גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק א · פסוק ד
ד
היו צריה לראש. בתלמוד (סנהדרין ק"ד ב'), כדאמר רבי יוחנן, כל המיצר לישראל נעשה ראש. ולא נתבאר טעם הדבר למה זה יזכה כן זה המיצר לישראל. ובתוס' חגיגה (י"ג ב') פרשו, כדי שלא יאמרו, תחת אומה שפלה גלה הקב"ה את בניו. אבל אין זה מספיק, דהלא אפשר שימצא מיצר לישראל גם באומה גבוהה. ובכלל קשה הדבר, דבגלל כבוד חצוני שלא יאמרו וכו' בין כה יהי' זה המיצר צורר את ישראל, ועוד יתעלה לגדולה להיות ראש בעמו או במדינתו. פלא מאוד:
ונראה לי בטעם הדבר, שהוא לזכות ולנוחם לישראל, עפ"י הכתוב במשלי (כ"א) פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו, וכן אמרו לב מלך ושרים ביד ה', ומתבאר מזה, שזה שעומד לשר, שולל הקב"ה את הבחירה הפרטית שלו ממנו, ומטה אותו לכל אשר יחפוץ הוא, הקב"ה, ולא כן באיש פחות המדרגה, בחירתו בידו, ולכן זה העומד להצר לישראל, מעלה אותו הקב"ה לשר וראש, ובזה נוטל הבחירה ממנו, וממילא לא יוכל עוד לצרור לישראל: