גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק ג · פסוק לג
ויגה בני איש. שרש ויגה הוא יגה. וענינו, לחוץ, מועקה, ואם כן, כאן שבא בפעל עתיד הי' צריך לומר וייגה (יו"ד אחד מן השרש, ויו"ד אחד על הוראת העתיד), וכן להלן בפסוק נ"ג וידו אבן בי, הי' צ"ל ויידו, כי השרש "ידה", וכן בנחום (א') ויבשהו, תחת - וייבשהו. אך כן דרך הלשון. אשר כדי להקל על המבטא, נשמט יו"ד אחד במקום שדרושים לבא שנים, וכמו עברים, מצרים, כנענים, כושים, גוים, תחת - עבריים, מצריים, כנעניים, כושיים, גויים, כי יו"ד אחד מן השרש, עצרי, כנעני וכו', והשני לסימן רבים. ובשמות שבשרש שלהם סופם יו"ד, יפול ביחיד יחוסי יו"ד אחד, וברבי"ם שני יודי"ן, כמו הלוי תחת הלויי, הלוים תחת הלוייים (בשלשה יודי"ן, אחד שרשי, אחד יחוסי ואחד לסימן רבים), והשם נכלי" יבא ברבים כלים, תחת כליים (יו"ד אחד מן השרש ואחד לסימן רבים), וכמו גדי, צבי, יבאו ברבים גדיים צביים (ובדהי"א י"ב ט') בא תחת צביים - צבאים. בחלוף אותיות אהו"י, וכמו פתאים תחת פתיים (כי היחיד "פתי") וכן בתלמוד, במס' נדה ג' ב') דליים, מן היחיד דלי: