אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה ה

שאלה ד

מימי חורפי כד הוינא זוטרא לגברא והייתי עוד אז בק"ק ראווא כבוד ידיד ה' ויד"נ הרב המאוה"ג המפורסם בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו משנתו קב ונקי מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא כש"ת מוה' שמרי' ני' אבד"ק מאסטא יצ"ו

שאלתו שאלת חכם אשר הציע לפני מר ברי' דרבנא ידידי הרב הגאון אב"ד פה הי' למראה עיני וכאשר נו"נ הרב עוזי מנידון זה אמרתי אף אני אענה חלקי ולא כהוגה דעות בדין כי צעיר אני לימי' ואתם ישישים רק בדרך מו"מ של הלכה ואקוה כי ימצא חדשות ומועילות כאשר ישים עין ולב על דברי ולא יתלה בוקי סרוקי במילי דינוקא:

וזה תור"ד השאל' באשה עגונה שנטבע בעל' במשאל"ס וגופא דעובדא הכי הוי כי הוגבה עדות בפני ב"ד עפ"י שנים עדים אשר הגידו מפי איש אחד שסופר לפניהם מהמקרה אשר קרה לר' אלי' ליב שהלך בלילה אצל הרחי' לשאוב מים מהנהר ונפל בלאטיק ושם הוא סמוך להגלגלי' והגלגל הסובב עמד מלהתנועע גם הקרשים התחילו להתפרק ולמחרתו הלכו האנשים ההם לחפש אחריו ומצאו אחד נטבע מעבר השני לגלגלים ומיד באותו רגע שהעלוהו הביטו בפרצוף פניו והכירוהו בטב"ע שזה הוא הנטבע ר' אלי' ליב בעל האשה וכל גופו הי' שלם רק שבפדחתו ומקום חוטמו הי' מוכה ומנומר ונשחת קצת מהעור והבשר שם מחמת הפצעים והי' משערין באומדן דעתם שנתהוה מחמת דוחק הנפילה שנתחכך בהגלגלי' גם העיד א' מהם שהכירו לבוש במלבושיו והמנעלי' שברגליו כ"ז מבואר היטב בהגב"ע:

פניתי אני לראות את המעשה ולהוצא משפטה לאורה אבינה אל עומק הדין והנה הלכה היוצאת מכל המאורע היא תפרד והיתה לארבעה ראשים. האחד אם במה שהעידו מפי ע"א שראהו נופל בלאטיק יצאה האשה בזה מחזקת א"א דאורייתא או לא. שנית. נידון במה שהכירוהו שני העדים בטב"ע כשהעלוהו אם מועיל הך טב"ע. השלישי אם מועיל עדות הא' שהכירו גם במלבושיו. הרביעי אם לא יצדק מפורד אולי יצדק מחובר בהצטרף הטב"ע בגופו והכרה במלבושיו להתיר בהם האשה מכבלי העיגון. כל זה ראיתי ונתון אל לבי לברר שרשם בעומק ים התלמוד והפוסקים ומד' אשאל עזר כי יתן חכמה מפיו דעת ותבונה וזה החלי:

ראשונה נשים לב בנ"ד אם לא העלוהו מהמים אי הוי דמי' למשאל"ס דמן התורה מותרת להנשא רק דחז"ל אמרו דלכתחילה לא תנשא ואם ניסת ל"ת. והנה כבר נפסק הדין בש"ע אהע"ז סי' י"ז סעי' ל"ד וכן האשה שהעיד לה ע"א שטבע בעלה במשאל"ס כו' ה"ז לא תנשא ואם ניסת ל"ת הרי דאפי' בע"א מעיד שנטבע יצאה האשה מאיסור א"א דאוריית' והיינו משום דרוב הנטבעים למיתה רק משום חומר א"א החמירו חז"ל דלכתחילה לא תנשא [בענין זה דנטבע במשאל"ס ורק עד אחד מעיד על הטביעה יש לפלפל טובא והאריך בזה בשו"ת ברית אברהם חאע"ז סי' כ"א ומסיק להלכה דמועיל נאמנות ע"א בזה ויש אתי בזה פלפולים עצומים ויתבאר בשו"ת אשר יבואו להלן בס"ד וכאן קצרתי בזה] אמנם כבר כ' א"ז הרב בהג"ה שם ומקורו מדברי הרמב"ן בתשובה דאם לא העידו ששהה בכדי שת"נ אפי' בדיעבד תצא ובשו"ת ריב"ש סי' ע"ט כ' דשיעור שני שעות בעינן ובהגב"ע אינו מבואר אם א' להם הראשון שראהו כופל במי' ששהה כ"כ בכדי שת"נ ואם כי בשו"ת מוהר"ב אשכנזי ומובא בק"ע סי' רמ"ג כ' דלשיטת הר"מ והר"ח אין חילוק במשאל"ס אם שהה או לא ומסיק כן להלכה מי יבא אחר הכרעת רמ"א דפוסק דבכה"נ אפי' אם נישאת תצא מ"מ נראה בנ"ד דהאיש שראה הטביעה לא הי' בפני הב"ד רק מה שהוגבה עדות מהאנשים שהגיד לפניהם ובכה"ג כבר הקיל הט"ז הביאו הב"ש ס"ק ק"ה בעד מפי עד ואינו אומר שנטבע ממש ואפשר שלא שהה הראשון שיעור בכדי שת"נ יעו"ש שכ"כ בנטבע במים שיש להם סוף דהולכי' להקל בעד מפ"ע בס' אם שהה בכדי שת"נ וה"ה במשאל"ס דיצאה עכ"פ מאיסור א"א דאורייתא דהרי לענין השהי' משיל"ס ושאין להם סוף שקולי' ושוים בדינם דהרי אם לא שהה בשניהם אסורה מן התורה. ואנכי מצאתי תנא דמסייע ליה התה"ד סי' ר"מ שפלפל שם לענין עדי' שהעידו בב"ד מה ששמעו מפי עכו"ם מסל"ת שהגיד להם על פי שהוא מתאונן עליו שבא מחיותו חנם כי הי' עמו יחד בספינה ורואחי' הטביעוהו תחת המי' וכ' דמהני הך עדות לשרי' אשתו להנשא משום דתלינן שהעכו"ם ראה אותו מת ומה שא' שהטביעוהו במים רוצה לומר שהחזיקוהו בידי' במי' עד שיצאה נשמתו כדי שלא יצא ומדמי לי' לעובדא דמוהר"מ והי' בתשובת מיימוני השייכים לה' אישות סי' ט' דמתיר באם מעיד על א' שנהרג אחר ג' ימים למיתתו לא דייקינן באיזו זמן היה הראיה כיון דמעיד בסתם תלינן שראהו תוך ג' יעוש"ה וראיתי לש"ב הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' מ"ט שתמה עליו דמוהר"מ אזיל בשיטת ר"ת דמקיל בס' ג' ימי' משום דחששא דנתפח אינו רק דרבנן אבל בהך דתה"ד דלא העיד רק שהפילוהו תוך המי' אבל לא א' ששהה עד שת"נ ובכה"ג אפי' אם נשאת תצא והוי ספק דאורייתא יעו"ש שהניח בצ"ע ולפע"ד נראה דסובר כהט"ז דבעד מפ"ע אף שאינו אומר ששהה עד שת"נ מ"מ דינו כמי' שאל"ס דאם נשאת ל"ת וא"כ דמי' שפיר לעובדא דמוהר"ם בס' ג' ימי' דגם כאן הוי ס' דרבנן ולהכי מקיל לומר דתלינן דראה אותו מת וא"ש וא"כ האשה הזאת כבר יצאה מחזקת א"א דאורייתא בעדות הטביעה לבד אף אם לא העלוהו מהמים וכת"ר הפריז על המדה וכ' דנ"ד גרע ממי' שאל"ס ולא ביאר טעמו. הנה כא הואלתי לדבר דברים הגלויי' לכל מעיין אפס יען כי כל מה שיבואר לפנינו ברצות ה' מוסב על קוטב זה דהאי איתתא נפקא בעדות הטביעה לבד מאיסור א"א דאורייתא כדין מי שנטבע במשאל"ס לכן מראשית כזאת הודעתי:

ועתה נבא לבאר אם יש מקום להתיר האשה לעלמא מצד מה שהכירוהו העדים בטב"ע בפ"פ כשהעלוהו מהמים והנה יש בעדות זה שני גמגומים האחד ממה שמבואר בהג"ה סי' י"ז סעיף כ"ח והיא שיטת הרא"ש והטור דבראה הטביעה לא מהני טב"ע ולדעת הרבה פוסקים ה"ה אם שמע שסיפרו לו מהטביעה דידיעה הוי כראי' לענין זה דאומר בדדמי והכא הרי שמעו מהטביעה קודם שהעלוהו השנית במה שהעידו שהיה מוכה ופצוע קצת בפדחתו וחטומו כשהעלוהו מהמים וכבר אמרו מיא מרזי מכה ושוב אין מכירין בטב"ע ונבא מהמאוחר אל המוקדם ואשימה פני מתחלה אל החשש השני. והנה שרש דין זה דמי' מרזי מכה היא בפ' האשה בתרא ד' קכ"א דבמתני' שם תנן אין מעידין אלא עד ג' ימים ריב"ב אמר לא כל האדם ולא כל המקומות שוים ואבעי' שם ריב"ב לקולא פליג או לחומרא פליג ת"ש דההוא גברא דאיטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ואינסב רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר ה' יומי א"א לקולא פליג אינהו דעביד כריב"ב אלא אי אמרת לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן ומשני שאני מי' דמיצמת צמית ופריך והאמרת מיא מרזי מכה ומשני ה"ע היכא דאיכא מכה אבל בליכא מכה צמתי וה"מ דכי אסקוהו חזיא בשעתי' אבל אישתהי מיתפח תפר ע"כ והנה מלשון הסוגיא אין הכרע אם הך חששא דתפח גבי מכה או אישתהי נאמר אפילו תוך ג' ימי' או דווקא לאחר ג' ימים אז באיכא מכה או אישתהי אין למים צד מעלה דצמתי אבל לא גרע ביבשה דבתוך ג' ימים מעידין והנ"י כתב וז"ל וה"מ היכא דחזיא בשעתי' כו' אבל אם שהה ג' ימים במים ואישתהי כו' אחר שהעלה יעו"ש הרי דס"ל דוקא לאחר ג' ימי' אמרינן אי אישתהי מיתפח אבל שיטת הרמב"ן והרשב"א דכל שמת במים אי שהה לאחר שיצא אפילו תוך ג' ימים נופח ומשתנה ובהא דמיא מרזי מכה לא נתפרש הדין תוך ג' ימי' ומלשון הטוש"ע סעיף כ"ו משמע דדין המכה ואישתהי שניהם שוים וראיתי בשו"ת פני' מאירות ח"א סי' נ' ובשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' מ"ח שיצאו לחלק דבמכה אע"ג דלא צמתי המים מ"מ לא גרע מיבשה ולהכי דנו להקל תוך ג' ימים ואפילו במים ואיכא מכה ולפ"ז בנ"ד נהי דעקר החשש היה דלמא הנטבע כבר יצא וזה הנמצא אחר הוא ושוב איכא לספוקי על זה הנמצא שמא נטבע זה ג' ימים ונשתנה צורתו לזה הנאבד (עיי' ח"מ ס"ק מ"ז שתפס בזה על בעל משאת בנימין) מ"ע כיון דלא ידעינן בבירור שהוא לאחר ג' ימים ממילא דנפל האי דינא ברברבותא במאי דפליגי קמאי באינו ידוע מתי נהרג אי אזלינן להקל בס' ג' ימים או לא:

אפס כאשר התבוננתי בזה ראיתי להפוסקים אשר מפיהם אנו חיין שדעתם להיפך דבפרישה כתב להדיא בדעת הטור דמים מקלקלים המכה ואפילו תוך ג' ימים כופח ומשתנה וגם מדברי הח"מ נ"ל להוכיח שסובר כן דבס"ק נ"ה מפלפל שם בעובדא דידיה בא' שהלך מאתנו ולאחר שני ימים מצאו א' נטבע והכירוהו בטב"ע שזה האיש הנאבד רק שבפ"פ היה איזו בהרות וגם הכירו עליו מלבושין שהיה לבוש בהן כשהלך מאתנו והכתבי' שהיה אז תח"י ומגמגם שם בענין הטב"ע אי נחשב חבורה בעלמא למכה ונימא בי' מי' מרזו יעו"ש ואי נימא דבתוך ג' ימי' מעידי' ואפילו באיכא מכה א"כ אף אי נחשוב הבהרות למכה גמורה מ"מ ממ"נ אין שם חשש כיון דבעובדא דידיה היה ניכר במלבושין שהיה לבוש כשהלך מאתנו א"כ מועיל היכר הבגדי' ואי דניחוש לשאלה והיינו שזה אחר הוא אלא שהנאבד השאיל לו בגדיו וכתביו א"כ ע"כ היה אותו האחר חי באותן ימי' ובוודאי לא עברו ג' ימי' ממיתתו וא"כ שפיר מהני הטב"ע ואם ניחוש להטב"ע דילמא מונח כאן זה הנמצא ג' ימי' ממילא דל"ש חשש דשאלה כיון דמיום שהלך מאתנו בבגדי' אלו אין כאן רק שני ימי' ושוב מהני ההכרה בבגדיו ומוכח דעת הח"מ דבאיכא מכה אפילו תוך ג' ימי' אין מעידי' עליו בטב"ע ולהכי מהדר שם אהיתרא משום דחבורה ואין שינוי בבשר לא נחשב למכה והבן:

הרי הוכחנו כי הבעל פמ"א והנו"ב שהמציאו מעצמם חילוק זה דבמכה אין חשש תוך ג' ימי' אין להם על מה שיסמוכו:

ומעתה ניתן לב עה שיש לדין בזה לשיטת הב"י בתשובה ומובא בק"ע סי' ר"ח והח"מ ס"ק כ' הסכים לזה דרק במכה שנעשה מחיים המים מכבידין הכאב ונופח אבל במכה דלאחר מיתה לא אמרינן מי' מרזי וא"כ בנ"ד אעפ"י דכשהתלוהו ראוהו מוכה ונפצע בחסרון בשר מהפדחת והחוטם מ"מ עידי ספיקא לא נפקא דאפשר הפצעי' האלו נתהוו לאחר מיתה ומה גם דאיכא למיתלי שנתחכך בהעצים שחפשוהו בהן להעלותו מהמי' כמ"ש כ"ת:

ולברר זה נקדי' לבאר פלוגת' ר"ת ורשב"א ז"ל בנמצ' הרוג ומכירי' אותו בטב"ע וא"י מתי נהרג דעת ר"ת דתלינן שנהרג תוך ימים אבל הרשב"א ז"ל החמיר מספק הובא שני הדיעות בש"ע סימן י"ז סעי' כ"ז והנה הט"ז יו"ד סי' שצ"ז הביא דעת המוהר"מ מינץ בתשוב' שפוסק במי שמת לו א' מקרוביו וא"י אם הוא תוך שלשים דחייב להתאבל דמוקמינן אותו אחזקתי' שהיה חי והשתא הוא דמת והוא תוך ל' והט"ז שם הקיפו בהלכות לסתור דינו והביא ראיות דהיכא דהשתא ודאי מת אזלינן בתר חזקה דהשתא ואנכי הרביתי חזון בזה במק"א ולא אבאר בכאן זולת במה שהקש' עליו מהך דמצאו הרוג אמאי לא ניתלי המיתה באיחור הזמן ולמה לא נימא גם כן אוקמי' אחזקתי' שהיה חי עד תוך שלשה ימים שנהרג והב"ש סעיף קטן פ"ד תי' וזה לשונו ויש לומר כאן איירי שראובן הלך מכאן ואינו ידוע היכן הוא אז אוקמי' לראובן בחזקת חי ומת זה אעפ"י שנראה להם שהוא ראובן אמרינן שהוא מת קודם ג' ימים ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעי' אותו ול"ש לומר אוקמי בחזקתו וראובן הוא אי עכ"ל וראיתי לש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חאע"ז סי' ל"א ובכמה מתשובותיו בתק"ע שהתפלא עליו אמאי יש לראובן יותר חזקת חי מאיש אחר ומה בכך דלא ידעי' אותו עכ"פ חי הי' מקודם ונוקמי אחזקתו יעוש"ה ובכל פלפולו שם בזה כבר קדמוהו רבנן כי מה שהעמיס בכוונת הב"ש הי' מבואר בשו"ת יד אלי' סי' מ"ד והסעד שמצא מההוא דנגע בא' בליל' זכה בה תחיל' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ל"ז יעו"ש והנלפע"ד דדברי הב"ש נכוני' מאד וסברתו ראוי' אליו דהנה הא דאזלינן בכל מקום בתר חזקת חי לאו משום חזקה דמעיקרא קאתינן עלה שהרי בודאי לא ישאר לעולם בחזקה זו דהרי כל אדם סופו למות ולמיתה הן עומדי' רק דחזק' זו אתי' מכח רובא דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימו עיי' מס' קידושין דע"ט וכ"כ בס' פ"י גיטין פ"ב דף כ"ח ולפ"ז ל"ש חזקה זו רק כשאנו דנין על איש פרטי אם חי הוא או לא אז מוקמינן אותו בחזקת שהוא חי והוא מרובא דעלמא אבל כשאנו דני' על איש דעלמא שאינו ידוע לנו האיך נאמר להעמיד אותו אחזקת שהוא חי דהא בכללות העולם המה בני אדם מתי' וכמה עברו מהעולם דוגמא לזה כתבו התוס' בב"מ ד' קט"ו דאף דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן דוקא כשאומר שזה גנבו אבל כשאינו אומר על איש פרטי רק שנגנב ממנו נאמן דהרבה גנבים מצוים יעו"ש וזה כוונת הב"ש דאם תרצה לומר שהוא זה שהלך מאתנו הרי אתה אומר שראובן מת ואתה מוציאו מחזקתו חזקת חי זה לא אמרינן ואדרבא אמרינן דהוא מהרוב ורובא דעלמא בחזקת בריאי' קיימו משא"כ אם נימא שאין זה ראובן ואין אנו מייחדין מי הוא ל"ש לאוקמי אחזקתו דהא בכלל העולם יש ג"כ כמה בני אדם מתי' וסברא זו היא כלל גדול וקלורי' לעינים בכמה דוכתי' דהיכא דאנו דני' על איש פרטי אז אמרינן דהוא מרובא דעלמא ולא מהמיעוט אבל כשאנן דני' על איש דעלמא ואין אנו מייחדין האיש מי הוא לא שייך למיזל בתר רובא דהכי בכללות העולם נמצא ג"כ המיעוט:

ואחוי לך בדדמי כי מתני' הי' בטהרות פ"ה משנה ז' מי שישב ברה"ר ובא אחד ודרס על בגדיו הולכי' אחר הרוב [אם רוב אנשי אותה העיר זבי' וזבות שורפין] ישן ברה"ר ועמד כליו טמאי' מדרס וכתבו הר"ע מברטנורה והתוס' אע"ג דבישב ובא א' ודרס הולכי' אחר הרוב ישן שאני דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדיו ואחד מהן זב או זבה ע"כ והן הן הדברים הנ"ל דבישב ובא א' ודרס הרי אנו דנין על איש פרטי אז אמרי' דהוא מרוב העיר ואם הרוב זבים שורפי' ואי לאו אין שורפי' אבל בישן ובני אדם עברי עליו ולא ידעי' מאן וכשאנו מסופקים על אינש דעלמא ואין אנו מייחדים את האיש מי הוא לא שייך למיזל בתר רובא דהרי המיעוט עכ"פ הם זבי' ובכללות העיר הרי יש גם המיעוט כנ"ל:

ועפ"י הוצעת דברינו אלה עמדתי על ביאור הסוגי' דגיטין דף כ"ז דרמי שם מתני' דהמביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול אברייתא דמצא גיטי נשי' כו' הא אמ' תנו נותני' ואפילו לזמן מרובה א"ר לא קשי' כאן במקום שהשיירות מצויות כו' ואפי' במקום שהש"מ והוא שהוחזקו שני יוב"ש בעיר א' כו' יעוש"ה וראיתי לש"ב הגאון בפפ"י ז"ל שמביא בשם הרשב"א בחידושיו שנתקש' מאד בזה כיון שהוחזקו שניהם בעיר א' א"כ מה חילוק יש בין מקום שהש"ע או לא הרי הכל תלוי ביוב"ש לבד ומה גריעותא יש בהליכות השיירות יעו"ש ולדברינו ניחא דבאמת יש להתבונן בעיקר החשש דלז"ט פסול משום דחיישינן לשני יוב"ש הא קיי"ל ברפ"ק דזבחי' סתם אשה לאו לגירושין קיימא והיינו משום דרוב בני אדם אין מגרשין נשותיהן כמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג ד"ה ואפקעינהו דהרוב אין מגרשין נשותיהם כששולחים גט אין מבטלים יעו"ש וא"כ הי' לנו לומר דמסתמא יוב"ש והשני אין בדעתו לגרש כלל רק האי כיון דחזינן בי' שכתב לה גט ומדוע נסתור הרוב שאין מגרשין ונאמר שגם זה שלח גט לאשתו. ולסברא הנ"ל הדבר נכון מאד דכשאנו מסופקים על גט זה הנמצא אם הוא זה שנאבד מיד השליח המביא או של יוב"ש אחר דעלמא שעבר בכאן ונפל ממנו גט זה בכה"ג ל"ש למיזל בתר רובא דהרי בכללות העולם כמה מגרשין נשותיהן וא"כ יש לחוש דילמא נפל מאותו המיעוט שמגרשין דהרי בכללות העולם יש ג"כ מיעוט. וכל זה שייך דווקא היכא דשיירות מצויות והחשש היא דילמא נפל מיוב"ש דעלמא אבל במקום דאין הש"מ רק דהוחזקו שני יוב"ש בעיר אחת אם כן כיון דאין הספק על אינש דעלמא רק על איש פרטי דהיינו יוב"ש השני דידוע לן שוב אית לן למימר דהוא בודאי לא שלח כלל גט לאשתו הוא מהרוב שאין מגרשים נשותיהן וא"ש קושית הרשב"א הנ"ל ודו"ק בזה:

וממוצא דברינו אלה נתיישבו דברי הה"מ שפ' בפ"ג מהלכות גירושין דבגט לא חיישינן להוחזקו שני יוב"ש היכא דאין הש"מ יעו"ש שהעמיק כן בכונת דברי רבינו שם ובסוף ה"ג כתב גבי הא דבא א' ואמר אמרו לי ב"ד כשתלך למקום פלוני כולי עסק דבהוחזקו לבד אם אינו ידוע שהאחר קיים אין משיאין אשתו אע"ג דגבי מיתה מקילין יותר מגט ועיין בלחם משנה שם שתמה עליו בזה אולם להנ"ל אתי שפיר דבאמת בהוחזקו לבד מהראוי לחוש וכמו שכתב הרא"ש ז"ל הביאו הלחם משנה שם וז"ל דיותר יש לחוש שהמצוי בעיר עבר דרך שם אפילו במקום שאין השיירות מצויות ממה שניחוש שבא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם אפילו במקום שהשיירות מצויות יעו"ש ואם כן באמת יש לחוש בהוחזקו לבד רק דלהכי לא חיישי' גבי גט היכא דאין השיירות מצויות משום דהיכא דהספק היה רק על איש פרטי אמרינן דהוא בודאי מהרוב שאין מגרשים נשותיהן אבל גבי מיתה שפיר פסק דבהוחזקו לבד חיישינן משום דכיון דידעינן שיש כאן יוב"ש אחר מהראוי לחוש דילמא יוסף בן שמעון האחר הוא המת ואתי שפיר ודו"ק היטב:

והנה משכא לי שמעתתא קצת מענין לענין ונחזור לדברינו כי טוב טעמו של הבית שמואל במה שכתב דהאחר שאינו ידוע לנו לא שייך להעמידו אחזקה ואדרבא בעל האשה יש לו חזקת חי שעדיין קיים וראיתי בנקודת הכסף סי' שצ"ז שם שנתית ג"כ במקצת לדברי הבית שמואל ותי' עוד דהכא יש להאשה חזקת אשת איש כנגדו לעד עתה היה קיימת בחזקת אשת איש יעויין שם הרי ביארנו שיטת רשב"א האוסר בס' ג' ימים:

ועדיין יש לנו לברר טעמו ונימוקו של רבינו תם דמתיר מספק וראיתי להאחרוני' שנסתייעו מזה לדברי מוהר"ם מינץ הנ"ל דבאינו ידוע זמן המיתה מוקמינן אחזקת חי ולהכי סביר' לי' דתולין שנהרג תוך ג' ימים ואולם כבר הבאתי דברי הבית שמואל דבכהאי גוונא לא שייך להעמידו אחזקה והריטב"א ז"ל הביאו הבית יוסף כ' וז"ל ומסתברא לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן ע"ש מבואר מדבריו דלהכי מקיל משום דהוי ס' דרבנן וגם הרשב"א האוסר נסתפק בזה גם כן אי הך דאין מעידי' לאחר ג' ימים דאורייתא או הך חששא דנתפח דרבנן והוי ספיקא דרבנן ולהקל ועדיין יש לעיין לפי מה שבירר הש"ך ביורה דעה בדיני ספק ספיקא דהיכא דאיכא חזקת איסור גם ספק דרבנן אסור והכא איכא תרי חזקות לאיסורא חזקת אי מל הנאבד וחזקת אשת איש של האשה ובשו"ת נודע ביהודה חאע"ז סי' מ"ש העיר בזה:

ולולא דברי הבית שמואל הנ"ל הי' מקום אתי ליישב זה על פי מה דנודע סברת הר"ש ז"ל פ"ב דמקוואות משנה ב' בענין ספק מים שאובים דאזלינן להקל ולא אמרינן אוקמי להטובל אחזקת טומאה משום דלא אזלינן בתר חזקה רק אם נוכל לומר שלא נשתנה הדבר מכמות שהי' אבל אם אי אפשר לומר שהדבר כמקדם ועל כן יצא מחזקתו הקודם לדבר א' אזי אף לשאר דברים מקילין מספק ולהכי כיון דמן התורה בודאי יצא מחזקת טומאתו וס' אם נעשה טהור גמור או נשאר עליו טומאה דרבנן ליכא למימר לאוקמי אחזקתו וכעין סברתו כ' המהרי"ט חלק א' סי' מ"א יעו"ש וכבר נשתמשתי בסברא זו בכמה דוכתא בש"ס ולפ"ז א"ש דברי הרשב"א וריטב"א הנ"ל כיון דאפי' לאחר ג"י חששא דנתפח רק דרבנן ובלא"ה יצאה האשה מחזקת א"א דאורייתא ומה שאנו דנין לענין ס' ג"י רק אם נשאר עלי' איסור דרבנן בכה"ג ל"ש למיזל בתר חזקה וא"ש רק דלדברי הב"ש הנ"ל דהכא יש לבעל האשה חזקת חי משא"כ לזה הנמצא ל"ל לאוקמי אחזקה וכנ"ל וא"כ קשי' אמאי מקילי' בס' ג' ימי' דנהי דהי' רק ס' דרבנן הא במקום חזקה גם סד"ר להחמיר:

אמנם באמת לפע"ד הקושי' מעיקרא לית' ודברי הריטב"א ז"ל מכוונים מאוד במ"ש ומסתברא לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פני' ושמא נתפח חששא דרבנן מבואר דעתו דלהכי מקיל בס' משום דגם בודאי לאחר ג' ימי' כשאינם רואים שום שינוי בפרצוף פני' היה לנו להקל דהרי חזינן שלא נתפח וכן הי' באמת שיטת הרמב"ם ז"ל דבאינם מכירין שנתפח מעידים אפילו לאחר ג"י אבל שיטת הרשב"א וריטב"א מובא בב"י דמ"מ החמירו חז"ל כיון דנתנו שיעור דבזמן כזה נשתנה צורת המת אמרי' דנתפח ואינו ניכר וזהו רק היכא דידעינן בודאי שעברו עליו ג' ימים אבל בס' ג' ימים אזלינן להקל דזהו הוכחה גמורה שבודאי הוא תוך ג' ימים דאל"כ היה לו להיות נתפח עי' בק"ע ס"ק שע"ח וידוע דעת רבי' מהפוסקי' וכ"כ הר"ן בחידושיו לנדה ד' ס"א להדי' דהיכא דרגלי לדבר ואינו ס' השקול בודאי אזלינן להקל בס' דרבנן אע"ג דאיכא חזקת איסור דהיכא דאינו ס' השקול לא אזלינן בתר החזקה [עי' פ"י בקו"א למס' כתובות ד' י"ב שכ' דהא דמתירי' בשוחט בסכין ונמצא פגום בשובר בה עצמות אע"ג דנגד חזקה לא מהני ס"ס מ"מ היכא דההיתר שכיח טפי לא מיקרי ס' דתלוי' במצוי יעו"ש וה"ה בס' דרבנן ג"כ תולי' במצוי אע"ג דאיכא חזקת איסור עי' ש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ד ודו"ק] ולהכי יש להקל בס' ג"י והיכא שמצאוהו נתפח ומשתנה בכה"ג בודאי אין מעידי' גם לשיטת ר"ת וכל הדברים האלה ברורים כשמש:

אחרי הוצעת דברינו אלה נבא לנידון שלפנינו דלשיטת ר"ת המקיל בס' ג' ימים דתלינן שהוא בודאי תוך ג' ואע"ג דליכא לזה הנמצא שום חזקה שנהרג תוך ג' ימים כנ"ל משום דהוי ספק דרבנן ה"ה בשנמצא לא נשתנה צורתו והכירוהו בט"ע רק שיש לו מכה ואין אנו יודעי' אם נעשה המכה מחיים אזלינן ג"כ להקל מספקא

אפס מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שיטת רשב"א ז"ל דמחמיר גם בס' ג"י ולדידי' אשה זו בחזקת א"א קיימא וכמה החמיר הבעל ח"מ ז"ל בדיני עגונה בס' דפלוגתא דהבא עלי' בא"ת קאי לזאת יש לנו לחפש בכחא דהיתרא להעלות מזור למכה זו ולמצא תרופה וצד היתר בעובדא דידן לצאת חובת שני הדיעות:

והנה ראה זה מצאתי בשו"ת הרב מוהר"ב אשכנזי ז"ל סימן ך"א ומובא ג"כ בק"ע ס"י בקיצור ואותה אנו מבקשים באשה זו דמייתי שם עובדא בנטבע במשאל"ס וניכר בט"ע רק דלא ידעינן אי אישתהי לאחר שהעלוהו או לא ומסיק שם להתיר וז"ל כיון דמסהיד שהספינה נטבעה כו' אין כאן אלא דינא דמשאל"ס דלכתחילה ל"ת ואם ניסת ל"ת כו' ומעתה בכל מה דאיכא לספוקי כו' אזלינן לקולא דהוי לזו ס' דרבנן ולקולא יעש"ה ומדבריו למדתי ענין מועיל מאל לנדון שלפנינו דהכי בס' אישתהי דג"כ לא שייך בי' חזקה להתיר וגם הר"ת דמתיר בס' ג"י מחמיר בס' אישתהי דיותר מצוי ששהה כמבואר בשו"ת הר"ן הובא בב"י ואפ"ה מסיק להקל במשאל"ס משום דהוי סד"ר ומכ"ש בנ"ד לפ"מ שביארנו לעיל דבעדות הנפילה ללאמיק לבד כבר יצאה מאיסור א"א דאורייתא ורק מדרבנן לא תנשא כדי' מי שנטבע במשאל"ס וכיון שהכירותו בטב"ע אע"ג שנמצא מוכה ע"מ כיון דמספקינן ואפשר דהמכה נעשה לאחר מיתה הוי ליה סד"ר ואזלינן להקל לכל הדיעות:

ובזה נפתח לנו שערי בינה ליישב סוגית הש"ס דר"פ האשה שלום דרצה לפשוט שם אבעי' דע"ל במלחמה נאמן ממעש' דב' תלמידי חכמים שהיו באי' בספינה וטבע' והשיא רבי נשותיהן עפ"י נשים ודחי ות סברא משאל"ס נינהו כו' אלא ה"ד דאמרו אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקא' סימני' יעש"ה ומאד נתחבטו הראשונים בהלכה זו דמשמע מכאן דטב"ע לחוד לא מהני דאל"כ כיון דקא' דחזינהו לאלתר תו ל"ל סימנים ולקמן דף קכ"א בההי' דדיגלת מסיק הש"ס וה"מ דכי אסקוהו חזי' בשעתי' ומשמע דאם ראוהו לאלתר לא בעינן סימני' (ע"י ח"מ ס"ק כ"ה שכ' דהמעש' שם היה ע"כ בלא סימני') ועוד הקשו כיון דקאמרו סימני' ל"ל לאלתר דסי' הראוי' להתיר עליהם לא צריכים טביעת עין והמרדכי נדחק דאו או קאמר גם נתקשו דמה מועיל הסימני' דהא קיי"ל סימן לאו דאוריתא ולא מהני בעדות אשה ובישוב זה נראה עפ"י מה שהקשיתי ואח"כ ראיתי שכבר קדמני שאני הגאון נו"ב בקושי' זו לדעת המחמירי' בס' ג"י אם כן יקשה לשיטת הרי"ף שפוסק דיותר מחמשה ימים אפילו במים מיתפח סוגי' הש"ס דפ' האשה בתרא דמייתי עובדא דכרמי ודיגלת דאינסב רבא לדביתהו בתר חמשה יומי משום דמי' מיצמית וקשי' דמה בכך דידעינן שזה האיש לא נטבע קודם ה' ימי' אכתי ניחוש דילמא זה שהעלוהו הוא איש אחר שנטבע במי' זמן רב עד שגם במים נתפח ונשתנה צורתו רק דלדברי מוהר"ב אשכנזי שהבאתי לעיל לק"מ דהא דמחמירין בס' ג' ימי' הי' רק בהרוג אבל בנטבע במשאל"ס אזלינן להקל בכל הספיקות דהוי ליה סד"ר וא"כ להס"ד קודם שידע מתה דמי' צמתי הוי מקשי שפיר כיון דמעת שראוהו להאי גברא דאיטבע בדיגלת הוא בודאי יותר מג' ימים ובודאי לבתר תלתא יומי אין חילוק בין נהרג או נטבע במשאל"ס דמ"מ הן מעידין אבל לבתר דמשני דמי' צמתי רק דהחשש היה מספק על זה הנמצא שמא נטבע יותר מה' ימים וס' ג"י מותר במשאל"ס וא"ש ומעתה א"ש הא דלא מהני במעשה דב' תיח טבי"ע לחוד דהרי השתא קיימינן למידחי מה דרצה למיפשט דע"א במלחמה נאמן מדרבי דהשיא עפ"י נשי' שראו הטביעה ומדחי דבאמת על הטביעה חיישינן דאומרי' בדדמי וכיון שכן ממילא דא"א לומר ג"כ דנאמני' מחמת דחזנהו לאלתר והכירוה בטב"ע דהא מ"מ חיישינן לשיטת הרי"ף הנ"ל דילמא אחר הוא ומונח יותר מה ימי' ואינו ניכר מאי אמרת דכיון שכבר הותרו מן התורה ע"י הטביעה כדין משאל"ס הוי סד"ר א"כ ע"כ אתה מוכרח להאמין להנשי' על הטביעה ואכתי יש לפשוט מזה דע"א במלחמה נאמן דהא גוף הטביעה אינו ידוע רק מפי הנשים ואי חיישינן דעל הטביעה אומרי' בדדמי ממילא דלא מהני הטב"ע לאחר שהעלים דדילמא אחריני נינהו ונשתנו לאחר חמשה יומי כנ"ל ולהכי בעינן הכא שיאמרו סימני':

וכל זה לפי מה דקיימינן השתא שלא לפשוט אבעין ממעשה דב' תלמידי חכמים אבל לפי האמת דנהי דלא איפשט מהכא נפשוט מעובדא דדיגלת דאינסב אפומא דחד סהדא כמ"ש הרי"ף ז"ל ולהכי כיון דחזי בשעתי' מהני הט"ע לחוד ונתישבו היטב שני הסוגיית:

והנה כבר תקע יתד ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב סימן ל"א ובכמה מתשובותיו דאע"ג דמחמירין בס' ג' ימים מ"מ מהני סימן אמצעי בצרוף הטב"ע יעו"ש כי טוב טעמו וקיימתי' לדבריו מסברא דנפשא ומעתה הכי אזלא פי' סוגי' הש"ס אלא ה"ד כגון דקאמרו ואסקינהו קמן כו' וקאמרו סימנים ונהי דסי' לאו דאורייתא ולא מהני בעדות אשה מ"מ מהני הכא בצרוף הטב"ע ונהי דאין לסמוך על הטב"ע דשמא מונח יותר מה' ימים מ"מ לענין זה שפיר מועיל הסימני' כמ"ש הנו"ב הנ"ל ולהכי כיון דקא' וחזנהו לאלתר וקא' ג"כ סימנים נהי דכל א' מהם בפני עצמו לא יועיל מ"מ מהני בצרוף תרוויהו ומדויק היטב דברי הש"ס ומיושבי' כל הקושי' הנ"ל:

ומה נמרצו אמרי יושר צחות לשון רש"י ז"ל שפי' אהא דקאמר סימנים וז"ל דאי לאו סימנים חיישינן דילמא אחריני נינהו לפי שהמי' משני' צורת הפני' כו' והיה פלאי וכבר תמהו עליו בתוס' דהא שאני מי' דצמתי ואינם משנים צורת הפני' ולהנ"ל כונתו מבואר היטב דאי לאו סימנים הוי חיישינן דילמא אחריני נינהו ונטבעו בכאן יותר מחמשה ימים וגם במי' משנים צורת הפנים כשיטת הרי"ף הנ"ל אבל כיון דאיכא סימני' אע"ג דסימן דרבנן מכל מקום שפיר מועיל בזה הטב"ע כנ"ל וא"ש ודו"ק היטב בזה כי הדברי' נכונים מאד.

ובהיותי בזה אמרתי ליישב דברי הרי"ף ז"ל שכ' דאבעי' זו דע"א במלחמה אע"ג דלא איפשט כאן מכל מקום איפשט מעובדא דההוא גברא דטבע בדיגלת ואינסב רבא לדביתהו אפומא דשושבינא דהוי חד סהדא יעו"ש והקשו עליו דאמאי איפשט שם יותר מדהכא דהא גם עובדא דהתם מצינן לאוקמי בסימני' כדמשני הבא ועיי' ב"ש ס"ק קמ"ג מה שמיישבו ובדבריו יש להקשות הרבה ואשר אנכי אחזה בזה עפ"י שהקשו בתוס' דמה מועיל הא דקא' סימני' הא קיי"ל סימן לאו דאורייתא וכבר כ' לתרץ קושיתם ומה שנראה עוד בזה דהנה שארי הגאון בשו"ת נו"ב סימן מ"ו הקשה דרבי אדרבי דבברייתא דשדה שנאבד בה קבר ונמצא בה קבר סובר דהנכנס לתוכה טהור שאני אומר קבר שאבר הוא קבר שנמצא והכא ארבי קאי דרבי הוא דהתיר נשותיהן ואעפ"כ בעינן סימנים ואמאי לא נימא כיון דספינה זו טבעה היינו שנטבעו היינו שעלו (ואע"ג דהטביעה אינו ידוע רק על פ' הנשי' וחיישינן דאומרי' בדדמי מ"מ אין החשש דאומרים בדדמי ושמא לא ראו הטביעה כלל דבענין הטביעה לא שייך בדדמי רק דחיישינן שמא לא שהו עד שת"נ כמ"ש הלח"מ פי"ג מה"ג הי"ט) ותי' דרבי מטהר רק לאדם הנכנס בתוכה אבל להשדה דאיתחזק בטומאה לא אמר' בי' קבר שאבד כו' וה"ה הכא יש להאשה חזקת א"א יעו"ש ומעתה ניחא קושי' התוס' דכבר כ' ש"ב הרב הנ"ל בסי' ל"א דאע"ג דסי' דרבנן ולא מועיל להתיר דחיישינן שמא איתרמי אחר בסי' זה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואיתרע חא"א שלה וא"כ משני הכא שפיר כגון דקאמרו סימנים כיון דמועיל עכ"פ לגרע החזקה שוב לא חיישינן לאחר דאמרי' היינו שנטבעו היינו שנמצאו וא"ש:

אמנם כ"ז ניסא אליבא דרבי דלדידי' היכא דאינו נגד החזקה אמרי' קבר שאבד כו' ואליבי' מדחו שפיר דלהכי התיר בעובדא דידי' משום דקא' סימני' וכנ"ל משא"כ לפ"מ דאכן פסקינן כרשב"ג דפליג שם ארבי בההי' דשדה שנאבד בה קבר דרבי ורשב"ג ה' כרשב"ג וכמ"ש הב"י או"ח סימן תל"ט בהדיא לדעת הטור דבדאוריתא לא אמרי' הוא שנאבד הוא שנמצא וא"כ פשוט הרי"ף שפיר אבעי' דע"א במלחמה נאמן מדאינסב רבא אפומא דשושבינא דאי חיישינן לע"א דאומר בדדמי א"כ גם הסימן אינו מועיל דסי' לאו דאוריתא (ורבא ס"ל סימן דרבנן בב"מ ד' כ"ז ועיי' ברא"ש שם) ובאיסור דאורייתא לא אמרי' קבר שאבד כו' ונתישב היטב דברי הרי"ף ודו"ק בזה:

והנה הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' נחלות פסק דאפי' אם יש להעדים סימן מובהק בגופו אעפ"י שיורדים לנחלה בעדות זה מכל מקום אין משיאין אשתו מפני שהחמירו חכמים בדברים אלו מפני איסור כרת וכן היה דעת בעה"ע הביאו הב"י דאפי' סימן מובהק לא מהני בעדות אשה ותמה עליהם הרב"י מהא דמוקי הש"ס לההי' מעשה דב' ת"ח כגון דקא' סימנים הרי דיש סימן דמהני בעדות אשה ובשו"ת מזרחי מובא בק"ע סימן צ' הביא ג"כ שיטת הרי"ף ור"ח וסמ"ג שדעתם כן דלא מהני שום סימן ואפי' מובהק זולת טב"ע ולכולהו קשי' סוגי' זו דמבואר דהשיא רבי עפ"י נשי' ומוקי כגון דקאמרו סימנים ולהנלפע"ד בזה דהנה שארי הגאון בשו"ת נו"ב חאע"ז סימן מ"ג העיר בכל מי שנטבע ואח"ז העלוהו מהמי' אע"ג שאין בו שום הכרה מכל מקום יש להתיר משום דאיכא ס"ס שמא זה הנמצא הוא בעלה שראנוהו נטבע ואת"ל שזה הנמצא הוא איש אחר מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא כיון שנפל במים שמא לא יצא ותי' דאיכא רוב כנגדו דהאיך ת"א שמא זה הנמצא הוא הנטבע אדרבא י"ל דהוא בודאי איש אחר מרובא דעלמא וכל דפריש מרובא פריש (ומה שגמגם בעיקר הס"ס דהיה הכל ספק א' שמא חי או מת וגם דאינו מתהפך יש אתי אריכות דברי' בזה במק"א דבכה"ג לא בעינן דיני ס"ס ועיי' פליתי בקונטרס הספקות גם מה שמפקפק דאין הרוב מתנגד כלל לס"ס דגם הנטבע הוא מרובא דעלמא עיי' פני יהושע קדושין בההי' דקדשתי את בתי וא"י למי שכ' שם סברא כזו דלא מהני ס"ס משום דאיכא למיזל טפי בתר רובא ואמרי' יותר דאחד מרובא דעלמא קידשה גם הקשה שם למה נאמן העד נגד הרוב עיי"ש ודוק ויבואר אצלינו במק"א) ולפ"ז כר' בנמצא ואית בי' סימן מובהק שזה הנטבע דמהני בכ"מ ויורדים לנחלה על פיו ונהי דעל צד המיעוט אפשר דמתרמי עוד אחר באילו הסי' שהיה לזה הנטבע והחמירו חז"ל לעדות אשה כמו דהחמירו במשאל"ס אימור גלי אשפולוהו מכל מקום לא שייך לומר דאיכא רובא דעלמא נגדו דהא רובא דעלמא בודאי ל"ל סי' מובהק כמו זה דגדר סימן מובהק הוא מה דלא שכיח כלל ולא ימצא רק לא' מאל"ף כמ"ש הב"ש. ס"ק ע"ב וממילא דשרי' מטעם ס"ס ולזה משני שפיר כגון דקא' סימנים ונהי דשום סימן ואפי' מובהק לא מהני לעדות אשה מכל מקום מועיל לענין זה לגרע הרוב וממילא דאיכא ס"ס בנטבע כנ"ל ודו"ק:

ובזה א"ש מה שהקשה עוד שם הב"י על רבינו מהא דפסק פ' י"ג מה' גירושין אם השליכוהו בים והשליכו מצודה אחריו והעלו ממנו אבר שא"א שינטל מן החי ויחי' ה"ז מעיד עליו שמת ומשיאין אשתו. וע"כ ביש סימן מובהק באותו אבר שהוא של אותו אדם דאל"כ איכא למיחש דילמא אבר דאחר הוא כדחיישינן בפ' האשה שלום ד' קט"ז בעובדא דחרוכא יעו"ש וקשי' דברי רבינו מדידי' אדידי' דבה' נחלות דאפילו סימן מובהק לא מהני. ולהנ"ל א"ש דבאמת אפי' סי' מובהק לא מהני בעדות אשה דהחמירו חז"ל באיסור כרת לחוש למעוטא אבל בהשליכוהו לים כיון דליכא רובא כנגדו ממילא דמותר מטעם ס"ס כנ"ל וא"ש:

ובדדך זה אמינא דבר נחמד ליישב דברי הרי"ף הנ"ל שכ' דאבעי' דע"א במלחמה אף על גף דלא נפשוט ממעשה דב' תלמידי חכמים שפיר איפשט מעובדא דדיגלת והקשו עליו דאמאי איפשט שפיר מעובדא דשם דהא גם אדהתם מצינן לשנוי כגון דקא' סימנים וכדמשני הכא ולדברינו ניחא דהנה בשו"ת נו"ב סימן כ"ח האריך להוכיח דעובדא דדיגלת מיירי שאילו שהכירוהו לא ראוהו בשעה שנטבע ומה שידוע לנו מספר ימיו ששהה במי' היא מחמת אחרים שהיה להם בו סימן אבל לא ידעו מי הוא יעוש"ה וכבר כתבתי דלשיטת הרי"ף והרמב"ם לא מועיל שום סימן ואפילו מובהק רק בנטבע מהני לגרע כח הרוב וממילא דאלים כח הס"ס כנ"ל וכל זה ניחא במעשה דב' תלמידי חכמים דידעינן בודאי שנטבעו רק דמספקינן דילמא הנך אזלו לעלמא והנו אחריני נינהו כמבואר בש"ס שם גבי ההי' דשומשמי ולזה הוי שפיר ס"ס אבל בההוא דדיגלת דמספקא לן מעיקרא שמא איש אחר הוא שטבע במים ובעל האשה מעולם לא נטבע כלל וליכא ס"ט וממילא דלא מהני סימן כלל ולכך הוכיח הרי"ף שפיר מעובדא דדיגלת דע"א במלחמה נאמן וא"ש ודו"ק היטב בזה:

והנה יצאתי מגדר הענין וכתבתי קצת אמרים אשר עלו ברעיוני מידי עברי בין בתרי הענינים האלה ונחזור אל הראשונות דדברי הרב מוהר"ב אשכנזי הנ"ל שחידש דבנטבע במשאל"ס מקילין בס' אישתהי יש להם פנים בהלכה ושוב מצאתי בשו"ת מוהרי"ט ח"ב סי' ל"א שכ' ג"כ כדברי מוהר"ב וממנו ניקח לנ"ד אחרי דבעדות האחד שראהו כטבע יצאה האשה מאיסור א"א דאוריתא כדין מי שנטבע במשאל"ס בלל כן לא איכפת לן כלל מה שנמצא מוכה קצת בפ"ע דתלינן שנעשה אחר מיתה ובמשאל"ס אזלינן בספיקו להקל:

וכיון שביררנו דטב"ע של העדים מחשב הכרה גמורה לכל הדעות נעתיק עצמינו להספק הראשון מה שיש לשדות כרגא בעיקר העדות מחמת שידעו מהטביעה קודם שראוהו ובראה הטביעה פסק א"ז הרב בהג"ה סעי' כ"ח דלא מהני טב"ע וה"ה בידע ג"כ שייך בדדמי כמ"ש הב"ש שם בשם הפוסקים.

והנה לדעת כל הפוסקים זולת שיטת הרי"ף בשני עדים לא חיישינן דאומרים בדדמי וכותיהו נפסק הדין בסימן י"ז סעי' נון וא"כ בנ"ד דיש שני עדי' מועיל עדותן אע"ג דשמעו מהטביעה וכ"כ הב"ש ס"ק פ"ז דבב' עדי' מהני הטב"ע אפילו בראו הטביעה רק מה שיש לדעת לדון בזה הי' לפמ"ש הב"ש ס"ק קנ"ג דדוקא שני בשרים בעינן אבל בפסולים לא טובים השני' מהאחד ובשו"ת נו"ב סימן כ"ח כ' דמסתבר בידע הטביעה אפי' במעיד מפי שני' רק שהשני' לא באו לב"ד ג"כ לא מהני ונסתייע מדברי הרמב"ן במלחמות שכ' דבשני עדי' לא חיישינן דאומרים בדדמי כיון שהתורה האמינה אותם אתם מה לכם עליהם עיי"ש ולהכי דוקא היכא שנאמני' מה"ת כגון שהעידו שניהם בב"ד אמרי' כיון דהתורה לא הקפידה עליהם האיך נקפיד אנן אבל היכא דאינו עדות מה"ת גם בשני' חיישינן דאומרים בדדמי יעוש"ה ולפ"ז כיון דבעינן הכא עדות גמור שיהיה כשרי' ושיעורו בב"ד ככל עדות דעלמא ממילא דבעינן בהו כל תורת עדות וכבר כתבנו דעיקר ההיתר דמהני הכא טב"ע הי' משום דבעד הטביעה לבד הוי לי' דין משאל"ס דאי לא"ה לא מועיל ההכרה בטב"ע מחמת שנמצא מוכה בפ"ע כנ"ל וכיון דבזה שמעידים על ההכרה לא הועילו כלום בעדותן ולא מהני רק ע"י צירוף העד שראה הטביעה תו הוי רק חצי דבר וממילא דפסול עדותן מה"ת דבכל עדות בעינן שיעידו על דבר שלם וכבר ראיתי למי שהביא בשם שו"ת תומת ישרי' סי' ע"ד ושו"ת דרכי נועם סי' י"א דלהכי אינו פסול בעדות אשה משום חצי דבר דלא בעינן עדות כלל רק שהדבר יהיה אמת ולא גרע מכל הפסולים דכשרי' לעדות אשה ועי' שו"ת נו"ב חאע"ז סימן ע"ה דמסיק שם דלא אמרי' בעדות אשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה מה"ט דלא בעינן בזה רק לידע אמיתת הדבר אבל הכא דבעינן כשרי' מה"ת בודאי דבעינן בהו כל תורת עדות:

אמנם באמת נראה דזה לא מיקרי חצי דבר ודמי' להאי דעידי חזקה דמועיל גם אם כל כת אינם מעידי' רק על שנה אחת מ"מ לא מיקרי חצי דבר משום דברואין כל מה שהיה יכולין לראות באותו שנה לא הוי חצי דבר וכדמחלק הרשב"ם בב"ב ד' כ"ו ע"ב ובתוס' ב"ק ד"ע יעוש"ה ואם כן הכא נמי כיון דמעידים על כל מה שהיה יכולין לראות באותו שעה לא הוי חצי דבר וכיון דעדותן הוי עדות גמור מה"ת בודאי לא חיישינן בהו דאומרים בדדמי כל זה כתבתי לקיים דברינו לדברי הב"ש הנ"ל שדעתו דבשני' דליכא חשש בדדמי בעינן כשרי' דוקא אמנם באמת דעת מוהריב"ל מובא בק"ע סק"י דאפילו בשני' פסולים ליכא חשש בדדמי וגם דעת המבי"ט כן מובא בק"ע סימן רל"א וסברתם נראה דהא דלא חיישינן בשני' שיאמרו בדדמי לאו בנאמנות הדבר תלוי רק דבשנים לא חיישינן שיטעו וכמ"ש התוס' פסחי' ד' י"ב דלא תלינן הטעות בשנים וא"כ גם בפסולים יש לומר כן הרי כבר ביררנו ת"ל חלקי הספיקות מה שיש בהכרת העדי' בפ"פ דמהני הך טב"ע לכל הדעות:

ומעתה נשובה ונחקורה אם יש מקום להתיר במה שהעיד אחד מהעדים שהכירו במלבושיו אף בלתי ההכרה בטב"ע בפ"פ והנה דין זה נחלק לב' חלוקות החלוקה הראשונה הא מועיל היכר הבגדים דיש לחוש לשאלה שהשאיל בגדיו לאחר והוא הנמצא והשנית בנידון זה דנטבע במשאל"ס וליכא איסור א"א דאוריתא אף אי נימא דבכל מקום לא מהני סימן הבגדים דחיישינן לשאלה אפשר דמהני למיסמך עלה באיסור דרבנן:

והנה דין זה אי מועיל סימן הבגדים בעדות אשה נפתח בגדול הראשונים הר"ן והנ"י הביאם הרב"י שכ' דלא חיישינן לשאלה ועיי' ש"כ ח"מ ס"ה בזה ובשו"ת גאוני בתראי תמצא כי הרבה מחכמי הדורות שלפנינו קבעו הלכה למעשה דלא חיישינן לשאלה וראש המדברים בזה הי' הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל שאירע מעשה כזה בק' פוזנן והתירה ובשו"ת ב"ח הישנות סימן פ"ו מביאו ג"כ והב"ש ס"ק ס"ט הביא שלא סמך ע"ז רק ע"י צירוף סי' אמצעי בגוף והנה בגוף ענין דשאל' טיילתי ארוכו' וקצרו' בעז"ה ופה אשים רסן לעטי כי יארכו הדברים מענין לענין ולא אבא רק להעיר על יסוד דברי הגאון הנ"ל שהוצא לומר דד"ז אי חיישינן לשאלה תלי' בתרי לישנא דיבמות פ' האשה בתרא אי סימן דאוריתא או דרבנן ואי סימן דאוריתא ע"כ מוכח דחיישינן לשאלה מדאמרינן במתני' דסימן כליו לא מהני אבל אי סימנים דרבנן אם כן ניחא מה דתנן במתני' אעפ"י שיש סימנים ושוב אין לנו הכרח לחוש לשאלה ומצד הסברא לא חיישינן לשאלה ויסודו מדברי התוס' דשם שכתבו דאף להך לישנא דסד"א לתי' האבע"א בחוורי וסומקי הנאמר בש"ס שם לא חיישנן לשאלה כיון שאין אנו מוכרחין לסברא זו וכ"כ הנ"י שם וה"ה להך לישנא דסי' דרבנן ממילא דלדידן דקיי"ל סי' דרבנן באמת לא חיישינן לשאלה יעוש"ה:

וטרם שאדון בדבריו מוכרח אני להרחיב הדיבור קצת בסוגיא דפ' האשה בתרא ד' ק"ך שם דפריך אמתני' אעפ"י שיש סימנים כו' מברייתא דמצאו קשור כו' א' אביי לא קשי' הא ר"א הא רבנן כו' רבא א' דכ"ע סי' דאוריתא כו' וא"ד א"ר דכ"ע סי' דרבנן כו' ופריך להך לישנא דא' רבא סד"א הא קתני אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוף כליו דחיישינן לשאלה והקשו שם בתוס' ד"ה א"ר להך לישנא דא' רבא סי' דרבנן א"כ קשה מהך דמצאו קשור בכיס יעו"ש שנדחקו ליישב ואשר אנכי אחזה בזה דהנה שארי הגאון בשו"ת נו"ב סימן ל"א העלה דהא דקמבעי' הש"ס סי' דאוריתא או דרבנן היא רק היכא דהסימנים באו לאפוקי מחזקה כגן באבידה חזקת ממון ובעדות אשה שמת בעלה איכא חזקת א"א אבל היכא דליכא חזקה מתנגדת פשיטא דהסימנים מועילין ד"ת יעו"ש דשדי ביה נרגא מש"ס דב"מ ד' כ"ז ואנכי במק"א תקעתי יחד בסברא זו והנה לפי הנחה זו קשי' טובא הא דפריך אמתני' מהך דמצאו קשור דהא שם איירי בשליח המביא גט ונאבד הימנו קודם שנתן לה וא"כ אף אי נסמוך אסימן דהגט שנמצא הוא זה שנאבד מיד השליח מכל מקום אין אנו מוציאין אותה על ידי זה מחזקת א"א דכל זמן שלא נמסר הגט לידה אינה מותרת לעלמא ועדיין הי' מחוסרת גירושין ואין אנו דנין אם אשה זו נתגרשה רק אם הגט כשר לגרש בו וכיון דמחליטין ע"י הסימן כי הוא זה הגט שנאבד מיד השליח ממילא כשר לגרש בו אף על פי דתצא על ידי זה מאיסור א"א וסברא זו למדת מדברי הקדמונים בכמה דוכת' עיי' רי"ף פ' החולץ בההי' דאשתעודענהו ובשו"ת תשב"ץ סימן פ"ג (ואא"ז הגאון אמתי זצ"ל השתמש בס' זו בספרו תורת גיטין ריש גיטין וס"פ האומר ובס' נה"מ סי' כ"ח יעו"ש דפח"ח) דומה לזה כתבו ג"כ בתוס' חולי' ד' צ"ו לחלק בין הא דמחזירי' שט"ח ע"י סימני' והא אי אתו סהדא וא' פלני' דהא סימני' לוה מפלוני לא מפקינן מיני' ותי' וז"ל וי"ל דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרינן שעיר אבל ממון שביד בעלים אין להוציא ע"י סימן כו' המורם מדבריהם אע"ג דלאפוקי ממונא מחזקתי' לא מהני סימן מ"מ שט"ח מחזירין ואע"ג דע"י השטר נוציא ממון מבעליו מ"מ עתה אין אנו דני' רק על השטר וכיון דמחליטין ע"י הסימן שהשטר שלו ממילא יכול להוציא ממון ע"י וא"כ גם כאן אפי' אי סימני' לאו דאורייתא ולא מהני בעדות אשה לאפוקי מחזקה מ"מ מועיל הסי' להחזיר הגט לשליח וכנ"ל אבל במתניתין דמעידין לאשה שמת בעלה ואי נסמוך אסימן כי זה הנמצא מת הוא בעלה היה מותרת מיד לעלמא ונפקא מחזקת א"א בכה"ג אינו מועיל כיון דסימני' דרבנן והיא קושי' הראוי' לעורר עלי' ובישוב זה נראה דכבר הבאתי לעיל סברת הר"ש בפ"ב דמקואות גבי ס' מי' שאובים דלא מוקמינן להטובל בחזקת טומאתו כיון דמן התורה טהור בודאי עכשיו ועכ"פ יצא מחזקתו הקודם לענין דאורייתא שוב לא אזלינן בתר החזקה אפי' לענין דרבנן יעו"ש והכה בבכורות ד' מ"ו דייק הש"ס עלה דמתני' דאין מעידים אלא על פ"פ עם החוטם דהא פדחת לחוד הוי הכרה ופרקינן שם לחד איקומתא בעדות אשה החמירו יעו"ש (והתוי"ט בתשובה הנדפסת ממנו בשו"ת גאוני בתראי סימן י' הביא מחלוקת הקדמוני' הי מהנהו תרי איקומתא עיקר והמרדכי פסק כאוקימתא זו) ומעתה פריך הש"ס הכא שפיר אמתני' דקתני אין מעידי' אלא על פ"פ עם החוטם אעפ"י שיש סימני' והיינו דאפי' פ"פ עם סימני' לא מהני (עיין שו"ת עבודת הגרשוני סימן ע"ב דייק מזה דטב"ע גרוע בצרוף סימני' ג"כ לא מהני) אעפ"י דכבר יצאה מאיסור א"א דאורייתא ע"י הטב"ע בפ"פ ורמינהו מצאו קשור דהא גם במתני' ל"ש לאוקמי אחזקת א"א כיון דבלא"ה יצאה מחזקתה הקודם דמתחילה הי' א"א דאורייתא וכנ"ל (וחזקת חי לא שייך הכא דאיירי בנמצא הרוג ולא ידעינן מי הוא וע"כ א' מהחיים מת וליכא הכא רק חא"א של האשה וכ"כ בשו"ת נו"ב סימן מ"ג יעו"ש) וא"ש והבן:

וכל זה כל כמה דלא ס"ד הך איקומתא גופו דאריך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה אבל למה דמסיק ללישנא קמא דרבא דכ"ע סימן דאורייתא ומתני' מפרש גופו דארוך כו' ותו לק"מ ממתני' דידן אהך דמצאו קשור בכיס ומעתה גם ללישנא בתרא דרבא דכ"ע סי' דרבנן לא קשה מברייתא דמצאו קשור משום די"ל דלהכי מהני שם סי' דרבנן מחמת דאין חזקת א"א מתנגדת וכנ"ל והש"ס משני לה אהך לישנא דסימני' דאורייתא וממילא אף ללישנא דסימני' דרבנן א"ש כמ"ש ומיושב קושי' התוס' בטוב טעם ודו"ק היטב בזה ודעת לנבון נקל ליישב על דרך זה קושית התוס' ב"מ ד' כ"ז ד"ה ווצאו תן לחכם וגו'.

מסתעף מזה דאף ללישנא דסי' דרבנן צ"ל הטעם דלא מהני סי' בכליו במתני' משום דחיישינן לשאלה דאי לאו הכי אע"ג דסימני' דרבנן היה לו להועיל בצרוף טב"ע דפ"פ דאזדא לה חזקת א"א ומהני אפי' אי סי' דרבנן ומעתה נדחה יסוד דברי המוהר"ל מפראג שכ' דלמה דפסקינן סי' דרבנן ליכא למיחש לשאלה משום דלפי מה דמסיק הש"ס סימני' דרבנן תו נדחה החשש דשאלה ולמה שכ' אף לפי המסקנא צריכי' אנו לטעמא דשאלה והנ"י והר"ן תפסו התי' דאבע"א בחוורי וסומקי לעיקר ע"כ כתבו דל"ח לשאלה משא"כ לדידן דלא ס"ל להאי תירוצא בודאי אע"ג דקיי"ל סימני' דרבנן מ"מ חיישינן לשאלה ואיתברר לן החלוקה הראשונה דלא סמכינן אהיכר הבגדי' לבד ודברי מוהר"ל הנ"ל אין להם על מה שיסמוכו וכמו שהעלה הב"ח בתשובותיו סימן פ"ו שאין לזוז מפסק הש"ע דאפילו על סימן מובהק בבגדיו לא סמכינן דחיישינן לשאלה:

ומעתה אשימה פני לנ"ד דנטבע במשאל"ס וכשהעלה הכירו בבגדיו אי סמכינן בכה"ג דאינו רק איסור דרבנן על סימן הבגדים והי' החלוקה השנית:

וכאשר בינותי בזה ראיתי לאא"ז בשו"ת מוהר"ם פאדווה סי' ל"ו שנשאל במי שנטבע במשאל"ס ואחר שני ימי' העלוהו המי' ליבשה והכירוהו בבגדיו שהיה לבוש בהן בספינה קודם שנטבעה וכ' דל"ל למיחש בזה לשאלה כיון שידעינן דזה הנאבד נטבע בבגדי' אלו חשש רחוק הי' לומר שעלה ממקום אחר והשאיל בגדיו לאחר וגם האחר נטבע בבגדים אלו כמו זה דלכולי האי לא חיישינן יעו"ש וא"ז הרב בהג"ה העתיקו בסעי' ל"ב בההוא דנפל לים והעלו ממנו רגל א' וז"ל וי"א דאפי' סימן מובהק בבגדיו מהני כאן הואיל וראוהו נטבע בבגדי' אלו ובב"ש שם כ' דמיירי דוקא בנמצא מיד כשנטבע דאז ליכא למיחש שפשט בגדיו בתוך העי' והשאילן לאחר אבל בנמצא אח"כ יש לחוש דילמא הראשון כבר יצאו והשאיל בגדיו לאחר והוא הנטבע ולהח"מ הלכה זו רופפת בידו ונסתפק בזה ומה אדע ולא ידעו ואחר המחילה מכבודם לא עיינו כאן במקור מוצא הדין רק כפי מה שהעתיקו בד"מ דבגוף התשובה מבואר דהמעשה היה שהעלוהו לאחר שני ימי' שנטבע ואעפ"כ התיר דליכא למיחש בזה לשאלה כנ"ל ועכ"פ מבואר דאפי' במשאל"ס חיישינן לשאלה דהא העובדא שם איירי בנטבע במשאל"ס ואעפ"כ לא סמך על היכר הבגדי' רק מטעם שראוהו נטבע בבגדים אלו וכיון שמצאוהו אח"כ באותן הבגדים עצמן שהיה מלובש בהן כשנטבע חשש רחוק היא לומר שיצא והשאיל בגדיו שהיה לבוש בהן לאחר וגם האחר נטבע באותן הבגדי' (עיי' שו"ת א"ז הח"צ סי' קל"ד) אבל בנ"ד דלא ידעינן כלל אם היה לבוש באותן במלבושים כשנטבע דהעד שהכירו בבגדי' לא היה בעת הטביעה רק שהבגדים של הנמצא ניכרים דהם של האיש הנטבע א"כ אכתי איכא למיחש דילמא הנמצא הוא אחר והבגדים הם שאולים אצלו מאז מהנטבע:

וראיתי לשארי הרב בשו"ת נו"ב סימן מ"ג ובכמה מתשובותיו בתק"ע שחתר היבשה להתיר בנטבע במשאל"ס ע"י סימן הבגדים ואפי' בלא שהה עד שת"נ דאיכא איסור א"א מה"ת וטעמו דבעינן חשש דשאלה קשה אמאי לא מוקמינן אחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו ואפי' מיגו לא מהני להוציא מחזקה זו כמבואר בחו"מ סי' צ"ט רק דאיכא חזקת א"א כנגדם ולפ"ז בנטבע במשאל"ס דעכ"פ הוא בגדר ספק דספינה שאבדה נותני' עלי' חומרי חיי' וחומרי מתים ואזדא החזקה דא"א וממילא דלא חיישינן לשאלה מטעם חזקה דכל מה שנמצא אצל אדם היה בחזקה שהוא שלו עכ"ד ואם לדין יש תשובה מדברי המוהר"ם פאדווא והרש"א הנ"ל שהבאתי ועיקר קושיתו לפע"ד לק"מ דכבר הבאתי לעיל דברי הב"ש ס"ק פ"ד דאתו האחר שאינו ידוע לנו לא מוקמינן אחזקתו ואנכי ביארתי כונת דבריו עפ"י דברי התוס' בב"מ קט"ו דאף דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן מ"מ כשאומר נגנב ממנו נאמן דהרבה גנבים מצוים יעו"ש והיינו דאוקמי, אחזקה לא שייך רק כשאנו דני' על אדם פרטי אבל כשאנו דנים על איש דעלמא ואין אנו מייחדי' מי הוא לא שייך לאוקמי אחזקתו וא"כ שפיר חיישינן לשאלה וליכא למימר דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו כיון דאמרינן דהוא אחר מרובא דעלמא אין אנו מוציאין אותו מחזקתו דבכלל העולם כמה בני אדם שואלים כלים לאחרים וזה ברור ויש לפלפל בזה בדברי א"ז הח"צ ז"ל שחידש דלשאלה דיחיד לא חיישינן אפס כבר גדרתי בעדי מלדבר בהך ענין דשאלה זולת בזה שנוגע לנידון שלפנינו:

קם דינא ואיתברר דינא דבכל מקום חיישינן לשאלה ואין חילוק בין נמצא הרוג לנטבע במשאל"ס דהוא רק דרבנן וא"כ ליכא למיסמך בעובדא דידן על סימן הבגדי' לבד:

אחרי הודיע אלקים אותנו כל זאת נחקורה ונשובה לברר הדין הרביעי המוצג בפתח דברינו אם יועיל בעובדא דידן ההיכר בבגדיו להתיר אשה זו בצרוף מה שהכירוהו בטב"ע בע"פ שהוא בעל האשה ואף אם לא ניקום ובסמוך אטב"ע דפ"פ לבד מחמת הפצעים שהיה לו במקום הפדחת והחוטם ושמא נתפח ונשתנה דמיא מרזי מכה אסורה כא ואראה אם יש לסמוך בכה"ג על סימן דכליו אע"ג דכל חד באנפי נפשי' לא מהני עכ"ז אם לא יצדק מפורד אולי יצדק במחובר בהצרוף טב"ע דפ"פ וכליו בהדדי:

ופקחתי עיני ומצאתי להגאון בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ע"ב שהעלה להקל למעשה בנמצא לאחר ג' ימי' והכירוהו בטב"ע בפ"פ ובמלבושיו ומטעם דחששה רחוקה הי' מאד לומר שהשאיל בגדיו לאחר ואותו האיש נהרג ונשתנה צורתו עד שנדמה לצורת בעל האשה דכולי האי לא חיישינן וגם על סימן אמצעי בגופו סמך להתיר בצירוף טב"ע דלאחר ג' ימי' דרחוק הי' שיתרמי עוד אחר בסי' זה וגם שישתנה צורתו לצורת זה האיש הנאבד יעוש"ה וש"ב הגאון בשו"ת נו"ב סימן ל"א ול"ב החזיק במעוזו וכתב דכמה מעלי' האי שמעתתא לתק"ע והנה להצטרף בהדי סימן דגופו רצה לתקן ולא תיקן ובמחכ"ת אין שמועתו מכוונת לפע"ד דמבואר בהדי' בב"י בשם שו"ת הר"ן דבאישתהי לאחר שהעלה מן המי' לא מהני טב"ע אע"ג דאיכא ג"כ סימן בגופו וכן מבואר מדברי הרב בהג"ה סעי' כ"ו וז"ל אבל ע"י סימן מובהק אפי' באישתהי מתירין אשתו יעו"ש וטב"ע דלאחר ג' ימי' ודאישתהי שניהם שוים דבתרוויהו חיישינן דילמא נתפח ואם באישתהי לא מועיל אפי' ע"י צירוף סימן דגופו ה"ה בלאחר ג' ימי':

אפס להקל ע"י צירוף ההכרה במלבושיו מסתבר כדבריו והן דברי א"ז הח"צ בתשובה סימן קל"ד שהתיר בהעידו על סימן דגופו שיש לו פצע בראשו והכירוהו גם במלבושיו וכ' דבכה"ג מצרפין סימן דכליו דאף דחיישינן לשאלה היינו דוקא לשאלה דרבי' דהיינו שהשאיל לאחד מאנשי העולם מאן דהוא אבל לשאלה דיחיד דהיינו דניחוש שהשאיל כליו לאיש הדומה לו לזו לא חיישינן כמו דלא חיישינן לנפילה דחד בב"ב ד' קע"ב ה"ה דלא חיישינן לשאל' דיחיד יעו"ש וזה מיקרי ג"כ שאלה דיחיד לומר שהשאיל לאחר שנדמה לאחר מותו לצורתו ממש. שוב ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סימן נ"ב שהביא דברי עה"ג הנ"ל וכ' ג"כ דזה מיקרי שאלה דיחיד יעוש"ה ויען כי סברא זו דגם בשאלה יש חילוק בין שאלה דרבים לשאלה דיחיד כמו בנפילה המציא א"ז הגאון הנ"ל ברוחב שכלו ולא הביא סעד לדבריו אעשה לו עזר כנגדו ואמינא ליישב עפ"י דבריו דברי רש"י בחולין ד' צ"ו אהא דקא' התם רב משרשי' תדע דטב"ע עדיפא מסימני' דאלו אתו בי תרי וא"פלוני דהאי סימני' והאי סי' קטל נפשא לא קטלינן ואילו אמרו אית לן טב"ע בגוי' קטלינן לי' ופי' רש"י פלני' דהאי סימנים פלוני הרג את הנפש ואין אנו מכירין בו מעולם אלא סימן כך וכך היה בגופו ובכליו של ההורג ע"כ ודברי רש"י בזה נפלאו וכבר עמד בזה קצת המג"ש בשו"ת גאוני בתראי ס"י חדא דסימן בכליו לא איצטריך למיתני הכא לענין להרוג על ידו דהרי לא מהני בכל מקום גם באיסורא ואפי' למ"ד סי' דאוריתא דבכלי' חיישינן לשאלה ועוד דמשמע מדבריו דאם אמרו דא"ל טב"ע בכליו קטלינן לי' והרי גם טב"ע לא מהני בכליו כיון דחיישינן בהו לשאלה והנראה בביאור דבריו עפ"מ שראיתי לשארי הגאון בשו"ת נו"ב סימן נ"א דמוכיח בראיות דסי' מובהק וטב"ע חדא נינהו ואע"ג דלא קטלינן בסימן מ"מ אילו אמרו סימן מובהק בהורג שפיר קטלינן לי' דסימן מובהק הוי כעדות יעו"ש והנה לדעת הרבה פוסקים ומהם המ"ב מובא בב"ש ס"ק ע"ג דאפי' למאי דקיי"ל סימני' דרבנן מ"מ תרי סימני' אמצעי' מצטרפי' דע"י הצירוף נעשה סימן מובהק ביותר יעו"ש והארכתי בזה בתשובה א' בתקיע ולפ"ז יש לדקדק בלשון הש"ס דנקיט פלני' דהאי סימני' והאי סימני' קטיל נפשא ומשמע דאפי' בתרי סימני' ג"כ לא קטלינן לי' והרי שני סימני' הוי כסי' מובהק ושוב ראיתי להגאון הנ"ל בתשובותיו מהדו"ת חאע"ז סימן ס"ו שעמד בזה והו' דקדוק עצום ונראה דרש"י ז"ל בלשונו הזהב בא ליישב זה דכבר כ' בשו"ת האחרוני' דאפי' להסוברי' דתרי סימנים אמצעי' מיחשב כסי' מובהק מ"מ סי' בגופו וסימן בכליו אפי' בכלים דלא מושלי אינשי דליכא חשש דשאלה מ"מ לא מצטרפין בהדדי ולהכי פרש"י ז"ל אהא דנקיט פלני' דהאי סימני' והאי סימני' כגון דקאמרי סימן כך וכך היה בגופו ובכליו של הורג והיינו דקאמרו סי' בגופו ועוד סי' בכליו ולהכי לא מצטרפי' להיות כסימן מובהק אבל בתרי סימני' בגופו דנחשבין כסי' מובהק בודאי קטלינן שפיר. ומעתה א"ש קושי' המג"ש הנ"ל דבאמת אם אמרו סימן בכליו לבד אז חיישינן לשאלה ולא מיחשב לסימן כלל בכל מקום רק דהכא מיירי כגון דקאמרו סימני' בגופו וגם בכליו דבכה"ג לא חיישינן לשאלה דהוי שאלה דיחיד וכמ"ש א"ז הח"ץ הנ"ל ומיחשב סימ' דכלים כמו סימן דגופו רק כיון דלא מיצטרפי להיות כסימן מובהק לא קטלינן על ידו אבל אם אמרו דאית להו טב"ע בכליו בודאי קטלינן לי' בכה"ג דהיכא דאיכא סי' בגופו לית לן למיחש לשאלה דהוי שאלה דיחיד ודברי רש"י ז"ל מבוארין היטיב ודו"ק בזה:

והואיל דקאימנא בסוגי' זו אי קטלינן בסימני' אמינא בה מילתא מה שנ"ל ליישב קושי' התוס' שם מהא דמשיאין אשה עפ"י סימן למ"ד סימני' דאורייתא והא סופך לדון דיני נפשות דאם לאחר שנשאת באו עדים שזינתה קטלינן לה וסמכינן אסי' להחזיקה בא"א מהשני ואע"ג שנתברר בעדי' שבעלה הראשון הי' מת בשעת הזנות ולא אמרינן שמא בעלה הי' חי בשעת קדושין ואין קדושיה קדושין יעוש"ה וכבר נאמרו בזה תירוצי' שוני' ליישב קושי' ואף אני אענה חלקי והיא בשום לב מה דלכאורה יש להתבונן דאמאי לא קטלינן באמת ע"י סי' ומ"ש דשרינן א"א לעלמא ומ"ש למיקטל רוצח דלא קטלינן והנראה בטעמא דמילתא עפי"מ ש"כ ש"ב הגאון בעפ"י ז"ל בקו"א למס' כתובות דהא דמהני סימן בכ"מ לאו בתורת ודאי הן דהא זימנין דמיתרמי עוד אדם אחר דיש לו אלו הסימני' אך כיון דזהו רק חשש מצד המיעוט ורובא אינם כן א"כ הוי כמו רוב יעו"ש [ובחידושי ת"ל הרביתי שיח בזה לענין אי מוציאין ממון ע"י סי' דאם היא רק כמו רוב אין הולכין בממון אחר הרוב וטיילתי בזה בכמה סוגיות בפלפול חריף וכאן לקצר אני צריך] והנה נודע מ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל אהא דאמרינן סו"פ אלו טריפות לוקחין ביצי' מהנכרי' ואין חוששי' שמא מנבילות וטריפות הם דאזלינן בתר רובא והוינן בה ודילמא דעוף טמא נינהו ונתקשו שם בתוס' דהא גם עופות טהורי' מרובי' מטמאי' ותירצו הקדמונים הנ"ל אע"ג דמעוטין נינהו כי סמכינן להו בהדי מעוטא דנבילות וטרפות הוי רובא א"נ פלגא ופלגא יעו"ש והנה בחולין פ"ק יליף הש"ס דאזלינן בתר רובא מהורג את הנפש דהרגינן לרוצח וניחוש דילמא במקום סייף נקב הוי אלא דאזלינן בתר רובא יעו"ש ומעתה א"ש כאן מה דקא' הש"ס דלא קטלינן לרוצח ע"י סימני' והיינו דמשום דמלבד דאיכא מעוטא דמתרמי שיש להם הך סימני' איכא ג"כ מעוטא דדילמא במקום סייף נקב הוי והוי פלגא ופלגא [ולא נכחד ממני דיש לחלק דלא אמרי' סמוך מעוטא להדדי רק אם המעוטים הם מעניף אחד כההי' דביצ' דגם בין טהורי' איכא מעוט דנבלות וטרפות רק דהכשרות הם הרוב ובהצטרף מיעוט דטמאי' הוי פלגא ופלגא משא"כ הכא דהמעוטי' הם בב' גופים איכא למימר כיון דלכל מיעוט איכא רוב כנגדו המיעוט כמאן דלית'. אבל באמת מצינו בפוסקי' דגם בתרי עניני' מצטרפי' המיעוטי' ואיתרע רובא עיי' תבו"ש סי' ס"ג ס"ק ז' ובפרי תואר סי' א' סק"י ובפליתי סוף סי' ט"ו דו"ק שם ותראה דגם בכה"ג אמרי' סמוך מעוטא להדדי ועיי' עוד תוס' חולין שם ד י"א ד"ה דילמא דאיכא למיח' דילמ' הרוצח גופי' טריפה הוי יעו"ש והבן] אבל התם שפיר קטלינן לה אם זינתה במה שהוחזקה ע"י סימן לא"א דבאמת גם בד"נ אזלינן בתר רובא ודו"ק בזה:

וע"ד החידוד יש ליישב עפ"ז ג"כ מה שהקשו בתוס' עוד שם מהא דמחזירין שט"ח בסי' תן לחכם וגו':

אגב אורחא טיילתי מעט במה שאינו נוגע לענינינו והדרן למילתא קמייתא דבטב"ע דלאחר ג' ימי' צדק דברי בעל עה"ג דבזה בודאי מועיל היכר הבגדי' דזה מיקרי שאלה דיחיד לומר שהשאיל בגדיו לאיש אחר שנדמה לאחר מותו לצורתו ממש ולשאלה דחד לא חיישינן ולפ"ז יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו בנ"ד על היכר הבגדי' בצירוף מה שהכירוהו בטב"ע בפ"פ שזה הנטבע ואף אם לא נסמוך על הטב"ע לבד מחמת שנמצא מוכה ונשחת העור במקום הפדחת ויש לחוש דילמא נתפח מ"מ לא גרע מטב"ע דלאחר ג' ימי' דמהני בי' סי' בגדי' כמ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני הנ"ל וזהו מה שרצינו לבאר:

הן כל אלה ראתה עיני להוציא כאור נוגה משפט העגונה אשת ר' אלי' ליב דעפ"י שורת הדין שרי להתנסבא לעלמא וסעיפי ההיתר יתפרד לשני' האחד במה שהוגבה עדות עפ"י שנים שהכירוהו היטיב בטב"ע בפ"פ שזה הנטבע ר' אלי' לייב בעל האשה וביארנו דבמים שאל"ס יש להקל בס' אם נעשה המכה מחיים וא"כ הטב"ע בפ"פ לבד מספיק להתיר האשה והשני במה שהעיד עליו האחד שהכירו לבוש במלבושיו ובכה"ג מועיל סימן הבגדים בצירוף הטב"ע אף בידוע שנעשה המכה מחיים וד' ינחני בדרך אמת יצליני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות ידידו הדוש"ת באהבה:

משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה