בכור אם אמצא רב דסבר כוותי ומצאתי מעשה רב בשו"ת ס' יהושע לש"ב הגאבד"ק טארניפאל ז"ל שהתיר בקונה פרה חולבת מנכרי ולא עשה תקנה לפוטרה מבכורה וילדה דהולד ס' בכור ופלפל שם ג"כ אי שרי להטיל מום בס' בכור בזה"ז והעלה למצוא תקנה להערים להטיל בו מום ע"י נכרי ומטעם כיון דאין בו רק משוה אמירה לנכרי שבות ובס' בכור מותר כמו דלא גזרו על שבות בה"ש דהוי סד"ר עיין שם בכמה מתשובותיו בעניני בכור שהתפאר כי הציע ההיתר הל"ז לפני גדולי דורו הגאון מוהר"ש ז"ל אבד"ק פוזנא והגאון מוהר"ס מרגליות ז"ל אבד"ק סאטנוב ושבחו והודו לשמו על מציאת תקנה וחדאי נפשי כי ת"ל כונתי לדעת הגדולים לענין הדין ואולם אנכי ביררתי הדברים לאסורן ובטעמן בעזה"י דהיא לאו מטעם שכ' הרב הנז"ל דהוי סד"ר דבזה יש לגמגם הרבה כיון דעיקר הס בולד בדאוריתא וכמו שפקפק בעצמו שם ואמנם לדברינו הנ"ל אין אנו צריכין לזה רק כיון דבזה"ז אין איסור הטלת מום בבכור רק מדרבנן וא"כ ע"י נכרי הוי שבות דשבות דשרי בכל איסורי' רק בבכור אסור משום חומרא דקדשים וזה לא שייך רק בודאי אבל לא בס' בכור כנ"ל ולזאת יוכל מעכ"ת בנידון דידי' להתיר להערים ולגרום מום בהס' בכור ע"י נכרי ואז שרי לאכול במומו בלי נדנוד ופקפוק כלל והנני דו"ש באהבה משה תאומים