אור ברסלב
גשמי ברכה אסתר פרק ב › פסוק ה

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

אסתר פרק ב · פסוק ה

אסתר פרק ב

איש יהודי. בתלמוד מס' מגילה דף י"ג א'. קרי לי' יהודי, אלמא מיהודה קאתי, וקרי לי' איש ימיני, אלמא מבנימין קאתי, אמר רבי יוחנן, לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי לי' יהודי, על שם שכפר בעכו"ם בפרהסיא (שלא רצה להשתחות להמן מפני הצלם שנשא על לבו), שכל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי. ולא נתבאר מה יתרון לשם "יהודי" על שם ישראל או עברי או ישרון ביחש הכפירה בעכו"ם, ועיין במהרש"א:

ויתכן לומר, דמכוון מאמר זה שכל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי למה שאמרו במ"ר כאן בזה הלשון, איש יהודי, למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני (מבנימין) הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם (במניעת השתחויה להמן, כמש"כ למעלה), לפיכך נקרא יהודי, לומר - יחודי, ע"כ. והבאור הוא, משום דבכלל אותיות שהן ממוצא אחד מאברי ההברה נוחות להתחלף לפעמים זו בזו, וזה כלל גדול בלשון הקודש, וחזון נפרץ במקרא, והה"א והחי"ת הם ממוצא אחד (אהח"ע מן הגרון),

(וזהו באור השם "גבח הוא" (פ' תזריע, י"ג מ"א), כי עקרו "גבה", כי יען שאין לו שער הגלגלת נעשה ראשו גבה מצח, וזהו באור הלשון שם: ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא, כלומר, גבה מצח, והלשון מפאת פניו הוא כנגד הלשון קרח (בקרחתו או בגבחתי), שהקרחה הוא מצד העורף. ועיר "חרס" יכנה הנביא עיר הרס (ישעיה, י"ט י"ח) עיי"ש ובתלמוד מנחות ק"י א'. והשם "צחר" (וצמר צחר, יחזקאל כ"ז) בא תחת צהר. וניחא בזה מה שבפרשה ויגש (מ"ו י') ובפרשה וארא (ז' י') נקרא אחד מבני שמעון בשם צחר", ובפרשה פינחס (כ"ו י"ג) ובדהי"א (ד' כ"ד) נקרא, בן זה בשם וזרח", וזה הוא מפני כי צחר הוא כמו צהר, וצהר באורו זרח, כמו בין שורותיו יצהירו (איוב כ"ד) שפירושו יזהירו ויזריחו, ולפי"ז, היינו צחר והיינו צהר והיינו זרח.):

וגם לפעמים ידרש הה"א כמו חי"ת, ובפירוש אמרו חז"ל בירושלמי שבת פ"ז ה"ב לא מתמנעון:

רבנן לדרוש בין ה"א לחי"ת", וכן להלן במס' מגילה (בבלית) בשם התי' דרשו, למה נקרא שמו התך, שכל דברי מלכות נחתכין (נחלטים ומתקיימים) על פיו, ודריש התך כמו חתך, וכן דרשו בברכות ל' ב' הפסוק בהדרת קודש כמו בחרדת קודש, ושם (ל"ה א') קודש הלולים כמו קודש חלולים, עיי"ש בבאור, ובעירובין (י"ט א') דרשו השם גיהנם כמו גי חנם, עיי"ש. וכן יתבאר עפ"י זה מה שאמרו בברכות נ"ז א', הרואה (כתוב) מלת הספד בחלום, סימן הוא שמן השמים חסו עליו ופדאוהו (מצרה), ולא נתבאר איך דרשו כן המלה הספד, אך דרשו בחלוף חי"ת בה"א, ויוצא חס - פד (חסו ופדו). ובתנחומא פ' יתרו דרשו הלשון ויחד יתרו כמו ויהד (בה"א) שנתיהד (שנתגייר), והרבה כהנה:

וממוצא דבר תראה, כי בגמרא כאן בדרשה שלפנינו חסר סיום הדברים, כמו במ"ר, ובאמרו:

"שכל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי' צריך לסיים:

"שנאמר איש יהודי, אל תקרא יהודי אלא יחידי", ומתבאר היטב:

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה