גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ד · פסוק ו
טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. ואמרו על זה במדרש. טוב מי שעושה צדקה מועטת משלו ממי שהוא גוזל וחומס ועושק ועושה צדקות גדולות. ע"כ. כבר בארנו מה שראו חז"ל להסמיך ענין זה על פסוק זה. אעפ"י שענינים שינים הן. ענין הפסוק וענין הדרש. ולא קרב זה אל זה. י"ל. דקשה להו מה משמיענו הכתוב. כי מי זה לא ידע ולא יבין שטוב מעט נחת מהרבה צער. ואין צריך לזה יתרון דעת וחכמה. ולכן דרשו כמו שחסר במלת נחת בי"ת השמוש. וכן במלת עמל ורעות רוח (וחסרון זה הוא חזון נפרץ באותיות בכל"ם). ושעורו. טוב מלא כף (מכל דבר טוב) בנחת. כלומר. אם אותו הדבר בא בנחת בצדק ומישרים. ממלא חפנים (של אותו הדבר הטוב) בעמל וברעות רוח. כלומר. אם אותו הדבר הטוב בא בעמל וברעות רוח. בגזל ובחמס וכדומה. יען כי מצוה הבאה בעבירה מכסה את העבירה. והוא ע"ד הכתוב לא תביא אתנן זונה וגו' בית ה' כי תועבת ה' וגו':
ועוד כתבתי עפ"י זה רמז לסמיכות פ' תרומה לפ' משפטים. לומר. שאחרי שתתנהגו בטובכם וברכושכם בצדק ובמשפט. כפי הערוך בפ' משפטים אז תביאו תרומה לה'. ואם לאו אין חפץ לה' בתרומתכם:
ואל פזור ממון לצדקה עפ"י רכוש הבא בעבירה רמז מהרש"א במס' כתובות (ס"ז ב') וכתב בזה הלשון:
ורבים שבדור הזה מאספים עושר שלא באמונה ובחלול השם כגזלת עכו"ם. ואח"כ מנדבים מאותו הממון להיות להם לכבוד ולתת להם ברכת מי שברך להיות להם שם ותפארת. ואין זה אלא מצוה הבאה בעבירה. ואין לעושר הזה קיום. עכ"ל והמהרש"א נפטר זה שלש מאות שנה (בשנת ש"צ) בעיר אוסטרהא בוואהלין: