דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה ז
כבוד הרב החריף ובקי ירא וחרד לדבר ה' מו"ה יחיאל מיכל הובנר נ"י אב"ד ד"ק ניזנוב יצ"ו:
יקרת מכתבו עם שאלתו לנכון הגיע עדי והנני לתשובתו אשר נתעורר כ"ת לשום לב ע"ד המנהג שנהגו בקהילתי ובהסביבות להערים למכור תרנגולים לנכרי בכדי שיסרסם ואח"כ לוקחין מהם בחזרה אי אריך למיעבד הכי ורו"מעל צוח ככרוכי' ע"ז וכבר הציע הדבר לפני גדולי המורים והסכימו עמו לאיסור כיון דהערמה איתעביד בהו אסורי' לאותו הישראל כמבואר בש"ע אהע"ז סי' ה' סעי' י"ד ואולם כבר דשו בזה רבים ואין שומע קול ענית חכמים ובפרט אנשי הכפרים סוחרי פיסעסויוס יש להם בהמות הרבה והיא להם הפסד גדול ושאל הכרעת דעתי בזה:
ידידי על כיו"ב נאמר הנח להם לישראל כי יש להם על מי שיסמכו ש"ב הגאון המובהק בעל מג"ש ז"ל בשו"ת פני יהושע ח"א בחיו"ד סי' ג' שהעלה להקל בזה לסמוך על דעת הסוברין דאין ב"כ מצווה על הסירוס דכיון דאיכא ספק אי עובר על לפני עור בנכרי אזלינן להקל בספק יעי"ש טעמו כי טוב הוא ואין חשש בזה רק משום איסור אמירה לנכרי שבות דהיא בכל האיסורין כמבואר בפ' הפועלים ד"צ כדפסקינן בש"ע אהע"ז שם וא"כ יש להתיר בזה ע"י הערמת מכירה דבדרבנן מועיל הערמה כמ"ש התב"ש בחידושיו לפסחים דשרינן הערמה בדרבנן והדברים עתיקים:
והנה בשו"ת פ"י שם העיר אהא דקיי"ל אמירה לנכרי הוי שבות לענין שבת ובשאר איסורין קמבעי' לן אי אסור אמירה לנכרי ואמאי לא נימא דאסור מטעם שליחות דהיכא דשליח לאו בר חיובא יש שליח לד"ע ואף דאין שליחות לנכרי הא קיי"ל דיש שליחות לגוי לחומרא וכיון דהנכרי לאו ב"ח והוא שליח לחומרא פשיטא דאסור מדרבנן יעו"ש שהניח בצ"ע (וא"ז הגאון אמתי זצ"ל בנה"מ סי' שמ"ח עמד ג"כ ע"ז ותי' בסברא נכונה יעו"ש דפח"א ובס' בית מאיר סי' ה' שם פלפל ג"כ בחכמה בענין זה והנ"לפע"ד דלהכי לא אסרינן בשבת אמירה לנכרי מטעם שליחות והיא לפמ"ש הפוסקי' דבמידי דתלי במחשבה וכונה לא שייך ענין שליחות כמ"ש הב"ח או"ח סי' תל"ד דלהכי לא מהני בחמץ ביטול ע"י שליח דהאיך אפשר לומר שלוחו של אדם כמותו בדבר התלוי במחשבת הלב ועיי' פרמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ג אות כ"ח והנה במלאכת שבת קיי"ל דשא"מ או פ"ר דלא ניחא לי' מותר משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכן מתעסק בשבת פטור מה"ת דבעינן מלאכת מחשבת וניחותא דבעלים והנה קיי"ל שאין הכל הולך אלא אחר העובד זכר לדבר מהא דאמרי' בזבחי' ד' מ"ו ובחולין ל"ט זה מחשב וזה עובד לא אמרינן ומעתה באמירה לנכרי לעשות מלאכה בשבת מחשבת מי מחשבו למלאכה דניחותא ומחשבת הישראל לא מועיל דהא בעינן שלא יהי' זה מחשב וזה עובד ומחשבת הנכרי אינו מועיל מטעם שלוחו של אדם כמותו דבמידי דמחשבה לא שייך שליחות כו' וזה נכון:
[ויש לפלפל עפ"ז בענין אי נימא דשחיטת קדשים בעי שליחות כמו שהאריך בזה הפ"י בחידושיו לקידושין ר"פ האיש מקדש והרי מתעסק בקדשים פסול ודוק ויבואר אצלינו במק"א אי"ה]:
ועפ"ז יש ליישב דברי רש"י ז"ל בפ' הפועלי' שם שפירש אהא דמבעי' מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי לדוש בה ופרש"י דישה שלך וכן פי' בברייתא נכרי הדש בפרתו של ישראל א"ע הבעלי' שאמר לו חסום פרתי לדוש בה תבואה שלך ועמדו כלם דמנ"ל לרש"י לפרש כן ולהנ"ל י"ל דלפי מה שביארנו קשה דהרי באומר לנכרי חסום פרתי כו' אף אי נימא דבאיסור לאו לית בי' משום שבות דאמירה לנכרי הרי בלא"ה אסור מדין שליחות דהא בכל התורה קיי"ל שלוחו של אדם כמותו ולכן פרש"י דמיירי באומר דיש דישה של עצמך דבזה לא שייך טעמא דשליחות כיון דנעשה לצורך עכו"ם וקמבעי' אי יש בו משום שבות והבן ובדרך זה נשכיל ליישב מה שהקשו על פרשי"י הנ"ל מהא דבעי למיפשט מהא דשלחו לאבוה דשמואל הלין תורי דגנבו ארמאי ומנגחין יתהון שלח להו הערמה איתעבד בהו ויזדבנון ומוכיח מזה דאסור דאי לא"ה מה בכך שיאמר לעכו"ם הא גם אמירה לנכרי שרי בשאר איסורין וקשה לפרש"י מאי ראי' הי' זו שאני התם דבבהמת ישראל מיירי ובכה"ג לא אבעי' כלל כנ"ל ועיי' בחידושי א"ז מוהרש"א ז"ל מ"ש בזה ולהוצעת דברינו הי' ניחא והיא לפ"מ שכתבו לפרש סוגי' הש"ס דגם למאי דסלקא אדעתי' למיפשט משם דשייך אמירה לנכרי בכל הלאוין ע"מ ידע להא דר"ח דא' ב"נ מצוה על הסירוס רק דס"ד דלא שייך בי' משום לפ"ע דהיכא דאפשר ליקח ממקום אחר אין איסור משום לפני עור והמתרץ דחי דגם בזה איכא משום לפ"ע דאפשר שיסרס כלם כמ"ש הב"ש בסי' ה' ס"ק י"ח ומעתה כיון דגם להס"ד ידע דב"נ מצוה על הסירוס והוי לענין סירוס בר חיובא וממילא דאף בבהמת ישראל לא שייך משום שליחות דאין שליח לדבר עבירה ולזה מדייק שפיר דהיא משום אמירה לנכרי שבות וא"ש ודוק היטב:
ועיי' בפרשת דרכים להמ"ל ז"ל בדרך האתרים דרוש ב' שפלפל אי שייך בב"נ הך דאשלד"ע ואישתמיט מיני' דברי התה"ד בדיני סירוס סי' רצ"ט דגם לגבי נכרי שייך אשלד"ע יעי"ש
ואמנם כ"ז לפלפולא אבל אליבא דאמת היטב אשר דיבר בס' בית מאיר שם דקושי' המג"ש הנ"ל לק"מ דלא נאמר ד"ז דיש שליחות לנכרי לחומרא רק גבי ריבית דחמיר איסורי' דעובר בה לאוין וכמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ק"ח סי' י"א ובשו"ת הריב"ש סי' ש"ה אבל בשאר איסורי לאוי' לא אמרינן דיש שליחות לעכו"ם לחומרא זולת מטעם איסור אעירה לנכרי שבות ויש לבנות ולסתור בזה לענין אם אומר אדם לפועלו נכרי שיעשה מלאכתו בשבת לפי מה שהעלה המח"א בה' שלוחין סי' י"א דאף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ בפועל דידו כיד במה"ב יש שליחות עיי"ש ולפ"ז י"ל דבמצוה לפועל לעשות מלאכתו בשבת איכא איסור תורה וחייב כאלו הוא בעצמו עשאו ואכ"מ:
והנה בהיותי בזה אמרתי להעיר בדברי המרדכי פ' הצלמים המובא בהג"ה רמ"א יו"ד סי' פ"ז סעי' ו' שאוסר לישראל לבשל בשר איסור בקדירה של נכרי לפי שנבלע בה בב"ח ובא לידי בישול בב"ח וכ' הש"ך דבשר לאו דוקא דה"ה שאר דברים דזיל בתר טעמא יעו"ש וקשה לי מהא דמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קך"ב סתם כלי עכו"ם הם בחזקת אב"י ואי עבר ושימש בם התבשיל מותר ואעפ"כ אסור לומר לעכו"ם בשל לי ירקות בקדירתך שכל האומר בשל לי ה"ה כמבשל בידין ומקורו מדברי הרשב"א בת"ה דכ' דאסור לומר כו' ואם עבר ועשה כן אסור לו כמבטל איסור ויליף לי' מחולין ד"ו כיון דא' לה עשי משליכי כמאן דמערב בידי' דמי עיי"ש ובאמת דאין ראי' גמורה משם לפ"מ שפי' רש"י שם כיון דעל פיו עשתה נעשית שלוחו וזה שייך בישראלית דהיא בתורת שליחות אבל בנכרי קיי"ל דאין שליחות לנכרי ואמנם בדין זה בלא"ה מהראוי לאסור מטעם דקיי"ל דאמירה לנכרי שבות בכל האיסורי' וכיון דאסור לישראל לבשל ירקות בקדירה של נכרי דהוי מבשל בב"ח ממילא דאסור ג"כ לומר לנכרי לעשותו והי' הערה חדשה:
ונראה להוכיח מזה דאף דאמירה לנכרי הוי שבות בכל האיסורין היא רק באיסור לאו אבל לא באיסור דרבנן דהוי שבות דשבות ורק בשבת אסרינן שבות דשבות אבל לא בשאר איסורי' וכן מצאתי להפרי מגדי' או"ח במ"ז סי' ש"ז שכ"כ וא"כ לבשל בקדירה של נכרי דסתם כליהם אב"י ומה"ת מותר גם לישראל לבשל כמבואר שם בסי' קך"ב [ועיי' כו"פ בסי' פ"ז שם ס"ק י"ג וי"ד ומה שפלפל שם בדין אי שייך בבלוע בקדירה משום מבשל בב"ח] רק דמדרבנן אסור וא"כ ע"י נכרי הוי שבות דשבות בשאר איסורין דמותר ודו"ק:
וכן מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' שפ"ח שכ' דאפי' באיסור תורה כל היכא דאין לוחין עליו אין איסור ע"י אמירה לנכרי אפי' משום שבות יעו"ש ושוב נזכרתי כי בדין זה אי בכל איסורי' דרבנן יש בהו משום שבות דאמירה לנכרי נמצא פלוגתא דקמאי והי' מבואר בש"ע או"ח סימן תס"ח לענין עשיית מלאכה בע"פ ע"י נכרי והביא המחבר שם שני דיעות יש מי שאוסר אפי' ע"י נכרי והי' דעת המרדכי ויש מי שמתיר ע"י נכרי והי' דעת הרוקח וכ' הפר"ח שם דטעם הרוקח דמתיר אף דאמירה לנכרי הוי שבות בכל האיסורין אבל איסור מלאכה בע"פ דלא הוי אלא מדרבנן מותר ע"י גוי דהוי שבות דשבות זולת מלאכת חוה"מ אף למ"ד דהיא רק מדרבנן מ"מ אינו אומר לנכרי ועושה משום דדמי' ליו"ט ושבת ויו"ט חדא מילתא הי' אבל מלאכה בע"פ לא חמור משאר איסורי' דרבנן דמותרי' לעשות ע"י אמירה לנכרי יעוש"ה ופלא על הרב פרמ"ג בסי' ש"ז הנ"ל אשר עיניו כיונים על אפיקי הפוסקי' ולא זכר אז כי הדין מפורש יוצא בש"ע ונחלקו קמאי בזה:
הנה העליתי פלפלת כ"ש מענין לענין ובאותו ענין כדרכה של תורה ובגוף השאלה כבר הגדתי אשר עם לבבי דאין למחות ביד הנוהגים היתר במכירת שורים לסרסם ע"י נכרי כאשר כבר יצא הדבר בהיתר מפי הגאון בשו"ת מ"י זצ"ל ומי יבא אחר הכרעתו ואף שהמכירה הי' בדרך הערמה מ"מ כיון דאפי' בלא מכירה אין בזה חשש רק משום שבות דאמירה לנכרי ושרי' הערמה בדרבנן כמו דמתירין במכירת חמץ רק שיש להזהיר לעשות המכירה עפ"י קנין המועיל בדתה"ק כדרך שנזהרין במכירת חמץ ואיסתבר בזה ידידו הדוש"ת משה תאומים