אור ברסלב
דבר משה חלק א יג שנית בענין הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

יג שנית בענין הנ"ל

שאלה יב

שוב הגיעני מענין הנ"ל מכתב מש"ב הרב הגאון מוהרמ"ז נ"י לחזק דבריו דאין לשנות מצדקות ר"ע בעה"נ ליקח ממנו לעניי העיר וכדומה רק הכל שייך לעני אה"ק והביא כי נדפס גזירת איסור מרוב רבני פולין ופרייסין וגאוני חסידי עליון מרוסיא אשר קבעו מסמרות לחזק תקנה הקדומה מבלי לפגוע בצדקה זו וכל המשנה גזל עניי א"י ופלפל בההוא דנודר סלע לפלוני עני אם יוכל לשנות לעני אחר והעלה דאסור לשנות ודחה ג"כ ראייתי מההוא דמלוה מעות את הכהן כו' שהבאתי לעיל ואם כי יש לאל ידי להשיב נדחי ובדבריו מצאתי לפקפק הרבה ובאמת דמגוף התקנה שתיקנו רבותינו ז"ל שלא לשנות מעות א"י לשום צדקה מוכח דבנודר לעני יוכל לשנות לעני אתר דאי נימא דמצד הדין אסור לשנות לעני אחר מה צורך יש בתקנה זו ולמה להו לעשות גדר ותיקון לדבר שהוא אסור מצד הדין. ואולם מה לנו להכניס עצמינו בפלפולים אחר כי כן גזרו באיסור מי גבר יערב לבו לפרוץ גדרן של ראשונים וחלילה לנו לסור מדבריהם ימין ושמאל. ואולם בכ"ז לא עמדתי נגדם במקומי לבטל המנהג ואמרתי הנח להם לישראל מנהגן הקדום לאשר לא הי' למראה עיני גוף התקנה לראות על מה אדני' הוטבעו ואותיותיהם יחכמוני ובסנורים אשפוט כי לא גזרו רק שלא לשנות מצדקה לצדקה יען כי בימי קדם הי' מנהג קבוע שאשר יתנדבו לקופת ר"מ ב"נ זהו הי' לצורך עניי א"י והמתנדב סתם ע"ד המנהג הוא נודר ולהכי גזרו שלא לשנות מדעת הנודר ואעפ"י דמצד הדין מצינו כמה עניני' דרשאין הציבור לשנות מצדקה לצדקה עיי' ש"ע יו"ד סי' רנ"ו סעי' ד' וסי' רנ"ט סעי' ב' [ובפרט מעני זה לעני אחר כנ"ל] ואולם לאשר רבותינו ראו עני עם ה' וגודל הלחץ מאחינו בנ"י אשר ישיבתם בקודש ולזאת גזרו אומר שלא לשנות לשום דבר מצדקות א"י אבל באותן המקומות שכך היא המנהג שהמתנדבים לקופת ר"מ ב"נ אדעתא דהכי המה מתנדבים שיהי' חלק לעניי עירם וכדומה כפי מנהג מקומם וגם האנשים הממוני' על הצדקה ההיא ומעמידים קופת ר"מ ב"נ בבית המתנדבי' אדעתא דהכי העמידו הקופות והמה בעצמם המחלקים א"כ גם להיפך אין רשאין לשנות וליתן הכל לעני' א"י וכל המשנה ידו על התחתונה זאת הי' עצורה בלבי להליץ בעד המקומות ההם כי שארית ישראל לא יעשו עולה למעול מעל בחרם ח"ו רק זה אינו בכלל התקנה וכעת נתקררה דעתי כי אנה לידי ס' שו"ת אמרי אש מהגאון המנוח מוהר"ם ז"ל אבד"ק אנגוואהר והעברתי עיני בסי' ק"ב שהרחיב הדבור בזה יען כי למראה עיניו הי' התקנה שעשו בזה מלפנים וז"ל שם ואומר הנה לפע"ד ברור כי אם אמת כי כבר רבינו בעל ב"י ומוהרמ"א זי"ע החרימו על אודות נדבת עם ה' בעד נשמת ר"מ ב"נ לשלם את הכל לא "ק בלבד. אין ספק כי לא גזרו רק על מה שנדבו סתם בעד נשמת ר"מ ב"כ אחרי כי הי' נודע ומפורסם בכל תפוצות ישראל כי אשר יתנדבו לקופת ר"מ בעה"נ הוא לעניי א"י והמתנדב סתם ע"ד המנהג הוא נודר כמבואר בפוסקים ולזאת המשנה ידו על התחתונה אבל שיגזרו רבותינו לבלתי ירום איש מאומה לקופת ר"מ בעה"נ בעד נשמת ר"מ ב"נ רק לעניי א"י ולא לצדקה אחרת זה לא יעלה על הדעת כי מה כח ב"ד יפה לבלתי יעשה אדם בשלו מה שלבו חפץ ואין אדם אוסר פירות חבירו על נפשו של חבירו ולא על אחרים ובזה בלתי ספק כי אין זה בכלל החרם עכ"ל וכאשר ראית זה אמרתי שישו מעי אם הספיקות שלכם כך היא כו' ואמנם גם הגאון הנ"ל סי' כונתו רצוי' להיות בתומכי ידי עניי אה"ק כאשר מהראוי ומצוה רבה להחזיק בישוב הארץ וסיים שם כי מי שיתנדב לבו לעילוי נשמת רמב"נ לא יתנדב רק לעני עניי אה"ק ויהי רצון שיהי' חלקינו מהמסייעים ומחזיקים בישוב הארץ:

והנה מ"ש בסי' הקדום לסתור ראייתי מהך דמלות את הכהן כו' משום דבתרומה לא אמרי' אמירה לגבוה כו' סברא זו העליתי בימי חורפי כד הוינא כבר שיתסר ואז הי' לי פתחן פה בהלכה לפני הגאון המנוח מוהר"מ טאביש ז"ל והעליתי שם סברא הנ"ל והגאון הנ"ל השיב לי דפשיטא לי' דבתרומה לא שייך לומר אמירה לגבוה כמסירה כיון דנשאר לו זכות לתתו לכל כהן שירצה וא"א לחושבו כמסירה ותשובתו אלי הלא היא כתובה בספרו שו"ת תועפת ראם חאו"ח סי' כ"ה יעו"ש ובאמת דיש להסתייע לזה מדוכתי' סגיאי' עיי' תוס' תמורה דף ל"ב ד"ה וה"א עולא דבחרמי כהנים לא שייך אמירה לגבוה כו' וגם לענין מה דאמרי' בהקדש כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא כ' השטמ"ק בכתובות דף ל' גבי זה שאכל תרומה דבתרומה כיון דהכהנים הם בעלים ל"ש בי גזא דרחמנא איתי' ומצאתי בשו"ת רמ"ע מפאנו ז"ל סי' ס"ב שכתב דאע"ג דסובר ר"א אין שאלה בהקדש מ"מ סובר גבי חלה דעובר עלי' בב"י משום הואיל וא"ב מיתשל דשאני הקדש דכל אימת דלא איתשל בי גזא דרחמנא איתי' להכי אין נשאלין עליו אבל חלה ממון בעלים הוא דאי בעי יהיב לבן בתו כהן להכי מועיל שאלה יעוש"ה ועיין ש"ך ח"מ סי' רנ"ה סק"ה ודו"ק:

ובזה ניחא לן דברי הרמב"ן במלחמות פ' שור שנגח דו"ה שכ' להוכיח דבצדקה לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה כו' ממעשה דר"ג וזקנים בפ"ק דמציעא וקדושין דא' מעשר עני שאני עתיד למוד נתון לעקיבא שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו ואי ס"ד דאמרי' בזה אמירה לגבוה א"כ ל"ל להשכיר המקום הא אמירה לגבוה כמסירה יעו"ש ואי נימא דבתרומה אמרינן אמירה לגבוה כמסירה עדיין תקשה מתרומת מעשר דהוזכר שם מקודם וא' ומקומו מושכר לו ולמה לי' בזה השכרת מקום וע"כ דגם בתרומה לא שייך הך דאמירה לגבוה כנ"ל וא"ש:

ואם חומה הוא נבנה עלי' טירת כסף ליישב בזה סוגיות הש"ס דנדרים דף נ"ט דפריך התם אהא דקא' ר"א שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל הוי לי' כדשיל"מ ופריך והרי תרומה דאי בעי מיתשל עלה ובטלי ברוב יעו"ש והקשה הרב מחנה אפרים ה' צדקה סי' ה' מסוגי' זו על דעת הרשב"ם ז"ל בפ' י"נ דשאלה בהקדש אינו ניתר בחרטה לבד רק ע"י פתח וא"כ האיך ס"ד דתרומה ליהוי כדישל"מ משום דבידו למיתשל עלה והאיך חשיב לי' בידו כיון דחרטה לא סגי ודילמא לא ימצא פתח להפרשתו ולדברינו יש ליישב והיא לפי מה שלמדתי מדברי מוהר"ב אשכנז ז"ל בתשובותיו סי' ט"ו הטעם דלהכי בשאלה בהקדש בעי פתח והיא דהא בהקדש לאחר שבא ליד גזבר קיי"ל דלא מהני שאלה וא"כ קשה למה דאמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דעי והאיך יועיל שאלה בהקדש הא כל הקדש הוי כנמסר ליד גזבר הלזה העלה דהא דבכ"מ אמירה לגבוה כמסירה היינו כשלא הי' טעות באמירה זו אבל כששואל על ההקדש דהרי לי' הש"ס הקדש טעות בטל אמירה זו וכיון דאמירתו בטל ממילא דלא שייך לומר אמירה לגבוה כמסירה וזהו שייך רק במוצא פתת דמשוי' לי' להקדישו הקדש טעות מעיקרא אבל לא בחרטה וכמ"ש הר"ן פ"ג דנדרי' בשם הרמב"ן דמה"ט בסותר ע"י חרטה לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כלו רק במוצא פתח שיש טעות בנדר בטל כולו זהו מה שלמדתי מדברי מוהרב"א שם דרוש מעל ספרו ותראה טעמו כי טוב הוא והוא מפתח גדול לכמה ענינים ואנכי הרביתי חזון בדבריו בחידושי' לגפ"ת בסוגי' דשאלה בהקדש ועיי' ס"ך ח"מ סי' רנ"ה בזה. המורם מדבריו דלהכי שאלה בהקדש בעי פתח משום דאל"ה הוי אמרינן אמירה לגבוה כמסירה כו' ומעתה גבי תרומה דלא שייך בי' אמירה לגבוה כנ"ל ממילא דנשאלין עלי' בחרטה לבד בלא פתח ולהכי שפיר חשיב הש"ס בנדרי' תרומה לדבר שיל"מ משום דבידו למיתשל ולא בעי פתח כלל ומיושב קושי' המח"א הנ"ל ודו"ק בזה:

ועל פי הוצעה זו ישבתי לנכון כמה סוגיות הש"ס ואנקוט בידי חדא ליישב קושי' התוס' בפסחים דף מ"ו בההי' דביצה מפרישין חלה בטומאה ביו"ט וקסבר ר"מ דע"ע בב"י דסבר אמרינן הואיל ואי בעי מיתשל הוי כדידי' ותמהו שם רבותינו בעלי התוס' מהא דקיי"ל אבל אתה רואה ש"א ושל גבוה והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אבמ"ע ואולם לדברינו יש ליישב הייטב דהנה לכאורה גם שם תיקשה האיך קא' הואיל ואי בעי מיתשל הוי כדידי' הא כיון דשאלה בהקדש בעי פתח א"כ לא הוי בידו דאפשר שלא ימצא פתח להקדישו ובחרטה לבד א"י להתיר אמנם לדברינו לק"מ דשם גבי חלה דרחמנא רמי' חיובא עלי' ורק הוא הקורא שם ובכה"ג לא אמרינן אמירה לגבוה וגם כיון דנשאר לו זכות לתתו לבן בתו כהן ולאיזהו שירצה א"א לחשבו כמסירה כנ"ל וכיון דליש בי' אמירה לגבוה גם פתח לא בעי והוי שפיר בידו וא"ש וזהו שייך רק בחלה משא"כ בהך דאבל אתה רואה של גבוה דמיירי בהקדש נדבה לבדק הבית דבזה אמירתו לגבוה כמסירה וממילא דלא שייך בי' למימר הואיל ואבמ"ע דהא כיון דבעי פתח לא הוי בידו כנ"ל וא"ש ודו"ק היטב כי נכון היא:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה