גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק יב · פסוק ד
בשפל קול הטחנה. בתלמוד מס' שבת קנ"ב א'. בשפל קול הטחנה. בשביל קורקבן שאינו טוחן. ופירש"י שאין בני מעיים טוחנין אכילתו ומה שדחיק לרש"י לפרש כן. דמוסב על בני מעיים. פשוט, משום שבאדם אין קורקבן.
ולכן הסיב רש"י. כי הקורקבן הוא בכלל בני מעיים, והוא המסס. ועיין בזבחים ס"ה א' חקירת הגמרא. אם קורקבן בכלל בני מעיים. ולכאורה הי' אפשר להסמיך מכאן. אך מפני דהתם בעופות איירי. ואינו ענין לכאן. יען דכאן באדם בהכרת לומר כן. כמ"ש. וע' בט"ז וש"ך ליו"ד סימן ע"ה. ואין להאריך כאן: