אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה טו

שאלה יד

לשמוע קול שופר ברית שלומו לא תופר ויזכה להכתב ולהחתם עם כל הכתוב לחיים בספר כבוד סרב החריף ובקי מורג חרוץ בעל פיפיות כש"ת מוה' נפתלי גאטליב נ"י אבד"ק קומפלונג בגלילות באקיווינא יצו' ועמו מנהלי קהל עדת ישורון ויח"ס דשם איש לפי מהללו תהי ברכת ד' בכל אשר להם יהי שלום בחילם שלוה בארמנותם.

ע"ד השאלה השלוחה אלי בדברי ריבות אשר בשעריכם אודות השו"ב ועד כה הי' ידי עצורה ולא רציתי להשיב לאיש אשר שואל ושקד על דלתות פעמיים כיי לא ידעתיו מי הוא ואולי הוא בא במחתרת על מעכ"ת ואין דרכי לענות על ר"ב ואולם ביום ו' העבר הי' כ"ת בגבולי והעתיר בי להשיב דעתי בזה ולייחד הדיבור אליו והיום הגיעני על הב"ד אשר כ' אלי שלישים בחת"י רומי העיר והפצירו בי מאין הפוגות מבלי להשיב פניהם ריקם ולזאת עתה באתי להשיבם נידון המאורע בקהילתכם כפי אשר כתבו אלי גופא דעובדא שקמו איזו אנשים לעורר מדנים על השו"ב מוה' יוסף כ"י ואינם רוצים לאכול משחיטתו' וקיבלו עוד שו"ב א' מוהר"פ נ"י ובאופן שלא יתנו מגרעות למעות שחיטה של מוהר"י רק קצבו פרס להוסיף עבורו על כל פינט בשר חצי נ"ב ורוב מנין ורוב בנין מבני העיר לא רצו להסכים ע"ז והכריחו המיעוט להשו"ב הישן שגם הוא לא ישחוט בלתי ההוספה הנ"ל ובאופן שהשו"ב החדש יתקשר א"ע בתוקף או"ש וח"ח שלא יגרום בשום זמן הפסד וגרעון לפרנסת של השו"ב הישן והחדש של השו"ב החדש יהי' רק מהוספה הנ"ל וכן הי' כי השו"ב מוהר"פ נשבע ע"ז ונדר עד"ר וע"ד ג' אנשים הנקובים בשמותם ובח"ח בביטוי שפתים וגם התקשר א"ע בעבותות כתב בשבועה וח"ח ונדר עד"ר לקבל ע"ע כל הנ"ל כי חלילה לגרום שום היזק והפסד להשו"ב מוהר"י והשלישו כתב הנ"ל תח"י שליש כי אולי מוהר"י לא יקיים וישחוט בלתי הוספה הנ"ל ואולם התנאי ההוא שבאם לא יקיים מוהר"י וישחוט בלא ההוספה יבוטל האיסור הי' אומר השליש בעצמו והשו"ב הוציא השבועה בפה ובכתב בלי שום תנאי בהענין וגם הג' אנשי' שנדר על דעתם לא שמעו משו' תנאי וגם לא הגבילו שום זמן קצוב לקיום התנאי והן משך שבוע א' לא רצה מוהר"י לשחוט שום גסה ודקה עד שהפר"ח להטבחים מהדקות ליתן ההוספה רק המאנקיריר לא רצה לקיים זה מחמת כי מורא על ראשו להוסיף על השער מבשר כפי הנקצב לו משרי תאמנו וכל הבע"ב נתנו בקולם על השו"ב מוהר"י וצועקים מי יאכילנו בשר בהמה ובראות השו"ג מוהר"פ כי רבים קמים עליו לבלעו נמלט ונסע משם למקומו ושוב שחט מוהר"י בלי ההוספה ואח"כ התנכל מוהר"ם בערמה ונסתפח להיות שו"ב בא' הכפרים אשר בגליל קומפלונג ושייכים לשחיטות מוהר"י ומסוג גבולו של מוהר"י והקשה פרנסתו ונדרשתי מהם להגיד ליעקב דבר חוק ומשפט מה דינו של השו"ב מוהר"פ אם לא נחשב כעובר על השבועה במה שנשבע שלא יגרום שום הפסד לפרנסת מוהר"י ונפשם בשאלתם להוציא לאור משפט צדק וה' יהיה עמנו לחזק כל בדק ולברר הלכה למעשה היטב הדק:

תשובה ראשית נידון מצד התנאי אי מועיל לבטל השבועה ונדר והנה במה שנכתב הכתב סתם בלא תנאי פשיטא דלא נגרע כח התנאי מחמת זה כמו שפסק א"ז הרמ"א בחו"מ סי' ר"ז סעי"א דהיכא דהתנ' תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי הראשון כתבוהו ואמנם בנ"ד הרי גם בשעה שהוציא השבועה מפיו לא הזכיר שום תנאי בדבריו והנה נודע מה דפסקי' בחו"מ סי' ר"ז במי שמכר חצירו כו' ופירש בשעת מכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני ד"א ה"ז כמוכר על תנאי כו' אבל המוכר סתם אעפ"י שהי' בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר ואעפ"י שנראין הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר שהרי לא פי' ודברים שבלב אינן דברים ואעפ"י שקודם המכירה א' שהוא מוכר ע"ד לעשות כו"כ כיון דבשעת המכירה לא אמר אינו חוזר ע"כ ויסוד ד"ז מש"ס דקידושין ד' מ"ט ע"ב בההוא גברא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל כו' יעו"ש ובפי' הראשונים וא"כ בנ"ד ג"כ אע"ג דגילה דעתו ואמר מקודם שיתקשר עצמו באו"ש שלא יגרום שום היזק למוהר"י ע"ד כן שמוהר"י לא ישחוט בלתי ההוספה מ"מ כיון דבשעת ההתקשרות בשבועה קיבל ע"ע בסתם ולא פירש תנאו אע"ג דאומר אח"כ דעתי הי' על תנאי כך בהא הוי דברי' שבלב ואינן דברים.

ואמנם כד דייקת הא ליתא דאין זה ענין לדיני ממונות דאין הולכין אחר דברי' שבלב אבל בנדרים קיי"ל דהולכין אחר כונת הנודר וכל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נדר או כשבע ולומדים מהם לאיזו נתכוין והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' רי"ח ואע"ג דהאי דהולכין אחר כונת הנודר ה"א רק בנודר בינו לבין עצמו משום דבעינן שיהי' פיו ולבו שוי' אבל בנודר לחבירו הולכין אחר דיבורו ולא אחר כונתו מ"מ באומדנא דמוכח הרי פ' אא"ז הרמ"א שם ומקורו מדברי הריב"ש דאפי' בנודר לחבירו הולכין אחר כונת הנודר ובנ"ד אין לך אומדנא דמוכח יותר מזה דהרי מתחילה א' כן בפירוש דעל דעת כן יקבל ע"ע שלא יגרום שום הפסד להשו"ב הישן בכדי שגם הוא יהי' בעוזרו שלא ישחוט בלא ההוספה וגם מה שהשליש הכתב ת"י שליש סוף המעשה מוכיח על מחשבתו בתחילה שרק ע"ד כן התקשר א"ע שאם הוא לא יקיים וישחוט בלא ההוספה יבוטל האיסור (איברא דיש לעיין בזה ממ"ש התוס' בכתובות ד' מ"ז בההוא דלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה דאומדנא התלוי בדעת שניהם לא אמרינן וא"כ כשנודר לחבירו האיך שייך בזה לילך אחר האומדנא כיון דלאו בדעת נודר לחוד תלי' מילתא והמעיין בשו"ת א"ז הח"צ סי' מ"א ובשו"ת נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ט יראה שאין זה עכין לדברי התוס' הנ"ל והבן) היוצא לנו מזה דבנ"ד פשיטא דהוי כנודר על תנאי וכל שלא נתקיים התנאי הנדר בטל:

והנה לכאורה עלה ברעיוני מילתא חדתא דבנ"ד אפילו אי הי' מזכיר התנאי בפירוש דרק על תנאי כן נשבע מ"מ לא הי' מועיל תנאו והיא דכבר עמדו הראשונים ומכללם הרמב"ן ז"ל בחידושיו לב"ב פ' י"נ והביאו ש"ב הגאון בעפ"י ז"ל בגיטין דף ע"ה אהא דאשכחן תנאי בנדרים ושבועות והא קיי"ל כל תנאי שא"א למעשה דידי' לקיומי ע"י שליח לא הוי תנאי ונדו"ש א"א לקיים ע"י שליח והאיך מצי להטיל תנאי בדבר ותי' דהא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אינו אלא בדבר שיש בו מעשה דלא אתי תנאי שהוא דיבור ומבטל מעשה כל שאין בו דיני תנאי אבל כדר ושבועה שאינו אלא דיבור אתי דיבור ומבטל דיבור עיי' תוס' נזיר דף י"א ד"ה דהוי מעמש"ב ובשטמ"ק שם ובס' פנ"י בגיטין הנ"ל ובס' הפלאה כתובות דף נ"ו ודף ע"ד והדברים עתיקים ולפ"ז אמינא דבנשבע בכתב דהוי מעשה כמ"ש הלח"מ סוף ה' שכירות דעדים זוממין הוי מעשה משום שאפשר שיכתבו עדותן וה"נ דכותי' בכתיבתו עביד מעשה ומעתה בנשבע בכתב דהוי מעשה ממילא דלא מצי להטיל תנאי בדבר דלא אתי אמירת התנאי ומבטל המעשה כיון דהשבועה ליתא ע"י שליח ולא הוי דומי' דתנאי ב"ג וב"ר:

ונראה עוד יותר דאפילו אם התנאי שמטיל בשבועה הוא ג"כ בכתב מ"מ אינו מועיל התנאי לבטל השבוע' והיא לפ"מ שכתב הפנ"י בגיטין פ' מי שאחזו שם בטעם דמעשה שא"א ע"י שליח לא עצי להטיל תנאי כיון דהמעשה אלים כ"כ שא"א לעשותה על ידי אדם אחר זולתו א"א למעשה כזו להתבטל ע"י תנאי אבל היכא דאפשר ע"י שליח לא הוי מעשה גמורה וכדבריו מטין ג"כ דברי השט"מק בנזיר די"א שם יעו"ש וא"כ כיון דהתנאי אפשר לעשות ע"י שליח לא הוי מעשה גמור ואין כח בתנאי לבטל התקשרות השבועה שהי' ע"י מעשה וא"א להתקשר ע"י שליח וזה נכון:

וע"ד הפלפול אמרתי ליישב בזה מה שהקשה הגאון בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רכ"ז בשמעתא דנודרת פ' השולח דקאמר הש"ס ניסת מ"ט אין מדירין אותה משום דמיפר לה בעל והקשו בתוס' שם ונדירה לפני בעלה ויאמר לה קיים ליכי דאז אינו יכול להפר ותירצו דחיישינן שיפר לה מקודם בלחש עיי"ש והקשה הגאון הנ"ל דהא אפשר שתידור ע"י כתב ובכה"ג לא מהני הפרת הבעל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה הנדר בכתב ואי שיפר ג"כ ע"י כתב א"כ הדרא קושי' התוס' אדוכתי' לימא הבעל קיים ליכי ואין לומר כתירוצם שיפר לה בלחש דז"א שצריך להפר בכתב ולהנ"ל א"ש דהרי שם הי' מדירין ומשביעין אותה על תנאי אם כבר יש בידה משל בעלה דקשי' ג"כ האיך מועיל תנאי בנדר ושבועה וע"כ דהוא מטעם כיון דלא הוי רק דיבור לא בעינן בי' תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח כנ"ל משא"כ אם תידור ע"י כתב לא תוכל להטיל בו תנאי כנ"ל ודו"ק בזה:

אם כן בנ"ד דהתקשר עצמו בנדר ושבועה גם ע"י כתב לפ"ז לא מועיל תנאי לבטל אפילו אם פירש תנאו. ואמנם באמת כ"ז לפלפולא אבל לדינא הא בורכא לומר דשבועה בכתב דלדעת רוב הפוסקים לא מהני כלל דבשבועה לבטא בשעתי' כתיב ואף דאנן חוששין לדעת הסוברין דכתיבה כדיבור דמי מ"מ כיון דכל עצמו של שבועות כתב מדין ביטוי שפתי' קאתינן עלה א"כ האיך אפשר לומר דשבועות בעל פה קל הוא להתבטל על ידי תנאי ושבועה בכתב חמור היא כ"כ עד שלא תתבטל ע"י תנאי ודי לבא מן הדין להיות בנידון שמועיל תנאי לבטל ולא מצינו נופל חמור מן העיקר:

ברם בר מכל דין אמינא דבנ"ד לא מהני תנאי בנדר ושבועה מטעם אחר והי' לפ"מ שראיתי בשו"ת הרא"ש המכונים בשם בשמים ראש סי' ר"ד שעמד ג"כ על הקוש"י הנ"ל דהאיך מועיל תנאי בנדר ושבועה דהא א"א לקיומי ע"י שליח ותי' הרא"ש וז"ל ועוד תירצתי אני דלא יהא אלא שמצא מתח לשבועה מי לא מתירין לו והאי נדרו ופתחו עמו הוא ולא בעי חכם להתרתו עכ"ד ותי' זה היא קילורין לעינים ועטרה לרא"ש ולפ"ז נראה דלא מהני תנאי בנדר ושבועה רק באותן דמתני בהו שאלה ואז מועיל התנאי לבטל הנדר ושבועה דהוי כנדרו ופתחו עמו כנ"ל אבל בנודר ונשבע ע"ד רבים באופן שאין לו התרה ממילא דתו לא מועיל בי' תנאי שכל שאינו יכול לשאול על נדרו וגם פתח לא מהני וע"כ דאנו באים לדון רק מדין תנאי ולא מועיל דהוי תנאי שא"א לקיים ע"י שליח

ועפ"ז העליתי דבר נחמד. ליישב קושי' התוס' במס' ב"ב ד' קע"ה בהאי דא' ר"ה שם ש"מ שהקדיש כל נכסיו וא' מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוני' על ההקדש והקשו בתוס' דהא בשכ"מ שהקדיש קיי"ל דאם עמד חוזר וכל שאם עמד חוזר חוזר נמי במתנתו ואמאי לא יהי' נאמן כשאומר מנה לפלוני בידי דמה קנוני' שייך כיון שיכול לחזור בו עי"ש שנדחקו ליישב זה ולדברינו יש לומר לפ"מ שכתבו הראשונים בטעמא דמילתא דקיי"ל בשכ"מ שאם עמד חוזר במתנתו דהוי כמתנה בתנאי אם ימות מחול, זה ועיי' חידושי רשב"א בגיטין פ' מי שאחזו ד' ע"ב ע"ב וכן כתבו דזהו הטעם בשכ"מ שהקדיש דאם עמד חוזר אע"ג דקיי"ל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וא"כ אין הקנין ויפוי כח מצד דבריו של שכ"מ רק מצד כח ההקד' הוי כמסירה מ"מ אם עמד חוזר במצווה מחמת מיתה דהוי כתנאי אם ימות מחולי זה ועיי' בתשובת מיימוני דשייכי לספר הפלאה לה' ערכי' וחרמין סי' ד' ועיי' ט"ז חו"מ ס' קכ"ה סעי"ט ובנה"מ לאא"ז הגאון זצ"ל סי' רנ"ה ס"ק ב' והבן והנה נודע דעת המוהרי"ט ז"ל שחידש דבהקדש אין בו דין שליחות ואף אומר אדם לחבירו צא והקדש בשבילי אין בו דין הקדש דמילי לא מימסרן לשליח ועמדו עליו הבאים אחריו ומכללם השעה"מ בפ"ו מה' אישות מכמה דוכת' דמצינו תנאי דהקדישות ולדבריו לא משכחת הקדש על תנאי כיון דא"א למעשה לקיים ע"י שליח התנאי בטל ומעשה קיים ואמנם באמת לדברי הרא"ש הנ"ל לק"מ כיון דקי"ל יש שאלה בהקדש וא"כ נהי דאינו מועיל מצד התנאי מ"מ הוי נדרו ופתחו עמו ומהני כמו פתח להקדישו ומעתה בדרך זה מיושב ג"כ קושי' התוס' הנ"ל דהנה כבר עמדו הראשונים בהך דר"ה דלמה לי' טעמא דאין אדם עושה קנוני' על ההקדש ודוקא שכ"מ משום דאין אדם חוטא ולא לו והא בלא"ה נאמן במיגו דהי' שואל על הקדשו דקיי"ל יש שאלה בהקדש ותירצו דמיירי כשהקדישו ע"ד רבים או שמסרו ליד גיזבר דאז לא מצי למיתשל עלה יעו"ש והובאו דבריהם באריכות בש"ך חו"מ סי' רנ"ה ס"ק ו' וכיון דר"ה מיירי באופן דלא מהני שאלה ופתח להקדישו ממילא דלא מצי להטיל תנאי בהקדש כזה וא"כ גם אם עמד אינו חוזר ואינו חוזר ממתנתו דהרי אפי' אם הי' מתנה בפירוש בתנאי אם ימות מחולי זה התנאי בטל ומעשה קיים ולהכי הוצרך ר"ה לטעמא דאין אדם עושה קנוני' על ההקדש ומיושב קושי, התוס' ודו"ק היטב:

ונחזור אל הענין שאנו דנין בעובדא דידן בנודר עד"ר שאין לו התרה אע"ג דאומר דעל תנאי כן נדר שבאם ישחוט השו"ב הישן בלתי ההוספה יבוטל האיסור מ"מ התנאי בטל ומעשה האיסור קיים:

שוב נזכרתי מגמרא ערוכה דגם בנדר ע"ד רבים מצי להטיל תנאי והיא בש"ס דגיטין שמעתתא דנודרת ד' ל"ד שהי' נודרת על תנאי אם נהנית מכתובתה וקאמר שם ר"נ דאפי' ניסת מדירין אותה ופריך ניסת ודאי מיפר לה בעל ומוקי דמדרינן לה ברבים ונדר שהודר ברבי' אין לו הפרה יעו"ש הרי מבואר להדי' דאפי' בנדר ברבים שאין לו הפרה מ"מ מועיל תנאי בנדר ועיין בהגהות כסא דהרסנא סי' נ"ד שם לנכד דו"ז הגאון מוהר"ש ז"ל שהתעורר ג"כ לתי' הרא"ש הנ"ל מש"ס דנדרים דף י"ט דמבואר שם דאיכא תנאי בנזירות שמשון שאין לו הפרה ויש אתי אריכות דברים בזה ולא עת האסוף פה:

ואמנם אף כי הראיתי פנים לכל צד כדרכה של תורה אבל להלכה אמינא דכל כהאי גונא וכעובדא דידן בודאי לא בעינן בי' דיני תנאי כלל דע"כ לא אמרינן דהיכא דהתנאי אינו כהלכתו דהתנאי בטל ומעשה קיים רק היכא שתכלית המבוקש היא המעשה כגון מעשה דב"ג וב"ר דתכלית המעשה הי' חילוק הארץ אלא שהוטל תנאי עמהם שגם הם יעברו חלוצים בתנאים כאלו הי' שאמרו שבהבצר אחד ממשפטי התנאים התנאי בטל והמעשה קיים ובדוגמא כזו מצינו בכמה דוכתי' ג"כ תנאי בנדר ושבועה והיכא דלא הוי כדין תנאי הוא בטל משא"כ כהאי דנודרת שהדירוה בדרך זה אם נהנית משל בעלה יאסרו פירות העולם עלי' וא"כ אין התכלית המבוקש הנדר והאיסור אלא בכדי לאמת דברים שלא נהנית כלום בכתובתה אנו מאיימין עליה ע"י שמדירין אותה בנדר חמור אם נהנית וא"כ האיך יתכן לומר דליהוי נדר קיים והתנאי בטל דהוי העיקר בטל והטפל קיים ואחר שעלה זאת בדעתי מצאתי להדיא כן בשו"ת מוהר"ם אלשיך זצ"ל סי' ק"ג שהעלה שם דכל היכא דאין עיקר כונתו לתדיר אלא שמתנה בדבר לא בעינן בי' דיני תנאי עיי"ש והיא מילתא דמסתבר מאד:

וא"כ גם בנ"ד דרק לאלומי מילתא כדי שלא ישחוט מוהר"י בלתי ההוספה אשר מזה יהי' שכר פעולת השו"ב החדש בגלל זה גדר בעדו השו"ב החדש מוהר"ש בשבועה ובנדר מבלי לגרום שום גרעון והפסד לפרנסת שו"ב הישן וא"כ האיך שייך לומר שיהי' הנדר ושבועה קיים והתנאי בטל דהרי התכלית הנרצה הי' זה שהשו"ב מוהר"י יהיה אגוד מבלי לשחוט בלא התוספת ואותה הם מבקשים

וגם כבר נודע מ"ש הראשונים ומכללם הרשב"א ז"ל בחידושיו לפ' מי שאחזו דף פ"ה ליישב הא דאזלינן בכמה דוכתי בתר גילוי דעת ואומדנא וכי עדיף גילוי דעת מאילו התנה בפירוש דבעי' תנאי כפול ושאר דיני תנאי ותירץ דטפי עדיף גילוי דעת לבד מתנאי בפירוש ואינו כהלכתו דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו רוצה בקיומו ואינו רוצה בביטול המעשה אע"פ שמתבטל התנאי עכ"ד וא"כ בנ"ד אדרבא כיון שלא התנה בפירוש שעל תנאי כן הוא נודר שבאם מוהר"י ישחוט בלתי ההוספה יהי' בטל האיסור רק דמכח ג"ד ואומדנא קאתינן עלי' דבנדרי' ושבועות רואין דברי' שבגללן נשבע או נדר כאשר מראשית כזאת הודעתי ובכה"ג לא בעינן משפטי התנאים כלל וכן מצאתי בתשובת מיימוני בס' הפלאה ה' שבועות סי' ד' שכ"כ דבנדרים דסגי בגילוי דעת לא בעינן משפטי התנאים כלל ועיי' מ"ש אא"ז הרמ"א ביו"ד סי' ר"ך סעי' ט"ו דלא בעינן ת"כ בנדרים דלא גרע דיבורו מכונה הנודר יעו"ש וכל הדברים ברורים כשמש:

ואמנם אף אם כנים הדברים דכיון שעל דעת כן נשבע מוהר"פ שלא יגרום היזק לפרנסת מוהר"י בכדי שגם הוא יהי' בעזרו להפיק זממו להוציא מיד הטבחים ההוספה ואם השו"ב מוהר"י יפר עצתו יבוטל האיסור וא"כ כשלא קיים מוהר"י ושחט בלא ההוספה ממילא דבטל ג"כ האיסור שקיבל מוהר"פ כנגדו ובאמת לפי מה שסיפר לפני רופ"מ גופא דעובדא בהיותו במחיצתי והגיד לי כי השו"ב מוהר"י לא קיים מוצא שפתיו ושינה את טעמו מיד ושחטו בלתי ההוספה וכיון שלא נתקיים התנאי בודאי בטל כתב ההתקשרות באו"ש שקיבל ע"ע מוהר"פ נגדו כאשר ביארנו ואולם כפי פתגם המעשה השלוחה אלי במכתב השאלה מעולם לא נתבטל התנאי כלל וכל זמן שהי' שם מוהר"פ בק"ק קומפלונג לא רצה מוהר"י לשחוט בלי ההוספה אפס השו"ב מוהר"פ לאשר ראה כי בני העיר עמדו למולי ואינם מסכימים עליו ליתן לו ההוספה ולזאת הלך משם וכיון שמצד מוהר"י לא יבצר מלקיים התנאי ממילא דהשו"ב מוהר"פ אסור בנחושתיים בעבותות הכתב ומה שהוציא בביטוי שפתי' ממש באו"ש אשר חלילה לו לגרום שום הפסד לפרנסת השו"ב הישן.

אפס אף אי נימא דחשיב מוהר"פ כעובר על השבועה במה שנסתפח אח"כ להיות שו"ב באחד הכפרים השייכים לשחיטת מוהר"י דאותן הכפרים שהם שייכין לעיר לכל עניני הקהילה לפרעון המסי' וכדומה עפ"י דינא דמלכותא הם נקראים שייכין לשחיטה להעיר כי בכל הצטרכות העיר הישובי' הסמוכים בכלל בני העיר יחשבו [עיי' בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קצ"ג שהאריך בענין ישובי' וכפרים שמחוץ לעיר במאי הם נגררים אחר אנשי העיר וטפלים להכניס צווארם לצורכי הקהילה יעו"ש] ובכל זאת אף שמוהר"פ שו"ב בכפר השייך לשחיטות מוהר"י ומקפח פרנסתו ואינו חושש למה שקיבל ע"ע בתוקף או"ש מ"ע לא נפסל עי"ז לשחיטה כמ"ש הפר"ח ז"ל ביו"ד סי' א' סעי' י"א בהאי דינא דהטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבת ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה כו' וכ' דהיא רק משום מגדר מילתא וקנסא בעלמא דיש כח ביד הקהל לאסור דבר המותר אבל אינו מעיקר הדין שהחשוד לעבור על החרם אינו חשוד על נבילה ועיי' מ"ש א"ז רבן של ישראל גאון יעקב זצ"ל בספרו חוות דעת בטעם הענין דלהכי שחיטתו אסורה דהוי כנשבע שלא לשחוט ועבר ושחט ואמרינן כל מילתא דא' רחמנא ל"ת אעל"מ ואולם הוא לא ראה דברי הפר"ח ז"ל בקו"א שגם הוא בעצמו והעיר בד"ז מהך דאעל"מ ודחאו דבשו"ת הרא"ש כתב בעצמו דבתקנה חרם שאפשר לבטלו לא שייך הך דאי עביד ל"מ. רק דלפי זה הי' עקום לומר דבנשבע ונודר עד"ר שאין לו התרה וא"א לבטלו כמו בנידון דידן שחיטתו אסורה מטעם דאעל"מ אפס הרי כבר כתבו התוס' בתמורה שם בסוגי' דאעל"מ דכל הסוגיא מיירי באיסורין שאסרה תורה אבל לא באיסור שבדה מלבו דומי' דשבועות ונדרים וחרמים וכי"ב דבכה"ג לא אמר רבא הך כללא דאעל"מ והדברים עתיקים עיי' ש"ע יו"ד סי' ר"ל בההוא דנשבע שלא לעבור ועבר ומכר ובט"ז וש"ך שם ובחו"מ סי' ר"ח ובסמ"ע וש"ך שם ובתשובה אחרת העליתי לישב דברי הש"ע במה שפוסק דשחיטתו אסורה והיא תמוה כמו שכ' הפר"ח דהחשוד לעבור על החרם אינו חשוד על השחיטה ואמרתי לקיים דברי הש"ע דאוסר דלטעמי' אזיל דפוסק בסוף סי' ס"ה דאין לוקחים בשר מטבח ששוחט לעצמו אא"כ מוחזק בכשרות ועיי' ש"ך יו"ד רסי' קי"ט דבשחיטה כ"ע מודו דצריך שיהי' מוחזק בכשרות וס"ל כיון שעבר על חרם הקהל אזדא חזקת כשרותו ומעתה יש לומר דהיינו בשוחט לעצמו אבל בשוחט לאחרים אף חשוד דאינו נאמן הוא רק בשלו אבל כשאומר על אחרים שהוא מתוקן כשאין חשש גומלין לא חשדינן לי' עיי' רמב"ם ה' מעשר פ"י הלכה י"ז א"כ אין לפסול בזה שחיטות השוחט ששוחט לאחרי' דאא"ח ולא לו.

ואמנם כ"ז לענין אם עבר על השבועה דאינו נפסל לשחיטה אבל כשאנו דנין לענין לכתחילה הרי כבר ביארנו דכל שמוהר"י לא חילל בריתו ותנאו לשחוט בלא ההוספה בזמן שהי' מוהר"פ עוסק תוך העיר במלאכת השו"ב בודאי חלילה למוהר"פ לעבור אשר קיבל ע"ע בחומר כדו"ש שלא יגרום לו שום הפסד לפרנסתו ועכשיו כשהוא שו"ב בכפר הסמוך ונראה להעיר הרי הוא מקפח פרנסתו ומלבד כי הוא נלכד בעון נדרים ושבועות ואיסור שקיבל ע"ע עובר בלאו דלא תסיג גבול רעך וגדר גדול גדרו בזה חכמי הדורות שלא יכנוס שו"ב א' בגבול ישובים השייכים לחבירו וכאשר גם אנכי הפעוט הכינותי בזה תשובה ארוכה דלא מבעי' בשו"ב הממונה מהקהל תוך העיר בודאי אסור לשו"ב אחר ליכנס תוך רשותו וגבולו לשחוט בכפרים אשר סביבות העיר ושייכים להעיר רק אפי' בשו"ב שאינו ממונה ולא קבלוהו עפ"י כתב התמנות כלל רק שהוחזק מעצמו באומנת השו"ב בכפר להיות כמה שנים שו"ב אצלם וקבע אהלו שם ומזה פרנסת ביתו כנהוג בכמה גלילות ג"כ אסור לשו"ב אחר לשלוח ידו במלאכת רעהו וביארתי באריכות בתשובה הנ"ל בטעמים ונימוקים ולזאת הרע לעשות בזה השו"ב מוהר"פ במה שירד לאומנת חבירו שלא ברשות:

ואמנם לו עם ה' שומע לי וישמע אליכם ה' הן בזה אכשיר דרא אשר ברוב המקומות ואף בעירות הקטנות ממני' שני שו"ב כאשר העיד בנו גאון ישראל וקדושו שארי התב"ש ז"ל כי החרדים לדבר ה' ממנים שנים וטובים השנים מן האחד ואיש את רעהו יעזורו ויזהירו ואמנם מהראוי לכם לחוס גם על השו"ב מוהר"י כי דל הוא וטפלי תלוי בי' והעיר מצער ובלי ספק חק לו לתת משכרו גם להרב דמתא בכל שבוע ולא יספיק דמי הזביחה הנקצב עד כה עבור רב ושני שו"ב ולזאת עם ה' חזקו להיות בדעה א' ובעצה אחת להוסיף על הזביחה הספקה הראויה עבור השו"ב החדש למען לא יצטרך לשום מגרעת לשכירות השו"ב הישן וכל הנעשה לש"ש סופו להתקיים ואם כה תעשו יוכלו לקרב אל המלאכה את השו"ב מוהר"פ ויטול שכרו כפ"נחס ויכרתו שניהם ברית שלום וד' ישכין השלום במעונכם ואתם הדבקים כלכם תכתבו ותחתמו לחיים טובים ותתברכו ממעון הברכות כנפשכם ונפש ידידכם המדבר למען הדין והאמת והשלום משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה