גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
רות פרק ב · פסוק כ
אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים. הנה לא מצינו מה שעשה חסד עם המתים (ועיין במ"ר), אבל י"ל הכונה פשוטה, שהוא על דרך הלשון זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב') כלומר, שזוכר הוא עוד נדבת לבה ורוחה הנדיבה, וכאן כונה נעמי לאלימלך ובניו, ואמרה, שבזכות נדבת לבו ורוחו הנדיבה אליהם הוא מושך עתה חסד לה:
קרוב לנו האיש. מצינו בתלמוד (תענית ז' א') מי נתלה במי, הקטן נתלה בגדול, ולפי זה אחרי שבועז הי' אז עשיר ומכובד גדול בעירו, והיא ורות נחשבות לגריות ועניות, אם כן היתה צריכה לומר קרובים אנו להאיש, אך רצונה בזה להשגיא גודל ערך יחוס משפחתה ער כי גם בועז מתיחס אחריה, ולכן אמרה קרוב לנו האיש, כמו שהוא מתכבד בה ובמשפחתה: