גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ח
פסוק ב
אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. יש לפרש הכונה מהמשך לשון זה. כי אל יאמר אדם. בודאי אשמור פי מלך מפני שייראתי מעונש בעברי על דבריו. יען כי מזה יתחייב. כי במקום ובאופן שבטוח שמעשיו לא יגיעו למלך וממילא לא יענש. אז לא יהי' מוכרת עוד לשמור דבריו - על זה אמר כאן. אני פי מלך שמור. ולמה כן. מפני שזה חובה על דברת שבועת אלהים. שכן צוה ה'. ואם כן אני מחויב לשמור בכל מקום ובכל זמן. יען כי מה' לא יסתר גבר:
וענין השבועה שאמר. י"ל. דמוסב על מ"ש במס' כתובות (קי"א.) שלש שבועות השביע הקב"ה את ישראל. ואחת מהן - שלא ימרדו באומות וראש כל אומה הוא המלך. ומזה הטעם אמרו (אבות פ"ג מ"ב) הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'. ואמר "של מלכות" לכלול את כל מנהיגי המלוכה הבאים מכח המלך. וגם את אלה המדינות אשר תתנהגנה ע"י נציבים ושרי עפ"י העם. שגם הם עוצרים בעם ומפקחים על עניני המדינה בסדרי מלכות. וענין זה כיון ירמיהו הנביא. באמרו. דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה וגו' (ירמיה כ"ט ז'). ובדומה לבאורנו בפסוק שלפנינו יש לפרש במשלי (כ"ד כ"א) ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב. והבאור הוא. כי אם יראים את המלך רק מחמת שיוכל לענש. אז. במקום ובאופן שבטוח שלא יגיעו עניניו למלך לא ירא אותו. ויתחיב מזה. שיוכל להתערב עם שונים. הם המנגדים לסדרי המלוכה. ולכן אמר. ירא את ה' בני ומלך. כלומר, תירא את ה' ומלך במשקל אחד. דכמו שהיראה מה' איננו תלוי במקום ובזמן כך תהי' יראתך את המלך בכל מקים ובכל זמן ואופן.
ויוצא מזה. שעם חשבון זה תהי' נאמן לעולם למלכות ועם שונים לא תתערב:
פסוק ח
ואין שלטון ביום המות. במדרש, אמר רבי לוי, קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך דוד, וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד (ולא המלך דוד) למות. מאי טעמא, משום ואין שלטון ביום המות. ע"כ. וכתבתי בתו"ת לפרש טעם דרשת חז"ל בפסוק דפ' שמות וימת מלך מצרים. שדרשו שלא מת ממש אלא שנצטרע. וביטא זה הכתוב בלשון וימת משום דהמצורע חשיב כמת (נדרים ס"ד ב'). (ונראה טעם ההשתוות. משום דדין המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה (פ' מצורע). והיינו כמת השוכן מחוץ למחנה. ועל כן בתפלת משה על מרים בשעה שנצטרעה. אמר. אל נא תהי כמת):
והנה לא נתבאר יסוד לדרשה זו דוימת ענינו שנצטרע. ויתבאר עפ"י הדרשה שהבאנו ממדרש. דבשעה שקרבו ימי דוד למות שוב לא מתואר בשם "מלך". משום שאין שלטון ביום המות. ואם כן כש"כ בשעת מיתה עצמה. ואם כן קשה. איך כתיב וימת מלך מצרים. והו"ל לכתוב וימת פרעה. ולכן דריש. דהלשון וימת הוא רק על דרך השאלה למצורע. כפי שנתבאר:
י)
ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו וגו' אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות. - בתלמוד מס' גיטין (נ"ז ב') אמר, אל תקרא קבורים אלא קבוצים (בחלוף זמשר"ץ שהם ממוצא אחד, מן השינים). ואל תקרא וישתכחו אלא וישתבחו (בחלוף אותיות בכל"ם). והבאור הוא. דהרשעים מתנשאים לחטוא בכל קודש ומקדש מפני שרואים שאין נענשים בחטאם. ועל כן מתקבצים ומשתבחים במעשיהם. ובאמת סבת אחור עונשם הוא מפני שאם הי' הרשע נענש תיכף לעשותו הרע. וכמו סם המות המכלה את אוכלו תיכף. אז בודאי היו בני אדם נמנעים מלעשות רע. כמו שיראים מסם המות. ובאופן כזה הלא לא היתה הבחירה ביד האדם למעשיו והן הקב"ה הטביע את עולמו שחפצי שמים יהיו כולם ברשותו החפשי ובבחירתו של האדם. וכמ"ש. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולכן הוא מאריך אף לעונשם. כדי שיחזיקו בבחירתם. וסוף עונשם לבא:
וזהו שאמר כאן. כי על כן מתקבצים רשעים ומשתבחים במעשיהם נגד כל קודש. יען אשר אין פתגם מעשה הרעה נעשה מהרה (פתגם הוראתו. פסק דין.
משפט חרוץ. כמו באסתר א' כ'. ונשמע פתגם המלך). כלומר שהעונש אינו בא מהר. ועל כן מלאם לבם לעשות רע. אבל באמת סוף העונש לבא:
פסוק טו
אין טוב לאדם וגו'. ראה לפנינו למעלה בפ' אין טוב באדם וגו' (ב' כ"ד):