גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
אסתר פרק ז · פסוק ה
וכשר הדבר. השם "כשר" איננו בכל המקרא, זולת כאן ובקהלת (י"א) איזה יכשר. ונראה שמקורו מלשון ארמית משם "ישר", שכן בשופטים (י"ד ג') היא ישרה בעיני, תרגומו, היא כשרה בעיני, ושם (י"ז י') איש הישר בעיניו, תרגומו:
אנש דכשר בעינוהי, ובא בחלוף יו"ד בכ"ף, מפני שהם ממוצא אחד (גיכ"ק, מן החך) וידוע, דאותיות שהן ממוצא אחד מתחלפות לפעמים זו בזו: ונראה דמזה נתקבל השם "כשר" לכל דבר המותר באכילה, לומר, שאין בו עכוב לאכלו, וישר הדבר. ובתלמוד נקרא קורה (עץ כרות בספון הבית) בשם שכשירא' (עיין כתובות י"ז א':
אי דמיא עלייכו ככשורא, והושאל השם הזה לקורה, מפני שהקורה מקוצעת ביושר מכל עבריה, ובאה בארמית בכ"ף, וכמו למעלה מתרגום שופטים, ועיין בפ' וירא, בצל קורתי, תרגומו בטלל שרותי, וכמו בטל ישרותי, והכל אחד, כמו שנתבאר: