דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
הקדמה
שיל"ת
מלפנים שהיתה התורה חביבה כבר אמרו חכמינו ז"ל (ברכות ד' ס"ג) אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר ואם ראיה דור שאין התורה חביבה עליו כנס ולדעתי רמזו בזה למה שאמרו (ב"ר פל"ב סי' ב') אין לך אדם אוהב בן אומנתו אבל החכם אוהב בן אומנתו וכ' היפ"ת שם בנועם הענין דהאומנים אינם אוהבים זה את זה לפי שתכליהם אינו עצם מלאכתם, אלא הממון והכבוד המושג להם לזה כל א' שונא בן אומנתו שמהגדר ג"כ במלאכתו ומשיג גבולו משא"כ החכמים שתכלית כלם עצם התורה והחכמה ובהתרבותם ירבה יקרם ואין זה משיג גבולו של זה ולכן איש רעהו יעזורו וישמחו זה בזה עכ"ד ומעתה אם אנו רואין קטגורי' בין ת"ח ושנאת איש מרעהו היפך מה שהורו לנו רז"ל כי החכם אוהב בן אומנותו נשכיל לדעת סיבת הדבר לפי שאין מגמת חפצם עצם אהבת התורה רק להיות לו קורדום לחתוך ועטרה להתגדל בה ואזי החכמה דומה ממש לאומנות שהי' לתכלית חיצוניות הבא לו ממנה והרי הוא כאומן השונא בן אומנתו, והדברים האלה נעימות יתנו במאמרם ז"ל אם ראית דור שהתורה חביבה עליו היינו כי מגמת חפצם תכלית עצם אהבת התורה ולא לתכלית חיצוניות הבא לו ממנה אזי פזר ולא יצמח קנאה ושנאה מזה בין החכמים כי כל חכם אוהב בן אומנתו, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו ר"ל שאין לומדים מצד שהתורה חביבה עליהם כי אין זה עצם תכליתם רק רצונם לעשות עטרה להתגדר וזה אינו אהבה עצמיות כ"א אהבה החוזרת ואז כנס כנ"ל, והנה מצד זה הי' מהראוי בדורינו זה בעוה"ר לקיים מאמר חז"ל אם ראית דור שאין התורה חביבה כנס והמשכיל בעת ההוא ידום ויפה השתיקה לחכמים, ואולם כבר הפליגו החכמים הראשונים כמה גדול כח התשוקה בלב כל משכיל להפיץ חוצה מעינותיו ובלבו כאש בוערת עצור בעצמותיו, כככל לא יוכל להיות הדברים שמורים וצפונים עמו עד בא עת הראוי כדבר החכם שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב ופי' הר"י ז"ל פרק אין עומדין וז"ל כשהדברים טובים בעיני האדם יש לו חשק לאמרם, ומתוך שרואה אותם נאותים אינו מבקש עת ראוי להוציא הדברים מפיו ואומר אותם בלא עתם ואין מעלתם ניכרת כו' יעו"ש, והן מיום עמדי על דעתי היה ידי אמונת בעטי לרשום בכתב יושר הדברים אשר יגעתי ומצאתי הציקתני תשוקתי ותאלצני להביא מנחת ביכורים מראשית פרי שכלי מראשית ולא כל ראשית והי' ראשיתי מצער לחלק ביעקב סנסן וחלק א' מספר שו"ת אשר חנני ה':
והן מזקנים אתבונן מגדולי המחברים אשר במקום גדולתם שם מראים ענותנותם ומקטינים עצמם, לא כן אנכי השפל בעצם לא הגעת לעקב ענוה אף לא לסולייתא דחכמתא וכל מה דאנא פגים לי אנא משבח לי כי החכמה רחוקה ממני באמת כמ"ש הרמב"ם ז"ל על פסוק אמרתי אחכמה והיא רחוקה שלא אמר שלמה המלך עליו השלום זה דרך ענוה כדרך המתחילים הספר כו' רק שנעלם ממנו טעמי פרה באמת עכ"ל, ולא נכחד עצמי ממני ומכיר אני ערכי כי לא הגעתי למידה זו ליטול את השם להיות ממחברי ספרים ולעמוד במקום גדולים מקום שבעלי תשוב"ה עומדים הן רשאין ולא אני. תמן אמורין (בבא מציעא פ"ד) באתר דמרא ביתא תלייא זיינה כולבא רעיא קולתיה תלא, ואולם כבר כתוב בצוואת רבי אליעזר הגדול ח"ל אל תהי בז לכל דבר ואל תהי בז לכל אדם. כי כמה מרגליות ימצא באפקירסתו של עני, אין אדם נכנס לתחומו של חבירו ואין אדם יכול לחדש דבר בתורה שחבירו מזומן לחדשו, כי הכל מוכן לפניו מיום שהתורה נבראת ע"כ, והבוחן לבבות יתב' ויתעלה לפניו נגלו תעלומות לבבי, כי לא להגדיל כבודי ח"ו הנני מפיץ דברי על פני תבל כי ידעתי מאמרם ז"ל [סנהדרין צ"ב] לעולם הוי קבל וקיים ובית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו, ובזמן שאדם נחבא אל הכלים אין מבקשין להראות נגעו, לא כן אם אדם כותב דבריו בספר דהוי כאילו דרשו לאלפים ולרבבות כמ"ש בהקדמת המורה את יבקרו מומיו, ולזאת אל המעיין בספרי אשים דברתי, ואותו אבקש לבל יהיה נבהל להשיב ולבו אל ימהר להוציא דבר ולומר שמועה זו אינו נאה, הנה כבר אמרו חכמינו ז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו, והנני עומד להפיל תחנתי לפניו אשר ינהג בי טובת עין, אולי לאחר העיון היטב ימצא דברי נכונים וישרים כאשר כתב הכ"מ בה' חו"מ הבא להשיג על אחר דחפצו להשיג אינו מעיין כ"כ כמו מי שמחבר ספר יעו"ש, ואנכי הרואה כי הרבה מחכמי' השואלים גדולים וטובים ענותנותם תרבני להיות נמלכים בקנון כמוני ולהקשיב לקח מפי אם כי אינם צריכים לדידי, בכל זאת שתו בצמא את דברי וקיימו בנפשם מאמר חכמינו ז"ל (ב"ר פרשת ויחי) על פסוק וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים הללו גדלים במים כיון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם כך הן ישראל גדלים במים בתורה כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הם מקבלים אותו בצמאון כמי שלא שמעו דברי תורה מימיהן, ע"כ, והנה אשר לא לקחתי הסכמה מגדולים וזקנים שבאותו הדור ינצרם ה' בל יחשבוני בזה לרמות רוחא ח"ו כאילו זחה דעתי ואינני מתייקר ומתכבד בכבודם ואולם אמת יהגה חכי כי לא מצאתי בזה תועלת לאשר שלמות הפעולה תעיד על שלמות הפועל, ואם הדברים בעצמותן לא ימצאו חן ושכל טוב בעיני המעיין מה בצע בתפארת שהיא מן האדם, ומה יועיל אם הם מסכימים לדברים בטלים, ואינני אומר כלל קבלו דעתי, כי כמה תשובות השבתי מתוך הטורד לאשר לא זכיתי לשתי שולחנות, ובהיותי כבן שלשה ועשרים הייתי מוכרח לעשות התורה קורדם לחפור בה ולקבל עלי עול משרת הרבנות בק"ק יאברוב יצ"ו, והייתי רובץ תחת משאי משא וטורח אנשי עדתי, כי יהיה להם דבר בא אלי, ובפרטות כי נמצאו כמה ענינים מימי חורפי אשר ילדות היתה בי, ובחדש הזה הגעתי בעז"ה לשנת ארבעים ולא לכלל ארבעים, ואולם אם ימצא המעיין לאחר העיון כי הדברים ראוים לסמוך עליהם יקבל האמת ממי שאמרו ולא יתלה בוקי סרוקי במילי דינוקא, ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל וה' יגמור בעדי להוציא לאור יתר השו"ת אשר באמתחתי ספלים לתושי' מהנדפס כעת, כי הפסקתי באמצע הפרק לאשר אף כי נכסוף נכספתי להוציא לאור גם יתר התשובות, ואולם כבר אמר החכם, מה שהרצון חושק, אפיסת היכולת עושק, ואנכי בעצמי לא יכולתי לשים משא ההדפסה על שכמי והקרה ה' לפני ה"ה המופלג ירא ושלם מוה' זיסקינד פעלזין נ"י מראזוואדוב והעמיס על עצמו להביא תחת מכבש הדפוס ספרי על הוצאתיו ואנכי הייתי לו לעזר וקניתי ממנו שני מאות ספרים ולא הי' לאל ידו להדפיס יתר מערך חמשים בוגין, וימין ה' יסעדני, וזכות אבותי יסייעני, הגאונים חסידי עליון אשר בארץ המה מצד מר אבי הרה"ג נ"י, ומצד אמי הרבנית הצדקנית תנצב"ה, משפחות המיוחסים שבישראל זכותם יעמוד לי להוסיף אומץ להגות בתורת ה' ועבודתו, אהבתו ויראתו, ואזכה ללמוד וללמד, ולהוציא לאור יתר החידושים אשר חנני ה' בש"ס ופוסקים הלכות ואגדות:
ובצאתי אפרוש כפי ובשם ה' אקרא הודאה לשעבר, ששם חלקי מיושבי בית המדרש והביאני עד הלום לחת לי מהלכים בין העומדים, חבלים נפלו לי לנעימים, ואני תפלה לעתיד שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו, ואחתום מעין הפתיחה אשר הואלתי לדבר, כי מהראוי להיות אהבה בין ת"ח ואיש את רעהו יעזורו, וישמחו זה בזה, ותמיד היה מרגלא בפומי לפרש מאמר רבותינו ז"ל בברכות, וכעת מצאתי לאא"ז מוהרש"א ז"ל שקדמני קצת בזה לפרש תפלת ר' נחוניא בן הקנה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולכאורה יפלא היאך נתיירא רבי נחוניא בן הקנה שישמחו חביריו בתקלתו ח"ו ושימצאו אנשי' כאלו בחברת חכמי' תמימי המעלה, וגם למה לא חש על כשלון ההלכה עצמה רק על שישמחו בו חביריו, ואמנם האמת הוא כי רבי נחוניא בן הקנה וחבריו בלי ספק בין דיבוק חבירים כאלו היה ביניהם אהבת אמת, וכולם רצו להביר במעלות חבריהם ולא בחסרונם, ואם אירע לאחד מהם תקלה ומכשול ח"ו דאגו כל בני החבורה, ולהיפך כשניצול ממכשול שמחו חפיצי צדקו, וזה הי' תפלת ר' נחוניא בן הקנה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ר"ל שגם חבירי ישמחו בזה על שלא אירע לי שום מכשול, אבל חלילה וחלילה שישמח איש בכשלון חבירו ח"ו בדבר הלכה, וה' יטע בלבנו אהבת האמת שלום רב לאוהבי תורתו ואין למו מכשול.
ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר אנא ה' צא לישע עמך, מהר להושיע חוכיך, לבן ישי משיחך, קרב קץ ישעך, כעתירת עבדך בן אמתך,
הצעיר משה תאומים