גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק ב · פסוק יג
מה אעירך וגו' יש לפרש המשך ענין ולשון הפסוק עפ"י מה שכתבו ספרי מוסר ופלוסופיא, דבכל אדם יש בטבע נצוץ רע ואכזרי, וקוראים לזה החיה שבאדם, כלומר ר, נצוץ חיה, שהיא אכזרית, ורק התורה והמוסר כמו חונקים נצוץ זה ומעצרים אותו מבלי להשתמש בו. אבל כשתבא לאדם צרה מענית, ומתוך מרירותו שב אל טבעו החייתי, ועל כן צערו בכפלים, האחד, על מה שבאה עליו הצרה, והשני, על פי "החיה שבאדם על מה שלא אירע כזו לזולתו ובזה יתבאר מאמר העולם "צרת רבים חצי נחמה", יען כי בצרת רבים מוצא המצטער חצי נחמה בדאגתו החייתית מה שלא אירע זה לזולתו, כי אמנם אירע ואירע:
ואמנם גם אם מוצא המצטער קצת נחמה במציאות הצרה גם לזולתו. הנה זה יכון רק אם הנפגע זולתו הוא איש כערכו, ולמצער, בערך ערכו, אבל אם הנפגע הוא רחוק מאוד מערכו, כמלך והדיוט, אז לא יוכל המלך למצוא נוחם בזה, שגם לההדיוט אירע כזה, יען כי ההדיוט אינו עומד בגרם המעלה וחיי נחת וכבוד כמו המלך, ואף לא בערכו ובפחות ערכו, ועל כן אי אפשר לנחמו בזה:
וזו היא כונת הכתוב כאן, מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלם, מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון, כלומר, את לא תוכלי להתנחם באסן שאירע גם לזולתך, יען כי אין דומה לך לגדולתך ולערכך שלך שתתנחמי בזה. וגם אין דומה לערך אסונך שלך, כי גדול כים שברך, וכל שבר לא ישוה בו, ועל כן כפלים למניעת קבלת תנחומין לך: