אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן לב

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן לב

סימן לא

יום ב' פרשת בשלח תרע"ג לפ"ק שלום שלום אין קץ לכבוד ידיד עליון ויד"נ כל ישראל הרב הגאון הגדול מעוז ומגדר המפו' כערוגת הבושם צמ"ס זית רענן חו"פ אוצר בלום כו' בו' כו' כקש"ת מהו' אלי' שליט"א אב"ד דק"ק לובלין והגליל יצ"ו.

אחדש"ת כמשפט! נשען על הבטחתו היקרה שהבטיח לי כי בכל עת שאדרוש מכקה"ג לברר לי איזה ספק ישיב לי על שאלתו לכן הנני בזה לבקש מכקה"ג שליט"א להודיעני חות דעת קדושתו בנידון זה, ראובן הי' מחזיק בשכירות עסק החליבה (שקורין פאקט) בהחצר דפה איזה שנים רצופים גם הי' לו דירה מהחצר כנהוג וראובן לקח חזקה זו מאבי' שהי' מחזיק בשכירות עסק הזה זמן רב ולפני שתי שנים כאשר לאיזה סיבה ירד בווארשא מחיר החלב מאוד לכן ראובן המחזיק עסק הנ"ל סבל הפסדות גדולות ולא הי' לו אפשרות לשלם להחצר בעד החלב כפי ההשואה שלו והאדון לא רצה להוזיל לו המחיר לכן ההכרח אלצהו לסלק א"ע לגמרי מהשכירות וכאשר לא רצה ליקח החלב הוכרח גם לעקור דירתו מדירת החצר ומני אז עד היום לא השכיר האדון הפאקט לשום שוכר אך מכר החלב לווארשא ובכל יום שלח החלב לווארשא לנכרי שקנה אצלו על איזה משך הזמן וזה איזה שבועות בא שמעון וקנה ג"כ החלב אצל האדון למשך שנה תמימה היינו מן חדש שבט למשך שנה תמימה ושמעון אינו דר בדירת החצר ואין לו שום עסק בהחצר אך עשה קאנטראקט עם האדון שקונה החלב למשך שנה הנ"ל וככל יום ויום מחויב שמעון ליקח החלב בהחצר במקח ידוע בעד כל מדה, ועתה תובע ראובן שמטעם תקנות ארצות עוד לא אבד חזקתו כי עוד לא עבר שתי שנים מיום שעזב העסק הנ"ל ע"פ הכרח כנ"ל, ושמעון משיב שהוא לא השיג גבולו יען שהוא לא שכר פקעט ואין לו דירה בהחצר זולת שלוקח החלב במקח בעד כל כל מדה למשך השנה, ויען שגוף הדין בחזקות כאלו אינו מובא בש"ס ובפוסקים זולת מה שהובא בגדולי אחרונים שהוא מתקנות ארצות וכפי הנראה מדבריהם עיקר בדבר זה לדעת מנהג הגליל איך קבלו עליהם התקנה וכן נראה מפורש בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ב, גם נידון זמן ההפסקה מעת שיצא הראשון עד זמן ששכר השני הובא ג"כ דיעות שונות וכאשר הבע"ד רצונם לידע מה שהוא ע"פ דתוה"ק לכן איני רוצה להכניס א"ע בדבר זה לומר להם דבר ברור עד שאשאל חות דעת כקה"ג שליט"א בנידון זה אי לזאת מאוד מאוד אבקש מכקה"ג שליט"א לשום עיניו הבדולחים ומעיינו הטהור בזה להשיבני דבר ברור במוקדם האפשרי חות דעת קדושתו אם נחשב שמעון למשיג גבול או לא, ולהציע לפני כקה"ג שליט"א איך דעתי נוטה בדבר זה אך למותר ועוד מטעם הכמוס עמדי הנני להציע אך עצם השאלה ומאוד מאוד אבקש מכקה"ג למען הבטחתו היקרה להשיבני דבר ברור במוקדם האפשרי ובזה אשאר ברגשי כבוד ויקר, הנני ידי"נ הדוש"ת באה"ר ועזה בלונ"ח מחכה ומיחל תשובתו הרמה יצחק דוד הכהן החופ"ק זעליחאב (פלך שעדליץ) יצ"ו. כבוד הרב ה"ג המפורסם כתורה ויראה ונצר מגזע היחש (ובן חורפו של גאון ישראל וקדושו הכהן הגדול מאחיו ר' צדוק הכהן זצ"ל) שי', הנ"ל

הנני להשיב לכת"ר הנלע"ד כי כבר ביארתי בספרי אמ"ש סי' ע"ה דמ"ש הט"ז והש"כ יו"ד סי' רי"ח סעי' ב' בענין תקנת הקהל י"ל דהיינו דוקא לגבי אותו הדור משא"כ גבי הנולדים אח"כ, ודי"ל שלדורות הבאים לא חמירא מאיסור דרבנן דג"כ כל העובר על דבריהם כו', ובפרט בתקנה הזאת שיש בה מנהגים חלוקים, ודממילא כשיש ספק בהתקנה הוי ספיקא דרבנן ובפרט בענין הוצאת ותביעת ממון שאין להוציא מהנתבע מספק, ועמ"ש הר"ן בנדרים ד' ז' דאפי' ספק ממון עניים לקולא לנתבע הגם שיש בזה ענין ספק איסור, ועמ"ש הש"כ יו"ד סי' רנ"ט סקי"א, ועמ"ש הש"מ בב"ק ד' י"א ד"ה בכור שנטרף, דהגם דאיכא חיוב מצות פדייה פטור מטעם חשש נפל דאין הולכין בממון אחר הרוב (ובזה ביארתי מכבר הסוגיא דמנחות ד' ל"ז), ובכל ספק ממון תמיד יש ספיקא דאיסור גזל, וע' בב"ק ד' צ"ט, וא"כ ה"נ בנ"ד גם כשיש חשש ספק איסור אזלי' לקולא לנתבע וע' סי' קע"ה סעי' מ"ה שאין המצרן מסלק ללוקח מספק הגם שלוקח נחשב כשלוחו של המצרן דממילא לצד הספק שיש לו דין מצרן יש מקום ספק דשמא לא זכה הלוקח במקחו בדיעבד, ומכ"ש בענין חשש השגת גבול שבודאי זכה הלוקח במקחו בדיעבד וכל ענין הספק הוי רק אי מחויב הלוקח לחזור ולמכור לבעל החזקה או לסלק א"ע מהמכר והשכירות כשיש זאת ביכלתו.

והנה בקדושין ד' נ"ט קאמר דרב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזיל ר' אבא זבנה כו' א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי א"ל נקרא רשע ואלא מר מ"ט עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתבה ניהלי' מר א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא כו', ולכאו' קשה דהא הוי זביני בטעות שאילו ידע דר"ג הוה מהפך בההיא ארעא לא הי' קונה אותה דהוי ענין איסור ומיקרי רשע, וכיון שנתבטל הקנין ולא זכה מעולם בהקרקע לא שייך לומר דלא מסמנא מילתא, דהיינו כפרש"י שאינה סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון", כיון שלא היתה מקחו מעולם, וכדי לישב זה י"ל דליכא איסורא בגוף הקנייה כיון שבידו לחזור ולמכור למי שהפך בהקרקע, ונחית לקנות הקרקע מצד ספק דשמא לא יחפוץ מי שהפך בקרקע לקנותה עתה בדמיה ואז תשאר הקרקע ביד הלוקח, וכדי שלא יקדמנו אחר לקנות מהמוכר נחית הוא לקנותה על צד הספק, וממילא לא הוי זביני דר"א זביני בטעות כההיא דכתובות ד' צ"ז כיון שאין בזה הקפדה אצל אינשי דעלמא, ודוקא גבי רבי אבא שהיתה אצלו קנין ראשון של קנין קרקע מעולם ושהקפיד על הא דקא מסמנא מילתא הי' בזה ענין הקפדה וכיון דבאינש דעלמא לא הוה הקפדה, אין זה דבר הידוע ומוכח לבטל המקח ומבואר מזה דגם היכא שיש דין ענו המהפך כו' הוי עצם הקנין בהיתר, וא"כ גם לצד הספק ששייך בזה תקנת ד' ארצות אין צד ספק שהי' קנין של איסור אלא שיש ספק אי מחויב לחזור ולהשכיר לבעל החזקה, ועמ"ש מהר"ם לובלין תשו' ס"ב וז"ל דלפי התקנה כל מי שישכור אותה יצטרך ליתן במסירה איזה סך מה להמחזיק הראשון עכ"ל, וכיון דגם אי נימא דהוי בכלל התקנה הוא מחויב רק לפצות המחזיק הראשון באיזה סך, ממילא כשיש ספק אי הוי בכלל התקנה אין להוציא ממון מהנתבע מספק, וע"ש במהר"ם לובלין שכתב וז"ל ועוד אם לא ישכירנה שום בר ישראל ישכירנה השר לאיזה נכרי ועל כרחו תהא אבודה מהמחזיק הראשון א"כ דומה ממש לההיא דשיירא שהיתה מהלכת במדבר שאם אין יכול להציל כו' ע"ש, ובנ"ד הלא כבר מכר החלב לא"י וגם עתה הי' האדון מוצא להשכיר לא"י או למאן דלא ציית דינא, (ובפרט בזה"ז, וגם אי בעלמא אין תקנה מתבטלת בביטול טעם התקנה ע' פ"ח יו"ד סי' קט"ז, הכא מפורש בפוסקים דכה"ג אינו בכלל התקנה) ועמ"ש הב"ח ת' ס"א שהתקנה רק מצד שהחוכר הראשון הוציא הוצאות מרובות בבנינים וכדומה וגם יהיו החובות שיש לו אצל א"י אבודין כשיודחה ממקומו וע' יש"ש, ומ"ש המק"ח סי' תמ"ח סק"ה בבר מבואה דאוקי רחייא כו' דרק לכתחילה יכול לעכב אבל מה שכבר הרויח אין מוציאין ממנו

ומה שתמה המק"ח שם עמ"ש המ"א שאם קנה ישראל אחר, החמץ אחר הפסח מהא"י, צריך להחזיר החמץ לבעלים והבעלים א"צ להחזיר לו דמיו אם נתן להא"י יותר מן הראוי, דאמרי' אדעתא דנכרי אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקרי', ותמה דא"כ דמי למעשה דבית חורין דאמרי' (נדרים ד' מ"ח) שכל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה, לענ"ד י"ל דשאני הכא שביד הא"י הקונה לעשות בהחמץ כחפצו וכן בידו למכור לנכרי אחר, ורק כשמוכר לישראל אין רשות לישראל אחר לקנות, וגם ז"א מצד שיש חסרון בזכות הא"י, ורק משום שהישראל הראשון הוי כעני המהפך בחררה ומצפה שאם ירצה העכו"ם לחזור ולמכור יקנה הוא ממנו, שפיר הוי המכירה להא"י מכירה מעלייתא, ומ"ש המ"א בלשונו "אדעתא דנכרי אפקריה" היינו לענין שלא סלק עצמו מלהפך בה ולצפות שמא יחזור וימכור הא"י. ובלא"ה שאני מתנה שמתבטלת ע"י גילוי דעת בעלמא (ע' סי' ר"ז ס"ד ובספרי אמ"ש סי' ס"ד) משא"כ לענין מכירה.

והנה בסי' רל"ז "שאם מחוסרין עדיין הפסיקה" כו' ודגם לסברא אחרונה דה"ה בהפקר, שאני היכא שיש עדיין מניעה ועיכוב מצד המוכר, וע"ז הביא הרמ"א דיש מי שכתב כו', דהיינו אפי' כשמחוסרין עדיין הפסיקה כו', ואכתי היינו דוקא היכא שאם יוסיף על המחיר בודאי ימכור וישכיר לו, משא"כ היכא שעדיין לא הבטיח לו כלל שישכיר לו ובכל זאת אם כפי ראות עיני כת"ר פסקי' שמעון השוכר במה ששכר לחיותו של ראובן בעל החזקה, מהראוי שיפצה אותו באיזה סך, כמ"ש (סוף מכות) על הכתוב "לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו" דעכצ"ל דלא מיירי היכא דאיכא איסורא, ודוגמת מ"ש עה"כ "כספו לא נתן בנשך אפי' בריבית עכו"ם", וע"ש במפרש "שכדי שלא ימשוך ויבוא להלוות' כו', ולא פירש מטעם "שמא ילמוד ממעשיו", משום דבת"ח ל"ש זה (ע' ב"מ ד' ע"א) וא"כ מותר מדינא, וכן דוגמת מ"ש "דובר אמת בלבבו כגון רב ספרא", וכן מ"ש עה"כ ושוחד על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל בר יוסי היינו מה דשרי מדינא ורק מצד מדת חסידות, ודוגמת זה גם מה דלא הוי בכלל התקנה מהראוי שיקיים בעצמו מ"ש "לא עשה לרעהו רעה", וע' סנהדרין ד' פ"א עה"כ ואת אשת רעהו לא טימא, והוא ע"ד מ"ש (יומא ד' ל"ח) שאין אדם נוגע במוכן לחבירו", ובכתובות ד' ס"ז שכאו"א נותן הקב"ה פרנסתן בעתו, ובכ"ז יורד לאומנות חבירו "שאין יצה"ר תאב אלא דבר שהוא אסור לו" (ירוש' פ"ו דיומא ה"ד) ומש"ה נרמז בכלל מ"ש ואת אשת וגו' שיש להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור כו' ובמקום שיש מנהג קבוע י"ל כעין מ"ש התוס' בגיטין ד' מ"ז דכיון שדרך נשים שנותנות פירות לבעליהן ע"ד כן ניסת לו והדר זכה הבעל מדינא, וה"נ מצד המנהג סמכא דעתי' של בעל החזקה שלא ירד אחר בגבולו וממילא הוי כעין מכירי כהונה וכמ"ש הריטב"א בגיטין ד' ל' דמכירי כהונה עשאום רבנן כזוכין ומשום תקנה ע"ש, וה"נ היתה התקנה לעשותן כזוכין, כעין מ"ש עשו את שאינו זוכה כזוכה וצא תקנו אלא היכא דסמכא דעתיה, וא"כ י"ל דהגם דאזלי' בזה בתר מנהגא ויש בזה מנהגים חלוקין, אכתי במקום שיש מנהג קבוע הדר זוכה בעל החזקה מדינא]. וכתבתי הנלע"ד בעז"ה אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה