אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה ח

שאלה ז

את שלו' אחי אנכי מבקש כבוד הרב הגדול שבח עוז ומגדול החריף ובקי המהולל בתשבחות ענף עץ אבו"ת כש"ת מו"ה יעקב תאומים נ"י אבד"ק ווילקאטש יצ"ו:

יקרת מכתבו לנבון הגיעני בנידון עובדא דאתי' לקמי' באחד שהטמין לשבת בשר שלא נמלח אך הדחה הי' קודם הטמנה ולא נודע עד לאחר איזו ימים וכבר הורת גם אתה לאסור רק הכלי שנתבשל בתוכו ושאר הכלים יען שהי' הפסד מרובה התירם לאחר מעל"ע וטעמו ונימוקו ביאר במכתבו ומחמת כאב עינים ל"ע אשר לי זה איזו ימי' קשה עלי לעיין בדבריך ואולם יען כתב לי כ"ת כי נמצאו מפקפקים אשר פג לבבם בהוראתו אשר תקע עצמו להקל בכחא דהיתרא לזאת מיהרתי חשתי ולא התמהמהתי לכתוב בקיצור דעתי בזה:

תשובה

הנה הט"ז ביו"ד סי' קל"ז סק"ז כתב לענין חבית של סתם יינם שמותר ליתן בתוכו היתר אפי' לכתחילה לאחר מעל"ע דכיון דהוי טעם לפגם בכלי שאינו ב"י ורק מדרבנן אסור משום גזירה אטו ב"י ובסתם יינם דאינו אלא איסור דרבנן הוי גזירה לגזירה טעם לפגם משום שבחו ושבח גופי' הוא מדרבנן יעו"ש ומדבריו נלמוד לכל איסור דרבנן כמו דם שבישלו מותרים הכלים אפי' לכתחילה לאחר מעל"ע ועיי' מנחת יעקב כלל פ"ה אות ס"ד הביא בשם גדולי ווינעצי' ופוסק כותי' להלכה דאפי' באיסור דאורייתא לא אסרו כלי שאינו ב"י לכתחילה רק בכלי מתכת דאית להו תקנתא בהגעלה משא"כ בכ"ח דצריך שבירה הוי בדיעבד ויש להתיר עכ"פ בהפ"ת להשתמש בהו לאחר מעל"ע יעו"ש והנה באמת כי לדעתי דבריהם מופרכין ממ"ש התוס' בפסחים ד' ל' בההי' דקדירות בפסח ישברו וכ' שם התוס' דאפי' אי ס"ל נ"ט לפגם מותר אפ"ה קאמר שפיר ישברו ואע"ג דנ"ט לפגם אסור רק לכתחילה וכ"ח דאין להם תקנה זה חשיב דיעבד מ"מ לענין קדירה שאינו ב"י אסרינן לה אעפ"י שאין להם תקנה יעוש"ה הרי להדי' היפך מדברי המנחת יעקב בשם חכמי ווינעצי'. גם ראיתי להפרי מגדים סי' ק"ג הביא בשם שו"ת דבר שמואל שהשיב ע"ז מההי' דחולין ד' קי"א פינכא (קערה של חרס) דמלחו בי' בישרא ותברה ר"א ואמאי לא צוה להשהותה מעל"ע. ומשם נראה מוכח ג"כ דלא כהט"ז הנ"ל שהרי גם דם שמלחו אינו רק מדרבנן ואף דמשם אין ראי' מוכרחת די"ל דחשש לדברי אביי דסובר דם שמלחו הוי דאורייתא מ"מ הרי גם א"ז הרמ"א פוסק כן בסי' צ"א סעי' ד' דציר מבשר שנפל על כ"ח צריך שבירה אף דאנן פסקינן דדם שמלחו אינו רק מדרבנן וכ"ח חשיב דיעבד וא"כ למה צריך שבירה לישהינהו עד אחר מעל"ע ועיי' טור יו"ד סי' קך"א וז"ל כ' בעה"ע אי לאו דמסתפינא מרבוותא אמינא דאפי' כ"ח בקדירה דלאו בן יומא כיון דאיסורא מדרבנן מגעילו ג' פעמי' ודיו וכ"כ הרשב"א וסיום דבריו דאפשר שלא התירו אלא באיסור דדבריהם שאין לו עיק' מה"ת כבישולי עכו"ם כו' אבל שאר איסור של דבריהם החמירו בהם כשל תורה ע"כ ועיי' בב"י שם שהביא בשם הרשב"א בתה"א מה שפלפל אהך דפינכא הנ"ל וכ"ז הי' בהעלם עין מהט"ז והמנ"י במחילה מכבודם שוב הגיע לידי שו"ת נו"ב מהדו"ת וראיתי בחיו"ד סי' נ"א שנחית מדעתי' דנפשי' לדין זה שאם נבלע בקדירה איסור דרבנן יהי' מותר להשתמש בה לאחר מעל"ע אפי' לכתחילה דאין לגזור בזה אטו ב"י יעו"ש עה שהליץ מטעם זה עבור שגגת מורה א' ומה שפלפל שם לענין כלי שנשתמש בה סתם יינם ובמחכ"ת לא ידע שכבר הקדימו הט"ז בזה גם העלים עין מכל מה שהבאתי מדברי הראשוני' בענין זה:

ובטעם המנין דאסרו כשאינו ב"י אפי' באיסור דרבנן ובכל חרס דאין להם תקנה נלפע"ד עפ"מ שכתבו התוס' והרא"ש שילהי ע"ז דמלבד גזירה אטו ב"י ג"כ יש לאסור הקדירה לפי שהקדירה בלעה טעם משובח וחל עלי' שם איסור קודם שנפגם הטעם והאיך יהי' רשאי להשתמש בה משא"כ התבשיל בשעה שמקבל הטעם לאחר מעל"ע הי' פגום יעו"ש ולהכי הקדירה שקיבלה טעם משובח בודאי אפי' באיסור דרבנן ובכלי חרס ג"כ יש לאסור וזה פשוט

ואמנם בנ"ד יש להתיר הכלים לאחר מעל"ע מטעם אחר דהרי בשר שנתבשל בלא מליחה דצריך ס' נגד כל החתיכה היא רק משום דלא ידעינן כמה דם נפי' מיני' ודעת הראב"ד מובא בב"י דלא בעינן ס' רק נגד דם המועט שבחתיכה ואנן לא עסקינן כותי' ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דשמא יש ס' נגד הדם ומחמירין מספק להצריך ס' נגד כל החתיכה ואע"ג דהוי ספק דרבנן דדם שבישלו דרבנן מ"מ לא מיחשב זה לספק כיון דתלוי בחסרון ידיעה ואע"ג דהוי חסרון ידיעה לכל העולם מ"מ לא מיחשב לספק כמבואר בסי' ל"ח לענין כחל דהוי איסור דדבריהם ומ"מ משערין בס' נגד כל הכחל מטעם דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ועיי' בש"ך שם שהביא משם הר"ן הטעם משום דבדבר שא"א לעמוד עליו אי ניזיל להקל כל אחד ישער במה שיראה בעיניו ועיי' היטב בט"ז שם ובש"ך סי' י"ד ס"ק י"ב לענין חלב מאבר היוצא ובפרמ"ג שם והנה כבר מילתי אמורה בתשובה א' דהא דספק חסרון ידיעה לא הוי ספק היא רק היכא דהחסרון ידיעה היא בדבר המתירו ואינו רוצים להתיר מכח ספק כזה לחושבו לספיקא דרבנן או לצרפו לספק ספיקא ולזה אמרינן שפיר כיון דהספק תלוי בחסרון בקיאות אינו נכנס בגדר הספק להתיר על ידו דו"ק בכל המקומות שמדברים הפוסקים מזה ותמצא דמיירי רק היכא דהספק הוא באופן המתירו כנ"ל אבל היכא דאנו באים לאסור מצד ספק התלוי בחסרון ידיעה כגון במקום דאיכא חזקת היתר ואנו באים להחזיק רעותא להוציא הדבר מחזקתו הקודם מצד ספק כזה התלוי בחסרון ידיעה אזי אמרינן להיפך כיון דאתה בא לאסור מצד ספק התלוי בחסרון ידיעה אין ספק כזה מכריע ומוציא מידי ודאי חזקתו הקודמת כיון דספק הבא מחמת חסרון ההכרה אינו נכנס בסוג ספק א"כ מהיכי תיתי לאסור מחמתו ואטו בשביל חסרון ידיעתנו נכניס עצמינו בספק להוציא הודאי היתר מחזקתו וזה ברור מאוד בסברא:

וכלל זה נקוט בידך דכמו דאם יש בדבר המתיר ספק התלוי בחסרון ידיעה אין לחושבו לספק דרבנן או לצרפו לס"ס מטעם דלא הוי ספק כמו כן להיפך אין לחוש ולאסור אם יש בדבר האוסר ספק התלוי בחסרון ידיעה מטעם דלא הוי ספק דבין להתיר מחמת ספק או לאסור מחמתו דעת שוטים אינו כלום ושם הארכתי ואכ"מ ומעתה יש לדון בנ"ד לענין הכלים שנתבשל בהם והכלים יש להם חזקת היתר ע"ע וא"כ נהי דהבשר אסור מספק משום דלא ידעינן לשע' בס' נגד הדם דלא ידעי' כמה דם נפיק מיני' אבל הכלים אין לאסור מספק דאוקמינ' אחזקתיהו דהיתר מעיקרא:

ולברר ד"ז צריך אני להרחיב הדיבור קצת. הנה ביו"ד סי' ק"ז מבואר בההוא דנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כלם בפעם אחד דחיישינן שמא נשאר האיסור לבסוף ולא היה ס' בקדירה לבטל וכ' ע"ז א"ז הרב בהג"ה ואפי' לדעת האוסרי' אין לאסור הכלי' שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו ומקורו מדברי הסמ"ג והגמיי' ולכאורה יש להקשות מזה על דברי הט"ז ביו"ד סי' א' שהעלה שם בדינו דהאגודה בשוחט שבדקוהו שאינו יודע דאסור כל מה ששחט למפרע וכ' שם וז"ל וג"כ אין לומר בנ"ד להתיר הכלים לאוקמינהו בחזקתיהו דהיתר מתחילה ז"א דהא בגיטין פרש"י גבי מקוה שנמדד דכל תרומות וטהרות שנשתמשו בהם בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן טמאות משמע אעפ"י שיש להם חזקת טהרה לאותן טהרות לא מהני כיון דאיכא רעותא במקוה ובטבל שם ה"נ כן היא ע"כ ולכאורה קשה על הט"ו הנ"ל האיך לא זכר כלל מדברי הג"ה הנ"ל דמבואר דבספק איסור שנשתמשו בכלים מוקמינן לכלים אחזקתיהו ואמנם להמתבונן דבר לאשורו דברי הט"ז אין להם ענין כלל לדברי הרמ"א הנ"ל דבההוא דהשוחט שא"י לית לן לאוקמי כלום אחזקתיהו דמעולם אנו דנין על הענין שנולד בו הספק וממילא הבא מכחו כמותו דיינין לי' וכמו דאסבר לן מוהראנ"ח ז"ל בתשובותיו ורימז לי' הסדרי טהרה בחידושיו לריש נדה אהא דקא' שם מ"ט דשמאי דאמר דיין שעתן קסבר העמד אשה על חזקתה והקשה אמאי לא קאמר העמד טהרות על חזקתן ות' דלא שייך לאוקמי הטהרות אחזקה כיון דהספק נולד בהאשה וממילא דהטהרות שהשתמשה בהן נגררין אחרי' יעו"ש וה"ה גבי מקוה כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות דכיון דאנו דנין על האדם או על הכלי שטבל ומטמאין את האדם או הכלי וממילא דגם הטהרות שנגעה בהם טמאים ומזה למד הט"ז שפיר כמו דמטמאין התם הטהרות כיון דאיכא רעותא במקוה ובטבל שם ה"נ בדיני דאגודה כיון דהרעותא נולד בהשוחט שאינו יודע ממילא דאוסרים כל הכלים שנתבשל בהם הבשר משחיטתו דלא שייך לאוקמי אחזקה רק הדבר שנולד בו הספק ולא הדבר הבא מכחו כנ"ל אבל בההי' דינא דהג"ה הנ"ל בנמצא דג טמא דחיישינן שמא נשאר האיסור לבסוף ולא הי' ס' בקדירה לבטל בזה פסק שפיר דאין לאוסר הכלי כיון דא"ל חזקת היתר דהתם הרי הספק נולד בקדירה ועלי' אנו דנין כיון דבקדירה נולד הריעותא והחשש דשמא נשאר הדג לבסוף והדבר שנולד בו הספק שפיר מוקמינן אחזקה ח"ב:

ומעתה ניחא דאין זה סותר ג"כ לדין המבואר בשו"ת מוהריב"ל ח"ג סי' ק' והרב פרמ"ג כייל לי' בכמה דוכתי' לעסק הלכה דאין להתיר הכלים שנתבשל בהם ספק איסור אפי' לאחר מעל"ע כיון דהס' נולד בדאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן יעו"ש ומשמע דגם חזקת היתר לא שייך בהו. ונראה דזהו מטעם הט"ז הנ"ל דבכל ספק איסור שנתבשל בכלים כיון דהס' נולד בהבשר ואוסרין הבשר ממילא דגם הכלי' נגררי' אבתרי' וכנ"ל:

והן זכורני מה שראיתי לאחד קדוש מדבר מרן זקיננו גאון יעקב זצ"ל בספרו חוות דעת שכ' סברא נכונה בההוא דינא דאגודה בשוחט שנמצא שאינו יודע לאסור הכלים והוא דלא שייך בזה חזקת היתר דהכלים כיון דלאו על השלי' אנו דנין דהכי אין הכלי האוסר התבשיל שנתבשל בתוכו רק הטעם היוצא מהכלי כשמבשלין בו דהא הטעם נרגש בהתבשיל והוי כדנין על חתיכת בשר שנפרש מבהמה ולא שייך בזה חזקת היתר יעו"ש ובזה אמינא טעם לשבח בדברי המוהרי"ל שהביא הש"ך בסי' ק"ז שם שכ' דהא דהתיר הסמ"ג בדינ' דדגי' שם הכלי' שנתבשלו בו לא התיר הכלי אלא לאחר מעל"ע משו' דהוי ספק דרבנן בנ"ט לפגם וכבר עמד הרב פרי מגדים שם דהרי נעשה דרבנן ע"י גלגול ובכה"ג אין להתיר בספק אולם להנ"ל א"ש דכבר הבאתי מ"ש התוס' והרא"ש שילהי ע"ז בטעמא דהחמירו חז"ל בקדירה שאינו ב"י והתבשיל מותר דהוי נ"ט לפגם וכתבו דלהכי הקדירה אסורה משום דכבר היה חל על הקדירה שם איסור בשעה שהי' משובח אבל התבשיל כשקיבל הטעם הי' כבר פגום. ומעתה נכון הדבר בטעמו דבאמת גם בההי' דדגים לא שייך להתיר הכלי מטעם א"ה דהרי העיקר אם דנין על טעם היוצא מהכלי כנ"ל ולהכי לא התיר רק כשהכלי אינו ב"י דטעם איסורו משום שנקרא שם איסור על הכלי וכיון דרק על הכלי אנו דנין שפיר יש להתיר מכח החזקה וא"ש היטב ודו"ק:

ומעתה נבא לנ"ד דאין לאסור הכלים שנתבשל בהם הבשר בלא מליחה לאחר שעברו עליהם מעל"ע דכיון דאין כאן ודאי איסור דשמא יש ס' נגד הדם שבתוכה ומעתה כשאנו דנין אם נאסרה הקדירה מבישול זה שפיר דמי לדינו דרמ"א הנ"ל בסי' ק"ז דמעמידי' הכלי' על חזקתן ועכ"פ לאחר מעל"ע דאז אין אנו דנין על טעם היוצא מהכלי דהרי הטעם פגום והכלי שפיר יש לה חזקת היתר כמו שביארנו:

והנה ראיתי בכו"פ סי' צ"ח בההיא דינא שנתערב מבשא"מ ונשפך וא"א לעמוד על שיעורו דאזלינן להחמיר בספק והקשה דלמה לא נימא העמד הקדירה על חזקת היתר ותי' דאיתרע החזקת היתר ואדרבא י"ל דזה מיקרי איתחזק איסורא הואיל וראינו ודאי דאיסור נפל יעוש"ה והנה לכאורה מזה תברא לדברינו ואינו דומה כלל נ"ד להאי דינא דדגים דשם מהיכי תיתי להחזיק איסורא דנשאר האיסור לבסוף בלא ס' ולהכי מעמידי' הכלי אחזקתה ואמרינן דלא הי' כאן איסור בכדי שלא לגרוע החזקת היתר דהכלי אבל בנ"ד י"ל דדומה להאי דנשפך כיון דיש כאן ודאי איסור רק דמספקינן אי יש ס' או לא ובכה"ג לית לן לאוקמי הכלים בח"ה:

ואמנם להמעיין היטב הדבר ברור דבנ"ד שפיר שייך חזקת היתר להכלי דהנה סברת הכו"פ צריך ביאור ותבלין דהרי באמת בכמה מקומות אזלינן בתר חזקה היכא דניתהוי איסור בודאי רק דמסופקי' אם היה הענין באופן המתיר ולא אמרי' דאיתרע החזקה כיון דודאי נפל האיסור דרוש היטב בזה מעל ספרי הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' ועיי' היטב בזה בט"ז סי' ק"ה ס"ק ג' ובנקוה"כ ופרמ"ג שם והבן ואולם סברת הפליתי נכון מאד דבאיסור שנפל וספק אי נתבטל לא שייך להתיר מספקא דמה חזית להקל בכדי שלא לגרוע ההיתר מחזקתו הא י"ל אדרבא הא האיסור קודם שנפל לא הי' בו ספק והוי איסור ודאי:

ועתה כשנתערב ואנו מסופקי' אי נתבטל בתוך ההיתר או לא אנו מעמידים האיסור על חזקתו שלא נתבטלו בכדי שלא להוציא האיסור מחזקתו דכמו דלההיתר יש חזקת היתר כמו כן י"ל להיפך להעמיד הדבר שנתערב בחזקת איסור וד"ז נלמוד מדברי הראשוני' בכמה דוכתי' עיי' תוס' יבמות ד' פ"ד ובריש סופ"ז דתרומות בההי' דב' קופות כו' דאמרינן שאני אומר משום דתרומה בזה"ז דרבנן אבל לא שייך לאוקמי הקופות בח"ה שאין זה נקרא חזקת היתר לפי שאנו דנין על אותו שנפל עייש"ה והדברים עתיקים (ועי"י ש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ב במה שהביא שם הי"מ דהכא לא איתחזק איסורא דהא לא ידעינן אם יש כאן טעם והיא לנגד סברת הכו"פ וכבר קדמוני המחברים להעיר על הש"ך בזה) וכל זה לא שייך בבשר שנתבשל בלא מליחה וס' אם יש ס' נגד הדם דבזה בודאי יש להעמיד ההיתר אחזקתו ולא שייך לומר להיפך דהני החתיכה שלא נמלחה הי' ע"ע בחזקת איסור הא בורכא דבזה לא הוי איתחזק איסורא כיון דבשר חי א"צ מליחה דהוי דם אברים שלא פירש א"כ לא היה עלי' שם חזקת איסור עד שנתנוה לתוך הקדירה ואז נולד לנו הספק אי נתבטל בתוך הקדירה וממילא דאין כאן איסור מעיקרא ובכה"ג לא מיקרי איתחזק איסורא דמהיכי תיתי להחזיק שיש כאן איסור ועיי' בהגמ"ר דקידושין ר"מ האומר בשליח לקדש שטעה ואמר לי כו' דלא מיקרי איתחזק איסורא אלא היכא שאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה יעו"ש ודו"ק בזה.

(ועיי' ט"ז יו"ד סימן ק"ב ס"ק י"א ובפרמ"ג סימן ס"ט במ"ז ס"ק ה' מה שהביא שם בשם או"ה בחתיכה שלא נמלחה שנתבשלה עם אחרות דבטל ברוב אף דהיא חהר"ל דהוי תחילת הווית האיסור ע"י תערובות דקודם בישול הוי דם האברי' שלא פירש ועיי' פרמ"ג בשפ"ד סימן צ"ב ס"ק ח' יעו"ש והבן):

ועוד י"ל דהכא לא שייך לומר אוקי האיסור בחזקתו לפ"מ שהמציאו המחברים מדברי הר"ש פ"ב דמקואות גבי ספק מים שאובין באם הי' כאן מתחילה איסור תורה ואח"כ חלף והלך לו האיסור תורה אלא דאנן מסופקים אי נשאר עוד איסו' דרבנן לא שייך לומר העמד דבר אחזקתו דבין כך ובין כך אינו בחזקתו הקודמת חזקתו הראשונה כבר הלך יעש"ה והרי גם הכא האיסור תורה בודאי כבר נסתלק במה שבישלו ואנו מסופקין רק אם נשאר איסור דרבנן או ולזה לא שייך לאוקמי בחזקת איסור ועפ"י הסברות שהעלנו יש להרחיב הדיבור ולפלפל בעובדא שמביא הט"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה שבישלה בשר ושכחה אם מלחה תחילה או לא ודעת הט"ז דהוי ספק דרבנן כיון שבישלו ובנקוה"כ שם השיג עליו מטעם דהוי סד"ר במקום חזקת איסור ולהנ"ל דברי הט"ז נכוני' והבן היטב בכ"ז כי קצרתי במקום שיש להאריך

ובגוף הענין אם שייך ענין חזקה בס' תערובות איסור העלו בזה הראשוני' מרגליות טובות וקצת מהם הביאו המחברים עיי' שו"ת בשמים ראש סי' ד"ט ובהגהות כ"ד לנכד דו"ז הגאון מהור"ש ז"ל ובס' שב שמעתתא ג' פ"ז והרבה יש לדון בזה ואכ"מ הרי ביררנו הדין בלי גמגום דיש להתיר הכלים שנתבשל בהם הבשר לאחר מעל"ע וגם יש עוד צד קולא לפ"מ דכ' הש"ך ביו"ד סי' צ"ח סעי' א' דאע"ג דאנן לא סמכינן אטעימת עכו"ם באיסורי' אבל על טעימת ישראל שפיר יש לסמוך במבשא"מ דהיתרא יעו"ש וכיון שנאכל הבשר ולא טעמו שום טעם דם באכילתן הרי כל האיסורי' בנ"ט וכיון שלא הרגישו טעם דם יש להתיר הכלים ושמעתי שהורה רב גדול א' דפקיע שמי' לסמוך על היתר כזה לענין בשר ששהה ג' ימי' בלא מליחה ונתבשל כך ונאכל הבשר וצידד להתיר הכלים מטעם זה ואם כי אנכי לא אאמין לשמועה כזו וחלילה לסמוך ע"ז במליחה דלא רמי' עלי' דאינש ולאו אדעתי' למיטעמי' לסמוך עליו לענין איסור ועיי' ביו"ד סי' ק"ץ בש"ך סק"מ ובנקוה"כ שם אבל בנ"ד הרי ביררנו ת"ל כי הכלים מותרים לאחר מעל"ע מטעמים אחרים והוי תרי דרבנן דם שבישלו והכלי אינו ב"י בודאי בנידון כזה כחא דהיתרא עדיף ומה גם כי לא הקיל כ"ת רק לענין הכלים שעירו בהם הרוטב והבשר ובזה יש ג"כ למצוא צד קולא לפי ענ"ד בכ"ח שכבר שבע מלבלוע ונראה בעיני לחדש כי בדבר זה כ"ח קיל מכל הכלים דבאמת הביא הט"ז בסי' צ"ג ס"ק ב' דהר"י הלבן מתיר בכ"ח ששבע מלבלוע ואפי' בבישול והביא הב"ח ראי' מפ' המפקיד דבכלים ישני' אינו מוציא לו בלע והט"ז השיג עליו דהתם אעפ"י שיצא הפליטה ובולע השמן מ"מ כפי מה שנכנס כן הוציא א"כ אין כאן ניכוי משא"כ באו"ה דההיתר יצא והאיסור נבלע ואסור יעוש"ה כי טוב טעמו ולפ"ז בכ"ח ששבעו מלבלוע א"א לבלוע אלא א"ב פולט תחילה וכיון דע"י עירוי אפי' בחמין שהיס"ב קיי"ל דאינו ומפליט ומבליע כאחד וכיון שאינו פולט שוב אינו מבליע ג"כ כיון דטעין טעין ודו"ק

בהא סלקינן כי יפה דן ויפה הורה להתיר בהפ"מ הכלים כיון שלא נודע עד אחר איזו ימים ובכ"ח דאין להם תקנה יפה כח המתיר בזה וה' עמו שהלכה כמותו כה יפרוס ה' שלומו ויגן עליו כצפרים עפות כנפשו ונפש אחיו החפץ בשלומו וטובתו כל הומיה משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה