גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק ד · פסוק כ
רוח אפינו משיח ה'. מפרש באגדה, דמכוין למלך יאשיהו, שהי' מצוין במלכים בצדקתו ובישרת נפשו, ונאמר בו (מ"ב כ"ג) וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו וגו' ואחריו לא קם כמהו, ועל כן מתואר בשם המעלה, משיח ה', ונהרג ע"י נכו מלך מצרים, ככתוב בדהי"ב (ל"ה), וכתיב שם ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויתנום לחק על ישראל והנם כתובים על הקינות (על ספר הקינות). והבאור הוא, כי אעפ"י שלמיתתו אין שייכות עם זמן חורבן ביהמ"ק. אך ירמיהו נתן לחק, כי כשיבכו ויקוננו על חורבן ביהמ"ק יזכירו גם זה הצער מהריגת יאשיהו (ויתכן, דזה הוא מפני ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו (ר"ה י"ת ב'), וגם כי מיתתו היתה בצער מיוחד, כמש"כ), וכמו שקבועים אצלנו בספר הקינות מצרות ישראל בערי וירמייזא ומגנצא, ועל דרך הלשון יבכון עמי' כל מרירי ליבא (מו"ק ח' א'):
ודע דסגנון זה הפסוק מסורס קצת, ושעורו רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחסה בגוים נלכד בשחיתותם. וכמה פסוקים כאלה במקרא, כמו שהערנו על זה למעלה בפסוק איכה (א' א') והבאנו כמה דוגמאות לזה: