אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן פ

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן פ

סימן עט

בעז"ה סיון שנת תרע"ד. לכבוד הרב הה"ג חוב"ק בחדרי תורה מו"ה צבי הירש ג"י קוויאט החוב"ק פיעסק (פלך הוראדנא) בעמח"ס חמדת צבי.

ע"ד שאלתו (במכתבו מיום ה' אייר) בדבר האשה שהלך בעלה לאמעריקא לבקש מזון וטרף לבני ביתו והתאכסן אצל קרוביו בבאסטאן ופתאום נאבד והודיעו מזה להפוליציי ובמשך איזה שבועות נשלח מהפוליציי שיבאו להכיר איש אחד שנמצא נטבע במים אם הוא האיש שנאבד נ ותיכף הלכו לשם והכירו אותו היטב בטב"ע וכמבואר בהגב"ע של הרב מ' מרדכי קלאצקי מבאסטאן והרב הנ"ל כתב שיש ריעותות בהעדים לפי שהודו בעצמם שאינם שומרים שבת כראוי ונושאים מטפחת האף בש"ק, ומלבד זה הוי ספק אשתהי יותר משעה מזמן שהעלוהו מן המים, ותו א"א להכירו גם ע"י טב"ע.

הנה מצד הריעותות שיש בהעדים כבר ביארתי במק"א (למעלה סי' כ"ו) ליישב מ"ש הפ"ת סקי"ח בשם הקהלת יעקב ממ"ש הנמ"י פז"ב דכל שאינו רשע דחמס פסול רק ממ"ש אל תשת רשע עד וכשר לעדות אשה דאפי' עבד כשר לזה ומלבד זה מבואר ביו"ד סי' קי"ט ס"ה שהחשוד על איסור חמור אינו חשוד על איסור קל ממנו כל שהוא חמור בעיני בנ"א שנזהרים בו יותר מבחמור וע"ש בש"כ סקי"ג שכתב ליישב מ"ש סי' ב' דדוקא בעו"ג ומחלל שבתות בפרהסיא הוא דהוי חשוד גם לשאר דברים, ומדלא כתב הש"כ ליישב דעו"ג ומחללי שבתות חשידי גם על איסור שחמור יותר בעיני בנ"א, משמע מזה דאפי' מחלל שבתות אינו חשוד על דבר שחמור יותר אצל בנ"א. וא"כ כיון שבאותו מקום נתפרצו בהוצאת מטפחת האף בשבת ונעשה להם זה כהיתר, אין הפרוץ בזה חשוד לשקר ולהכשיל בעניני עדות אשה שחמור הרבה יותר בעיניהם. וע' בכורות ד' ל' דבאתרי' דר"י שביעית חמירא להו כו', וע' יומא ד' כ"ג דאיבעיא להו שפיכת דמים הוא דזל אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא כו', ועד"ז כשנתפרצו באיזה ענין שנעשה להם כהיתר, דבכ"ז לא חשידי על מה שגם עתה הדבר חמור אצל בנ"א וכדקיימא קיימא, ובפרט דגם עצם האיסור קל יותר מענין המכשול בעדות אשה ושמכשיל בכל ביאה וביאה, וע' פ"ת יו"ד סי' ב' סק"ח לענין מחלל שבת באיסור דרבנן, ובפרט כשנעשה להם כהיתר, (ועמ"ש גבי כותים דכל מצוה שהחזיקו כו'. ודדוקא אי הוו כעכו"ם פסולין לעדות מגזה"כ גם כדלא חשידי לשקר) ואינו חשוד להכשיל בדבר חמור ולהיות ג"כ רע לבריות לפי שמקלקלה בעדותו. דאח"כ כשיבא בעלה תצא מזה ומזה

ומכבר אמרתי לתרץ מה שהקשו המפרשים בחולין ד' י"ב בהא דקאמר לימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן מי לא תניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה כו' חזקתו שחוט אלמא אמרי' רמא"ש מומחין הן, והקשו דדלמא אתיא ברייתא כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת. ואמרתי בימי ילדותי דלפמ"ש בתוד"ה הרי, ממ"ש בתוספתא דה"ה נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו' ומשום דחשוד אגניבה לא חשוד אנבילה, וכיון דבתוספתא קתני לה בהדדי בהדי הברייתא שמביא הגמרא. ממילא עכצ"ל דס"ל שישל"ע מה"ת דאלת"ה לא הי' החשוד על הגניבה נאמן על איסור נבילה דרבנן. ולכאו' יקשה דכיון דקיי"ל שאינו חשוד גם על איסור קל ממנו כל שבנ"א באותו מקום נזהרין יותר בזה האיסור. וא"כ משכחת שגם החשודים על הגניבה מדקדקים ונזהרים בעניני שחיטה ומאיסור נבילה מדרבנן, אך י"ל דאא"ל דס"ל להברייתא אשל"ע מה"ת דא"כ יקשה דלא הו"ל להברייתא לסתום ולומר דחזקתו שחוט. דהא במקומות שנזהרין וחמור אצלם ענין גניבה, מי שהוא חשוד באותו מקום על הגניבה חשוד גם אנבילה, ועכצ"ל דס"ל ישל"ע מה"ת דממילא חמיר טפי דאיכא מלקות וכמ"ש ביומא ד' ל"ו ומש"ה לא חשוד אנבילה וכמ"ש בש"כ שם שכדי שלא להוציא מחזקת כשרות דיינינן לי' הכא והכא לקולא דאולי חמיר עליו טפי מה שחמור עונשו ע"ע ד"ת גם כשאין הבריות נזהרין בזה.

ומצד הספק אם שהה אחר שהועלה מן המים דאזלי' לחומרא לפי שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת וכמ"ש הר"ן והובא בח"מ ס"ק נ"א, יש בנ"ד צירופי קולא שהביא הגרע"א זצ"ל סי' ק"ז שבצירוף דעת הטור דבלא ראה הטביעה אף באשתהי מעידין ודעת הרמ"א בשיטה ר"ת דבכל גופו שלם אף באשתהי מעידין יש לסמוך על מה שמכירין את בגדיו יע"ש, וגם יש מקום צירוף לומר דשאני בימיהם שלא היו מדקדקין לתפור בגדיהם לפי מדת האיש בצמצום, וע' שבת ד' י"ב פרש"י ד"ה בני מחוזא, שהי' בגדיהם רחבים כשל אשה. וע' נדרים ד' מ"ט דכד נפק ר"י כו', ובסנהדרין ד' כ' שהיו מתכסין בטלית א'. (ומ"ש בתנחומא וביבמות ד' ע"ו, שאני שאול שהי' משכמו גבוה כו' ושהי' מלך משא"כ בזה"ז ובפרט במדה"י שמדקדקים הרבה שיהי' בצמצום כפי מדת הלובש, דממילא רחוק יותר חשש שאלה, ובנ"ד מבואר בהגב"ע שהכיר כל בגדיו ומנעליו ושפילקע שהי' שאול אצלו מאיש אחר ונמצא תחוב בשלייף שלו, וכבר הביאו מ"ש הצ"צ דכה"ג ל"ח לשאלה לפי שאין השואל רשאי להשאיל, ועמ"ש הפ"ת ס"ק צ"ו, ועמ"ש סקצ"ה בשם הנוד"ב מצד חזקה דכל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו, ולענ"ד צ"ע, דהא אין ידוע לנו מי הוא הנמצא והנטבע ורק ע"י הבגדים אנו רוצין לברר זה, ובשלמא אילו היינו יודעין מי הוא הנמצא, הי' שייך לומר שמצד חזקה הנ"ל אמרי' דהבגדי' הן שלו ושהן בחזקת יורשין, משא"כ השתא שאין ידוע לנו מי הוא ועכ"פ הכרת בגדיו מהני לאצטרופי, ובפרט בנ"ד שפקידי הפאליציי מהרו והזדרזו לשלוח להם שיבאו ויכירו, ובספק השקול יש להעמידו בחזקתו שלא נשתנה צורתו (ודוקא לענין חזקת חיות י"ל דכיון דהשתא כבר מת לא שייך הך חזקה וע' ט"ז ונה"כ יו"ד סי' שצ"ז).

ועמ"ש הפ"ת ס"ק ק"כ בשם תשו' פנ"י שאם מכירין אותו בטב"ע תו ל"מ סימן מובהק משום דיש הוכחה להיפוך מדלא אשתני ע"י דאשתהי, ולענ"ד צ"ע דממ"ש דכדאשתהי מתפח תפח אין הכרח לומר שתמיד משתנה כ"כ עד שלא יהא אפשרות להכיר, וקאמר רק דכדאשתהי אין לסמוך על היכר הטב"ע, וע' בכורות ד' כ"ח דאיכא דמשתני ואיכא דלא משתני וגם לפום דמיבעי לי' בזה, היינו משום דמהלשון "מפני שהם משתנין" משמע שתמיד משתנין, משא"כ מהלשון דאשתהי מתפח תפח אין משמעות והוכחה לומר כן, ומ"ש להוכיח ממ"ש התוס' ד' קט"ו בהא דקאמר אלא ה"ד דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין דאי סי' לאו דאו' איירי הכא בסימנים מובהקים דהוי דאו'. ודמ"מ דוקא כדחזינהו לאלתר, לענ"ד צ"ע דא"כ יקשה מנלן להש"ס לומר שהכירו אותו ג"כ ע"י טב"ע דהא י"ל שלא אמרו שמכירין בטב"ע ורק שאמרו הסימנין. וגם יקשה דכיון שאין הטב"ע מברר להקל ומשום דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו כו' ומש"ה ל"מ אפי' לצרף, מכ"ש שאין בהטב"ע בירור להחמיר שאין זה האיש שהסימנין מוכיחין עליו, דהא גם אילו היינו אומרין שבודאי משתנה הטב"ע שלו, אפשר דקאמרי בדדמי ונדמה להם שמכירין אותו גם בטב"ע, ועכצ"ל דכיון דקאמרי בדדמי ולפי דמיונם כבר מת יש לחוש שבדו מלבן הסימנין לאמת דבריהם ומשום שנתודע להם שכך היו סימניו אמרו שהכירוהו ע"י סימנין, הגם שלא ראו הסי', ובודאי לא איירי שראו עוד אנשים סימני הנטבע, דא"כ לא השיא נשותיהן ע"פ עדות הנשים לחוד, ומש"ה דוקא כדחזינהו לאלתר, שאינו אלא חשש בעלמא מהני זה לצירוף, ובפרט דנשי לאו דיני גמירי ולא אסקו אדעתייהו שלא יספיק הטב"ע, וא"כ אין לחוש שמשקרין במה שאומרין שמצאו בו הסימנין כדי לאמת דבריהם כיון דלא אסקו אדעתייהו שיש צורך בהגדת סי', וממילא מוכח שבאמת הכירוהו ע"י סימנים (וקצת י"ל ג"כ דהיכא שהטב"ע מברר. ואם יתברר שאינו כן יתראו לבדאין, אינן סומכות עצמן על דמיונן) ולהתירוץ ב' של התוס' מהני רק ע"פ טב"ע, ודלא בעי לאוקי בס"מ דלא שכיחא, וגם הא בודאי לא ידעו מקודם הסי' מובהקין של הת"ח שלא הי' להם שיח ושיג עמהן. וע' ב"ש ממ"ש המרדכי דמ"ש וקאמרי סי' היינו דאו קאמרי סי' ובנ"ד הכירוהו גם ע"י סימנין במקום מיוחד כמו השטופלען בראש חוטמו, וכן מצאו באמתחתו ספר זכרון רשום בכתב ידו האדרעסין של קרוביו ומיודעיו ואיך להתנהג בעשיית עניבות שהי' שייך לעבודתו ומלאכתו, ואילו היינו אומרין דכדאשתהי אי אפשר שיהא הטב"ע שלו בדמיון לכפי מה שהי' בחייו, ממילא הי' זה בירור גמור דלא אשתהי, אך כבר נתבאר דלפענ"ד גם כדאשתהי אפשר שיכירוהו ע"י טב"ע. ואפשר דלא אשתני וגם כדאשתני אפשר לפעמים שיכירוהו, ומדקאמר הש"ס בלשון דכי אסקוה חזייה בשעתיה (שיש חלוקי דיעות בהשיעור, והביאו מ"ש בת' מהרי' מברונא דהיינו שיעור כ"ד שעות) ולא פירש הש"ס השיעור בזמן קצוב בדיוק, משמע לומר דגם רבנן דריב"ב מודים שלא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין, שהוא דבר הנראה בחוש שזה משתנה לפי האדם כו' ופליגי על ריב"ב רק לענין השיעור ג' ימים ודכל שהוא תוך ג"י וחזי' בשעתי' ליכא חששא, ומודים דלענין הא דבעי' דכי אסקי' חזיי' בשעתיה, משתנה השיעור לפי האדם כו', ועכ"פ בנ"ד שמצאו קצת סימנים ג"כ בגופו והכירו ג"כ את בגדיו ונמצא באמתחת בגדיו ניירות שאין דרך להשאילם (כמו מכתבי אשתו) יש הרבה צדדים לצרף להתיר האשה מכבלי העגון לענ"ד.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה