אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן פו

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן פו

סימן פה

ב"ה אור ליום ה' ט"ז טבת תרס"ב מאריאמפאל, לכבוד הרב המאוה"ג המפורסם בתוי"ר חו"ב מו"ה משה מנחם מענדל גי' וויזאנסקי האבד"ק וויזאן (פלך סובאלק).

קבלתי מכתבו בענין קביעת שנה זו אשר לפי לוחות העיבור שבטור היא שלימה והפר"ח כתב שהוא ט"ס ושהשנה חסרה וכן נעשה מעשה וכ' כת"ר שבאמת אין טעות בלוח שבטור ומשום שמולד שבט שנה זו שיהי' ביום ה' בשעה חמישית אחר חצות היום הוי מולד זקן וא"א לקבוע אז ר"ח וממילא א"א לעשותה חסרה וההכרח שתהא שלימה כדי שלא יחול ר"ה הבעל"ט ביום ו' דלא אד"ו ראש ובפרט שיש לנו לסמוך על קבלת הטור אפי' אילו הי' הקביעות בטעות דהא אתם אפי' מוטעין כו'. וכתב כת"ר דלפי מה שנעשה מעשה עפ"י הלוחות הסדורות עפמ"ש הפר"ח יאכלו ישראל חמץ בפסח דהאי שתא יש נחוץ לפרסם ואין כאן חשש לעז על ב"ד שיאמרו חשבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא עכ"ד. ובודאי אטו משום חשש לעז וכבוד ב"ד יניחו לישראל להכשל ח"ו באיסור כרת ושיכשלו גם ב"ד עמהם. אמנם בגוף הדבר מפורש בלשון הטור שהרוצה לידע קביעת ר"ה יחשוב מולד תשרי כו' ויום שיהי' בו המולד הוא יום הקביעות כשלא יהי' באד"ו ולא מולד זקן ולא ב' ט"ו תקפ"ט של אחר העיבור. וא"כ ע"פ מולד האמצעי בהכרח שיחול ר"ה דשנת תרס"ג הבעל"ט ביום ה' כיון שאז המולד בו ביום קודם חצות. וכן כתב דכשרוצה לידע קביעת חדשי השנה יחשוב באיזה יום יקבע ר"ה שלאחריו ויחשוב מנין הימים שביניהם כו'. ולפ"ז החשבון קביעת שנת תרס"ב היא חסירה וכ"כ הטור בהכללים לידע בהן קביעות החדשים בשנה מעוברת שנת י"ט למחזור. כי עד ו' כ' תצ"א היא ז"ח. וכיון שכאן א"א שיהא טעות דהא מפורט החשבון. בהכרת צ"ל כמ"ש הפר"ח שיש ט"ס בהלוח שבסוף. דאל"כ יסתור הטור עצמו למ"ש כמה פעמים מקודם וכן במ"א ס"ס תכ"ח ביאר שמה דרכי הקביעות ולעשות לוח בקצרה. וכדברי הטור מפורש ברמב"ם דיום המולד הוא יום קביעת ר"ח תשרי אא"כ הי' באחד בשבת סו' או אם הי' בר"ד חלקים כו' יע"ש. ושאינו נדחה מפני מה שיש איזה חדש בשנה חדש שבט שיהא המולד אחר חצות היום. וכן מפורש שכשהיתה מעוברת אם תמצא בין יום קביעת ר"ה שלאחריו ד' ימים היא שנה חסרה ורק בר"ח תשרי ביאר ברמב"ם ובטור שאם יהי' המולד בחצי היום קובעין ר"ה ביום של אחריו והגם שמפורש בש"ס דשייך זה בכל החדשים וכ"כ בשה"ג וז"ל וכן כל החדשים כולן אין קובעין ר"ח למנות ממנו ימי החדש קודם חידוש הלבנה וכך אנו נוהגין בזה"ז כו'. צ"ל דהיינו במקום וזמן שלא יסתובב מזה דחי' לר"ה שלאחריה. ובעת שקדשו ע"פ הראי' הי' אפשר לתקן ע"י שיחסרו חדשים אחרים. משא"כ האידנא דא"א לשנות ולחסר החדשים המלאים תמיד:

אד"ר וניסן סיון אב, ניתקן החשבון שלא יארע ר"ח קודם חידוש הלבנה ואך לעתים רחוקות מאד יארע זה בזמן שא"א לתקן ולדחות שיודחה עי"ז ר"ה של אחריו שלא כדין. וגם כבר פרש"י בר"ה ד' כ' ד"ה צריך שיהא לילה. וא"ת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה החדשה ביום ל' כו' ואשמועי' דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר, והיינו כמ"ש המפרשים דהגם דיליף מקרא דצריך שיהא לילה ויום מן החדש מ"מ כיון שנתנה תורה רשות לב"ד לקדש כשרואין צורך בדבר וכמ"ש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן. דוקא מטעם חשש, רינון אין מאיימין דכיון שהכל ראו שהלילה מן החדש שעבר יצא מזה לעז ורינון שלא קדשו כדין תורה דהא יליף לה מקרא, והנה בערכין (ד' ט) קאמר מ"ש תשעה דלא א"כ קדים אתי סיהרא תלתא יומי (ופרש"י דמרננו עלמא בתר רבנן למימר כל מה דבעו עבדי) השתא נמי קא קדים אתי ב' יומי. והקשה בש"מ בשם תוס' הרא"ש דזימנין דמשכחת באמצע השנה דקדים ואתי סיהרא, טפי, מתרי יומי כגון שבאותה שנה היו ח' מלאים וחדש אלול לעולם מן החסרין נמצא שעד אלול היו ח' מלאים וג' חסרים וקדים ואתי סיהרא תרי יומין ופלגא. ותירץ דהכל תולין עיניהן בקביעות דר"ה אבל בשאר חדשים לא מרגישין אינשי כולי האי ואחר שיחסרו אלול יבא ר"ה על מכונו ע"ש. וע"ש באוקימתא דעולא דקאמר מ"ש תשעה דלא דא"כ מייתרא סיהרא ג' יומי (שתראה הלבנה הישנה ג' ימים אחרי ר"ה) כו' ואכתי איכא חד יומי סברי אתחזוי איתחזי ואנן לאו אדעתן. ופרש"י דסברי דאתחזי לבנה לב"ד ואנן הוא דלאו אדעתן לממסר נפשין ולמיחזי' הלכך לא מרננו. וא"כ מבואר דהעיקר יש לחוש לזה בקביעות דר"ה לפי שהכל תולין עיניהן בו משא"כ בקביעות בשאר חדשים וממילא י"ל שנתקן החשבון דיש להדר ולראות שגם בכל ר"ח לא יהא מולד זקן ודמ"מ לעתים רחוקות א"א להשגיח ע"ז לפי שעי"ז יודחה ר"ה ב' ימים, ועל קביעת ר"ה קפדינן טפי בכל האפשר לקבוע בזמנו. (ע' ט"א דמשמע בסוכה ד' נ"ד דבניסן ותשרי לא משגיחי' כ"כ במולד זקן ובערכין מפורש להיפוך, ובמהרי"ל ת' קנ"ה נסתפק אי אזלי' בתר נגוד האמיתי לענין קדוש לבנה להקל ולהחמיר ובמהרי"ל סי' י"ט דאפי' אי הי' לקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו כו'. ודחזינן פעמים רבות דמולד אמיתי קודם ר"ה).

ומ"ש כת"ר דכיון דכתיב אתם אפי' מוטעין יש לעשות ככתוב בטור. הנה אילו הי' מחלוקת בזה בין הטור והפר"ח ל"ש לומר דמ"ש אשר תקראו אתם היינו דוקא כפי הנדפס בטור ולא כמ"ש הפר"ח. דהא ר' הלל הנשיא הוא שקדש חדשים ועיבר שנים עד שיבא אלי' בב"א והדבר תלוי בהקביעות וחשבון שקבע הוא. והטור לא בא לשנות מקביעות שלו. ואדרבה י"ל דגם אם הי' מקום לחשוש שכל העולם טועין בקביעת ר' הלל ע"י שנמשכין אחרי הפר"ח. בכ"ז אינם נכשלין בשום איסור דהא מפורש ברמב"ם ספ"ה מקדה"ח וז"ל זה שאנו מחשבין בזה"ז כאו"א בעירו ואומרין שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעין כו' שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחו"ל ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני א"י וקביעתם. וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני א"י כו'. וביותר ביאר דבריו בס' המצות מצוה קנ"ג וז"ל אילו הנחנו דרך משל שבני א"י יעדרו מא"י כו' ולא יהי' שם ב"ד ולא יהי' בחו"ל ב"ד שנסמך בארץ. הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום, בשום פנים לפי שאין לנו לחשוב חדשים ולעבר שנים בחו"ל כו' ומבואר שהדבר תלוי בקביעת ב"ד שבא"י בזמננו ודל"מ מה שקבע ר' הלל הנשיא על הדורות הבאים. וע' פ"ד מקדה"ח הי"ג שאם אמרו לפני ר"ה שנה זו שתכנס מעוברת אינה מעוברת באמירה זו. ואם הי' מספיק חשבון קביעת ר' הלל. גם אם היו ח"ו בני א"י נעדרים מא"י. הי' מועיל החשבון שכן כבר קבע וקדש ר' הלל, והא דמהני קביעת וקידוש ב"ד שבא"י שבזמנינו הגם שאינם סמוכין. כבר ביאר זה מהר"י ב' רב בקנטרוס הסמיכה דהיינו לפי שהרמב"ם בעצמו כתב בפ"ד מסנהדרין הי"א שאם הסכימו כל החכמים שבא"י למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ולזאת כשקובעים ואומרים יום פלוני הוא ר"ח או מועד הו"ל כאילו מסכימים כולם שחכמיהם יהיו סמוכים לענין קדה"ח וקביעת המועדים שיכולים הם לסמוך, סמוך לקצת דברים ולשאר דברים לא יהי' סמוך. וכתב דמ"מ גם ב"ד סמוכים שבא"י אין יכולין לקדש חדשים ולקבוע מועדות ע"פ הראי' לפי שאין להם יכולת לבטל מה שעשה ר' הלל וב"ד דהא קיי"ל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ולא ימצא מנין אחר כמהו עד יבא מורה צדק בב"א. והרלב"ח שם חולק עליו וכתב דגם אם הי' ב"ד שאינו גדול בחכמה כב"ד של הלל כל שהיו סמוכים היינו מחויבים לקדש ע"פ הראי'. ורק מטעם, דאי אפשר שיהיו ב"ד סמוכים עד שיבא מורה צדק. אנו מקדשין ע"פ החשבון שהוא הלמ"מ. ובני א"י יכולין לקבוע חדשים ומועדות א שנה עי"ז החשבון הגם שלא יהיו סמוכין ודס"ל להרמב"ם שצריך ג"כ הקביעה בפועל בכל שנה ושנה ע"י בני א"י יע"ש. וכיון שמפורש מדברי הרמב"ם דהוי לעיכובא קידוש ב"ד שבא"י בזמנינו ממילא הוי בכלל מ"ש אשר תקראו אתם בין בזמנן כו'. ומה שלא ניתן להם כח בדיעבד לשנות או לקדש ע"פ הראי'. היינו דכיון שבזה"ז אסור לקדש ע"פ הראי' ממילא אם יעשו כן או ישנו במזיד מקביעת החשבון המקובל דהוי כל דבר שבמנין כו' ולהרלב"ח הוי הלמ"מ. ממילא לא יהא בקביעותן ממש וכמ"ש בסנהדרין ד' כ"ו בנ"א החשודין על השביעית (פרש"י שנעשו סנגורין לרשעים) כשרין לעבר שנה ובפרש"י ד"ה קשר רשעים הוא דאפי' הן עושין עיבור כדין וכדת אין השנה מתעברת ע"י דבעי ב"ד נמנין וז"א מנין. וה"נ אם יזידו במעשיהם לעבור על דרז"ל ח"ו. והא דקיי"ל אתם אפי' מזידין. היינו בימיהם שנתנה להם תורה רשות לאיים על העדים וכה"ג מפני איזה צורך שראו ב"ד וגם בלא"ה א"א במציאות שיסכימו כל חכמי א"י לעבור על דרז"ל ח"ו. וכ"ז שייך במקום שאין מקום לטעות בפירוש התקנה והקביעות. משא"כ בזמן שכל חכמי א"י נמשכין בטעות אחר הפר"ח ולפי שהוא טעות וחסרון ידיעה לכל העולם מנינם מנין ומהני קביעותם בין למהר"י בי רב בין להרלב"ח בדעת הרמב"ם. ועמ"א סי' תי"ז בשם סי' יראים דמה שמברכין החדש בשבת שלפני ר"ח אין זה קידוש ב"ד ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קדה"ח שהוא מעומד. וע"ש בס' יראים מצוה ק"ג דאין זה קידוש שהמצוה הזאת אינה תלוי' אלא בראש ב"ד וגם א"צ לקדש דקיי"ל כראב"צ. ואין הכרעה לומר דכונת היראים לחלוק על הרמב"ם. דהא קאי על מה שנהגו העולם לברך החודש גם בחו"ל. ודבלא"ה גם בא"י א"צ קידוש לפי שכבר קדשוהו שמים כראב"צ. ומ"מ אי יארע ענין טעות שפיר מהני קידוש חכמי א"י. וע' בלב שמח על סה"מ שפי' ג"כ כונת ד' הרמב"ם שלענין החשבון. א"י בלבד הוא דבעי ולא צריך ב"ד סמוך. ורק אם ח"ו בני א"י יעדרו מא"י אז בחו"ל צריך שיהא ב"ד שנסמך בא"י ע"ש

ובדברי התוס' בר"ה ד' כ"א ד"ה לוי אקלע לבבל וז"ל וא"ת והיאך יניחום לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת דאו' וי"ל דהתנן כו' אתם אפי' שוגגין כו' ומשמע מדבריהם דמהני לענין זה גם הקביעות שבבבל הגם שאינו כקביעת ב"ד הגדול שבא"י ועמ"ש התוס' בשבת ד' י"ב ד"ה ר"נ דהא דקאמר בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבא במערבא. התם לא הוי מאכל איסור אלא השעה אסורה ומדלא תירצו התוס' שלא הי' ענין תקלה משום דאתם אפי' מזידין ומוטעין עכצ"ל דלא שייך בזה לומר אתם אפי' מוטעין כיון שב"ד הגדול שבא"י לא קבעו כן (ועמ"ש בזה בפתח דבר לספרי אבן הראשה). וא"כ ההכרח לפרש כונת התוס' בר"ה דכיון דאתם אפי' מזידין ממילא נסתפק עולא שמא נמלכו ב"ד למחרת וקדשו למפרע שיהא ר"ח ביום ל' וכמו שהביא בטו"א בשם השאלתות הגירסא דאמרו לא שמענו מפי ב"ד מקודש דלמא אמליכו ולא קדשוהו למחר ושויה חסר ודמהני קדוש למפרע. ושפיר כ' התו' בשבת שנכשלו באכילה בשעה אסורה לפום דמשמע מהגמ' דבאמת עברוהו לאלול רק דבעת שבא אליהם לוי לא הי' עוד בירור גמור דעברוה. אמנם מלבד דפשטות לשון התוס' בר"ה דסיימו בלשונם וז"ל אבל הכא להם הי' עשירי משמע דגם כשעברו ב"ד שבא"י לאלול לא עברו בני בבל על איסור כרת. עוד יותר מפורש בלשון הריטב"א שם ד"ה ולא שמעתי וז"ל פי' ותקנת חכמים היתה שלא יצאו שלוחים לגולה על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש והיתה בכלל התקנה דכל שלא יעיד העד ששמע מפי ב"ד מקודש שלא יסמכו עליו דאי לא הרי לא קיימא תקנה דידהו ולא ממנעי עדים מלמיפק ולפיכך הוצרכו לתקן שלא יסמכו עליהם ויהי' כאילו לא העידו ויהי' מנין שלהם קיים וקבוע ע"פ ב"ד שהרי קביעת המועדות תלוי בב"ד וכדרך שתיקן הלל חשבון עבור שבידנו היום. הלכך לוי גופי' כיון דידע ודאי שהוקבע תשרי ביום ל"א יש לו להתענות כבני א"י אבל לגבי בני הגולה כיון שלא העיד להם ששמע מפי ב"ד מקודש אין להם לסמוך עליו ולא לבטל מנינם ע"ש. והיינו ב"כ כונת התוס' דכיון דכתב אשר תקראו אתם מקראי קדש כו' אפי' מזידים כו'. חזינן שמסרה החזרה ענין המועדות ביד חכמים ורשות להם לתקן כפי הצורך ולא כמו בכל עניני התורה שאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. וממילא מהני נמי תקנתם שבני הגולה שלא ישמעו מפי עד שמעיד ששמע מפי ב"ד מקודש יהי' מנין שלהם קוים וקבוע ע"פ ב"ד שלהם. והא דאיתא ר"נ יתיב בתעניתא כו' קרי עלי' קלים היו רודפינו. אפשר דההוא גברא העיד ששמע מפי ב"ד מקודש. והיה התקנה דבכה"ג בני בבל בתר בני א"י גרירי. והנה מלשון הריטב"א שכתב דכדרך שתיקן הלל כו'. לא מוכח דחולק על הרמב"ם שהבאתי למעלה. דקאמר רק דיהיה מנין של בני בבל קבוע וקיים ע"פ ב"ד סמוכים שלהם. והמנין שלהם לא הי' ע"פ הראי' רק כדרך שתקן הלל חשבון העיבור שבידנו היום דתמיד אלול אינו מעובר. וגם הא כ' רק דהלל תיקן ולעולם צריך קביעת ב"ד שבזה"ז ועכ"פ מבואר דגם בימיהם שקדשו ב"ד הגדול ע"פ הראי' הי' לפעמים לבני הגולה הקביעות ע"פ ב"ד שלהם.

ולכאו' יקשה מהבואר בירוש' פ"ק דחלה ופ"ק דר"ה תמן חשין לצומא רבא תרין יומין א"ל רב חסדא למה אתם מכניסין עצמיכם למספק הזה המרובה חזקה שאין ב"ד מתעצלין. בר אבוי דשמואל בר רב יצחק חש על גרמי' וצם ב' יומין אפסק כרוכה ודמך. והשתא למאי הוצרך לומר דחזקה כו'. דהא תיפוק דכך תיקנו חכמים שכל שלא יבאו עדים ששמעו מפי ב"ד מקודש יסמכו על המנין והחשבון וכך יקבעו ב"ד שבגולה. אמנם אדרבה מוכח מהא דלא החמירו לחוש גם במקום שאין השלוחין מגיעין. דל"ש החזקה שאין ב"ד מתעצלין. ומ"מ לא החמירו להתענות ב' ימים וכמבואר במג"א ס"ס תרכ"ד ובביאורי הגר"א שגם בזמן שקדשו ע"פ הראי' מעולם לא החמירו לחוש בזה. ואי מטעם חשש סכנה הי' עכ"פ לאכול פחות מכשיעור ולאכול רק כדי חיותם. וגם בלא"ה הולכין אחר רוב שנים דאין אלול מעובר. ומ"ש תמן חשין כו' היינו דיש שהחמירו על עצמם ואמרו שבודאי לא יזיק להם התענית ומייתי עובדא דאפסק כרוכה ודמך. ודממילא אסור להחמיר ולהכניס א"ע בספק סכנה הגם שטועה בדעתו לחשוב שבודאי לא יזיק לו. וי"ל ג"כ דמ"ש תמן חשין כו' היינו יושבי המקומות שבבבל במקום שאין ב"ד. וכן עם שבשדות וכפרים. וחששו להחמיר שמא הגיעו השלוחין מב"ד שבא"י להב"ד שלהם והעידו ששמעו מפי ב"ד מקודש. וכבר נקבע כן ממילא גם מהב"ד שבמקומם. וע"ז קא"ל ר"ח דחזקה שאין ב"ד מתעצלין ואם הי' מגיע שלוחין לב"ד שלכם לא היו מתעצלין ב"ד שלכם להודיע אתכם ע"י שלוחים. ולזה אסור לכם לחוש ולהחמיר. ועכ"פ לדינא ודאי י"ל כד' התוס' והריטב"א דמ"ש אשר תקראו אתם כו' שייך גם על קביעת ב"ד שבבבל בזמן שיש להם רשות לכך ע"פ תק"ח וה"ה קביעת ב"ד שבא"י בזה"ז בזמן שניתן להם רשות ע"ז וכגון שאינם מתכונים לעשות בשינוי ח"ו מהמפורש בטוש"ע (וקצת י"ל דמש"ה נמי אין צורך לברך חדש תשרי משום דבזה החדש מדקדקין תמיד שלא יהא מולד זקן וא"א שיטעו אז בתקנת הלל וגם דאלול לעולם חסר לפי התקנה אך אין צורך לזה הטעם). אמנם הטו"א הקשה ע"ד התוס' מהא דקאמר במנחות ד' מ' אמר רבא השתא חב"פ ויוה"כ דכרת סמכי' אדיסקי הכא דעשה בעלמא לא כ"ש. ואי הא דאתם אפי' שוגגין שייך גם בזמן שאינו בקביעת ב"ד שבא"י א"כ ליכא כרת בטעו בחב"פ ויוה"כ אי טעו בקביעת החדש או, בעיבור שנה. ועכצ"ל דתלוי רק בקביעת ב"ד הגדול שבא"י. והי' מקום ליישב עפמ"ש הצל"ח בברכות דס"ג דלענין עיבור השנה לא קאי הא דאתם אפי' שוגגין ומוטעין. והתם במנחות קאי לענין עיבור השנה כדפרש"י ד"ה חב"פ. דכשהיו מעברים שנה היו שולחין אגרות לגולה כו' והגם דבפי', רגמ"ה דסומכין אדיסקא ששולחין לגולה כשמעברין אדר או אלול, לשון הגמ' משמע כפרש"י דהא שילוח אגרות מוזכר רק לענין עיבור שנה. אך כבר הביאו ממ"ש בספרא דכשלא היתה השנה צריכה לעבר ועברוה אנוסים או שוגגים או מוטעין מנין שהיא מעוברת ת"ל אשר תקראו אתם במועדם כו', וכן מבואר ממ"ש התוס' שם דכשמעבר השנה בשעה שראו לקובעו ניסן הוי כשמקדש החדש ביום כ"ט או ביום ל"ב שאינו זמן קידוש. והיכא שמעברין השנה בזמנה שייך הא דאתם אפי' שוגגין כו' וא"כ הדק"ל ק' הטו"א [וע' סנהדרין ד' פ"ז דהיכא שאינה מעוברת אף דיעבד תו הוי ענין שגגת כרת מה שאוכלין חב"פ וע"ש דקאמר ואי להאי גיסא כו'. ולכאו' הא גם לדעת הזקן ממרא אין כח ביד איש אחד לעבר. וי"ל שעברו ב"ד שבלשכת הגזית ואח"כ נמלכו לומר דל"מ העיבור. וי"ל]. אך י"ל דהא פרש"י ד"ה ונכתבי' אדסקא, שצובעין תכלת בכפרים שאין שומעין כו'. וא"כ שפיר מייתי מדסמכי' אדיסקי לענין כרת. דאלת"ה ניחוש שיכשלו יושבי הכפרים. היכא שהב"ד שבבל שבמקומם כבר יגיע להם האגרת שנתעברה וכה"ג. וכן לפי' ראשון דרש"י ד"ה ואדיסקי. דלא חשיבא להו לאינשי הנך אגרות ועברי עליהו. ג"כ מיושב דאי ניחוש שיעברו על האגרות בזדון כמו"כ יש לחוש שיעברו ע"ז יחידים שלא בשאלת פי ב"ד (ולולי פרש"י הי' מקום לפרש דמוכיח דסמכי אדסקא לענין עיבור שנה ולא חיישי' שמא האגרת מזויף. אך אכתי שאני התם דכך קבעו ותקנו ב"ד שבא"י. שאם לא ישמעו ב"ד שבגולה מפי עד ששמע מפיהם מקודש. יהי' קביעותם ע"פ החשבון שבידם). וכן מה שהקשה הטו"א מהא דאם עברו בדיעבד בחו"ל אינה מעוברת. י"ל דכיון דהוי גזה"כ וגם דכיון שאין מעברין בחו"ל ממילא עבדי איסורא. וממילא אין בקביעותם ממש כמ"ש בסנהדרין ד' כ"ו. משא"כ הכא דכך היתה תקנ"ח שכשלא ישמעו מפי עד ששמע מפי ב"ד מקודש. יקבעו המה ע"פ החשבון הקבוע. וממילא גם כשיש טעות וחסרון ידיעה בפירוש התקנה מהני הקביעות מטעם אשר תקראו אתם וגו'. ואין לומר דכשקובעין ר"ח במולד זקן הוי כקובע ביום כ"ט. דז"א דשאני יום כ"ט או יום ל"ב שלא ניתן להם רשות לקבוע בדבר הידוע שהוא היפוך מ"ש התורה. וכן כשמעבר השנה ביום ל' של אדר משא"כ הכא דגם אי קמי שמיא גליא שהי' התקנה שלא לקבוע ר"ח בו ביום. אכתי כיון שקובעין כן כדי שלא יודחו המועדות ור"ה מפני זה. והדבר בחסרון ידיעה לכל העולם וחושבין בדעתם שכן הוא חשבון הקביעות. עכ"פ הוו כמוטעין דעלמא כשמחסרין בזמן שראוי לעשותו מלא ובפרט דטעמא דאין מאיימין על העדים כה"ג דהוי מולד זקן הוי מטעם לעז ורינון וכבר הבאתי מ"ש הש"מ דבזה ל"ש חשש רינון. וא"כ גם אי נימא דמ"מ נקבע החשבון שלא יהא מולד זקן בשום אופן. אכתי לא דמי למקדש ביום כ"ט וביום ל"ב. רק שמחסר יום ל' שלא כדין דהוי בכלל אשר תקראו אתם וגו'. וגם עמ"ש המל"מ ה' שגגות דכשיבנה ביהמ"ק ותתחדש הלכה שעל כזית קטן נמי חייב מ"מ יפטור מקרבן דעדיף מתולה עצמו בהוראת ב"ד משום דנתפשט בכל ישראל וכל החכמים הסכימו דעל כזית קטן אין בו כרת. ועמ"ש הנודב"ת יו"ד ת' צ"ו דאשה שנשאת ע"פ ב"ד של ג' עשתה עפ"י הוראת כל ישראל ופטורה מקרבן כמו ע"פ הוראת ב"ד הגדול. ודב"ד של ג' שליחותיהו דקמאי קעבדי יע"ש. וה"נ מה שקובעין ב"ד שבא"י ושבחו"ל יחד בהסכם כל ישראל שבא"י ושבחו"ל וגם להרמב"ן בסה"מ דכיון שאין בזה"ז ב"ד סמוכין, הוי רק עפ"י תקנת ר' הלל הנשיא שהוא ע"ה ראה שיתבטלו המועדות מפני הפסד הסמיכה ולזה עמד ותקן החשבון וקדש ועבר בו חדשים ושנים עד שיבנה בהמ"ק בב"א. והגם שאין מעברין את השנה לפני ר"ה היינו שמא ישכחו העם ויבאו לזלזל בחב"פ ובמועדות ולזאת התנו שאם עברוה לא תהא מעוברת עד שיגלה חשבונם לעם בזמנו. ושהלל הנשיא ראה תיקון בחשבונו ושיהא הדבר מוסכם ומקובל להעם בדעתם המועדות בקביעות מאין שבוש ושנוי עמד וקדש חדשים ועבר השנים כולם לפי החשבון יע"ש מבואר דכל מה שקדש הוא כדי שלא יבאו לידי שבוש וטעות. וא"כ במקום שיבא לידי טעות ומכשול לכל העולם ע"י חסרון ידיעה בפירוש החשבון. בודאי לא תיקן שיבא לידי מכשול. ואפשר שבמקום וזמן שיארע באחד מן הזמנים איזה ספק בתקנתו. הניח הדבר על דעת חכמי ישראל שבאותו דור וקידש ע"פ הסכמתם. ועמ"ש הש"א (סי' צג) דכשאמר שיהא הפקר משעת לקיטה ואילך אע"פ שאמר כן קודם לקיטה אפ"ה מהני אפי' למ"ד אין ברירה וע' קצה"ח ונה"מ סי' ס"א היכא שהדבר עומד להתברר. וה"נ אפשר דגמר הקדוש הוא בכל חדש בזמנו. ודבכה"ג תלה הקידוש בהסכמתם. וגם אי נימא דהקידוש כבר נגמר למפרע משעת דבורו של הלל הנשיא וב"ד. אכתי י"ל דכיון דמסתבר שתלה הדבר בהסכמתם ממילא במקום שיוכל ליצא תקלה ומכשול לכל העולם. בודאי חכמי ישראל שבאותו דור שליחותיהו דר' הלל הנשיא קעבדי לקדש החדש בכה"ג. וכ"ז כתבתי לרוחא דמלתא. כי כבר ביארתי הנלע"ד שכדין אנו סומכין על חשבון הפר"ח [וע' פרש"י ביצה ד"ד, ואולי הי' התקנה דכ"ז שלא יגיעו שלוחין יהי' ע"פ החשבון. ודממילא לא הי' אז מדינא ב' ימים. וע' ירוש' פ"ב דכתובות מן חטאת דחנניה כו' ואולי יל"פ שלהב"ד שבחו"ל הי' ידוע שנשבו וע' אה"ע ס"ז ובפ"ת סק"י בשם הרא"ש. ודבזה שעבר השנה בחו"ל נתן כח וחשיבות להב"ד שבחו"ל].

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה