אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה י

שאלה ט

כבוד המופלג השנון זית רענן עמית בתורה ויראה האברך מוה' חיים צבי עהרין בערג נ"י מ"ק פרעמשלא יצ"ו

זה ימים חלפו מעת השגתי מכתבו ואם כי על התשובה מראש הבטחתיך ואולם יען כי דבריך לא לאסור ולא להתיר לא לטמא ולא לטהר כי אם לפלפולא בעלמא אמרתי להניח דבריך עד אמצא עת נופש לטייל אתך ואחר עד עתה ונתעוררתי היום להשיבך אומר:

פתח דבריך יאיר על דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל פ"א מה' פסולי המוקדשין הלכה ו' שעסק טמא במוקדשין לא ישחוט לכתחלה שמא יגע בבשר ואם עבר ושחט הזבח כשר ולא הזכיר ששואלין אותו אם נגע והרי בריש חולין באקומתא דרבה ב"ע מבואר שבקדשים צריך לומר ברי לי שלא נגעתי וכבר עמד בזה ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חיו"ד סי' ד' ולפנינו יתבאר מה שיש לפקפק בתירוצו שם. ואנכי אתפלא יותר על דברי רבינו ז"ל דהוא נגד סוגית הס"ס בחולין שם דפריך האי טמא דאיטמי במאי אילימי' דאיטמי במת כו' ליטמי' לסכין ואזיל סכין וטמיתי' לבשר ומשני אלא דאיטמי בשרץ ואבע"א לעולם במת וכגון דבדק קרומית של קנה ושחט בה יעו"ש ורבינו השמיט הנך אוקימתות וסתם הדין דאם שחט הזבח כשר ואנכי משתאה על נושאי כליו שלא עמדו עליו בזה וביותר על שארי הגאון בנו"ב שנו"נ טובא בדבריו בקושי' ופירוקא ולא הרגיש בתמוה זו:

וחלקי אמרה נפשי להסיר תלונות הללו מעל רבינו בהקדם מה דחובה עלינו ליישב מקודם סוגית הש"ס התמוה א' מאי דקאמר אילימ' דאיטמי במת בחלל חרב א' רחמנא חרב ה"ה כחלל אב הטומאה הי' ליטמי' לסכין כו' וכבר הרגיש רש"י שם דהא חרב ה"ה כחלל הכא לא איצטריך דבלא"ה נמי מצי מטמא לבשר דגברא הוי אה"ט וסכין ראשון ובשר שני ועיין מ"ל פ"ה מה' טומאת מת שהביא רבים מהראשונים דלא גרסו הכא חרב ה"ה כחלל משום דקושי' הגמ' אף בלא האי כללא ב' הקשו המפורשים אהא דכתבו התוס' בסוגי' ד"ה ובמוקדשי' לא ישחוט שמא יגע בבשר אע"ג דמפרכסת ה"ה כחי' חיישינן שמא יגע אחר הפירכוס ולפי דבריהם א"א להלום כלל פירכת הש"ס ליטמי' לסכין ואזיל סכין וטמיתי' לבשר דמאי בעי סכין הכא דהא בשעה שנגע הסכין בשעת שחיטה עדיין הי' קודם פרכוס ולא מיטמא וע"כ דהחשש הוא שהוא עצמו יגע אחר הפרכוס וכבר אז אין סכין בידו ג'. הקשו בתוס' סוכה ד' ה' ובב"ב ד' ס"ו בההי' דדף של נחתומין דקא' הש"ס שם שאינו פשוטי כלי עץ דרבנן והקשו דאי פשיטי כלי עץ מקבל טומאה מדרבנן א"כ מאי משני הכא כגון דבדק קרומית של קנה ושחט בה דהא מדרבנן מיהת מטמא יעוש"ה ד' הקשיתי אנכי למה דאנהיר לן ש"ב הגאון בעל צל"ח ז"ל במילתא חדתא בהאי כללא דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה דלא שייך כלל זה אלא בכלי חול אבל כלי שרת של קודש מקבל טומאה אפילו מראשון ושני דבשלמא כלי חול שעיקר טעם קבלת טומאה הוא מצד שהיא כלי ואם הי' גוש עץ או מתכות אינו מקבל טומאה כלל דאפילו כלי שלא נגמר מלאכתו אינו מקבל טומאה לזה אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכדילפינן דאוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כ"ח ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כ"ח אבל בקדשים דילפינן מוהבשר לרבות עצים ולבונה דחיבת הקודש משוי לי' אוכל ואפי' מראשון ושני עצי' ולבונה מקבלים טומאה וכיון דגוש עץ של הקדש מקבל טומאה מראשון ושני ואטו כלי עץ בשביל שהוא כלי יהי' גרוע מגוש עץ דעלמא ודל חשיבות הכלי ממנו והרי הוא עץ ואפ"ה מקבל טומאה ומה שאמרו אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה היינו בכלי חול אבל כלי קודש מקבל טומאה אפילו מראשון ושני יעו"ש שתקע יתד בסברא זו בשיטת רחסגה"כ בכמה דוכתי':

והנה לפ"ז יש להקשות למה שכתבו התוס' בסוגין דעל כרחך הך סכין הוי כלי קודש דלשחיטת קדשים בעינן כלי שרת רק דלא בעינן כלי יפה ועושין משל עץ יעו"ש וא"כ מה משני כגון דאיטמי בשרץ והוי גברא ראשון ואינו מטמא כלי דהא כלי של קודש מקבל טומאה אפילו מראשון והדר מטמא סכין לבשר כמו עצים ולבונה דמטמא אוכל כמבואר בתוס' חגיגה ד' ך"ד סוף ד"ה מנין רביעי בקודש ועיין תוספות פסחים דף ט"ו ד"ה ווה"ט ובצל"ח שם וקושי' גדולה היא אלי ה'. הקשו בתוס' ד"ה דליתי' קמן דנשיילי' והא עזרה הוי רה"ר ואמאי לא נטהר מספק כדין כל ס' טומאה ברה"ר דטהור:

ובישוב כל זה נלפע"ד לפרש סוגיות הש"ס בסגנון אחר ובאופן נאות מאוד בעז"ה ונתרץ מקודם קושית התוס' מההיא דס' טומאה ברה"ר והיא לפי מה דנסתפקתי בההיא דס"ט ברה"ר דקי"ל דטהור אי איכא ס"ס לטמא אם אזלינן להחמיר דבכל מקום דמקילין מספק כגון סד"ר אי איכא ס"ס לאיסורא אזלינן להחמיר וכן בנטמא בטומאה קלה דרבנן אי איכא ס"ס לטמא אזלינן לחומרא כע"ש המ"ל פ"ד מה' בכורות ופ"ב מה' שאה"ט ופ"ט מה' מקואות יעו"ש ויש לספק מהו הדין בס' טומאה בכה"ר כהאי גוונא ומקום הספק היא דהרי בס' טומאה ברה"י קיי"ל דכל ספיקות וס"ס שאתה יכול להרבות ברה"י טמא כמבואר בפ"ו דטהרות משנה ד' וטעמא דמילתא דהא דס"ס מותר באיסורין היינו משום דמחמת ספק הראשון הוי לי' פלגא ופלגא וע"י ספק השני הוי לי' רובא. וכ"ז בשאר איסורין משא"כ בס' טומאה ברה"י דהילכתא גמירי מסוטה דה"ל ודאי טמא א"כ אף אלף ספיקות הכל הולך אל מקום אחד ולטעם זה יש לומר דה"ה בספק טומאה ברה"ר אינו מועיל ס"ס לחומרא וכבר מילתא אמורה בזה במקום אחר והראיתי פנים מסבירות לכאן ולכאן ולהכריע ספק זה נראה לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' אה"ט ה"א מפני מה טיהרו ספק טומאה ברה"ר כו' שאיסור כל הספיקות מדבריהן יעוש"ה והמתבאר מדבריו שם דעיקר הלכה בס' טומאה אינו אלא לעשות ס' טומאה ברה"י כודאי אבל ספק טומאה ברה"ר אינו אלא משום דכל הספיקות מד"ס [עיי' ס' שב שמעתתא שמעתתא א' פ"ח וט' ושמעתתא ג' פ"ב] ולפ"ז ממילא היכא דאיכא ס"ס לטמא אזלינן להחמיר כמו בכל מקום דהולכין מספיקו להקל והיכא דאיכא ס"ס לאיסורא אזלינן להחמיר וה"ה בס' טומאה ברה"ר וזהו ברירא דמילתא ומעתה סרה קושי' התוס' בהא דבעינן הכא שיאמר ברי לי שלא נגעתי ובליתי' קמן אחרי' רואין אותו ואמאי לא נטהר מספק כדין ס' טומאה ברה"ר ולהנ"ל א"ש דבספק שמא נגע אחר הפרכוס כמ"ש התוס' א"כ נהי דליכא ודאי שנגע בסכין אז מ"מ איכא תני ספיקות לטמא חדא שמא נגע בעצמו בבשר ואת"ל שלא נגע בעצמו שמא נגע הסכין בבשר ובכה"ג גם בר"ה טמא וא"ש:

והנה נודע מתנאי הס"ס דהיכא דשני הספיקות הם משם אחד לא הוי ס"ס דשם אונס חד הוא זולת באם יש נ"מ בין הספיקות כגון דספק אחד מתיר יותר מחבירו אז חשיב שפיר ו"ס עי' ש"ך יו"ד בדיני ס"ס וגם הכא ב' הספיקות הם משם אחד אם נגע או לא רק דאיכא נ"מ בין הספיקות הוא עצמו נגע הוי הבשר ראשון ואם הסכין נגע הוי הבשר שני ושפיר הוי ס"ס לטמא:

ומעתה אמינא לפרש סוגיות הש"ס בסגנון זה והכי אזלא פירכת הש"ס האי טמא דאיטמי במאי אילימי' דאיטמי במת חרב ה"ה כחלל וא"כ אף אם הסכין נגע מ"מ הוי הבשר ראשון ושוב ליכא נ"מ בין הספיקות ולא מיחשב ס"ס וא"כ הדר תיקשה קושי' התוס' דהוי ספק טומאה ברה"ר ולמה צריך שיאמר ברי לי ולזה משני שפיר כגון דאיטמי בשרץ והיינו דבאמ' הסכין דהוא כלי שרת מקבל טומאה גם מראשון רק דבטומאת שרץ לא אמרי' דחרב ה"ה כחלל דהך כללא ליתי' רק בטומאת מת וא"כ איכא נ"מ בין הספיקות דאם הוא עצמו נגע הוי הבשר שני ואי הסכין נגע הוי הבשר שלישי והוי ס"ס לטמא ואבע"א כגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה ופשוטי כלי עץ מקבל טומאה רק מדרבנן וא"כ שוב יש נ"מ בין הספיקות דאם נגע בעצמו טמא מדאורייתא ואם הסכין נגע אינו טמא רק מדרבנן והוי שפיר ס"ס לטמא וא"ש היטב סוגיות הש"ס וסרו כל הקושיות כמובן:

ואחר הדברים האלה פסק רבינו ז"ל ישר ומתאים עם הש"ס במה דסתם הדין דטמא במוקדשין אם עבר ושחט הזבח כשר ולא הזכיר ששואלין אותו אם נגע והשמיט אקומתת הש"ס דאיטמי בשרץ או דשחט בקרומית של קנה משום דכל פירכת הש"ס הוי אהא דמצריך רבה ב"ע שיאמר ברי לי ולהכי הוכרח להנך אקומתות משא"כ רבינו ז"ל דהעתיק הדין סתם דאם עבר ושחט הזבח כשר ולא כתב דצריך שיאמר ברי לי וממילא דלא בעינן להנך אקומתת שבש"ס וכנ"ל וקושי' פדא מתורץ בחברתה דהא דבעינן שיאמר ברי לי הי' רק בטמא שרץ או בשחט בקרומית של קנה והא דמוקי הש"ס בטמא שרץ הי' משום דרבה ב"ע מצריך שיאמר ברי לי אבל רבינו ז"ל דהשמיט לתרווייהו ולהכי כ' סתם דאם שחט הזבח כשר ומעתה דברי רבינו ז"ל אינם מנגדים לדברי הש"ס רק דאדרבא מדברי הש"ס זו נסתייע רבינו והוציא דינו ודו"ק היטב בכל זה:

עוד אמינא דרך אחר בישוב קושית' על הרמב"ם ז"ל שסתם הדין דאם שחט הזבח כשר והשמיט אקומתת הש"ס דאיטמי בשרץ או דשחט בקרומות של קנה וגם מה שהקשיתי על מה דתי' הש"ס כגון דאיטמי בשרץ דהא הך סכין הוי כ"ש וכלי של קודש מקבל טומאה אפי' מראשון ושני כנ"ל ואשר אנכי אחזה עוד בישוב זה ומתוך זה יתורץ ג"כ קושי' התוס' אהא דמשני כגון דשחט בקרומית של קנה דהא לשחיטת קדשים בעינן כלי ואף שתיקנו ועשאו כלי הא קיי"ל דאין עושין כ"ש של עץ יעו"ש (ומ"ש התוס' דלשחיטת קדשים לא בעינן כלי שרת עיי' מזה ברמב"ם פ"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ז ובנושאי כליו שם ובאמת לפמ"ש התוס' בסוגין דמיירי הכא בבמה והרי מבואר בזבחים ד' קי"ג דאין כלי שרת בבמה ויש אתי הרהורי דברים במה דאמרינן בכמה דוכתי' בתלמודא קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן עיי' שבועות ד' י"ב ע"ב והרי פסקינן בכמה דוכתי' וכן פסק הרמב"ם פ"ג מה' פסולי המוקדשין ה"ך דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת ואכ"מ להרבות שיח בזה) והנלפע"ד בזה עפ"י מה דכבר הבאתי קושי' המפורשים לפי מה שכתבו התוס' דהחשש הי' שמא יגע אחר הפירכוס א"כ אין מקום לקושי' הש"ס האי טמא דאיטמי במאי ואמנם לתרץ דבאמת גם קודם פרכוס יש חשש דאף דמפרכסת ה"ה כחי' מ"מ הדם הפורש מקבל טומאה מהסכין והדר מטמא אח"כ הדם לבשר רק דדם קדשים דכן מלקבל טומאה כמו שפי' הרמב"ם פ"א מה' פה"מ הלכה ל"ו ולהכי כ' התוס' דאין חשש רק שמא יגע אחר הפרכוס אבל בחולין ודאי דאין החשש שמא יגע אחר הפרכוס דא"כ מה חילוק יש בין סכין ארוך לקצר דהא לאחר הפירכוס כבר אין סכין בידו וגם דעיקר החילוק בין חולין למוקדשין דמוקדשי' אזהרת טומאתן מה"ת משא"כ בחולין רק דמ"מ בסכין קצר אין שוחטין אף בחולין דבקצר א"א שלא יגע אבל לאחר הפרכוס בודאי אפשר לו ליזהר שלא יגע אז אלא ודאי דבחולין עיקר החשש היא על קודם פרכוס ולפ"ז שפיר מצי קאי קושית הש"ס על חולין שנעשו על טה"ק דבזה יש חשש קודם פרכוס שיטמא הדם וז"ל ודו"ק:

ולהוצעה זו שפיר משני כגון דאיטמי בשרץ דהא במוקדשין בלא"ה לא קשה דיטמא הסכין לבשר כנ"ל וב הקושיא רק על חולין שנעשו עטה"ק וכלי חול אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואבע"א כגון דבדק קרומית של קנה ושחט בה דלשחיטת חולין לא בעינן כלי וסיפא דמוקדשין מצי איירי בשחט בסכין וסרו קושיות הנ"ל וא"ש:

ומעתה גם דברי רבינו ז"ל אתין כהוגן דהוא העתיק הדין במוקדשין ולהכי השמיט אוקימתת הש"ס דאיטמי בשרץ או דשחט בקרומית של קנה כיון דהחשש נגיעה בקדשים היא רק לאחר הפרכוס ואז אין סכין בידו ולא שייך לומר דיטמא הסכין לבשר כנ"ל ולהכי סתם הדין דבכל הטמאים אם שחט הזבח כשר וא"ש ודו"ק בזה

שוב העברתי עיני בס' לב ארי' על מס' חולין וראיתי שם שמביא בשם הריא"ף בספר אמרי צרופה שגם הוא כ"כ דמאי דפריך הש"ס האי טמא דאיטמי במאי היא על חולין שנעשו עטה"ק דבזה יש חשש גם קודם פרכוס שיטמא הדם ומתרץ בזה קושית רש"י אהא דמותיב הש"ס דייקא מחרב ה"ה כחלל דאם הי' הסכין ראשון והדם שני תו לא הי' מטמא הבשר דבחולין שנעשו עטה"ק אין שני עושה שלישי כדאיתא בחולין ד' ל"ד יעו"ש ובאמת לפום רהיטא עלה גם ברעיוני כן והעליתי עפ"ז כמה פלפולים בסוגין ואולם אתי הי' ושלפתי' ולא ניתנו הדברים להאמר כלל מכמה טעמים א' דא"כ מה משני כגון דאיטמי בשרץ דא"כ הוי האדם ראשון ודם שני ותו לא עצי מטמא הדם לבשר בחולין שנעשו עטה"ק וא"כ הדר תיקשה כקושי' הש"ס טמא בחולין פשיטא ואפי' בחולין שנעשו על טה"ק אין חשש ולמה לי' להביא סכין ארוכה שלא יגע בבשר כיון דאפי' אם יגע ליכא שום חשש ואפי' בסכין קצר מצי לשחוט כה"ג ב' כא קיי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחילה ודם היא מז' משקין עיי' פ"ח דפרה משנה ז' ובהקדמה לרמב"ם מסדר טהרות וא"כ דם היוצא בשעת שחיטה פשיטא דחשיב תמיד ראשון לטומאה לטמאות הבשר דאין מונין במשקין כמו שפסק הרמב"ם פ"ז מה' אה"ט הלכה ה' וגם יפה השיב עליו בס' לב ארי' שם דאף דקא' הש"ס בחולין שם דחולין שנעשו על טהרות הקודש לית בי' שלישי אבל זהו להך מ"ד דס"ל התם חולין שנעשו עטה"ק לאו כקודש דמי והוי כשאר חולין דאין שני עושה שלישי בחולי' אבל לרב"ע דקיימינן הכא אליבי' דס"ל חולין שנעשו עטה"ק כקודש דמי ודאי דעושה שלישי וכדאי' התם בהדי' בגמ' דף ל"ד יעש"ה והבעל אמרי צרופה שגה מאד ובמחכ"ת לא צרופה אמרתו בזה:

וראיתי במכתבך אשר פלפלת בדברי התוס' ד"ה ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר אע"ג דדם קדשים אינו מכשיר חיבת הקודש מכשירו והארכתי לסתור דברי ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב ושם היית משתבש בכמה דברים ואין הזמן מסכים עמדי להעמידך על האמת ומה גם בענין הפלפולים כל דרך איש ישר בעיניו ואמנם בעיקר הקושי' שהקשה הגאון שם על התוס' שכתבו בטעמא דבמוקדשי' לא ישחוט משום דחיבת הקודש מכשירו והקשה דלפ"ז מה בין קדשים לחולין דאף שהזהרת טומאה בקדשים היא מה"ת מ"מ הטומאה עצמה היא רק מדרבנן שהרי חיבת הקודש דמכשיר הוא רק מעלה מדרבנן ומכח זה הכריח דרב"ע ס"ל חיבת הקודש דאורייתא וע"ז בנה יסודו ליישב דברי רבינו ז"ל ולפע"ד הקושי' מעיקרא ליתי' דאף דחיבת הקודש דרבנן מ"מ מוזהר מה"ת שלא לטמאות שום טומאה אפי' מדרבנן דכיון שיטמא צריך לשרוף והתורה א' משמרת תרומותי ומה לי טומאה דאורייתא או דרבנן וכעין סברא זו מצינו בש"ס וראשונים לאין מספר עיי' ש"ס סוכה ד' ך"ג ושבועות ד' ל"א ותוס' פסחי' ד' ק"ח ד"ה אין פודין ומ"ל פ"ז מה' תרומות יעו"ש ובזה ניחא מה דמקשים על פרש"י אהא דבמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר ופרש"י כיון דמוזהר מה"ת שלא יטמא דכתי' ואני נתתי לך את משמרת תרומותי גו' ולכאורה אינו מובן דמי דחקו לרש"י בכך דילמא הכונה שיגע ויטמא הבשר ויהי' נקרב אימורין טמאין ויאכלו קדשים בטומאה ואיסור זה חמור ממה שיעבור הוא על השמירה ולדברינו ניחא דבאמת הטומאה עצמה אינו חמור כ"כ דהי' רק מדרבנן דחיבת הקודש שמכשיר הי' רק מדרבנן אבל אזהרת טומאתן הי' מה"ת דאי יטמא הבשר צריך לשרוף עכ"פ מדרבנן והתורה א' משמרת תרומותי והבן:

ועוד הרבה יש להרצות בסוגי' זו והזמן יקר לבלות בפלפול ואיסתגר כעת בזה הי' שלום כנפשך ונפש הד"ש משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה