אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן סז

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן סז

סימן סו

הגיעה שאלה לזקן הגאונים רד"פ שליט"א מאת אחינו יראי ד' מעיר קריסטיאניא, והעיר הזאת עומדת על מעלה ששים רוחב צפונית, ובימי הקיץ הארוכים לילה כיום תאיר שמה, ולפי לוח המדיני שמה מתחלת הלילה בהימים הארוכים בתשעה שעות וארבעים מינוט, אבל אינו נראה שמה אפילו כוכבים גדולים, ויראי ד שמה שואלים הלכה ברורה איך להתנהג ומתי זמן מוצאי שבתות, ובאשר כי הלכה זו חדשה היא, ואין לה מקורים ברורים בשני התלמידים, לזאת פקד עלי הגאון הישיש הנ"ל שליט"א לפנות אל אחדים מגאוני התורה לעוררם שיחוו גם המה את דעתם הרמה בנידן זה, ועפ"י החלטת רוב גדולי הדור שליט"א יקום דבר, וייטיב נא הדר"ג שליט"א לקחת לו מועד לעיין בהדבר הזה, ולחוות דעתו הרמה דעת תורה כיד ד' הטובה עליו בבאור מקוריו נמוקיו וטעמיו בפסק ההלכה הזאת, והנני משתחוה מול הדר"ג בברכה וכבוד, מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא, שמואל נח גאטליב, בעהמ"ח אהלי שם] פינסק יום ג' ח"י מר"ח שנת תרע"ד.

תשובה

הנה הטוא"ח סי' רצ"ג כתב וז"ל זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא משישלים בין השמשות כו' נמצא אחר שקה"ח כדי להלך אלף ות"ק אמה מותר בעשיית מלאכה עכ"ל, וכ' הב"י וז"ל ולא ידעתי למה השמיט רבינו הא דאמרי' כוכב א' יום ב' ביה"ש ג' לילה עכ"ל, ולענ"ד אולי יש מקום ליישב דס"ל להטור דהש"ס מיירי דוקא באקלימי בבל וא"י, והגם "דבבל לצפונה דא"י קיימא" (גיטין ד' ו'), ההבדל רק בערך שלשה מעלות וכן ביתר המדינות הסמוכות, משא"כ במקומו של הטור, הנוטה הרבה לצד צפון, דפעמים דשכבר הוא לילה ואין הכוכבים נראים מצד שהרקיע מזהיר כעין אורה של יום, ומצד זה אין הכוכבים נראין דשרגא בטיהרא מאי אהני (ע' חולין ד' ס'), וע' יו"ד סי' רס"ב ס"ה ובביאורי הגר"א ממ"ש בירושלמי נראו ג' כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא", וע"ש שכתב דאא"ל דמע"ה עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צה"כ, שבמדינות הנוטים לצפון שע"ה מתחיל בקיץ בחצי הלילה אטו אין צ"ה כלל בקיץ וכ"י באו"ח סי' רס"א סקי"א, ומבואר מדבריו שבכ"מ יש צה"כ, והביא ממ"ש בספר יראים וע"ש במצוה ק"ב דהוי לילה קודם יציאת הכוכבים ודמ"ש כוכב אחד יום, היינו שעדיין לא התחילו הכוכבים ליכנס בעוב הרקיע ולרדת ואל תדאג בכוכב א' שאתה רואה כי פעמים בחצי היום נראה כוכב אחד כו', ג' ודאי התחילו הכוכבים" כו' וא"כ כיון דמפרש דהוי לילה בהתחלת צאתן, אין הוכחה ממה שלא נראו עדיין, וכל שיודעין שכבר הוא כשיעור הילוך ג' חלקי מיל אחר שקה"ח (ושיעור ד' מיל מתחלת השקיעה) בודאי הוי לילה, ודוקא כשאין יודעין שכבר עבר השיעור הזה, לא נתברר שהוא לילה עד שיראו ג' כוכבים, וע' ב"ב ד' פ"ד דהאי שמשא סומקתי היא כו' והאי דלא קא חזינן כוליה יומא נהורין הוא דלא ברי', וברשב"ם "שמאור עינינו אינו ברור כל כך מתוך אור היום שמכהה עינינו", וה"נ י"ל שבמדינות הצפונות שהרקיע מזהיר גם בלילה, מצד זה אין הכוכבים נראין לנו, וע' ב"י ה' תענית סי' תקס"ב בשם הג"מ דאמרי' בירוש' כיון שהלבנה זורחת ומאירה על הארץ בידוע שכבר שקעה החמה ונפקא מינה לגבי תענית ולשבת", והוא ממ"ש בירוש' שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת (וע' פ"ב דר"ה), ועכ"פ דוקא באקלימי בבל וא"י, כל שהוא לילה נראין הכוכבים, ובפרט דשמואל שהי' בבבל הוא דקא"ל (שבת ד' ל"ה). ומדינת בבל יושבת בעמק, וע' פסחים ד' ל"ד "דיתבי בארעא דחשוכא" וע"ש בפרש"י וע' שבת ד' קי"ג ובתענית ד' י' ובר"ה ד' כ' פרש"י ד"ה לדידן חביל לן עלמא אנו בני בבל חם לנו העולם ויש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא" וע' חולין ד' י"ז "במערבא בדקי לה בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא וביארתי בספרי אמ"ש סי' פ"ה, דבנהרדעא היושבת בעומק א"א לבדוק כ"כ באור השמש, וכיון שבבבל גם ביום אין האור מזהיר ומבהיק כ"כ. תיכף מתחלת הלילה נראין הכוכבים ועפמ"ש י"ל שהרמב"ם שכתב (פ"ה משבת ה"ד) דכשיראו ג' כוכבים, היינו מצד שהי' בא"י ובמצרים וגם דרך הרמב"ם להביא רק המפורש להדיא ושהטור דקדק לומר שתלוי בשיעור ההילוך אחר שקה"ח, משום שבמדינות האלה אין רגיל כ"כ שיתראו הכוכבים מתחלת הלילה.

והנה מ"ש בירוש "דאע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע כו', לכאו' נהי דמשכחת שיתראו אז כוכבים במקום חשך ענן ואפלה, אכתי הא הוי יום, ולכאו' הי' מקום לפרש דהיינו כשעמדה חמה בדרך נס. וע' ע"ז ד' כ"ה עה"כ וידום השמש וירח עמד, וע' סנהדרין ד' צ' שאפי' מעמיד לך חמה באמצע הרקיע", ובירמי' ל"א כתיב "כה אמר ד' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה וגו' אם ימשו החקים האל מלפני" וגו', וע"ד מה שהבטיח שיום ולילה לא ישבתו, ושלזאת גם אז נראין הכוכבים, כדי שלא ימש חקת כוכבים לאור לילה אף לילה אחד אך ז"א, דממ"ש בירוש' שם כמה דאת אמר בערבית נראו ג' כוכבים אע"פ, שהחמה שומר אף בשחרית כן א"ר אבא כו' מקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכסה מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות כו שרי מלכא נפק אע"ג דלא נפק אמרי' דנפק' כו', מבואר דמיירי כשע"י ראיית הכוכבים מתברר שהשמש מתכסה מן הבריות, וברשב"א שבת ד' ל"ד פירש מ"ש באמצע הרקיע דהיינו באמצע עובי הרקיע ודמשעה שהתחיל להשתקע בעובי הרקיע הוי לילה כתב שצ"ע, ובבאורי הגר"א כתב ליישב דהיינו בצה"כ ומשום דלא תליא באור הרקיע, ולכאו' א"א שיתראו אז הכוכבים משום דשרגא בטיהרא מאי אהני, וע' מוע"ק ד' כ"ה דכי נח נפשיה דר' יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא", ועמ"ש המהרש"א שם וז"ל דלפי טבע כוכבים שיהיו נראים גם ביום אלא שמתוך מאור השמש וזוהר הרקיע ביום אינן נראין וביום שמת נחשך היום קודם זמנו שהיו נראין בו כוכבים כמו בלילה עכ"ל, ומיירי התם מהכוכבים שא שאינם נראין אלא בלילה, ועכצ"ל דהירושלמי מיירי כשהשמש מכוסה בעבים ושעי"ז אפשר שיתראו הכוכבים ודמ"מ ניכר שהחמה נתונה באמצע עובי הרקיע, וע' יומא ד' כ"ח "יומא דעיבא כוליה שמשא", ומצד שלא החשיך היום לגמרי הוי הוכחה מראיית הכוכבים שכבר הוא לילה ועכ"פ מבואר דכיון דקיי"ל ביו"ד סי' רס"ב שיש לסמוך על הכוכבים אע"פ שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום, ממילא אין הוכחה ממה שלא נראו הכוכבים גם בזמן מרובה אחר שקה"ח יותר מהשיעור שקצבו רז"ל, וכמו בזמן שהרקיע מתכסה בעננים וא"א להבחין ע"י ראיית הכוכבים. ה"נ בארצות הקרובות לציר הצפוני שבימי הקיץ הרקיע מזהיר ומבהיק שם ביותר (ולא לבד בסיבת אור השמש אך גם מצד האור שבקרבת ציר הצפוני וכידוע), א"א להבחין ע"י ראיית הכוכבים, שמצד זוהר הרקיע אינן נראין, ממילא מותר במוצ"ש בעשיית מלאכה כשעבר שיעור מהלך ד' מילין אחר שקה"ח, ומ"ש בשו"ע שצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שירצו ג' כוכבים קטנים", הגם שלא הזכיר לחלק בין המקומות וכן הרמ"א לא הגיה ולא הזכיר לחלק, היינו הכל במקומות שתמיד נראין הכוכבים, והגם שבימי הקיץ הם נראין באיחור זמן, יש לחוש ולהחמיר, וצריך ליזהר כו', משא"כ המקומות שבקרבת ציר הצפוני שבימי הקיץ אין כוכבים נראין אפי' באיחור זמן, דמזה לא מיירי כלל השו"ע, יש לסמוך על פסק הטור, דהשיעור אחר שקה"ח הוי כדי להלך כו', [וע' מגילה ד' כ' תד"ה והא, שהקשו "במאי דפליגי ר' יוסי ור"י בביה"ש, לימרו בצה"כ" והיינו משום דהגם דזימנין שא"א לברר ע"י צה"כ, אכתי יקשה היכי משכחת לפלוגתא בדבר התלוי במציאות, ובפרט במקומם בא"י, וע' בלשון התוס' בשבת ד' ל"ה, ודמש"ה עכצ"ל כמו שתירצו, דמשום דמספק"ל איזה הכוכבים הם בינונים וע' פי"ז דכלים משנה ו' מש"ה פליגי בהשיעור, וע"י השיעור מתברר באיזה כוכבים איירי']. והנה כבר ביארתי בספרי אה"ר סי' א' דכה"ג לא שייך לומר העמד בחזקת יום כיון שהוא דבר תמידי התלוי בהמציאות, ודוקא בדבר התלוי במקרה שייך לומר כן, ודמ"ש בעירובין ד' ל"ו "דככר זו היום קדש ולמחר חול, מספיקא לא פקעא לי' קדושתיה מיניה", היינו כדפרש"י "ולמחר תהא חול על מעות שיש לי בבית", דממילא בביה"ש הוי ספק אם כבר חל מעשה הפדיון ושייך לומר שהעמד הככר בחזקתו, ודגם לפמ"ש הריטב"א שם דלפום דקיי"ל דקדושת דמים פקעה בכדי מאילי' נעשה חול, כבר ביאר שם הריטב"א דהיינו משום דכיון דמדעתיה מקדיש ליה לא בעי דתפקע קדושיה מספק, ועמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"ח ממ"ש בקדושין ד' ס"ד דלא מחית אינש נפשיה לספיקא, שאין אדם מתכוין אלא על דבר הברור, משא"כ בעלמא אין להעמיד ביה"ש בחזקת יום, וכדמוכח ממ"ש בירוש' דספק קרא (ק"ש) וישמיענה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמר צריך לקרות' ומדלא קאמר דשאני התם דהעמד בחזקת יום, עכצ"ל דל"ש כה"ג להעמיד בחזקת יום עמש"ש ולכאו' הירוש' שם מיירי לענין תק"ח לכתחילה, דאלת"ה יקשה דהא שאני התם שקרא קודם זמן תק"ח, ועי' תוס' סוכה ד' ג', ואא"ל כעין מ"ש ביבמות ד' צ"א הורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה כו' ודשאני לענין מלאכה במוצ"ש שלא הי' מוכרח לעשות מלאכת הרשות, משא"כ קריאת ק"ש שחשב שכבר חל החיוב, ודהגם דאונסא לא הוי כמאן דעביד, אכתי עשה לפי מחשבתו כתק"ח, דז"א דמדסיים שם בירוש' "א"כ למה קורין אותה בביהכ"נ כו' כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה, מבואר דמיירי לענין תק"ח לכתחילה, ודאילו הי' יוצאין אז יי"ח ק"ש, היו קורין אותה בביהכ"נ לכתחילה ע"פ תק"ח כדי להנצל ממכשול שכחה ואונס שינה, וא"כ מוכח דאילו היינו אומרין דספק קרא א"צ לחזור ולקרות היו חכמים מתקנין לכתחילה לקרות אז בקדימה בביה"ש, ומ"ש המ"א ר"ס תקס"ב בשם ההג"מ דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא כו' אבל סוף התענית מספיקא לא נפקא קדושתה עד צה"כ" אולי י"ל עפמ"ש התוס' במגילה ד' ה' ד"ה ורחץ דכיון דקבלוהו כבר אבותינו על עצמם כו', וא"כ י"ל דהוי כעין מ"ש הריטב"א גבי ככר זו כו' ולמחר חול, ושכונת הקבלה הי' שיצא מספק ועמ"ש התוס' בעירובין ד' ל"ד ד"ה גזירה, דגם בביה"ש דמוצ"ש לא גזרו משום שבות, וכ"כ בתוס' חדשים פ"ב דשבת ועמ"ש בתוס' רע"ק דמאי אות ל"ה, וע' בגליון הגרע"א עירובין ד' ל"ה ד"ה שהי' עליה שרץ, דאמאי לא מוקי דנפל עליה בתוך ביה"ש ואנן ידעי' הזמן שנפל עליה דל"ש לומר אוקמי אחזקה, וע' הוריות ד' ד' למה"ד לאדם שהביא כפרתו בין השמשות כו' ספק משחשכה נתכפר לו שאין מביא אשם תלוי", ופירש המפרש משום דביה"ש כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום' כו', ולכאו' י"ל עפ"ז מה שהקשו התוס' שם בעירובין ד"ה בהא דהו"מ למיפרך בהא לימא ר"מ ור"י ה"ז חמר גמל", דלפ"ז י"ל דפריך דוקא אליבא דר' יוסי, דאיהו הא ס"ל דביה"ש כה"ע, ועכ"פ מבואר דלכ"ע ל"א בזה דהוי בחזקת יום ועמ"ש הר"ן פ"ד דביצה שצריך להוסיף מחול על הקדש חוץ מן הזמן שהוא נזהר מן הספק לדעת הסוברין דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא ע"ש, הרי דהוי ספק בעלמא.

ולכאו' מבואר ממ"ש התוס' בכריתות ד' י"ז ד"ה מדסיפא "וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח ב' חתיכות כגון שעשה מלאכה ביה"ש דספק יום או לילה וגם איקבע איסורא שעשה מלאכה בביה"ש קרוב למוצ"ש דאיקבע איסורא כל היום", שיש הבדל וחומר לביה"ש של מוצ"ש על ביה"ש של ע"ש. ודלא כשיטת הרמב"ם פ"ח משגגות דבכל גוני אקבע איסורא כה"ג הגם דלא אתחזק איסורא אך מדסיימו שם התוס' וז"ל וגם אפשר לברר איסורא שיוכל לראות לפי ענין המלאכה שפעל בשבת לפי מה שיש כמה עבר מן הלילה ולא עבר ממנה רק מעט ופעל מלאכה רבה א"כ פעל קצת מן היום עכ"ל. ולפ"ז עכצ"ל דלא מיירי שעשה מלאכה בביה"ש דזה הוי ספק שא"א לברר, דכך אמרו חכמים דביה"ש יש לו דין ספק, ועכצ"ל דמיירי כשהדבר מוטל בספק מצד שלא דקדק לידע באיזה זמן עשה המלאכה. ואפשר שהי' אז ודאי יום או ודאי לילה. ומדלא כתבו התוס' דלמ"ד דדוקא כדאפשר לברר איסורו צריך לפרש באופן אחר ודלא כמ"ש התוס' מקודם שעשה מלאכה ביה"ש. עכצ"ל דגם מקודם אין כונת התוס' לביה"ש שבלשון המשנה. דהוי זמן ידוע, אלא דכונתם כל שהוא ספק יום או לילה וא"כ י"ל דשאני התם דשפיר יש עדיפות בהא דאקבע איסורא כל היום ודכיון דמספקא לן באיזה זמן עשה מלאכה, אמרי' דאקבע איסורא כל היום. משא"כ כשעשה בביה"ש ממש שידוע לנו הזמן שעשה רק שאנו מסופקין אם ביה"ש הוי יום או לילה, דכיון דליכא למימר שיכריע החזקה הספק דא"כ תמיד והא ביה"ש בחזקת יום, ממילא אין עדיפות בביה"ש של מוצ"ש על של ע"ש ובלא"ה הא ממילא הוצרכו התוס' לומר דמיירי קרוב למוצ"ש, דביה"ש של ע"ש לא משכחת בירור האיסור ע"י כמות המלאכה (וע' פרש"י שבת ד' ל"ה ד"ה בשני בשבת ולכאו' יש לדייק מלשון פרש"י דס"ל כהרמב"ם שגם בבה"ש דע"ש הוי באש"ת. אך י"ל דמשום דלמ"ד דאפי' חתיכה אחת ספק של חלב איכא אש"ת ממילא ה"ה בכל ביה"ש, לזה סתם פרש"י בלשונו, וכמו"כ י"ל כן בההיא דהוריות. ובפרט דאוקי גברא בחזקת חיוב קרבן ושלא נתכפר לו).

ועמ"ש החו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס סק"כ, ממ"ש הכו"פ מהא דריש ביצה דמקשה מהא דספיקא אסורה, ולא מוקי כגון שנולדה ביה"ש, אע"כ צ"ל דספק דרבנן מותר גם כשיש לו חזקת איסור, (ומ"ש מצד חזקת מעוברת והשתא היא שילדה, וע' ב"מ ד' ק' תד"ה הא מני וע' יבמות ד' ס"ח, אכתי יקשה דהא משכחת בספק שנולדה ביצה ביו"ט וספק שנולדה בחול היינו בעיו"ט דממילא י"ל דאדרבה השתא ביו"ט היא שנולדה), ועפמ"ש, כשנולדה ביה"ש לא הוי כאתחזק איסורא, אלא דאכתי הו"מ לאוקי כשאין ידוע בבירור זמן הלידה ואפשר שנולדה בזמן שהוא בודאי יו"ט וכמו"כ אפשר שנולדה בזמן שהוא בודאי חול, וכה"ג אפשר שיש חומרא בהא דאקבע איסורא כל היום, (ועכצ"ל דשאני הכא שאין האיסור בעצם ורק לפי שהקצה מדעתו) אך י"ל דשפיר פריך הש"ס מדתני "וספיקא אסורה" דמשמע לישנא דאפי' ספק השקול אסור, וא"א לומר שענין האיסור הוי רק מצד סיוע החזקה דמשוי לה כודאי ומ"ש הכו"פ ממ"ש הר"ן בהא דאתרוג אינו ניטל בביה"ש דשביעי משום דהוי ספק דרבנן הגם דאתחזק חיובא, (ומ"ש החו"ד די"ל דהיינו משום דלא דחינן איסור טלטול דרבנן קמי ספיקא, צ"ע, דהא לא גזרו על שבות בבה"ש, ועמ"ש למעלה סי' נ"ד), אולי י"ל דכיון דכשעבר היום פקע חיובא, ממילא כיון דביה"ש הוי ספק השקול וליכא חזקת יום, גם חזקת חיובא ליכא, לפי שהחיוב תלוי במה שהוא יום

וע' שבת ד' קל"ג "דאתא בין השמשות דשבת ואמרו ליה לא מספקא וא"ל מספקינא ועבד ולא איסתפק ואשתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת". ובלשון הרמב"ם פ"ב משגגות "שה"ז חייב חטאת שהרי התרו בו", [והנה מה שתמה בכ"מ שהרי ההתראה אינה טעם לחייב חטאת, אולי י"ל דכיון שהי' טרוד ובהול בדבר מצוה, ובפרט לפמ"ש הגרע"א הובא בפ"ת יו"ד סי' רס"ו סק"א דגם כשמל בשבת שלא בזמנו מהני מעשיו בדיעבד וא"צ לחזור ולהטיף דם ברית, וע"ש סי' רס"ב סק"ג בענין מילה ביה"ש, ובפרט שהתחיל למול ביום בזמן מצותו. ממילא דמי למי שהוציא את הלולב כו', שפטור בשוגג לפי שהוציא ברשות, "ודוקא מצד שהתרו בו "וא"ל שאם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה" הו"ל לאסוקי אדעתיה שלא לבד שלא יעשה מצוה אך אדרבה יעשה עבירה, ולא הי' לו לבטוח על, זריזותו שישלים למול בשבת. וכיון דהו"ל לאסוקי אדעתיה לא מיפטר מחיוב חטאת, וע' סוכה ד' מ"ב] ומוכח מזה דביה"ש לא הוי בחזקת יום, דהא בודאי לא יתכן לומר שנמשך המילה זמן מרובה כזה מקודם שקה"ח עד אחר צה"כ, ובודאי נשלמה המילה בתחלת בין השמשות, והגם דלכאו' עדיין קשה דלמה חייב חטאת, דכיון דביה"ש הוי ספק יום, איכא ספיקא דדלמא השלים וגמר המצוה בו ביום כמצותו ועכ"פ ליכא אלא חיוב אשם תלוי וספק כרת, יש ליישב זה עפמ"ש החו"ד דבמקום דכתב קרא בקום ועשה מחויב שיהא בודאי ולא בספק וכמ"ש בסוטה ד' כ"ט "וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל" ובזה מיישב החו"ד לשיטת הרמב"ם הא דילפי' דאזלי' בתר רובא מפסח וקרבנות ע"ש, וה"נ י"ל דכיון דכתיב "וביום השמיני ימול', גזה"כ דדוקא כדהוי בודאי יו' השמיני משא"כ כשגומר בביה"ש דהוי ספק וכיון דכל הילפותא שמילה דוחה שבת הוי מגזה"כ דביום השמיני ואפי' בשבת אינו דוחה אלא כשהוא ודאי יום השמיני (וגם הא דהוי הלכה למ"מ הוי דוקא בדוגמת מ"ש הכתוב) וממילא כשגמר המילה בביה"ש איכא ודאי עונש כרת וחטאת, דגם את"ל דקמי שמיא גליא דביה"ש הוי יום. אכתי אין זה בכלל מצות התורה וכה"ג לא דחי שבת [וע' ד' קל"ה תד"ה ולא, דאסמכתא בעלמא ולא אצטריך קרא כו' ולכאו' הא אצטריך לומר דערלתו ספק אין דוחה השבת, לענין דכשמחלל השבת איכא עונש ודאי ולא מצד ספק וי"ל דכיון שבכל התורה כן הוא, ממילא נדע זה, ול"צ להשמיענו כאן דדוקא ערלתו ודאי דוחה את השבת, וכן י"ל דלצד הספק שאינו בר מילה הוי מקלקל בחבורה], ועכ"פ מוכח דביה"ש של מוצ"ש ג"כ הוי רק ספק בעלמא, ושאין עדיפות מצד חזקת יום הקדום. [ובלשון הרמב"ם פי"ד משגגות הורו ב"ד שיצא השבת לפי שנתכסית החמה ודמו ששקעה חמה ואח"כ זרחה אין זו הוראה אלא טעות וכל שעשה מלאכה חייב", וע' פי"ב ה"ב דדוקא כשאמרו ב"ד מותרין אתם לעשות, וא"כ עכצ"ל שהתירו עי"ז, ואולי הי' צורך מצוה, ודומיא דהכי מ"ש ביבמות ד' צ"ב גבי ניסת ע"פ ב"ד. אי שייכה בלשבת יצרה].

והנה ממ"ש "כהנים אימתי קא אכלי תרומה משעת צה"כ", משמע דלענין תרומה תלוי בצה"כ וכמ"ש מקרא "דובא השמש וטהר טהר יומא כדאמרי אינשי איערב שמשא ואדכי יומא", ואולי לענין תרומה יש קפידא שלא יזהיר הרקיע אור של יום, וממילא הכוכבין נראין, ומשום דאז הוי זמן שכיבה חלה בזה זמן ק"ש דשכיבה, משא"כ בעלמא שאון תלוי בזוהר הרקיע וכמ"ש ביו"ד סי' רס"ב ובבאורי הגר"א, והא דקאמר במגילה ד' כ' אלא מעתה כו' למחשיך ובא קרא לילה הא קיי"ל דעד צה"כ לאו לילה הוא", היינו דכיון דלא הוי לילה תיכף בשה"ח אלא אחר שיעור ד' מילין, זהו זמן צה"כ באקלימי בבל וא"י, (וממ"ש זכר לדבר ממ"ש ואנחנו עושים במלאכה וגו' מעה"ש עד צה"כ וגו' הלילה משמר והיום מלאכה וע' ב"מ ד' פ"ג תד"ה פועל, ג"כ משמע דכשיש לילה למשמר. ולא שיהא כולו יום), וע' שבת ד' קי"ח פרש"י ד"ה ממכניסי, מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעו"י וסבורין שחשכה, ומשמע שאמר כן ר' יוסי בדרך מדת חסידות דוגמת מ"ש יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, (ומ"ש יהא חלקי מאוכלי ג"ס בשבת עמ"ש התוס' ריש בכורות ד"ה שמא) ויהא חלקי ממתי בדרך מצוה, ושגם אנשי טבריא לא נכשלו בחלול שבת במוצ"ש במה שהיו סבורין שכבר חשכה, ודכיון שאצלם כבר שקעה חמה והמתינו אח"כ שיעור מהלך ד' מיל לא נכשלו בחלול שבת, (דמשמע שבטבריא לא השגיחו על מה שבצפורי ויתר הערים עוד נראה אור גדול. וכן בצפורי לא השגיחו על מה שבמקומות אחרים כבר החשיך היום), ובאבודרהם בסדר תפלת ע"ש הביא מ"ש במדרש זכור בים ושמור ביבשה, דזכור השבת בכניסתו מבעו"י, בים שאין שום צל, ונראה שהוא יום גדול, ושמור ביבשה כלומר בעיר שדומה להם שהוא סמוך לחשכה, ובכ"ז תאחר ביציאת השבת, ובסדר תפ"ע של מוצ"ש כתב וז"ל דאר"י יהא חלקי עם מוציאי שבת בצפורי שהיתה יושבת בהר והי' נראה להם יום גדול עד צה"כ ולכך היו מאחרין במוצ"ש, ומ"מ זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא ג' חלקי מיל אחר שקה"ח למי שהוא אנוס יכול להתפלל מפה"מ עכ"ל (משמע דכונתו דמי שהוא אנוס יכול להתפלל מפה"מ וכמפורש בשו"ע), ומבואר מלשונו דלאו משום דבטבריא הי' צה"כ בזמן מוקדם אלא שמצד ששקה"ח שם בקדימה (וע' ירוש' פ"ד דברכות דשמשא בי רב בריש דיקולי תמן איממא הוי הכא) הקדימו לעשות מלאכה אחר שיעור הילוך ד' מילין, ועמ"ש המ"א סי' רל"ג סק"ז דאע"פ שנראה בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק לילה כו', והביא ממ"ש יהא חלקי ממכניסי כו', ועכ"פ כתב האבודרהם דדוקא בצפורי היה נראה להם יום גדול עד צה"כ ולכך היו מאחרין במוצ"ש, ודמ"מ אנשי טבריא ג"כ לא נכשלו בחלול שבת והנה לענין היתר מלאכה גמורה עוד הדבר צריך עיון, אך לענין מלאכת שבות בודאי יש להתיר כשעבר שיעור מהלך ד' מילין אחר שקה"ח והנלע"ד בעז"ה כתבתי, בירח טבת שנת תרע"ד, אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה