אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה יב

שאלה יא

מרדכי גדול ליהודים. תורה וגדולה יחוס ומעלה יחדיו בו נצמדי' פיו ידבר חכמה ודבריו דברי דודי' ש"ב רב חבובי הגאון המובהק המפורסם. נשיא ישראל חמדת הימים ראש הבשמים כש"ת מוה' מרדכי זאב אייטינגא נ"י נשיא הלוי' העומד לנס בק"ק לבוב יכוננה עליון:

תפארת מכתבו השגתי על הב"ד זה יומים ולעשות רצון יראי ה' חפצתי לשום משא הזאת על שכמי לעמוד על משמרת הקודש ולהפיח רוח נדיבה בלבב אנשי קריתינו יצו ובלב כל החונים תחת דגלי אשר ירימו נדבת לבבם לקופת ר"מ בעה"נ עבור אחינו ב"י המתאוים שכון באה"ק ונפשם תתעטף ברעב ועיני ולבי יהי' עלי הצדקה הזאת לבלי ידם ממנו נדח:

והן רומעכ"ת ידידי נ"י קורא תגר על המנהג ברוב המקומות לחלק המעות המקובץ מקופת ר"ע בעה"נ ולקחת ממנו חלק לצורך עניי העיר וכדומה והמותר ישלחו לאה"ק וצווח כ"ת דלאו שפיר עבדו בזה כי המה גוזלים בזה עניי א"י דאסור לשנות צדקה מעני לעני והנה מה דפשיטא לי' למר דאין לשנות צדקה מעני לעני קמבעי' לי' טובא וזהו שאילות הראשונים בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' קל"ד ובשו"ת מוהרי"ץ סי' רס"ד שנסתפקו בנודר סלע לפלוני עני אם יכול לשנותו לעני אחר יעו"ש והובאו דבריהם בס' מחנה אפרים ה' צדק' סי' ז' ובס' קצוה"ח סי' רי"ב ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' דמותר לשנות מההיא דפ"ג דגיטין ד"ל המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני כו' ומוקי לה במכירי כהונה דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן וללוי זה הילכך שארי מסחו דעתייהו ווהוי כמאן דמטי לידיהו דהנהו יעו"ש ואי נימא דבנודר לתת מתנה לעני זה בבר זכה בו העני ואסור לשנותו לתת לעני אחר א"כ למה לי' לאוקמי כלל במכירי כהונה דהא כיון דהבטיח לתת מעשרותיו לכהן וללוי ולעני זה והלוום ע"מ כן שוב זכו בי' ולא מצי לשנותו ולתת לאחר וממילא מסחו השאר דעתייתו. וע"כ דיכול לשנות נדרו מכהן לכהן ומעני לעני ואמנם כאשר נתיישבתי בזה אמרתי דאין ראי' משם למה שהכריע המח"א בה' צדקה שם דבנודר לעני' שאינם ידועים ליכא עלי' אלא חיובא דנדרא שנתחייב לעשות מצוה יכול לשנותו למילתא אחריתא ויוצא ידי נדרו אבל בנתחייב לעניי' ידועי' ומבוררים ה"ז נתחייב לאותו עני באמירתו כמי שנתחייב לחבירו בקנין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והילכך אינו יכול לשנותו אפי' ליתנו לעני אחר יעו"ש והנה כבר מלתי אמורה במקום אחר דהא דקיי"ל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט היא רק היכא דמוותר משלו ונותן מתנה להקדש בנדבת לבו ופיו זהו צדקה שאז אלים אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט משא"כ במקום דהתורה רמי' חיובא עליו כגון בתרומה דחיובא רמי' עליו מן התורה להפריש ולתת לכהן והוא רק מברר איזו חלק יהי' לכהן בכה"ג לא הוי כמסירה ותקעתי יתד בסברא זו והבאתי סמוכין לזה מתוס' ב"ב ד' קע"ה ד"ה רב ושמואל לענין דברי ש"מ ככתובי' וכמסורין יעו"ש ומלשון התוס' קידושין ד' ק"ט ד"ה משכו במאתי' דלא אמרי' אמירה לגבוה כו' רק במתכוין לוותר משלו לשל הקדש יעו"ש וכן יורה באמת סוגי' הש"ס קידושין ר"פ האומר דבתרומה לא אמרי' אמיר' לגבוה כו' ועי' בס' פ"י שם שהביא מדברי התוס' איפכא ושם הארכתי ואכ"מ ומעתה ניחא בהך דמלוה מעות את הכהן כו' דאיירי בתרומה ומעשר ראשון ומעשר עני דבכל הנך חיובא רמי' עליו ליתן ובזה לא שייך לומר אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וממילא דהוי כנודר לעניי' שאינם ידועי' דמותר לשנותו לכ"ע והרבה יש להרצות בזה ובשיטת הפוסקי' בפירוש מתני' דע"ב משקלים מותר העני לאותו עני ובההיא דפ' השותפין מריש הוי עביד תרי כיסי חד לעני' עיר וחד לעני' דעלמא ובחפזי בעת אקצר ואמנם כ"ז להתלמד במק"א אבל במעות זה המקובץ מקופת ר"מ בעה"נ לדעתי ז"א בכלל דאסור לשנות מצדקה לצדקה ומעני לעני ועל כיו"ב נאמר פוק חזי גם עמא דבר דכל המתנדבים יהבו דעתייהו מתחילתו שחלק מנדבתם יהי' עבור עניי העיר וכדומה וכל הנודר אדעתא דמנהגא הוא נודר ולב ב"ד מתנה ע"ז עיי' יו"ד סי' רנ"ט בהג"ה סעי' ב' ואשר הביא הד"ג כי יש תח"י בכת"י מגאוני קשימאי קדושים אשר בארץ המה הב"י ושל"ה תקנה קדומה אשר גדרו גדר מבלי לשנות מהצדקה ההי' אף פ"א לצורך אחר אם כך תיקנו ויסדו לאשר הי' כונתם רצוי' להרבות צדקות ר"מ בעה"נ להחיות בהם נפשות רבות מהיושבי' שמה באה"ק אנו מוכרחין לקבל דבריהם באימה ולכוף ראשינו לגזירתן ואם לדין יש תשובה ופ"ק לדעתי טוב להניח על מנהגן ליקח חלק שליש עבור עניי העיר כי עי"ז המה מתנדבי' בנפש חפיצה כאשר רואים כי עניי העיר יקחו חבל בצדקת פזרונם והי' מעשה הצדקה שלום לו ולתורתו כחפצו וחפץ שארו ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה