אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה ד

שאלה ג

כבוד ידידי הרב החריף יקר רוח איש תבונות עוטה מעיל המעלות והמידות כ"ש מו"ה משה ברב"ש נ"י ב"ק זאלישטציק יצ"ו:

לעשות רצונו חפצתי והנני שולח לו העתקה מהרשום אצלי בקונטריס התשובות אשר לי מענין תרנגולי' הגדולי' שנתחדשו במדינתנו וז"ל שם הן חדשים מקרוב באו לגבולינו מיני עופות תרנגולים ותרנגולות הגדולי' אשר מוצאם ועובאם מארצות רחוקות מדינות ענגלאנד טורקייא ואונגרין ועד כה לא נודעו אצלינו והמה עשוני' בתוארם במקצת מהעופות המצוים אצלינו כי צוארן ורגליהם המה ארוכי' יותר משלנו ולאחר מריטת הנוצות מעליהם נראה לפעמי' העור שלהם מראה געהל ומאז בואם הנה נמצאו מערערי' עליהם שלא לאוכלם אחר כי לא הי' מצוי' ע"ע בינינו ואין אנו מכירי' בהם להיות בידינו מסורת וקבלה לאוכלם ושמענו קול רעש גדול בין הורי' ומורים ותורת כ"א בידו זה אוסר וזה מתיר ואנכי לא רציתי להשיב לאיש אשר שואל ממני ממקום אחר להורות להם ולהבדיל בין הטמא והטהור כי אחריות דאחרי' לא קבילת עלי ושמעתי מאיזו מגדולי הזמן שמתלחמי' בענין הלז זה מול זה ודברי האוסר והמתיר שניהם לא הי' למראה עיני ואין אומרי' למי שלא ראה את החדש כו' ואולם כשאני לעצמי אשמע ולא אבין מה להם לעייל נפשיהו במחלוקת אחר שאין לנו לזוז אפי' זיז כ"ש מתורת מש"ה הוא אא"ז הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' פ"ב שסתם להלכה שאין לאכול שום עוף אלא במסורת שקיבלו בו שהוא טהור ובסעי' ה' מביא המחבר שם ב' דעות לענין אי שאר מקומות שאין להם מסורות יכולי' לאוכלו ע"ס מקום שיש להם מסורת וסיי' דיש לחוש לדברי האוסר והוא הרשב"א ז"ל ואמנם כבר העלה הש"ך שם דאין מחלוקת ביניהם והרשב"א איירי להדי' במקומות שנוהגי' בהם איסור והם א"י לסמוך על מסורת ממקום א' אבל במקומות שלא קיבלו בו היתר אבל מ"מ לא נהגו איסור שפיר יש לאכול על סמך מקום שיש להם מסורת. ומעתה לענין נ"ד כפי ששמענו ממקומות גדולים דשכיחו שם והם אוכלי' אותם תמיד ופשוט להם שהם מותרים ואנחנו לא נדע מה נעשה בהם כי לא הי' מצוי' אצלינו עד כה ומדוע לא נתיר לאכול אותם ע"ס המקומות שיש להם מסורת ולא נסמוך על קבלתם. ואולם כבר כ' האחרוני' כי מאד צריך עיון לחדש בזמנינו מסורת חדשה לא שערום אבותינו ולזאת צויתי על השו"ב דפה המופלג הותיק מו"ה ישראל נ"י לעמוד על החקירה ודרישה על מין העופות ההם מפי השו"ב המפורסמי' בעיר רבתי. במדינות ענגלאנד לונדן הבירה וכבר איתמחי גברא ואיתמחי קמיע בחיבוריו בית אברהם זכור לאברהם וכפי הנראה מתוך חיבורו כונתו רצוי' לשמי' וכאשר דרש ממנו אם אמת נכון הדבר שאוכלים אותם במדינה שם והשיב בזה"ל ובענין שאלתו להודיעו בענין התרנגולי' והתרנגולת הגדולי' שבמדינתנו הנה אני בעצמי איני שוחט בכאן לונדן עופות מעולם אמנם כן אני שאלתי לשוחטי עופות דכאן וא' לי דהדבר פשוט הי' לאוכלם ומעולם לא שמענו משום אדם ואפי' מהחרידי' לדבר ה' איזו פקפוק עליהם וגם אמרו לי שלאחר מריטת הנוצות מעליהם נראה לפעמי' העור שלהם מראה געהל וגם הבצי' שלהם נראה נמי לפעמי' מראה געהל להם וכלם אוכלי' אותם ואין פוצה פה ומצפצף עליהם מעולם עכ"ל ועדותו נאמנה מאד וכה הקשבנו מפי אנשי' הבאי' ממדינות אונגרין ומאנשי' יראי ה' חושבי שמו תושבי ארצינו אה"ק כי גם במדינות טורקייא מקום מולדתם של העופות הנ"ל אוכלי' אותם למעדנים בלי שום פקפוק וכבר כ' הפרמ"ג בסי' פ"ב דאעפ"י שכ' הכנה"ג בשם המהרי"ל דהאידנא אין לסמוך על מסורת כלל מ"מ אם מדינה שלימה אוכלת יכולי' בני מדינה אחרת לסמוך עלייהו אי לזאת לא מחיתי באתרי בהאנשי' האוכלי' אותם ואולם הגיע לאזני השמועה שכב' הורה זקן לאסו' והוא הגאון גדו' שמו בישראל מוהרש"ק נ"י ראב"ד דק"ק בראד בתשובה א' שהשיב לקאלימייא והיום הגיע לידי מכתבו הביאותיו אל חדר הוראתי ובמחכת"ה לא מצאתי בדבריו שום מו"מ של הלכ' רק פטפוטי מילין בעלמא והטחת דברי' כלפי המורים להיתרא זו מ"ש שם וז"ל ומה שהתחכמו קצת להתיר ואומרים שבאמעריקא יש להם מסורת הנה בזה אין בדבריהם כלל כיון דבש"ע סי"י ראוי לחוש לדברי האוסר אין לסמוך במקום שאין להם מסורות על מקום שיש להם מסורות ואף דהש"ך מחלק בזה מ"מ מלשון המחבר שכ' מקום שאין להם מסורת ולא כ' מקום שנהגו איסור מוכח דאף שלא נהגו איסור רק שאין להם מסורת להיתר נמי יש אוסרי' ולכך ודאי ראוי לחוש לדברי הב"י והלבוש שהם רבי' נגד הש"ך עכ"ד עיניך הרואות כי לא מצא מקום תלונה על המתירי' ולתפוס עליהם רק במה שהם פוסקי' כדעת גדול המורי' אשר כל בית ישראל נשען עליו והוא הש"ך ז"ל כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו:

ואמנם ראה זה מצאת לא' קדוש מדבר והוא הרב פרי תואר ז"ל אף כי השיג שם ע"ד הש"ך הנ"ל וגמגם בו מ"מ העלה שם וז"ל דכ"ז מיירי דזה העוף שהי' נוהגי' בו איסור הי' מחמת שלא הגידו להם אבותיהם שהם מותרי' אפי' לא הגידו להם שהם אסורי' אלא שלא התירום בחזקת איסור ליהוו מטעמי' הנזכרים אבל בעוף הבא לפניהם בעיר א' שלא נהגו בו לא איסור ולא היתר להיות שלא בא לפניהם עד עתה ואין להם קבלה ומצאו עיר א' שאוכלי' אותו עוף בקבלה פשיטא לי דלכל הדיעות דין הי' שתסמוך עיר א' על קבלת חברתה ואין כאן חששת הרשב"א כלל עכ"ד והדברים הללו המה לנו לעינים לענין הנידון שאנן דני' כי אף שכ' המחבר ויש לחוש לדברי האוסר מ"מ זה מיירי בעוף שהוא מצוי גם במקומות שאין להם מסורת ומה שאין אוכלי' היא מחמת חסרון קבלתם במקום ההוא שאין מכירים בו אם הוא עוף טהור ואין להם מסורת עליו וכיון שלא קיבלו בו היתר אף שלא נהגו בו איסור מ"מ אין להם לאכול על סמך המסורת ממקום א' אבל אם העוף ההוא עדיין לא ראינו אותו כי לא היה מצוי בינינו ולא בא לפנינו עוד ומחמת זה נעדר מאתנו הקבלה לא ראינו אינו ראי' לאוסרו ופשיטא דבכה"ג יש לנו לסמוך על קבלת עיר א' שיש לנו מאותו המין לכל הדיעות כיון דבאותו המקומות שהוא מצוי ומכירים בו אוכלים אותן כמ"ש הפר"ת הנ"ל והוא עמוד גדול לסמוך עליו ועל הוראתו בקדושה

ולפ"ז אין מקום לדברי הרב מוהרש"ק נ"י שחש בזה לדעת המחבר. ובאמת אין זה ענין לנידון שאלתינו דבכה"ג מותר לכל הדיעות מאין יהיה לנו קבלה ומסורת כיון שלא ראינו ולא היה לפנינו העופות ההם ע"ע ובמקומות שהם מצו' הרי נתבאר לנו שאוכלי' אותו שם ומותר גם לנו עפ"י המסורת ממקומותם

גם ראיתי להגאון מוהרש"ק נ"י במכתבו שם הרבה להלעיג על המסורת ממדינות אמעריקי דמסורת בעינן ממקומות שנתישבו בה ישראל משנים קדמוניות אבל בנ"ד מדינות אמעריקי נתחדש לישוב בדור אחרון וממי יש להם מסורת לשם ברחו כל מרי נפש וכל אשר לו נושה והאיך נסמוך עליהם שהם אומרים שיש להם מסורת עכ"ד והן אמת הוא כי אין לסמוך על פי מסורת הפתותי' כמ"ש בשו"ת הרא"ש הביאו בב"י סי' פ"ב וכן ראיתי בס' בית הילל דדייק לשון הפוסקים שכ' ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקיבלו בו שהוא טהור דממ"ש שקיבלו בו מורה דהיינו דוקא מדינה חשובה שקיבלו כן אבל איזו מדינה שאינה חשובה כ"כ מימים קדמונים אין לסמוך עליהם ע"כ ואולם בזה נתברר לנו המסורת מכל מדינה ומדינה אשר שם העוף מצוי ומלפני' המה ואבותיהם תופשי התורה ומחזיקים בה וכמה הרחיק הרב מוהרש"ק נ"י עדותם של המתירין לומר כי המסורה היא רק ממדינות אמעריקי והלא גלוי וידוע לכל כי העופות הובאו הנה ממדינות החשובות מימים הקדמונים וכאשר מראשית כזאת הודעתי מוצאם ומובאם ומאין נתברר לנו המסורה:

ומה שאני חוכך בענין המסורה לפ"מ שראיתי בשו"ת צ"צ סי' כ"ט בתשובתו על דבר אווז ובר אווז הבר כ' שם וז"ל ומה שהגידו מקצת אנשים שיש מקומות בארצות אשכנז שנוהגים היתר באווזות שאינן בני תרבות וקורים אותן ווילדי גאנז אומר אני דאין ראיה מהתם להכא כיון שאין יודעים להגיד שנוהגים בהן היתר מפני שיש להם מסורה וקבלה שהן טהורים ואין אומרים אלא על מה שראו שנוהגים בהם היתר אפשר שבאותן מקומות סמכו על מ"ש הרז"ה הביאו הטיו"ד סי' פ"ב שקבלה מסורת מאבותיו בידו שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס עכ"ל ע"ז הם סומכים ונוהגים בהן היתר אבל אנן נגררים בתר בתראי או"ה והרב בהג"ה ש"ע שכתבו שאין לסמוך ע"ז ושהמסקנא והמנהג היה שאין לאכול שום עוף אלא עפ"י מסורת מאבותיו ואין לשנות ממנהג זה עכ"ל ודאי דיש למחות על הנוהגים היתר בהם כו' עכ"ל הצ"צ והנה לפי דבריו בנידון דידן גם אחר הבירור מכל המדינות שאוכלים שם העופות ההם אין לסמוך ע"ז כיון שאין אנו יודעים מאיזו טעם נוהגים בהם היתר ואפשר שגם שם אין להם מסורת וקבלה שהם טהורים כנ"ל ואמנם מלשונות כל הפוסקים מורה שאין לנו לחקור אחר המסורת ממקומות שאוכלים מאין נצמח להם ההיתר וז"ל הרשב"א בתה"א ויש לדקדק גם בענין המסורת לפי שיש עופות נאכלים במקום א' במסור' ובמקום אחר אין אוכלים אותם ונראה שסומכים על אותן מקומות שפשט התירן בהן שכיון שהם אוכלי' אותם בודאי קיבלו מסור' מאבותיה' שהם מותרים כו' עכ"ל הרי שכיון שנתפשט במקום א' ההיתר לאכל' אמרי' דמסתמא כיון שהם אוכלים אותם בודאי מקובלי' בהם שהם מותרים ומה שהמציא הצ"צ לומר דאפשר שבמקום ההוא אינם חושבים לדבר או"ה והרב בהג"ה שכ' דאין לשנות המנהג ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקיבלו בו שהוא טהור אומר אני שארי' לו מארי' בזה ישראל קדושים הם ובכל מדינה ומדינה קיימו וקיבלו היהודים עליהם לקבוע הלכה למש"ה ונגררים בתר פסקי הרמ"א ומעיו הם חיין והס להזכיר כי יקילו ראשם נגד דעת הרמ"א שסיים ואין לשנותן [כמו שאסרו באמת בכל המקומות עליהם אווז הבר מה"ט שאין מסורת וקבלה ע"ז אעפ"י שיש להם סימני טהרה ועיי' כו"פ בקונטרס פני נשר] ואחר שנתברר לנו בבירור גמור שבמדינתם אשר העופות הללו מצוי' שם כל היראי' וחרדים לדבר ה' אוכלים אותם חלילה לנו לחשוב עליהם נכשלים הם במאכלות אסורות והשתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם ועיי' ט"ז יו"ד סי' פ"ב סק"ד:

ובר מכל דין השינוי הנראה בעופות הללו משלנו היא רק מה שצוארם ורגליהם ארוך יותר משלנו וזה לבד לא מיחשב שינוי לחושבו מחמת זה למין אחר וטמא ומנא אמינא לה מש"ס דבפ' הפרה א' שמואל אווז ואווז הבר כלאי' זה בזה מתקיף לה רבא מ"ט אילימ' משום דהאי ארוך קיעי' והאי זוטר קיעי' אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלי' קיעי' (פי' צוארו עב) והאי קטן קיעי' ה"נ דהוי כלאי' זה בזה אלא א' אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפני' ע"כ והנה בשו"ת צ"צ שם הביא מדברי הגאון מוהר"ם מווילנא שמביא ראיה מזה להתיר אווז הבר מדמהדר תלמודא למצוא טעם למה הם ב' מיני' ע"כ שניהם מין טהור דאי בר אווז מין טמא הוא פשיטא דשני מיני' הם דלא משכחת טהור וטמא שיהי' מין א' שאם הוא מין א' היה הכל טהור או טמא עיי' פר"ח סי' פ"ו ס"ק ו' ובפליתי קונטרס פני נשר ששבחו והודו שהיא ראיה נכונה ולדעתי אין משם ראיה ומצאתי שכיונתי בזה לדעת גדול בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ע"ד שכ' ג"כ דאין ראיה משם דהרי האווז היה נאכל להם במסורת ואי אווז הבר ואווז אדא מינא הי' וכדהקשה אטו משום דהאי ארוך קיעי' והאי זוטר ליהוו תרי מיני' אלא דהכל חד אע"ג דהאי גדל בבית והאי גדל בדברא מ"מ חד הוא כמו שור ושור הבר א"כ כי היכי דאין בהם כלאי' ה"נ נאכל אווז הבר בהאי מסורת גופי' שאוכלים אווז הבייתי דהכל חד אבל לבתר דמסיק דהיא מין א' משום דהאי ביציו מבחוץ כו' ואפילו אם שניהם טהורים מ"מ הוי כלאי' זה בזה משום שני מיני' ושוב ממילא לא נאכל אווז הבר בלא מסורת דמסורת של אווז הבייתי לא יועיל על אווז הבר כיון דמין אחר לגמרי הוא וז"ב ומעתה כיון דלמה דס"ד דאכתי לא אסיק האי ביציו מבחוץ הוי אמרינן דארוך וזוטר חד מינא הוא בין לענין כלאי' או לענין טהרה דתלוי בזה דאם הוא מין א' ממילא דמועיל ג"כ המסורת מא' על חבירו כיון דחד מינא הוא וא"כ בנ"ד דהעופות הללו שאנו דנין עליהם צורתן שוה לשלנו רק שבזה נשתנו שצוארן ורגליהם נראי' ארוכים יותר משלנו ומחמת זה לא נחשבו למין אחר דארוך וזוטר חד מינא הוא וא"כ גם לענין טהרה לא בעינן עליהו מסורת חדשה בפני עצמו רק דנאכל בהאי מסורת גופי' שאנו אוכלים העופות הגדלים בינינו דהכל חד כו' ובפרט דכל הבע"ח משתני' ממקום למקום ומדינה למדינה בגדלם כידוע ולזאת לדעתי העופות ההם התירם פשוט:

ואם נבא לחוש לאוסרם אף נחוש לזרעי של אותו עוף שהרי הם פרים ורבים בין העופות שלנו וכמה עופות מטילי' ביצי' ומגדלים אפרוחים ואין ביניהם תרנגול זכר רק מאותן תרנגול ושוב נפלנו ברברבותא בפלוגתא דחוששים לזרע אב וזוז"ג והרי אנו רואים שהאפרוחים הנולדים הם כדמותן וצלמן שלי אותם התרנגולים והאפרוחים הללו מתערבין באחרים הרבה וכבר פלפלו גאוני בתראי בכי"ב הרבה לענין ולד מבכור שבא על בהמות חולי' וא נימא דהך כללא דכייל ריב"ל בבכורות ד"ז לעולם אינה מתעברת לא טמאה מן הטהור ולא טהורה מן הטמא היא לאו דוקא בבהמה רק גם בעוף אית' להך כללא דאין מתעבר טהור מטמא א"כ ע"כ דגם התרנגולים ההם מין טהור הם ועיין שו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ע"ד מענין בר אווזות המולידי' מבר אווז הבר שאנו נזהרי' לאוכלם מפני שאין להם מסורת יע"ש ואמנם באמת אך למותר לגבב בזה דברים דאין לנו אחר המסורת הנכון כלום וח"ו לאסור דבר המותר וקורא אני על האוסר לא ביש לך שאתה אומר על טהור טמא ומי שלבו נוקפו יחמיר לעצמו ולא לאחרים הנלע"ד כתבתי:

הנה העתקתי לכ"ת מה שכתבתי בזה ועיני תחזנה משרים את אשר עם לבבי וידעתי כי פלפלו הגדולים הרבה בעניני' הללו בס' דברי דוד ששם בעלי תשובה עומדים ע"ד האווזות שחרטומיה שחור וכמדומה לי שזה זמן כביר ראיתי ס' אחד בית אברהם חיבר גדול א' מחכמי זאמושטץ ושם נמצא ג"כ פלפול עצום ע"ד האווזות הנ"ל ואין הספרים ההם ת"י ולא נמצאים בעירנו ואין מדרכי לפלפל הרבה בענין הנוגע למעשה כי בזה למעט בחידושא עדיף ופלפלת כ"ש למאי חזי ולזאת לא כתבתי שום פלפול בסוגי' בענין זה והנני ידידו ד"ש באהבה משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה