אור ברסלב
גשמי ברכה קהלת פרק ה › פסוק ב

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

קהלת פרק ה · פסוק ב

פסוק א

ברכה על קהלת פרק ה פסוק ה

אל תתן את פיך וגו'. בתלמוד מס' שבועות ל"ט א'. ת"ר. כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו לבד. אבל שבועת שוא נפרעין ממנו וממשפחתו. שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ואין בשרך את קרובך. שנאמר (ישעיה) ומבשרך לא תתעלם. ומפרש את פיך מענין שבועה. מלשון לבטא בשפתים (פ' ויקרא) דכתיב גבי שבועה. ולחטיא (תחת להחטיא) מענין חסרון והיזק כמו בס"פ ויצא. אנכי אחטנה (עיי"ש ברש"י). ובפ' שמות. והנה עבדיך מוכים וחטת עמך. שפירושו תחסר. ובמשלי (כ') מתעברו חוטא נפשו. שפירושו.

המכעיסו מחסר נפשו שמסתכן בחייו ועוד הרבה:

ומה שמפרש לחטיא את בשרך - קרובך. אעפ"י שיש לפרש גם בשרך שלך. אך משום דעל גוף האדם עצמו מצינו לשון "גו". בלתי אם גויתנו (ס"פ ויגש) גוי נתתי למכים (ישעיה ג'). ושבט לגו כסילים (משלי כ"ו) ומוסיף להביא מן ומבשרך לא תתעלם. דשם איירי באנשים זולתי זה שאליו כונן הלשון ומבשרך. כמו פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. ואין כל שייכות לפרש שם ומבשרך שלך. וגם כי מצינו שם בשר ביחש קרובים. כמו אך עצמי ובשרי אתה (פ' ויצא):

כי עצמכם ובשרכם אני (שופטים ט') וגם בכלל לא שייך לומר ומבשרך שלך. דפשיטא הוא. דכל אדם קרוב אצל עצמו:

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה