אור ברסלב
דבר משה חלק א סימן כז מנידון הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

סימן כז מנידון הנ"ל

שאלה כו

ומעתה נשובה ונחקורה מה שיש לחוש בנ"ד לשני ספיקות. האחד כי היא שדה שנחרש בה קבר ואף כי ידענו שלא חרשו רק ע"ג בתוך הבה"ק ולא נתפשט יותר המחרישה ואין להסתפק בזה כי לא הגיע משך המחרישה החוצה ואולם הלא בעת אשר חפרו נקבי העמודים טרם שמו בנ"י את עיניהם נתפזרו אז העצמות חול' ונעשה כל ההיקף מהבה"ק בית הפרס ואף כי ליקטו העצמות א' א' וקברו תוך המחיצה אבל מי יודע אם לא נשאר עוד עצם כשעורה דמטמא במגע והיסט הספק השני אלו בכל צד כבד האויר אשר בין העמודים יש עוד קברים בולטי' חוצה וגם אם אינם בולעי' רק הם כלים אצל מחיצת השריגים מצד חוץ ג"כ צריכים הכהנים להרחיק ד' אמות כמבואר ביו"ד סי' שע"א סעי' ח' וספק זה היא גם לענין טומאת אהל דאם יש קברים חוץ למחיצה בין העמודים במקום אשר לא חפרו מטמאין גם באהל כמבואר בש"ס ופוסקים.

והנה בהתרת ספק הא' נראה ממה דמבואר בכמה דוכתי' בש"ס ומהם בכתובות ד' ך"ח בה"פ שנידוש טהורה מ"ט א"א לעצם כשעורה שלא נידש ברגל ופרש"י שנידש דישה רבה ברגלים הרבה טהור דתלינן לקולא ואמרינן כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעו' משום דטומאת בה"פ רק חששא דרבנן היא יעו"ש והעקום שאנו דנין עליו הוא דרך הרבי' שכבי' בוקעים בו וכבר נתקשה ונעשה כאבן וראה זה חפשתי ולא מצאתי דין זה מוזכר בכל ספר היד לרבינו הגדול ז"ל זולת בס' ק"פ פ"ו ס"ח בה"פ שנידש טהור לעושי פסח משמע דוקא לעושי פסח והטעם משום שלא העמידו דבריהם במקום כרת אכן בתוס' פסחים ד' צ"ב משמע איפכא דהרבותא דפסח משום דאיכא ג"כ כרת באכילתו בטומאה אבל בטומאת כהן דליכא אלא לאו שרי גם לצורך עיכוב וגם בתוס' בכורות ד' ך"ט מבואר כן אף כי לדבריהם צריך להיות עכ"פ מצוה קצת אבל מדברי רש"י בכל המקומות האלו משמע דבידעינן שנידוש טהור לגמרי וביותר ברש"י חגיגה כ"ה ד"ה שנידש וזהו בדיקתו שבודק אם נידש או לא נידוש ומבואר דבודאי נידש טהור והיינו משום דטומא' בה"פ חששא דרבנן ותלינן לקולא ואמרי' כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור כנ"ל ומה שנפלע"ד בטעם דברי רבינו ז"ל דסובר דלא הקילו בזה רק לעושי פסח נראה משום דל"ש הכא לומר דהוי ס' דרבנן ולקולא והיא עפ"י דברי התוס' בכתובות שם ד"ה בה"פ וכ' שם בא"ד וז"ל הזהב ובה"פ להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברה"ר ואע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט בר"ה היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הס' אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור ע"כ וכיון דאף שלא נידש הי' לנו לטהר מס' כדין ס"ט ברה"ר דטהור בכל מקום ואפי' מדרבנן רק דבזה ראו חכמים להחמיר משום שהשדה לעולם בספק א"כ מה יתן ומה יוסיף גם הספק הזה מה שיש לתלות שנכתשו העצמות ע"י הדישה דאפי' אלף ספיקות הכל הולך אל מקום א' וכל ספק שיזדמן בדבריהם בזה בודאי אזלינן לחומרא ולהרחיב הדבר ביתר ביאור נר' עפ"י דעת הרמב"ם בה' ממרים ובס' המצות שרש א' דכל גזירות דרבנן המה בלאו דל"ת והקשה הרמב"ן עליו א"כ האיך הקילו באיסור דרבנן לומר סד"ר לקולא כיון דכ"מ שא' חכמי' ה"ה מה"ת בכלל לא תסור והר"ן ז"ל בדרשותיו דרוש ו' תי' דכל איסורי דרבנן כשנעשו לא נעשו רק על ודאי לא על ספיקא כי אחר שאין גוזרין אלא לעשות סייג לתורה די לגדר כשאוסרין את הודאי ולא את הס' יעו"ש אבל זה לא שייך הכא דעיקר גזירה דדבריהם הי' על הספק מחמת שראו חז"ל לטמא את הספק הזה כמ"ש התוס' א"כ בודאי כל ס' הנולד בדבריהם בזה יש להחמיר דל"ש הכא לומר דדי כשאוסרין הודאי דהא ראינו דרצונם בזה היה לאסור את הס' ובזה סד"ר כדאורייתא:

וע"ד זה רגיל אנכי להסביר דברי המ"מ פ"ב מה' חו"מ בההי' דט' ציבורין של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו או חמץ אי מצה ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדוק אע"ג דהוי סד"ר וכ' המ"מ הטעם משום דתחילת תקנתם היה בבדיקה על הס' לכן החמירו בספיקו יותר משאר ספיקות דדבריהם ע"כ וביאור דבריו ע"ד שכתבנו דכיון דלא שייך הכא לומר דלא גזרו אלא על הודאי דהא עיקר תקנתם הי' על הס' וראינו דרצונם בזה היה לאסור את הספק לכן כל ס' הנולד בדבריהם אזלינן להחמיר וסד"ר בזה כדאורייתא וא"ש ועפ"ז יש לדין לפע"ד במ"ש הפוסקי' בטעמא דאזלינן בדאורייתא בס"ס להקל משום דכל הספיקות מה"ת לקולא רק דרבנן אסרו ספק דאורייתא ולהכי ס' השני מיקרי סד"ר עיין מ"ש בזה ש"ב הגאון בעל פנ"י ז"ל בכתובות ד"ט ולמה שכתבתי בסד"ר כזה דעיקר דבריהם נאמר על הס' ולא על הודאי אזלינן להחמיר בכל ס' שיזדמן בדבריהם כנ"ל ואין רצוני להאריך ותן לחכם וגו':

הדרן למילתא קמייתא דדברי רבינו שפ' דבה"פ שנידש טהור דוקא לעושי פסח נכון בטעמו דלא שייך להקל בזה בספיקו אע"ג דטומאת בה"פ דרבנן רק לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת אכן באמת בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז דמבואר בהדי' במתני' דאהלות פי"ז החורש את שאינו שלו וכן עכו"ם שחרש קבר בשדהו אין עושה בה"פ שאין בה"פ לכותי' וטעמא משים דבה"פ דרבנן ולא קנסו למהוי ארעא דחברי' בה"פ וכן עכו"ם ל"ש בי' קנס ומבואר בתוספתא הביאה ר"ש שם דאפילו שותף אינו עושה בה"פ וכן פ' הרמב"ם פ"י מה' טו"מ יעו"ש ובית הקברות היא כשדה שותפות ומפאת זה ג"כ אין לחוש אולי אז כשחרשו העכו"ם נתפשט מעט המחרישה חוץ לבה"ק ונעשה כל סביבות דבה"ק בה"פ דהא עכו"ם בשלו אינו עושה בה"פ ואז הי' נידון כשדה עכו"ם שגזלו והיא נכון ולזה העירני אחד מחכמי קהל עדתי:

ועתה נפנה אל הספק השני אולי יש קברים חוץ למחיצה בין העמודים במקום אשר לא חפרו ומטמאין גם באהל והנה לכאורה כיון דמצאו איזו עצמות אדם הרי הוחזק המקום הלז שיש כאן טומאה דבשלשה הוי חזקה וחיישינן שמא איכא טובא:

אמנם לפעד"נ דבכגון זה לא הוי חזקה דנימא מדקרה דאיכא תלת איכא נמי טובא דאין חזקה למקרים והמקרה לא יתמיד וראי' ברורה ממתני' דנזיר ד' ס"ד ע"ב המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפיסתו כו' מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמית ועד ח' ה"ז שכונת קברות בודק הימנו ולהלן כו' הרי דדוקא כשיש דבר המוכיח ומסתבר שנתייחד לשכונת קברות כיון שמונחים משש ועד שמונה ושכ"א מהן מוטל כדרך הנקברין ולהכי אמרינן זהו בה"ק של עיר וצריך בדיקה אם יש שם יותר ואמאי לא קתני דאפילו אם אין שם משש ועד שמונה נימא מדקרה כך שנקברו שלשה מתים שם דילמא קרה עוד הרבה אלא ודאי דכשאין כאן דבר המסתבר אמרינן דזהו לאו שכונת קברות הוי רק דאימר איתרמוי איתרעי ולא מהני חזקת שלשה פעמים דבדבר הנופל במקרה ל"ש חזקה דנימא מדקרה דאיכא תלת איכא נמי טובא דאין חזקה למקרים וז"ב וישר וגם הלא הביא הט"ז יו"ד סי' פ"ד בשם רש"ל דבמקום דלאו מיני' קא רבי ל"ה חזקה ולא חיישינן יותר מאשר מצאו וגם המג"א בסי' תס"ז ס"ק י"ב הסכים על ידו לענין חיטי' שנמצאו ג"פ בתבשיל עיי"ש ושוב מצאתי לא"ז הגאון בספרו מקור חיים סי' תס"ז שם שגם הוא נחית לסברא זו דבדבר הנופל במקרה והזדמן לא שייך חזקה והביא ראי' זו דנזיר ועוד הרבה ראיות ותיתי לי שזכיתי לכוין לדעתו הגדולה וא"כ בנ"ד מהיכי תיתי נחזיק טומאה מדקרה שנמצאו אלו העצמות חזקה שימצאו עוד שם יותר ואין כאן רק ס' טומאה והילכתא גמירא דס"ט בר"ה טהור וא"צ בדיקה יותר ואעפ"י שנמצאו הרבה עצמות אמרינן אימר איתרמוי איתרמי ובשאר המקום אין לנו להחזיק טומאה מס' כדין ס' טומאה בר"ה דטהור:

ואמנם החכם הנ"ל השיב ע"ז מדברי התוס' כתובות הנ"ל בהך דטומאת בה"פ דהא דס"ט בר"ה טהור היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שהשדה לעולם בס' החמירו חז"ל לטמא בזה אף ס' טומאה בר"ה והאמת היא כי גוף סברא זו המציאו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וחידשו מדעתם הרחבה דמהא דבה"פ דרבנן אין הכרע לזה כמ"ש התוס' עצמם במ"ק ד"ה ע"ב טעם אחר לבה"פ שהי' מדרבנן משום דהיא חששא רחוקה שיגיע המחרישה עד המת ולדבריהם שם יכולין לומר דהיכי דהוי ס"ט בר"ה טהור לגמרי אף מדרבנן ועלה ברעיוני להביא סעד לדבריהם מש"ס דנזיר ד' ס"ה בהך דנמצא שלשה ה"ז שכונת קברות בודק הימנו ולהלן כו' וקמבעי' בש"ס בדק ולא מצא מהו וקאמר הש"ס דזהו בכונת קברות ושאר סביבות העיר טהור מ"ט אר"ל עילה מצאו וטיהרו א"י וכן מייתי הש"ס עוד התם לעיל מיני' בהך דבדק ופנה יעו"ש ובש"ס דכתובות ד"ך ע"ב פריך הש"ס מהך מימרא דר"ל ומספיקא מי מחזקינן והא אר"ל עילה מצאו וטיהרו א"י ופרש"י התם עלילה בעלמא מצאו חכמי' והחזיקו בה לתלות עלי' ולטהר את א"י דמספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של א"י ולכאורה יפלא דמה ראו חז"ל ע"י עילה שמצאו לטהר ס' טומאה דאוריתא וע"כ הא דהקילו כ"כ היינו משום שהיא ס' טומאה בר"ה דטהור ואי לא מצאו עילה הי' מחמירין חז"ל אפילו בס"ט ברה"ר ומטעם שכ' התוס' משום שאין מקום הטומאה ידוע ומשום עילה שמצאו לתלות בה הקילו ואמנם ראי' זו יש לדחות בכמה אנפין וגם י"ל משום דאר"י בע"ז ד' ל"ז ע"ב ס"ט בר"ה הלכה ואין מוכין כן א"כ י"ל משום עילה מורין כן אבל אין מזה ראי' דבמקום שאין הטומאה מבורר החמירו חז"ל לטמא ס"ט בר"ה וגם מצאתי מבואר היפך דבריהם מדברי רש"י בכתובות ד' ך"ז בההי' דשני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ופליגי בזה ר' יהודא ור"י אם שניהם טמאי' או טהורין וקא' ר"י דכשבאו לשאול בזאח"ז ד"ה טהורי' דבכל חד תלינן דבטהור הלך וה"ל ס"ט בר"ה דטהור ופרש"י שם דמוחזקי' הם שא' טמא אבל אנן לא ידעינן איזהו מהן טמא דאינו ניכר לנו איזו שביל טמא או טהור עיי"ש הרי להדי' דאפילו היכא שאין מקום הטומאה מבורר כמו התם דמסופקי' בשביל אם יש שם טומאה אפ"ה אזלינן להקל בס"ט בר"ה וגם ראי' מזה למה שאכתוב להלן ודו"ק ודברי התוס' בזה חידוש היא ולא גמרינן מיני' ולא אישתמיט א' מהפוסקי' ראשוני' ואחרוני' להביא דבריהם ולהשמיענו דין חדש כזה וגם התוס' בכל מקום ששקלו וטרו בהך ענינא דס"ט לא הזכירו מזה כלום ש"מ דלאו הילכתא היא:

ברם דאכתי איכא לעיוני אם שייך בנ"ד לומר דהוי ס"ט ברה"ר והוא לפ"מ שראיתי להפוסקים שהביאו בשם הר"ן ז"ל בחידושיו לנדה דהא דליפינן חילוק רשויות בטומאה מסוטה היא רק בס' מגע כגון שהי' שם דבר המטמא ולא ידעינן אי נגע או לא כמו בסוטה דהוי ודאי שרץ והוא הבועל והס' היא בהאשה אי קיבלה הטומאה והיא ס' מגע אבל היכא דהספק היא אם יש כאן טומאה כלל בכה"ג לא דמי' לסוטה וכן מבואר להדי' בשו"ת רשב"א סי' פ"ג שלא אמרו רה"ר ורה"י אלא באיתחזק איסורא בודאי רק דהס' היא אם נגע או לא אבל בס' אם יש כאן טומאה לא יעוש"ה א"כ בנ"ד דאין הס' על הנגיעה רק דהס' היא במקום אם נולד כאן טומאה או לא ובכה"ג לא שייך לומר דהוי ס"ט בר"ה והנה מדברי התוס' כתובות שהבאתי לעיל בההי' דבה"פ שכ' דלהכי הוי טומאת בה"פ דרבנן משום כיון דלא נולד הס' באקראי ולעולם השדה בס' להכי החמירו חז"ל לטמא בזה אף בר"ה אע"ג דמדאוריתא טהור מבואר מדבריהם דאפי' היכא דהספק היא על הטומאה הוי ס' טומאה בר"ה דטהור:

וכאשר בינותי בזה נזכרתי מדברי התוס' בסוטה ר"פ כשם שכ' להדי' דאפילו היכא דאין הס' על הנגיעה רק על הטומאת מ"מ תלוי ברשות והביאו ראי' לדבריהם מתוספתא דטהרות נגע בא' בלילה וא"י אם חי או מת כו' ר"מ מטהר שס' טומאה בר"ה טהור אלמא דמסוטה גמירי אע"ג דהוי ודאי מגע וס' שרץ ועוד כמה הוכחות הביאו לדבריהם יעו"ש דהל' כר"ה וכמוס אתי להביא הרבה ראיות לדברי התוס' אמנם באמת ד"ז א"צ לראי' דמתני' מפורשת היא במס' טהרות פ"ו דסברו חכמים דאף בס' אם יש כאן טומאה כלל ברה"י טמא ובר"ה טהור ור"א פליג עיי' ר"ש שם ואנן קיי"ל כחכמים וכן פ' הרמב"ם ז"ל פי"ח מה' שאה"ט ה"א ופלא בעיני על מאורי אור התוס' ורשב"א ור"ן אשר המה לנו לעינים בכולא תלמודא ובכאן לא הזכירו ממשנה מפורשת דר"א וחכמי' פליגי בזה ועיי' תוס' פסחי' ד"י ד"ה ס' ביאה ובחידושי מוהרש"א שם ויש אתנו דברים רבים בזה בתשובה אחרת ואכ"מ ועוד נלפע"ד להביא ראיה ברורה לזה מתוספתא דאהלות ומובא בש"ס דנדה ד' ע"א איזהו דם תבוסה הרוג שיצא ממנו דם כו' ס' בחייו יצא ס' במותו יצא כו' וחכ"א ברה"י ס' טמא בר"ה ס' טהור וכן פ' הרמב"ם פ"ב מה' טו"מ הי"ג וי"ד דאם יצא ממנו רביעית דם וס' כלו מחיי' ס' כלו לאח"מ ה"ז ס' טומאה כשאר הספקות והנוגע בו ברה"י טמא בר"ה טהור ע"כ מבואר להדי' דאפ' אם ודאי נגע וס' אם הי' כאן טומאה דינו כס' מגע דברה"י טמא ובר"ה טהור והם ראיות ברורות

ועוד זאת אמינא דאפילו אם נחליט ונימא דהא דהילכתא גמירי מסוטה היא רק היכא דאיכא ודאי טומאה וס' אם נגע אבל אם יש כאן ס' טומאה לית לן למילף מסוטה מ"מ נראה דזהו רק לענין דברה"י לא מחזקינן לה כודאי טמא אבל הא דבר"ה ספיקו טהור היא בודאי אפילו בס' אם יש כאן טומאה ודבר זה למדנו מתורת מש"ה והוא הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' שאה"ט ה"א וז"ל מ"מ טיהרו חכמים ס"ט בר"ה שהרי הצבור עושין הפסח בטומאה כו' אם טומאה ודאית נידחה מפניהן ק"ו לס' טומאה שאיסור כל הספיקות מדבריהן כו' ע"כ עיניך הרואות דעת רבינו ז"ל דעיקר הלכה בס' טומאה אינו אלא לעשות ס"ט ברה"י כודאי אבל ס"ט בר"ה אינו אלא משום דכל הספיקות מד"ס וכ"כ בפ"ט מה' טו"מ הי"ב שכל הספיקות בין בטומאות בין באיסורי' אינם אלא מד"ס רק דקשה מפני מה טיהרו חכמי' לגמרי ס"ט בר"ה דאף דמדאורייתא טהור מ"מ מדרבנן יהי' טמא ולזה א' שמצאו סמך אם טומאה ודאית נדחית מפני הצבור ק"ו לס' טומאה [עיי' בס' גינת ורדים כלל ז' ובס' שושנת העמקים כלל י"ג ובס' ש"ש שמעתתא א' פ"ח וט' ושמעתתא ג' פ"ב יעו"ש] וממוצא דבריו אתה למד כיון דס"ט ברה"ר לאו מסוטה גמרינן ממילא דלא בעינן דומי' דסוטה ובכל ס"ט ברה"ר הן ס' מגע או ס' טומאה בשניהם ספיקו טהור וזה נכון:

ועפ"מ שביארנו דהאי דס"ט בר"ה לאו מסוטה גמרינן אלא משום דכל הספיקות מדבריהן עלה בידי לבאר דברי התוס' ריש חולין באקומתא דרב"ע דמוקי למתני' דהכל שוחטין ואפי' טמא בחולין שנעשו על טה"ק ובמוקדשי' לא ישחוט ואם אומר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה ופריך שם מסיפא דכלן ששחטו ואחרי' רואין אותן שחיטתן כשרה והלא בברי לי סגי ומשני דליתי' קמן דנשיילי' ועמדו שם בתוס' אהך דליתי' קמן דנשיילי' והא עזרה רה"ר היא והוי לי' לטהר מס' דס"ט בר"הר טהור והקשו המפורשי' דאמאי לא הקדימו קושיתם בראשית דברי רב"ע דקא' ואם שחט וא' ברי לי שלא נגעתי ולמה לי' שיאמר ברי לי דהא עזרה רה"ר היא וספיקו טהור ועיין בהגהות הש"ס להגאון מוהר"י פיק ז"ל שם ולהנ"ל ניחא דכבר העלה המוהרי"ט הביאו השעה"מ בפ"ט מה' טו"מ דהא דכל הס' מה"ת שרי' ה"ד היכא דלא אפשר להתברר כגון חתיכה ס' חלב ס' שומן אבל ס' דסמי' בידן לברורי ס' כי האי לא שרי' רחמנא יעו"ש וממילא דגם הא דס"ט בר"ה טהור דהוא ג"כ משום דכל הספיקות מדבריהן כנ"ל היא רק היכא דליכא לברורי ולהכי היכא דאיתי' לפנינו שפיר מצריך רב"ע שיא' ברי לי ומספיקא אין לטהר כיון דסמי' בידן לברורי ולכך הקשו רק אהא דמשני דליתי' קמן דנשיילי' והא הוי ס"ט בר"ה וא"ש ודו"ק:

הרי ביררנו ת"ל דס"ט ברה"ר כיון דלאו מסוטה ילפינן וממילא דטהור בכ"מ אפילו ביש ס' אם יש כאן טומאה או לא וא"כ גם בנ"ד אין לנו להחזיק טומאה מס' כדין ס"ט בר"ה דטהור ויש להתיר לכהנים לילך על המקום הלז בלי שום פקפוק כלל:

ועוד יש לצרף סניף להיתרא מטעם שכהני' בזה"ז לאו כהני ודאי נינהו וכמו שנראה מדברי הריב"ש סי' צ"ד ומטעם זה התיר הרשד"ם שבוי' שנישאת לכהן דל"ת מטעם דאיכא ס"ס שמא אינו כהן ואת"ל כהן שמא לא נבעלה לפסול לה אלא שבשו"ת מוהרי"ט ח"א סי' קמ"ט מחי לי' אמוחא והאריך להוכיח דכהני ודאי נינהו ועיי' ב"ש אהע"ז סי' ג' וכבר ראיתי בעלי תשוב' עומדים על מדוכה זו ועכ"פ לסניף בעלמא בודאי דחזי לאצטרופי

והנה בעז"ה יגעתי ומצאתי אשר תשיג ידי די טהרת המקום ויצאו דברינו בטהרה ובכ"ז אין רצוני לתקוע עצמי בזה למעשה לבדי כי אנכי היום רך בשנים בן חמשה ועשרים ואין דעת קטן כמוני מכרעת עד אשר יגיעו דברי אלה לפני חכמי הדור ראשי המורים והמה יבחנו דברי בכור הבחינה ואולי העליתי על גליוני מה שיגלה חסרוני ואם המה יתנו מהודם עלי מיני ומינייהו תסתיים שמעתתא וה' הטוב ינחנו במעגלי צדק יסיר לב העקוב מאתנו ויזרוק עלינו מים טהורים וחתמתי שמי משה תאומים אב"ד פ"ק יאברוב יצ"ו:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה