גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
רות פרק ב · פסוק כא
על רות פרק ב פסוק כא
עם הנערים אשר לי, המשך כל לשון הפסוק הזה, ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין. ואמרו על זה במדרש, בודאי מואביה היא, שהרי היא אמר עם הנערות והיא אמרה עם הנערים. ופשוט, דמדייק דהלשון "מואביה" כאן הוא כלל מיותר, דידוע הוא למדי מענינים הקודמים, ולכן אמר, דודאי מואביה היא, כלומר, כאן הראתה לדעת שמואביה היא שלא היתה זהירה בילדותה להתחבר עם נערים, ועל כן הוציאה עתה מפיה את דברי בועז בשנוי לשון "את הנערות" שאמר הוא, ואמרה "עם הנערים":
וגם י"ל לזכותה של רות, דהלשון בודאי מואביה היא, פשוט, שאינה יודעת לדבר כן בלשה"ק ולא הבחינה בין לשון זכר ללשון נקבה. ונעמי בהמשך דבריה אתה הרגישה בזה ותתקן הלשון באמרה לה, טוב בתי כי תצאי עם נערותיו:
ואמנם במק"א כתבתי, כי לפנים בישראל הי' השם "נער" משותף לזכר ולנקבה, וכמו בשפות העמים, כאשר יאמר הסלאוי DZICCKO והגרמני KIND, שהוראתם ולד, עולל, משני המינים, ורק בהמשך הזמנים נצטיינו השמות לזכר לבדו (נער) ולנקבה לבדה (נערה):
וכן לפנים לא הי' חילוק בין המלים "הוא" ו"היא" אך שניהם באו בווי"ן, וזה הוא מפני שהמלה הזאת ("הוא") הוא בינוני פעול מן "הוה", כמו "היה", שלא בהבדל המין. וכה מצינו בתורה הרבה פעמים השם נער במובן נערה (חסר ה') ו"הוא" במובן "היא" (בוא"ו תחת היו"ד): וכן מצינו בשמות, אשר שם המין יכיל זכר ונקבה, ובכל זאת, כשבא בכתיב יבא בתואר זכר לבד, וכמו השמות אדם, עוף, גמל, סוס, ותואריהם: אדם כי יקריב, ועוף יעופף, את הגמל כי מעלה גברה הוא, סוס ורוכבו, אעפ"י שמוסבים הפעלים גם על הנקבה:
ובמה שכתבנו בענין מובן כללי לשם נער תתבאר לנו כונת הגמרא במס' כתובות (מ"ד ב') כ"מ שנא' בתורה נער (כלומר, בכנוי לנקבה, בחוסר ה') גם קטנה במשמע, ולא נתבאר איך זה במשמע, ולפי המבואר דשם זה בא במקום שם "ולד", "עולל", ממילא גם קטן וקטנה במשמע שם זה:
והנה מכל מה שכתבנו יתבאר לנו מה שאמרה רות "עם הנערים" תחת "עם הנערות" שאמר בועז, מפני שהיא היתה רגילה במנהג ימי קדם, שהי' שם זה (נער, וברבים נערים) כולל שני המינים:
ומצאתי עוד מקום במקרא שבהכרח לומר דשם זה (נער - נערים) כולל שני המינים, ועפ"י זה יתבאר היטב הלשון, והוא בתחלת ספר איוב (א' י"ח), עוד זה מדבר וזה בא ואמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים בבית אחיהם הבכור. ושוב מספר המגיד:
והנה רוח גדולה באה מן המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפול על הנערים וימותו. והנה סבה זו מוסבת על ענין הפסוק הקודם, בניך ובנותיך אוכלים ושותים בבית אחיהם הבכור, וא"כ הלא נפל הרוח גם על הבנות, ולמה זכר הכתוב רק שנפל על הנערים ולא על הנערות. והמפרשים הרגישו בזה, וכתבו, כי על כן לא זכר הבנות דכש"כ הוא שמתו, כי הנקבות תשושי כח ביותר, אבל פשר זה דחוק מאוד, דאין כן דרך הכתובים, ומצינו בעמוס (ז) בניך ובנותיך בחרב יפלו, ולא השמיט הכתוב את השם ובנותיך מטעם הכש"כ הנ"ל:
אבל לפי מה שבארנו, דלפנים הי' משמשי השם נער - נערים להוראת שני המינים, יתבאר היטב, כי באמרו על הנערים כלל גם הבנות:
ומובן הדבר כי לא הי' זה כלל מוחלט, רק היו כאלה, שהיו בוטאים יחש חשש שני המינים בשם אחד, אבל היו גם שפרשו מפורש כל מין לעצמו, וכמו היום: