גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק ד · פסוק ז
זכו נזיריה משלג צחו מחלב. במדרש. זכו נזיריה משלג, מאלה שהיו רוחצין בשלג, צחו מחלב, מאלה שהיו שותין חלב. לא נתבאר, למה הוציא את הלשון מפשטי', שהיו זכים ממראה שלג וצחים ממראה חלב. ואפשר לומר עפ"י המבואר במשנה ריש מס' נגעים בהרת עזה כשלג, כלומר, דהמראה היותר עזה בלבנונית הוא השלג, וכל מיני לובן אחרים הם שניים לה, כלומר, במדרגה נמוכה ממנה, ולפי זה אם בגוף מראות ידבר כאן לא יכון עוד הלשון צחו מחלב, שמראהו שני למראה שלג, ואם כן הלא יש בכלל מאתים מנה, ובכלל שלג בודאי גם מראה חלב בכלל, ולכן מפרש, דלא לענין גוף מראיהם של שלג וחלב איירי, כי אם לענין השמוש בהם, השלג לרחיצה (ועל דרך הכתוב באיוב (ט') אם התרחצתי במי שלג) והחלב לשתיה, (ועל דרך שאמרו בתלמוד, מס' כתובות (נ"ט ב') הרוצה להלבין בתו ישקנה חלב, ואעפ"י שמראה שלג גדולה ממראה חלב, אך השלג לא יכון לשתיה):