גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק א · פסוק יד
נשקד עול פשעי וגו'. עיין ברש"י שכתב, אין למלה זו (נשקד) דמיון במקרא, עכ"ל. ולא אדע למה, והלא כמה מלים משרש זה במקרא, כמו שוא שקד שומר (תהלים קכ"ז), שוקדי און (ישעיה כ"ט), כאשר שקדתי עליהם לנתוש. כן אשקוד עליהם לבנות (ירמיה ל"א), ובלשון חז"ל, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל (כתובות ה' א'), והמובן בכל אלה, היות ער וזריז בענין, וכן כאן הכונה, שמתאונן המקונן, ששקד כביכול הקב"ה לשים על צוארו עול פשעיו. וצ"ע:
ואמנם כנראה ממדרש, מפרש המלה נשקד כמו נשקט, בטי"ת, בחלוף ט' בדלי"ת, מפני שהן ממצא אחד (דטלנ"ת, מן הלשון), שכן לשון המדרש, אמרה כנסת ישראל שקטה הייתי מעוני בשעה ששמעתי ששטר חוב עלי נקרע, ומרמז לסליחת עון העגל. ובאמת חלוף ד' עם ט' הוא חזון נפרץ במקרא, כמו דלדול - טלטול, דבח ר טבח, דפוס - טפוס:
ובמק"א בארתי עפ"י חלוף זה פסוק אחד שעמלו בו רבים ולא פרשוהו, עד שהניחו לי מקום לפרשו בעז"ה בפירוש קל וצח ופשוט ואמת. והוא בחבקוק (ג') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם, ועמלו המפרשים על הלשון וימודד ארץ, מה זענין מדידה לכאן במקום שמצייר אך הירוס עולם ומהפכת ארץ:
ופרשתי, דבאים הדלית"ן ממלה וימודד במקום טתי"ן, בחלוף טתי"ן בדלית"ן, ויתבאר עמד וימוטט ארץ, ומלשון הפסוק בישעיה (כ"ד) מוט התמוטטה הארץ, ובתהלים (פ"ב) ימטו כל מוסדי ארץ, והיתה מליצה זו כאן מענין כל המשך הפסוק דאיירי בהירוס עולם, כמבואר:
ובדבר הלשון במדרש שזכרתי, שקטה הייתי מעוני בשעה ששמעתי ששטר חוב שלי נקרע בענין זה כתבתי דבר יקר ביחש נוסח התפלה אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, וערכתי זה בספר מקור ברוך (זכרונות) בחלק ראשון פרק ז' סעיף א' בהערה. וטורח עלי להעתיקם לכאן, אם כי ראוים הם מאוד להשנות:
בידי לא אוכל קום. בתלמוד מס' יבמת (ס"ג ב') אמרו על דרך רמז ואסמכתא, זה שמזונותיו תלויין בכספו, ופירש"י, שאין לו זריעה בקרקע, דכל שעה היא מיצר ודואג שמא תתיקר התבואה או ינעלו שערי שבר, עכ"ל.
אבל זה קשה, דלמה דוקא זה שמזונותיו תלויין בכספו, הא אפילו זה שיש לו עסקים ופרגמטיא ג"כ עליו לדאוג דאגה זו, כל זמן שאין לו קרקע שלו. ויותר מכיון לענין הי', אם הי' אומר בשלילה, זה שאין לו תבואה משדהו או זה שאין לו קרקע, והי' כולל כל הענינים המשוללים מזה: ולדעתי נראה הכונה משום דזה שכל חייו הוא מכספו המזומן דרכו להשתדל שישא כספו ריוח, ומלוה אותם לאחרים ואפשר כי אלה יעמדו מלשלם, ואז אין לו תקומה: