דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
מפתחות הסימנים
לטוש"ע אורח חיים
ע"ד בהכנ"ס שרצון הקהל לפאר בית אלקים להגדילה ולהרחיבה ועי"ז מוכרחים המה לנחוץ קצת מכותל א' של הבהכ"נ ולחצוב שמה עוד חלונות לעזרת נשים למען ישמעו אל הרנה ואל התפלה ומקודם לא הי' באותו הכותל כ"כ חלונות אי אריך למיעבד הכי: סי' ס"ט
בענין הנ"ל אם יש למצוא היתר לנתץ ולסתור דבר מהכותל בהכנ"ס ע"י שיאמר ישראל לנכרי לעשותו אי יש בזה משום שבות דאמירה לנכרי. ע
בדין מי שאומר קודם פסח שמבטל כל חמץ שיתחמץ לו תוך הפסח ושיבא לרשותו אי מהני הביטול דהשתא וחל הביטול על חמץ שא"ב או שלא בא לעולם. ג
בענין ביטול חמץ לאח"ז איסורו וביאור סוגיות הש"ס דפסחים ד"ז ע"א ולבתר איסורא לא מצי מבטל לי והתני' היה יושב בבהמ"ד כו'. לג
נידון א' שמכר חמצו קודם הפסח בשכירות המקום גם מכר לו כל כלים החמוצים העומדים שם ושכח למכור חביות ווישניק הנעשה מיי"ש חמץ עם וויינשול שהיה ג"כ עומד באותו חדר השכורה לערל ובא ושאל לאחה"פ אי הוי חמץ שעבר עליו הפסח או לא. ב
לבאר שמעתתא דפסחים ד' ל"א נכרי שהלוה לישראל על חמצו כו' וליישב דברי הרא"ש בסוגיא שם התמוהין מאד לכל מעיין מב
לבאר שמעתתא דר"ג בפ"ק דפסחים המקדש בחוטי קורדניותא א"ח לקידושין כו' וליישב דברי הטור או"ח רס"י תמ"ב במה שפוסק שמותר להשהות חמץ נוקשה בפסח מו
בדין אם נמצא גרגיר חטה בתבשיל בשביעי של פסח מהו דין התבשיל אי מותר להשהותו עד לאחר הפסח או צריך לבערו ביו"ט נג
לבאר שמעתתא דעו"ה לשבת ואין עו"ה ליו"כ ביומא דף ס"ו ובכריתות ד' י"ד וליישב שינוי הסוגיות דשם ופלפול מענין לענין עח
לבאר דין חולה שמאכילין אותו הקל תחילה וכיצד דינו אם מאכילין אותו ביו"כ גם לברר הענין בחולה שצריך לבשר אם שוחטין עבורו בשבת אם יש נבילה מוכנת ואם מה דקי"ל דפ"נ דוחה שבת וכל האיסורין אם הם בגדר דחוי' או הותרה. לד
בענין ל"ת ואיסור עשה איזו מהם מיקרי חמור לענין חולה שאחזו בולמוס ויש לפנינו איסורי לאוין ואיסורי עשה איזו מהם נחכיל אותו: לה
נידון ההדסים הגדלים בפרדסים בארצות אלו וחביבה מצוה בשעתא לתלשן מחדש מהמחובר רק שנמצא בהם איזו שינוים בגידולן מההדסים הישינים המובאים אלינו ממדינות איטלי' אם יש לחוש עלייהו מחמת זה לפסלן מחשש מורכב או פסול אחר אם השינוי גורם לספק בהו שאין זה ענף עץ עבות האמור בתורה. טו"ב
לבאר סוגיות הש"ס בסוכה דף ל"ג הי' ענביו מרובים מעליו כו' ואין ממעטין ביו"ט חי
לבאר דברי המרדכי ר"פ לולב הגזול בענין מה"ב ופלפול מענין לענין ובאותו ענין דמה"ב. יט
ביאור שמעתתא דחנוכה בשבת דף ך"א ע"ב מאי חנוכה כו' שטמאו כל השמני' שבהיכל למ"ד
לבאר שמעתתא דכבתה זקוק לה בש"ס דשבת דף ד"א וישוב דברי הרי"ף בה' חנוכה שם פו
לטוש"ע יו"ד
דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בה' פסולי המוקדשין פ"א ה"ו שפ' טמא במוקדשין אם עבר ושחט הזבח כשר התמוהין מסוגיות הש"ס דריש חולין ופלפול בסוגי' שם. יוד
נידון שו"ב שלא קבלוהו הקהל עליהם עפ"י כתב התמנות רק שמעצמו החזיק לשחוט זמן רב באיזו מקום וקבע שם אהלו ומזה פרנסת ביתו וכנהוג בשוחטי כפרים אי יכול למחות בשו"ב ממקום א' הבא לשחוט בגבולו ולקפח מחיתו. סג
שו"ב היורד לאומנת חבירו שלא כד"ת ושחט בגבול רעהו אם נחשד עי"ז לשחיטה ועוד מדברים הפוסלים בשו"ב. סד
נידון שו"ב שהעידו עליו שהוציא טרפה מתח"י והוא מתנצל לומר שוגג הייתי גם העיד עליו השו"ב השני שרצה לשחוט בסכין פגום והי' בחזקת בדוק אצלו ועוד הגיד עליו דברים מכוערים והוגבה העדות שלא בפני השו"ב הנדון אם יש לפוסלו עפי"ז או לא: צח
נידון שו"ב שקיבל ע"ע באו"ש ות"כ מבלי לבדוק הריאה זולת כשיהי' הרב המורה עוע"ג ועבר ע"ז ובדק כמה פעמי' ביחידי ואף כשמזדמן לו רעותא בריאה הצריך שאלת חכם אינו בא לפני המורה והוא מתנצל א"ע כי כל דבר המסתפק לו אוסר מספק מהו דין השו"ב: צג
נידון עיר שהיה להם שני שוחטים ופ' מת והניח בן שלמד א"ע מלאכת השו"ב ובא בחזקת אבותיו למלאות מקום אביו והוא רצוי לרוב אחיו ונמנה לשו"ב עפ"י דעת רוב בני העיר ומיעוט אינם חפצים בו והרוב קיבלו ע"ע באו"ש ובאיסור שלא לאכול משחיטות שו"ב הישן אם לא ירצה לספחהו לעבודת השו"ב ולהיות עמו כאשר הי' עם אביו אי יש כח ביד הרוב לכוף את השו"ב הישן מבלי לסור מדבריהם ואם יסרב מה משפטן נגדו בדבר השבוע' והאיסור. טב
נידון שו"ב שחתם א"ע בכתב שלא ישחוט בעיר אשר שם השו"ב שלמד אצלו אומנות השחיטות ובלשון הודאה שקיבל ע"ע בת"כ בפ"מ בדין ש"ג שלא לשחוט ולבדוק באיזו אופן שיהי' נגד רצונו ועתה רצון אנשי העיר לקבלו לשו"ב שם והוא טוען שהודאתו הי' בשקר מחמת אונס ממון ושאר אמתלאות אם יש חשש בזה בענין השחיטה. פז
נידון עיר שקיבלו איזו אנשים שו"ב חדש ועשו תקנה להוסיף עבורו על השחיטה ורוב אנשי העיר לא הסכימו ע"ז וגברו המיעוט והכריחו להשו"ב הישן שגם הוא לא ישחוט בלתי ההוספה ובאופן שהשו"ב החדש יתקשר נגדו באו"ש שלא יגרום בשום זמן הפסד להשו"ב הישן וכן הי' כי התקשר ע"ז בביטוי שפתי' ובכתב והשלישו הכתב ההי' תח"י שליש ואולם התנאי הנ"ל שבאם ישחוט השו"ב הישן בלתי ההוספה יבוטל האיסור אמר רק השליש והשו"ב הוציא השבועה בפה ובכתב בלי שום תנאי ואח"כ הלך השו"ב החדש משם ושוב שחט שו"ב הישן בלתי ההוספה והשו"ב החדש נסתפק אח"כ להיות שו"ב בא' הכפרים השייך לשחיטות השו"ב מהעיר ומקפח פרנסת שו"ב הישן מה דינו אי נפסל מחמת זה לשחיטה או לא. טו
נידון שו"ב שמצאו נקב בריאה והי' מתלחמים זא"ז כי אחד א' שהי פתוח ועגול וטרפה והשני א' שהוא משוך באופן שיש לחלות שלאח"ש נעשה וכשרה והאוסר רצה לברר דבריו ולהראות הריאה לפני הרב המורה ואולם שכנגדו המתיר עמד על דעתו ועשה מעשה כדבריו וקרע הריאה מיד ועל פיו לקחו רבים בשר בחזקת כשרה מהו דין הבשר מהבהמה: א
נידון טבח שיצא טריפה מתח"י שנתברר שמכר בשר שאינו מנוקר כראוי רק שהתנצל עצמו כי שכח לנקר כעת מחמת דוחק האנשים שנדחקו הקונים אצלו באותו היום לקנות הבשר מהו דין הבשר שקנו מקודם אצל הטבח ההוא והכלים שנתבשל בהם אותו הבשר נד
נידון עגלים הרכים או שאר בהמה דקה הניקנים מן העכו"ם ולא נודע אם הגיעו לח' ימים רק שיש להם סימני' המקובלים אצל הבקיאים המורין שהם בני ח"י אי שפיר עבדו. פד
נידון עגל שנשחט במעות עפ"י איש א' שא' שיודע שהוא בן ח' ימים ואח"כ ע"י חקירה ודרישה נתוודע הדבר שאין ממש בהגדתו והוא ס' נפל וכבר נתבשל הבשר מהעגל ההי' עם בשר אחר כשר שהיה בודאי רוב נגדו מה משפט התבשילין והכלים. נא לבאר דברי הרמב"ם פ"י מה' שחיטה הי"ב ופלפול בענין טרפה אינה חי'. פב
נידון נקודות שחורות המצוי בריאות וע"פ הרוב ע"ג מורסא ואחר החיפוש נמצא תחת הנקוד' תולעת שקוראי' הבודקי' מאטלוצע האיך לנהוג בהם. פג
נידון אונא העליונה הימנית ששכיח שם רורין הנימוחין במשמוש היד והי' שמה הרבה רורין ולאחר שהוציא הריאה הי' ריר א' חזק קצת והלך במיעוך ולא בצבץ רק שהי' גומא תחתיו ונסתפק הבודק מחמת שלא הי' יודע כמה דביקות הי' שם ואפשר שהי' גם הריר הלז נסרך ונדבק למק"א ונתמעך בהכנסת יד הבודק והוי סירכא דבוקה מתוך הגומא ואע"ג דאזלא ע"י מיעוך טריפה ואפשר שזאת הסירכא תלוי' הי ואזלא במיעוך ואף שיש גומא תחתיו היא כשר ךה
נידון ריאה שנמצא בה סירכא תלוי' ע"ג בועא והסירכא עברה ע"י מיעוך והבועה נכסה בנפיחה ונהפכה ללובן קצת אבל לא למראה ריאה עוד נראה צימוק אצל הבועה וג"כ עלתה בנפיחה וסמוך להצומקא הי' קמט בריאה והכל העלה המשמוש רק הקמט נשאר על עמדו מהו דין הבהמה. עו
בדין ריאה שנמצא בה ג' תולעים דעי"ז הוחזקה בתולעים ואסורה הריאה לישראל אי שרי למכרה לנכרי דאסורה ליה משום אמה"ח וקעבר על לפ"ע. ואו
נידון העופות אשר חדשים מקרוב באו לגבולינו ממדינות רחוקות ואין אנו מכירין בהם להיות בידינו מסורות וקבלה לאכלם אם אסורין לנו או מותרים על סמך מקום מולדתם מולאם ומובאם של העופות ששם אוכלי' אותם. ד
שנית ע"ד העופות הגדולי' הנ"ל שיש בהם איזו שינוים מתרנגולים שלנו אבל יש להם ג' סימני' והם שכנים ונדמים עם תרנגולים שלנו אי מותרים לאכלן מה
נידון שנמלחו לסעודה הרבה עופות שלמים בלא הסרת הראש מהגוף קודם המליחה ונתבשלו כך אחר מליחה זו מה דינם עט
נידון תרנגולת שחסרה המרה ולאחר שקרעוה לכבד וצלאוה נמצא טעם מר בכבד והורה המורה שהיא כשרה ולאחר כמה ימים שכבר נעשה מעשה ונאכל הבשר נתוודע הדבר שהטעימה הי' ע"י נשים וגם בעלת התרנגולת בעצמה הרגישה טעם מר והמורה לא שם אל לבו לדרוש ולחקור אופן הטעימה ע"י מי הי' מהו הדין אם יש לסמוך בכה"ג על טעימת נשים באיסורין טז
נידון עובדא בא' שהטמין לשבת בשר שלא נמלח אך הדחה היה קודם הטמנה ולא נודע עד לאחר איזו ימים והורה המורה להתיר בהפ"מ הכלים שנתבשל בהם ושעירו בהם הרוטב והבשר לאחר שעברו עליהם מעל"ע. חית
לברר הדין בס' איסור דאורייתא שנתערב ברוב היתר מב"מ ולא נודע מהספק עד אחר שנתערב אם יש להתיר התערובות ובאיזו אופן מותר. נב
בדין ספק דרבנן והוי דשיל"מ אי חיישינן להחמיר בזה מספיקא ובאיזו אופן יש לדון להחמיר או להקל. נה
נידון אה"ק שתיקנו בציורים וכמה מיני צורות בולטות צורת ארי' וצורת נשר וצבי ואיל ושאר צורות משוני' יש מהם צורות שלמות הראש עם כל הגוף ויש מהם הפרצוף עם מקצת הגוף אי מותר להעמידו בבהכנ"ס. לז
מענין הנ"ל ומברר בנ"ד שהעמידו הצורות בבהכ"נ אם יש לצדד היתר בדבר כיון דהאיסור בקיום הצורות היא משום חשדא אי בשל רבים שייך חשדא. לח
נידון אשה שיש לה וסת כדרך הנשים אולם תזוב ימים רבים בלא עת נדחה וא"י לטהר לבעלה ומרגשת שדם יוצא מהמקור רק שדם זה משונה מדם וסתה כי הי' שחור ודם וסתה אדום ודרשה ברופאים ובמילדות ושפטו הם כי היא בא לה מעורק זהב שקונין גילדיני אדיר שע"ע הי' למודה להוציא דם דרך בית הרעי ודרך הנחירי' והגרון וע"י שעסקה ברפואות נסתם שבילי' ולכן הולכין מלפנים כי דרך שבילי גילדיני אדיר להיות פעם לאחר ופעם לפנים מה משפט האשה להתירה לבעלה. ךג
נידון אשה שא"י לטהר לבעלה בי היתה שופעת דם דרך הגרון בשפע רב וכאשר עסקה ברפואות ונתרפאת חדל להיות לה אורח כנשים ופסקה לראות בזמן וסתה והי' באה בימי' רק טרם עברו עלי' ג' עונות להיות לה כדת הזקינות המסולקת מדמי' התחילה למצוא מראה דמים בלא עת נדתה והאשה מרגשת כאב בצדדי רחמה וחדרי בטנה ובשעה שמרגשת כאב היא מוצאת הדם ואפשר שיש לה קבורה בא"מ ואיזו מילדות א' כן שיש לה וכה בצדדי' שממנה הדם יוצא ומחמת זה א"א לה לטהר לבעלה מהו דינה אם יש למצוא תרופה למכתה ולהתירה. ךד
נידון אשה שבדקה עצמה ביום ג' לליבונה ומצאה על העד בקצהו טיפה קטנה כחוד המחט ובאמצע העד מקום נגיעתו במקור הי' נקי וכה איתרמי לה שלש פעמים בעת ספירת הנקיים כי ביום א' וב' מימי הנקיי' מצאה עצמה טהורה ובשלישי מצאה רק על קצה העד נקודה קטנה מאד כנ"ל והאשה לא קבעה וסתה להיות לה כדת הנשים יום מיוחד לראייתה אפס נתחזקה עכ"פ שאינה רואה בפחות מד' שבועות בין ראי' לראי' מהו דינה לטהרה לבעלה. נו
לבאר דברי הרשב"א ז"ל בתוה"ב הארוך שער א' בענין סמוך מיעוטא לחזקה. כ
בדין כשמנקין המקוה ובסוף כשעוסקין במהירות לשאוב כל המים א"א להזהר שלא יחזור ויפול לתוכו מכלי השאיבה ויש חשש פסול מקוה מחמת נפילת ג' לוגי' מים שאובין איזו תקנה יכשר לזה ולנהוג למעשה. עז
נידון ציבור שהי' להם בהמ"ד מיוחד להם וקנו בשותפות ס"ת ושאר ספרים וכלי קודש וברבות הימי' נחלקו לכתות והרוב מהם בנו להם בהמ"ד חדש במקום אחר ומקצתן נשארו על מקומם האיך יחלוקו ביניהם עם הספרים וחפצי קודש שקנו ביחד ואם יכולים להוציא החפצי' מבהמ"ד הישן לבהמ"ד החדש. מג
נידון המנהג ברוב המקומות לחלק המעות המקובץ מקופת ר"מ בעה"נ וליקח ממנו לצורך עניי העיר וכדומה והמותר ישלחו לאה"ק אי שפיר עבדו ולית בו משום איסור דאסור לשנות צדקה מעני לעני כיון דהצדקה הלז שייך לעניי א"י: יב
שנית בענין הנ"ל ופלפול בענין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי. יג
לבאר ש"ס דריש עירוכין הכל לאתוי מופלא הסמוך לאיש ובענין מה דנחלקו קמאי בכל ס' ממון דהי' ג"כ מילתא דאיסור' כמו ס' צדקה והקדש אי אמרינן בי' הממע"ה. סה
ובתשובה ההי' ד"ע ע"ד שורה י"ג נשמט בדפוס ענין שלם בהי נרשם בהג"ה אצל דיבור הממע"ה וכצ"ל גום מע"ש הוי איסורא דאית בי' ממונא כמ"ש הר"ן בסנהדרין דף ל' בההי' דא' להם א ראיתי אביכם שהטמין מעות וא' של פלוני הה של מע"ש הם לא א' כלום והקשה והא מע"ש איסורא הוא וקיי"ל ע"א נאמן באיסורין ותי' בשם הרמב"ן דמע"ש נמי אפוקי ממונא הוא שהוא מוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה וע"א לא מהימן אלא באיסורא גרידא ומע"ש הוי ג"כ הוצאת ממון מרשות לרשות וכ"כ הר"ן כ' האומר והביאו בס' ש"ש שמעתתא ו' פ"ד ובמק"א העירותי ע"ד מהא דפריך תלמודא בפ"ק דיומא בשלמא תרומה כו' הממ"עה אלא מע"ש נפרשוה ונסקוה וניכלוה בירושלי' ומשמ' דבמע"ש לא שייך ח"מ ועיין ר"ן פ"ק דנדרים ד"ז ואמנם באמת ד"ז תלי' בפלוגתא אי מע"ש ממון גבוה או ממון הדיוט ובזה יש חילוק בין בין ירושלים לגבולין דבגבולין לכ"ע הוי ממון גבוה כמבואר בפ' חלק ועיין רמב"ם פ"ו מה מע"ש הי"א פוסק תיבה שנשתמשו בה חולין ומע"ש ונמצא בתוכה מעות כו' מע"מ חולין ובה' י"ב פוסק בהאי דמעות הנמצא בין חולין למעשר דמע"מ להחמיר והוא סותר ד"ע וכבר עמד ע"ז בשו"ת נו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' כ' יעו"ש ועיי' רמ"א סוף ה' צדקה בדין אם השתמש בתיבה מעות הקדש וחולין כו' ומקורו מדברי הגמ"ר שהוציא זה מדין תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר וחולין הרי דמדמה ס' מע"ש לס' הקדש דשייך בי' הממע"ה ודו"ק ויש אריכות דברים בזה ואכ"מ):
בדין מי שהקדיש ב' בהמות ונמצאת א' בע"מ אי חל ההקדש על השני' או אמרינן נדר שהותר מקצתו כו' עג פלפול בענין תרומה הבא ליד כהן והקדש הבא ליד גזבר דלא מהני בי' שאלה. צה
פלפול בענין מקדיש מחוסר זמן בשמעתתא דבע"ח נידחין ביומא ד' ס"ד ומענין לענין דיחוי אצל מצות בנדחה מעיקרא ונרא' ונדחה נו"ן
מענין אי מצי להתנות תנאי בנדרים ושבועות והקדש והפקר ואי בעינן בהו משפטי התנאים או לא. סמך
נידון נער כבן שלשה שנים שנראה כערל לגמרי שנמשך העור ונתכסה כל העטרה ונחלקו המוהלים בד"ז אם לחותכו ולמוהלו שנית כדין או שסגי בתיקון בעלמא לדחוק העור לאחוריו ואם הדין דצריך לחתוך באיזמל שנית האיך ננהוג עם ברכת המילה אם צריכי' לחזור ולברך כל הברכות או לא. פא
נידון סתו"מ שלאחר שגמר לכתוב כל היריעה נסתפק בשעה שכ' אח השם את פני האדון ה' בפ' משפטי' אם קידש את השם הראשון דהיינו שם של אדני מברר הדין אם צריך כלל לקדש את השם הנ"ל מפני שהוא רק תואר להשם ובשם שצריך לקדש בודאי והוא מסופק אם קידש אותו בכתובתה מהו הדין אם צריך לגנוז היריעה או יש לזה תקנהו איזו יכשר מז
שנית מענין הנ"ל אם שם האדון הכתוב בפי משפטי הוי משמות הקדושים שאינם נמחקים ובעי קידוש בשעת כתיבתו או הוי כשאר כינוים רחום וחנון דנמחקים ולא בעי קידוש צז
נידון מקרה רע שאירע ר"ל בעיר א' בהכנ"ס בעת שרצו לפתוח אה"ק ליקח משם ס"ת לקרות בו בציבור ויען כי עמדו באה"ק עוד ס"ת אחרים והאיש המוציא את הס"ת לא השגיח היטב ע"ז ע"כ בעת שלקח את הס"ת הכשר לקרות בו נגרר עוד ס"ת א' אחריו בלתי ידיעתו ונפלה לארץ אך הס"ת השני שנפל לארץ היתה פסולה. צ"א
כעת הגיע לידי ס' ברכ"י וראיתי ביו"ד סי' רפ"ב דמיירי שם בס"ת שנפל לארץ וכ' שם בזה"ל טוב שיתענה ג' הפסקות מב' ימים כו' אגרות הרמ"ז סי' ל"ז ושמענו בק' א' שנפל הס"ת הורה רב המקום שיתענו כל הקהל ב' וה' וב' לכפר העון שנתבזה הס"ת ולדעתי הקצרה מדינא אין הרואה שנפל הס"ת חייב להתענות אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו ושעתו עכ"ל.
בדבר אשר נתפשט המנהג בעיירות ובכפרים להערים ולמכור תרנגולים לנכרי בכדי שיסרסם ואח"כ לוקחין מהם בחזרה אי אריך למיעבד הני. זיין
בדין אי מותר ליתן לכהן קטן פדיון ה' סלעי' של בכור. עד
נידון פדיון בכור שמת אביו אי הב"ד פודין אותו בלא האב או לא יפדה עד שיגדיל ויהי' פודה כהלכה. עה
נידון מי שהי' לו פרה מבכרת ומכרה לנכרי והי' ביניהם פיסוק דמים ונגמר דמי המקח אפס לא קיבל מעות מהנכרי רק ישו הבהמה לרשותו ועתה ילדה זכר מהו דין הבכור הריה י"ד
נידון מקום א מוחזק מעולם בבה"ק סמוך לבהכנ"ס וסביבות בה"ק מוקף בתים ובין הבה"ק רוח הפסיק דרכי רבים וע"י פקודת המושלים הוצרכו לפנות המתים משם דברבות הימים עשו מחיצה סביבות המקום ההוא וכאשר חפרו בארץ להעמיד עמודי המחיצה נמצא בכמה חפירות עצמות אדם בולטים מהמחיצה מהו דין הכהני' אי מוזהרים המה מבלי לילך שם או לא. ך"ו
תניין בענין הנ"ל מראה פנים לכל צד לטהר המקום ולהתיר לכהנים לילך סביבות המקום בלי פקפוק: ך"ז
פלפול עם רב גדול א' שהשיב על הנידון הנ"ל ך"ח
נידון כהני' בזה"ז שכלנו טמאי מתים אי מוזהרין עוד על הטומאה. ך"ט
בענין טומאת ארץ העמים וטומאת בה"פ בזה"ז ואם לענין אזהרת כהנים בזה"ז ליכנס למקום המסופק בטומאה שייך ענין חילוק רשיוח בין רה"י לר"ה: ס"ח
לבאר דברי הרשב"א פ"ק דנדה בההי' דכשחברותי' נושאת אותה במטה דלא ליסתרו דבריו מש"ס דר"פ ב' נזירים ופלפול מענין לענין אי ג' הוי רה"ר ואימתי הוי רה"ר לענין ס"ט. סט
לבאר הא דקיי"ל בס' טומאה דברה"י ודאי טמא ובר"ה טהור ודאי דהילכתא גמירי מסוטה דעשאוה לספיקו כודאי האיך הדין באם יש ספק רשויות דמספקא לן באיזו מקום נולד הס' אם ברה"י או בר"ה אי דמי' לסוטה או לא. פ'
נידון אבל ומו"מ שלו מחנות ואירע לו האבילות בזמן שאם ינעול אז חנותו הוי דבר האבד ונוגע להפ"מ אם יש להתיר לאשת האבל לפתוח חנותו במשך ימי אבלו דהוי מילתא דבפרהסי' ואימתי הוי דבר האבד. ע"א
לבאר ברייתא דט' צפרדעי' ושרץ א' ביניהם כו' בש"ס נדה ד' י"ח ופלפול בענין ס"ס ורובא בטומאה ברה"י. פ"ח
נידון כותלי חצר בה"ק שנהרס ונבנה א' תחתיו, אי רשאי ליקח העצים מכותלי' הישינים ולהשתמש בהם לאיזו צורך א' או יש לו דין צורכי מתי' דכל מה שנעשה לצורך ולכבוד המת אסור בהנאה. צ'
פלפול בענין הח"ס וביאור דברי התוס' ביבמות ד"פ בההוא דאכל חלב כו' דכיילו דהיכי דאיגלאי מילתא למפרע לא מיחשב הת"ס. צ"ו
בענין מה"ב פלפולים בסוגיות שונות וביאור לדין קורע בחלוק הגזול המבואר ביו"ד סי' ש"מ. ק'
לבאר דברי התוס' בשבועות ונזיר די"ז ליישב מה דקשי' עלייהו מש"ס דסנהדרין דס"ה ופלפול בענין לשאב"מ באיזו ענין משכחת דלוקין עלי'. סז
ושם בד' ע"א ע"ד שורה ך' חסר אחר דיבור שאב"מ וכצ"ל ומריש ה"א דכונת רבינו ז"ל לאו מטעם דהוי לאו שאב"מ רק דפטור כו'
לטוש"ע אהע"ז
נידון מי שאשתו נשתטית ויצאה מדעתה עד שא"א לו לדור עמה וגם אינה ראוי' לקבל גט מחמת שטותה ולפרקים חוזרת לחלימה ובעת הזאת היא כאחת הפקחות וכך הי' פעמים רבות שנשתטית ונתרפאת וחזרה ונשתטית אם יש מקום להתיר לו לגרשה בעת חלימתה או להתיר לו לישא אשה על אשתו עפ"י היתר ק' רבנים. ר"ט
נידון נשתטית שמתירין להבעל לישא אשה על אשתו עפ"י התרה ממאה רבנים אם צריך לזכות לה גט ע"י א' ולמסור לידה מיד כשתשתפה והאיך יש לנהוג בזה להלכה ולמעשה: מ"ם
נידון מי שנשא אשה על אשתו שנשתטית עפ"י התרה כנ"ל וקיים בכל דברים שבממון כתיקון חכמים והשליש לה כתובתה ות"כ ונדוני' גם נתן הגט ביד השליח שיהי' בידו עד שתשתפה שדרה"ק ובמשך שהוא שרוי עם אשה אחרת מתה אשתו השוטית פה הוא יורשה כדין הבעל יורש את אשתו ואם חייב להתאבל עליה או לא. מ"א
נידון מי שנשתטית אשתו והוא חבושה בבית החולי' המשוגעים (פויאהרין הוז) להתרפאות משולי' ואמנה אין יד הבעל משגת להשליש סך כתובתה אי שרינן לי' לישא אחרת על אשתו ובאיזו אופן מתירין לו להשלים מנין המאה רבנים מב' ארצות ומה היא בכלל מדינה ומדינה. מ"ד
נידון עגונא שהעידו שני עדים בב"ד ששמעו מפי א' שא' שראה שבעלה נטבע במשאל"ס וביום שלאחריו חפשו אחריו ומצאו א' נטבע ומיד כשהעלוהו מהמים הכירו אותו בטב"ע בפ"פ שהוא בעל האשה וכל גופו הי' שלם רק שבפדחתו ומקום חוטמו הי' מוכה ומנומר ונשחת קצת מהעור והבשר גם העיד א' מהם שהכירו לבוש במלבושיו והמנעלים שברגליו אם להתירה לעלמא עפ"י הגב"ע הלז. ה' ע"ד עגונא שנטבע בעלה בנהר נעסטיר וחפשו אחריו ולא מצאוהו ואחר עבור ערך חצי שנה נמצא א' נטבע בנעסטיר רחוק כמה פרסאות ממקום טביעת בעלה ונגבה עדות מע"א שהכירו במלבושיו וכפי הנראה הם אותן הבגדי' שהי' לבוש כהן בעלה אז שנטבע אי מותרת לעלמא ע"י גב"ע ההי'. מ"ט
נידון עגונא כי בעלה הרחיק ממנה נדוד ולאחר זמן רב מצאו ערלים הרוג יהודי מונח סמוך לעיר על שפת הנהר והלכו אנשי' מהעיר לראותו מי זה ואיזהו והוליכוהו העירה לקבורה והגידו שהי' נתפח בפניו מהמי' ואעפ"כ הכירוהו בטב"ע בפ"פ וגופו כי הוא בעל האשה כאשר באו הדברי' בהגב"ע אפס אחד מהעדי' הי' פסול דאורייתא מחמת עבירה גם לעדות אשה גם האשה בעצמה הכירה אותו בטב"ע בפ"פ ובמלבושיו וגם א' איזו סימני' בגופו מהו דין האשה אם להתירה לעלמא בעדות זה. ס"ב
בענין מה דמתירין בעדות אשה שמת בעלה ע"י הכרת שמו ושם אביו וש"ע אף שאין יודעין מי הוא ואין לנו שום הכרה בי בטב"ע או בסימני' ופלפול בשמעתתא דחוששין לתרי יצחק ביבמות ד' קט"ו פ"ט
פלפול בשמעתתא דב' אומרי' מת כו' בכתובות ד' ך"ב וליישב דברי הרמב"ם פי"ג מה' גירושין הי"ח והי"ט שעמדו עליו נושאי כליו דהוא נגד סוגיות הש"ס דשם: מח
נידון א' שהעביר קול על אשתו שהי' אנדרוגנוס ורצה לגרשה והאשה הכחישתו ובדקוה נשים מילדות ואמרו שהי' רק דלדולי בשר וצדקה היא ממנו וכעת רוצה הבעל לדור עמה אי לא נאסרה עליו ובם אם להאמין לנשים בזה. סא
בענין צוואת ר"י חסיד שלא לזווג כאשר שם חתן וחמיו או כלה וחמותה שוין ואם יש לא' מהם שני שמות אם גם זה בכלל הצוואה ומיקרי שמותיהן שוין או לא. נה
בדבר מה שהמנהג רפוי אצלינו ועושין נשואין אחר חצי חדש ואף בסופו ואין חוששין להמבואר בש"ע שנהגו שלא לישא אלא במילוי הלבנה והיינו בתחלת החדש בעוד שהלבנה במילואה. נט
נידון המורדת על בעלה ואומרת מאוס עלי ומבקשת גט אם דעת הבעל מסכמת לגרשה האיך לדין ביניהם בדברים שבממון אודות הנדוני' שמשני הצדדים והעיסקא שעלה מעת ההתקשרות עז זמן הנשואין ומתנות וד"ד שמצד אבי הבעל והאשה האיך יוחתך הדין ביניהם עפדתה"ק נז
נידון המורד על אשתו בטענת מאוסה היא עלי ורוצה לגרשה וליתן כתובתה והאשה אינה רוצית אי יכול לכופה ולגרשה או עכ"פ למנוע ממנה שכו"ע עד שתתרצית לקבל גט: עט
ע"ד איש שמצא ערות דבר באשתו כי הבעל אומר שראה בעצמו שזינתה וגם נמצאו בה כמה ענינים מכוערים כאשר הוגבה עדות בב"ד והבעל הוא כהן וגם האשה בעצמה הודית שאמת הדבר ומחתה את פי' לאמר לא פעלתי און כי הי' באונס והי' לא ידעה שאסורה לבעלה כהן אפי' באונס מהו הדין אי אסורה עליו ויכול לגרשה בע"כ דבזה לא החרים ר"ג או גם בזה חל עליו חדר"ג שלא לגרשה שלא מדעתה. לא
לברר הדין לדינא דגמרא דמגרש אדם אשתו בע"כ או אפי' בזה"ז לאחר חדר"ג במקום שאסורה עליו מן הדין שרשאי לגרשה בע"כ אי יכול לגרשה ע"י שליח להולכה והשליח יעשה איזו ערמה ותחבולה לזרוק לה גט בע"כ שלא מדעתה. לב
נידון אשה שמעלה מעל בבעלה והרחיקה נדוד ממנו ונתברר שזינתה תחת אישה והולידה ממזר ונאסרה על בעלה וא"א לבעלה ליסע לשם לפטרה בג"פ וגם לעשות שליח להולכה קשה מאד ממדינה למדינה אם יש תקנה אשר האשה משם תמנה שליח לקבלה במקום עמידת הבעל שלא בפני השליח והב"ד שבמקום האשה ישלחו מכתב הרשאה מהאשה ויודיעו בכתב להשליח שמינתה אותו לשליח לקבל הגט עבורה ותתגרש מיד בקבלת השליח הגט לידו. יא
נידון א' שגירש אשתו ומקודם תפסה את כל אשר לו ולא רצתה לדור עמו ואח"כ התפשרו שיתן ג"פ והשלישה החפצים ח"י הרב המסדר הגט והמסדר שאל כמה פעמים להבעל אם הוא מגרש רק מחמת שתפסה משלו אחר כי הוא השליש ויכול להחזיר לו החפצים כפי הפס"ד שהיה ביניהם והשיב הבעל שלא מחמת זה הוא מגרשה ולאחר נתינת הגט הוציא הבעל קול לערער על הג"פ שיש לו עוד שם א' ממה שא' ולא רלה לגלות מחמת שרצה שתתן לו החפצים אי יש ממש בערעור הבעל או לא. לו
נידון האיך לסדר ג"פ במגרש ששמו שמעלקא ותכסיס שם זה בא' לבסוף והמגרש חותם א"ע ביו"ד וגם במי שנקרא מניס בפתח וחותם א"ע באלף אחר המ"ם האיך לכתוב בגט. צ
נידון אשה הבאה ממרחק לחלוץ מבימה ובידה מכתב מהבד"צ ממקומה שהיא אשת המת הניכר לנו בכאן לאחי היבם ואולם אין שום אדם מכירה ואף היבם מעולם לא ראה אותה זולת אשה א' והיא אחות בעלה אומרת שיש לה בה הכרה עפ"י סימן שהיא אשת אחי' הנפטר אם יש להתירה לחלוץ עפ"י עדות זו. או לא. פח
לטוש"ע חו"מ
בדין המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו וביאור סוגי' הש"ס דיבמות ד' קט"ז בהאי דלמאי ניחוש דילמא מסר לי' אותיות ניקנית במסירה. עב
נידון א' קנה מקום בבהכ"נ ולאחר הקנין באו שני אנשים שכניו שיש להם מקום בשותפות בצד המקום שקנה והמה עומדים כנגדו ורוצים לסלק את הלוקח מכח דין מצרנות ועוד דברי תעצומות שביניהם ופרטי ענינים בזה. טית
נידון א' שקנה קרקע אשר מימי קדם הי' פנוי מבלי בנין לשבת שם רק עמדו עלי' אנשים עם סחורתם והי' מעבר דרך לרבים שמה וכעת רוצה בעל הקרקע להעמיד שם בית חומה ורבים מערערים ועומדי' לנגדו למחות בו בטענה דהוי מיצר שהוחזקו בו רבים ואסור לקלקלו אי זכו רבי' בטענתם או לא. דא
תנינא בענין הנ"ל ופלפול בשמעתתא דב"ב ד"ק מי שהי' דרך הרבי' עוברת תוך שדהו. ךב
לבאר דעת התוס' בפ"ק דב"מ בההי' דאין שלד"ע דגם גוף המעשה בטל ופלפול מענין לענין בשמעתתא דה' שנתערבו עורות פסחיהן בפסחי' ד' פ"ט. צד
סוף הספר