אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה א

הקדמה

דברי שלום ואמת לכבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי בנן של קדושים כש"ת מוה"ר יוסף משה נ"י אב"ד דק"ק זאללין:

יקרת מכתבו על הב"ד לנכון השגתי בו נדרשתי ממנו להביע רוחי בדברי ריבות אשר בשעריכם נידון השאלה אשר אירע במח"ק כי השו"ב מצאו נקב בבדיקת הריאה והי' מתלחמים זע"ז כי השו"ב מהר"ש א' שהי' פתוח ועגול וטריפה והשו"ב הב' מוהר"מ א' שהוא משוך באופן שיש לתלות שלאח"ש נעשה וכשירה והשו"ב מהר"ש רצה לילך עם הריאה לפני הרב המורה ועל פיו יקים דבר. ואולם מוהר"מ עמד על דעתו ועשה מעשה כדבריו וקרע הריאה מיד ועל פיו נמכרה הבהמה בחזקת כשרה ומוהר"ש הרעי' בקולו כי הכשיל את הרבי' בטריפות גמור והלא הוא רצה לברר אמיתת דבריו בפני המורה אשר הוא יהיה להם לעיני' בד"ז אך מוהר"מ ביטל הבירור במזיד ונולד מחמת זה קטטה רבה ומעכ"ת הכריז בפומבי איסור על הבהמה ואולם נמצאו בקהילתו אנשי' אשר לבם חלק ממנו ולא שמעו בקולו וא' מפטפט נגדו כי שלא כדת הוכה ונפשו. בשאלתו להודיע קושט דברי אמת הדין עם מי ועם כי מעודי אני בורח מזה לשאת דעי למרחוק במקום שיש מחלוקת ועפ"י הרוב היא שלא לש"ש וכ"א חיילים יגבר לאהבת הנצחון ואולם מזקני' אתבונן אשר חסו מאד על גבר הוקם על ונתמנה לרב ומורה לבל יתחלל כבודו בעיני בני עירו ובפרטות בן גדולי' כמוהו אשר זרע קודש מחצבתו מהראוי לקיים בו נגד זקניו כבוד ולזאת חשתי ולא התמהמהתי להשיבו ואם כי לא ידעתי מי שכנגדו החולק עליו אולם תורה כתי' בה אמת ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר:

הנה מבואר הדין בש"ע יו"ד סי' ל"ט סעי' א"ב הבודק [אמר] שלא כסדרן היה וא' מכחישו וא' כסדרן היה מעמידין הבהמה בח"ה וכן מבואר בסעי' שאח"ז שם הקונה ריאה וא' שמצא סירכה במקום שהי' טריפה והמוכר או' שהי' במקום שהיה כשרה כיון שבאו שניהם בב"א לב"ד אין כאן עדות יעו"ש ושני הדיני' מקורם טהור משו"ת הרשב"ץ הביאו בב"י והנה לברר דיני' אלו מוכרח אני להאריך קצת כי נתקשיתי טובא בזה והיא לפ"מ דפסקינן דאין ע"א נאמן באיסורי' נגד החזקה זולת היכא שהי' בידו ואז נא' אפילו היכא דהבעלי' מכחישו ומכ"ש בהכחשת א' ועיי' סי' קכ"ז מדיני אלו ותמצא כן ועפ"ז עמדתי על ביאור דברי המחבר בסי' א' ומקורו משו"ת מוהרי"ק על א' שהעיד על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו שהשחיטה כשרה מטעם כיון דהאמינו להשוחט ה"ל כשנים ואין דבריו ש"א במקום שני' והמהרש"ל והב"ח שם הביאו דעת הריטב"א שחולק וכ' דדוקא בדשב"ע דבעינן שני' והאמינו לזה שאו' מת כשני' אמרי' הכי אבל באיסורי' דסגי בחד כי אתי אחרינא ומכחיש לי' הוי כהכחשת חד לגבי חד יעו"ש והש"ך בסי' קכ"ז ס"ק י"ד עמד על המהרי"ק בעובדא דהשוחט דמיירי שם שבאו שניהם בב"א והרי בכה"ג אפי' בעדות אשה דהאמינו לזה שאו' מת כשני' ואפ"ה בבאו בב"א הוי כחד לגבי חד בהכחשה יעו"ש כי תי' הש"ך דחוק מאד להמעיין בתשו' מוהרי"ק שם ואמנם לפע"ד לק"מ על המוהרי"ק דמיירי בשוחט דמהימן על השחיטה מטעם דהי' בידו כמ"ש הפוסקים ומש"ה פ' דאין האחר שאינו בידו נאמן להכחישו דאפילו הבעלים א"י להכחיש למי שהי' בידו מש"ה פסק דאפי' בב"א השוחט נאמן ומעתה אין סתירה לדעת המוהרי"ק גם מדברי הריטב"א דמיירי בע"א דעלמא היכא דאינו בידו אע"ג דנא' בלא איתחזק מש"ה שפיר כ' דאפי' בא מקודם השני מ"מ כיון דלא האמינוהו אלא כע"א וכי אתי א' ומכחישו הוי כחד לגבי חד בהכחשה וז"ב:

ומעתה קשה דהרי הא דנא' הבודק לומר שמצא טריפות אף דקי"ל נשחטה בח"ה עומדת ואין ע"א נא' נגד החזקה ע"כ דהי' מטעם שכ' הט"ז בסי' ל"ט ס"ק י"ט שם דהי' משום דע"א נאמן בדבר המסור בידו וכיון דהוה כדבר שבידו מה מהני הכחש' א' הא בדבר שבידו נא' גם באחר מכחישו ואפי' הכחשת בעלי' לא מהני והי' קושי' אלימתא והנ"ל בזה דהא דנאמן הבודק או הקונה ריאה לומר שמצא טריפות הי'. לאו מטעם שכ' הט"ז משום דע"א נאמן בדבר המסור בידו דודאי לא הוי זה דבר שבידו דבידו דוקא היינו שבידו לעשות שיהיה האמת כמו שאומר כגון בעל שאו' גירשתי שבידו לגרש וכן באו' נתנסך יינך שבידו לנסך עיי' חי' רשב"א קידושי' ד' ס"ג אבל בודק שא' טריפה אין בידו לעשות טרפה אחר שחיטה ואפי' להטריף בשקר אפשר שאין בידו שיהיה ניכר לרואי' והא דנאמן נגד החזקה דנשחטה הותרה נר' דהי' מטעם שכ' הר"ן בחידושיו לחולי' בהא דקא' הש"ס שם מנה"מ דא"ר זיל בתר רובא וכתב הר"ן דהש"ס קאי אמילתא דר"ה דא' נשחטה בח"ה עומדת עד שיודע לך במה נטרפה והיינו משום דאזלינן ב"ר ורוב בהמות אינן טרפות דמשום חזקה ליכא דמנ"ל שלא היה טרפה מבטן אלא ודאי אע"ג דא' בח"ה עומדת משום רובא הוא דקאמר ומש"ה א' מנה"מ דא"ר זיל ב"ר יעו"ש והאחרונים ביארו הדבר יותר עפמ"ש הראשונים בהא דבהמה בחיי' בחזקת אמ"הח עומדת אף דודאי ע"י השחיטה אעפ"י שלא נשחטה כראוי מ"מ כבר פקע ממנה איסור אמה"ח וכ' דהי' מטעם מחזיקי' מאיסור לאיסור וכיון דע"ע הי' אסורה משום אמ"ה מחזקינן שוב שגם עתה אסורה משום נבילה ולפ"ז גם לענין טרפה הוי שייך לומר דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור טריפה ומה לי נבילה ומה לי טרפה רק מחמת דרוב בהמות כשרות הן דחינן לחזקה דמעיקרא וכ"כ הגאון בעל טורי אבן בחי' א"מ לחגיגה ד"ד יעוש"ה:

ועפ"ז העליתי פרפרת א' ליישב קושי' א' שהקשיתי בהא דיליף בחולי' שם דאזלי' בתר רובא משעיר המשתלח דקיי"ל אין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לה' וניחוש דילמא טרפה הי' וא"א לבדוק אחר דחייתו לצוק דהא לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברי' יעו"ש וק' לפ"מ דפליגי רב ושמואל ביומא דס"ז אי אברי' של שעיר המשתלח מותרי' בהנא' או אסורי' ומ"ד אסורי' בהנא' קא' דארץ גזרה אתי' לאסו' אברי' בהנאה ומאן דמתיר בהנאה האי ארץ גזר' מבע"ל דלא היה מגיע למחצית ההר כו' וקא' שם מסתברא כמ"ד מותרי'. בהנאה וארץ גזרה אתי' דלא הוי מגיע למחצית ההר כו' דאס"ד אסורי' לא א' תורה שלח לתקלה שימצאם אדם ויהנה מהם שלא ידע שהי' מן השעיר יעו"ש והנה הוכחה זו דל"א תורה שלח לתקלה ניחא אליבא דאמת דקיי"ל דאזלי' בתר רובא ממילא אי ימצאם א' יהנה מהם דיסמוך על הרוב (עיי' מ"ל פ"ו מה"ש ה"ו) אבל אי נימא דלא אזלינן ב"ר בודאי בעינן קרא דגזרה לאסור אברים בהנאה דמצד הסברא דל"א תורה שלח לתקלה ליכא למילף מידי דהרי אם ימצא א' אברים ויסתפק אי הם משעיר המשתלח יצטרך לחוש למיעוטא ולא יהנה מהם וממילא ליכא חשש תקלה ולפ"ז קשה האיך מוכיח תלמודא דאזלי' ב"ר משעיר המשתלח דלא הי' אפשר לבודקו שלא הי' מגיע למחצית ההר כו' הא זה לא ידעינן רק מילפותא דארץ גזרה ודילמא אתי' לאסור אברים בהנאה וא"ל דזה ידעינן מסברא דל"א תורה שלח לתקלה ז"א דהא לפי הס"ד דלא אזלי' בתר רובא ממילא לא יהי' שלח לתקלה דהרי מי שימצאם יצטרך לחוש למעוטא ולא יהנה מהם והי' הערה נפלאה:

ולדברינו הנ"ל יש ליישב והי' דכבר עמדו כלם לשיטת הרבינו ז"ל בכמה מקומות דמה"ת כל הספיקות מותרים וא"כ היאך יליף הש"ס דאזלינן בתר רובא מעולה ופרה אדומה ושעיר המשתלח דילמא התם מותרי משום ספיקא ותירצו ע"פ הנ"ל דאי לאו דאזלי' ב"ר היה לן לאוקמי בכל ס' טרפות אחזקת איסור דאמה"ח דקיי"ל מחזיקי' מאיסור לאיסור וממילא דהוי אזלינן בספק להחמיר מה"ת אי לאו דאזלינן ב"ר ורוב בהמות אינם טרפות ולהכי יליף שפיר ג"כ משעיר המשתלח וניחוש דילמא טרפה ואינו ראוי לה' דבעינן מהמותר לישראל וכל זמן שלא נבדק אינו ראוי לישראל משום דמחזיקי' מאיסור לאיסור וממילא דאינו ראוי לעזאזל דאין הגורל קובע כו' ומעתה כ"ז ניחא לענין היתר אכילה לישראל דבחיי' הי' עומדת בח"א וממילא דמחזיקי' מאיסור לאיסור אי לאו דאזלינן ב"ר כנ"ל משא"כ לענין אברי' מי שימצאם שיחוש עליהם להנות מהם דילמא משעיר המשתלח הם ואסורי' בהנאה הרי לענין הנאה לא הי' עומדין מעולם בח"א ואדרבה לענין איסור הנאה היה עומדים תמיד בחזקת היתר וממילא מי שימצאם בודאי יהנה מהם דכיון שהוא מסופק אם הם משעיר המשתלח ילך לקולא דכל הס' מה"ת לקולא ושייך שפיר הסברא דל"א תורה שלח לתקלה וע"כ דגזרה אתי' להא דלא היה מגיע למחצית ההר כו' וא"ש ודו"ק היטיב:

ומעתה אחר שביארנו דהך דנשחטה בח"ה עומדת הי' מדין רוב דרוב בהמות הם כשרות ממילא דניחא ג"כ האי דינא דנא' הבודק לומר שמצא טריפות דכבר עמדו גאוני בתראי ש"ב בעל פ"י בחי' קידושי' דס"ג ובקו"א שם ושארי הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' ס"ט אהא דמעשים בכל יום שלוקחי' בשר מהמקולי' וסומכי' על הטבח אע"פ שידוע שיש לו בשר טרפה מרובה מכשרות והא קיי"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה ומכ"ש נגד רוב דעדיף מחזקה וכ' דרק נגד חזקה אין ע"א נאמן לגרוע כח החזקה משא"כ נגד רוב שפיר ע"א נאמן שאינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב אבל אינו סותר הרוב כלל יעוש"ה ולפ"ז ניחא היטב הא דנא' הבודק לומר שמצא טריפות בריאה משום דחזקה ל"ש בי' כנ"ל רק מטעם רוב בהמות כשרות קאתינן עלה ונגד רוב שפיר ע"א מהימן וזהו ברירא דמילתא:

שוב בפתחי ספרים מצאתי לא' קדוש מדבר א"ז הגאון זצ"ל בספרו חוות דעת בחידושיו לה' יי"נ הנספח לסוף הס' שהעיר שם בדיני' דהרשב"ץ הנ"ל באו' הבודק שלא כסדרן היה כ' שם ג"כ דהאי דנאמ' הי' לאו משום דהוי בידו דא"כ לא היה מועיל הכחשת א' ואפי' הכחשת בעלים יעו"ש מה שכ' לפי דרכו ואנכי ת"ל ביררתי הדברי' לאשורן:

ואמנם בעיקר הדיני' המבוארי' בסי' ל"ט ומקורם מדברי הרשב"ץ הנ"ל הנה הפר"ח ז"ל בריש סי' כ"ט האריך למעניתו בזה והעלה להחמיר בב' הדיני' הנ"ל וסיים שאין להקל בטרפות בשום מין ס' השקול אף בהפ"מ ולפ"מ דמסיק הש"ך ז"ל בסי' כ' סק"ג היוצא מדבריו שם להלכה הי' כך דהא דא' נשחטה הותרה הי' רק במקום שנוכל לומר שנעשה הרעותא לאח"ש דלא יצאה מחזקתה מחיי' ואף היכא דהס' נולד לאח"ש מ"מ באו"ה דתרווייהו שקולים תלינן לחומרא שלא במקום הפ"מ ועיי' מ"ש ש"ב התב"ש ז"ל רסי' כ"ט בזה וסיי' כי מהראוי לכל מורה לבל יקיל ראשו בעניני הספיקות ואין להורות בזה כ"א בעיון רב עם חברי' מקשיבי' ואמנם לדינא כבר מילתא אמורה במק"א שאין לנו לזוז מהנך כללא דכייל לן א"ז הגאון בחו"ד בחי' לסי' נון ויעו"ש שהעלה דהעיקר דכל שיש דבר הטורף לפנינו וא"י אם קודם שחיטה כגון נקב בריאה וליכא מידי למיתלי אסור מס' וא"כ בנידון דמעכ"ת דהוי הכחשת חד לגבי חד שא' אומר שבודאי נעשה הנקב קודם שחיטה וא' אומר לאחר שחיטה פשיטא דבזה ליכא לאוקומי הבהמה בחזקת היתר ואסור מספק:

והן העברתי עיני על כל דברי כת"ה והמה נאמרי' בשיקול דעת תורה וסברא ישרה והיטב אשר דיבר דבכה"ג דאיכא לברורי והעד או' שלוף ואחוי אז העד המנגדו צריך לברר היתרו וכל שאינו מברר העד האוסר נאמן והי' מש"ס דקדושי' דס"ו והג"ה ש"ע יו"ד סי' קכ"ז ובש"ך ח"מ סי' ל' ס"ק י"ג בשם מוהרי"ק דהיכא דא' אומר אסור והב' מכחישו ולא רצה לברר אז מי שרוצה לברר נא' כשנים יעו"ש וכבר ראיתי בשו"ת האחרוני' שכ"כ דהא דפסקי' בב' עדים המכחישי' בבדיקות הריאה דמעמידי' הבהמה בח"ה התם מיירי דבאו אחר שכבר ניתקו הריאה וא"א לברורי אבל כשהעד או' לאידך בשעה דאיכא לברורי עדיין אסור לסמוך על המתיר עד שיברר דבריו ולכן בנ"ד אשר השו"ב מוהר"ש רצה שיובא הריאה לפני המורה להוציא כאור נוגה צדקו ומוהר"מ לא חש לדבריו ולא רצה לברר היתרו רק במחשך עשה מעשהו לחתוך הבהמה בחזקת כשרה הוא הלך חשכי' ואין נוגה לו ואין רוח חכמי' נוחה משו"ב כזה ויפה עשה כ"ת כי הכריז איסור על הבשר פיגול הי' והמורה אשר הטיח דברי' נגדו הוא יורה כבן סורר ומורה ועליו יערה רוח הבורא והיה בזה שלום מאת ידידו דוש"ת משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה