גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
איכה פרק א · פסוק א
איכה. במדרש, רבי יצחק פתח, ובאו עליך וגו' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל (פ' תבא). אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי (פ' דברים), עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים איכה ישבה בדד, ע"כ. ולא נתבאר למה סמיך דרשתו אלו זכיתם וכו' על הפסוק תחת אשר לא עבדת וגו', מה שייכות זל"ז. וכן לא נתבאר מה שאמר אלו זכיתם הייתם קוראים איכה אשא לבדי, מה זכות בזה, ולשמחה מה עושה במקרא לשון זה:
אמנם יתבאר עפ"י מ"ש במ"ר כאן ריש פרשה א', בפסוק זה, איכה אשא לבדי טרחכם וגו', אמר משה כשראה את ישראל בכבודם ובשלותם. ואעפ"י שהי' שמח על זה, אעפ"י כן תמה, איך ישא לבדו טרחתם. ונראה דסמיך המדרש את זה על הפסוקים הקודמים לפסוק איכה אשא לבדי, והם, ה' אלהי אבותיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים, ה' יוסף עליכם ככם אלף פעמים, וסמוך לזה אמר איכה אשא לבדי, ובאמת עיקר יסוד הדרשה אלו זכיתם הייתם קוראים איכה אשא לבדי הוא על הפסוקים הקודמים עד הפסוק איכה, שהיו ככוכבי השמים ועוד ברכם בתוספת אלף פעמים ככה. אך לרגלי שיוי הלשונות איכה - איכה, תלי הדרש במלת איכה, אבל עיקר הכונה, עד מלת איכה. ועל זה אמר, אלו זכיתם לעבוד את ה' בשמחה הייתם שמחים לעולם בכבודכם ובטובכם וברבוייכם, כמו שכתוב עד איכה אשא לבדי, עכשיו שלא זכיתם - שלא עבדתם בשמחה, נטלה מכם השמחה מכבודכם ומגדולתכם ומרבוייכם, ובאתם עד מדרגה איכה ישבה בדד:
אך אמנם בכלל הדבר פלא, הן ידוע, כי עבודה בשמחה, כלומר, בשמחת הנפש, היא מדרגה היותר גבוהה בנפש האדם, ולא כל אדם זוכה לזה, ואם כן כי על זה שעבודתם היתה שלא בשמחה, דבר שזוכים רק יחידי סגולה ורמי המעלה על דבר כזה יענשו בתוכחה נמרצה, וזה פלא:
ולכן נראה לי, כי לשון פסוק זה, תחת אשר לא עבדת וגו', בא בסרוס ובהפוך, ותחת הכתוב לפנינו תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, ענינו כמו שכתוב תחת אשר בשמחה ובטוב לבב לא עבדת את ה' אלהיך, כלומר, מניעת העבודה את ה' היתה לך לשמחה ולטוב לב, כי שמחת והטיבות לבך על אשר לא תעבוד את ה', וזה אמנם מדרגה שפלה ועזה עד מאוד, מעין מומר להכעיס, וכמו שאמר אמון בן מנשה לאמו, כלום אני עושה זה אלא להכעיס את בוראי (סנהדרין ק"ג ב'), ולא יפלא, כי על עון ברגש כזה יבא עונש היותר גדול:
ופסוקים הפוכים כאלה הם חזון נפרץ במקרא, ובספרנו מקור ברוך הראנו כמה וכמה כאלה, וכאן, שלא יהי' הדבר לפלא ולחדוש גדול, נביא אחדים מאלה:
בפ' ויצא, וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבא על שכרי לפניך, תחת וענתה בי צדקתי לפניך ביום מחר כי תבא על שכרי
בפ' אמור, דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי, תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי (עיין רש"י).
בפ' בהעלתך. ואחרי כן יבאו הלוים לעבוד את אהל מועד וטהרת אותם והנפת אותם תנופה, תחת - וטהרת אותם והנפת אותם תנופה ואחרי כן יבאו הלוים לעבוד את אהל מועד:
בפ' חקת. ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב, תחת - ורחץ בשרו במים וטמא הכהן עד הערב ואחר יבא אל המחנה (עיין רש"י)
בפ' בלק. כי עתה גם אותך הרגתי, אין הלשון מדויק, כי את מי עוד הי' הורג, אך הלשון מסורס, תחת רב כי עתה גם הרגתי אותך.
בפ' ואתחנן. אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך, תחת אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר להגיד לכם את דבר ה' אנכי ה' אלהיך.
בפ' שופטים. כי תצור אל עור וגו', לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור, תחת - לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לבא מפניך במצור כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה (כלומר, כי חיי האדם תלוים בעץ השדה בישעיה (כ"ו י"א). אף אש צריך תאכלם, תחת אף צריך אש תאכלם. שם (נ"ט כ"א) ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, תחת - ודברי אשר שמתי בפיך אמר ה' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם
בירמיה (י"ז ג') במותיך בחטאת תחת - בחטאת במותיך.
בהושע (ח' ב') לי יזעקו אלהי ידענוך. תחת לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך
שם (י"ד ג') אמרו אליו כל תשא עון, תחת - כל עון תשא.
תהלים (ע"ב ג') כל הרע אויב בקידש, תחת - כל אויב הרע בקודש שם (פ' ו') ותשקמו בדמעות שליש - תחת ותשקמו דמעות בשליש (שלישית האיפה, מדת סאה)
שם (קי"ג ה'). מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, תחת ר מי כה' אלהינו בשמים ובארץ המגביהי לשבת המשפילי לראות.
שם (קי"ט ח'). את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד, תחת - את חקיך אשמור עד מאוד אל תעזבני.
שם
(קל"ח ב'). כי הגדלת על כל שמך אמרתך תחת - כי הגדלת שמך על כל אמרתך.
במשלי (כ' י"א). גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, תחת - גם נער במעלליו יתנכר אם זך ואם ישר פעלו.
באסתר (ג' ד'). לראת היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי תחת - היעמדו דברי מרדכי אשר הגיד להם כי הוא יהודי.
וכן להלן (ד' כ'). רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה, תחת רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחיה נלכד בשחיתותם. והבקי במקרא ימצא כהנה וכהנה, כי כן דרך המליצה וסגנון הלשון (וע' מש"כ להלן פרשה ב' פסוק (ה') תאניה ואניה, בדבר סגנון לשון קדשנו): רבתי עם. רבתי בגוים שרתי במדינות. היודי"ן מן רבתי ושרתי באים רק לתפארת הלשון וצחות המליצה, דבלא זה היה צריך לומר רבת עם, רבת גוים שרת במדינות. וכזה מצינו הרבה במקרא, כמו בפ' בשלח, ימינך ה' נאדרי בכח, תחת - נאדר, בפ' ברכה, ורצון שוכני סנה, תחת - שוכן. ובתהלים (ק"ג) עוניכי, תחלואיכי, חייכי, תחת - עוניך, תחלואיך חייך. ועוד שם (קי"ג) המגביהי לשבת המשפילי לראות, תחת - המגביה, המשפיל ועוד הרבה:
אמנם מה שיש להעיר בזה בפסוק שלפנינו דבר פלא, כי גם בעת שהאדם נפשו מרה לי, וכולו אומר צער ויגון, ומציע קול נהי ויללה ובוכה ומקונן על שברו ועל אסונו. גם אז מטבעו מגמת פניו ליפות לשונו ולפאר סגנון דבריו, שהרי כל מגילה זו כולה צער ויגון ומפח נפש, קול נהי ויללה, ואעפ"י כן משתדל לפאר הלשון וליפות המליצה, כי כפי שכתבנו באים היודי"ן מן רבתי ושרת רק לתכלית הפאר והיופי:
ויש סמך לרות האדם בזה בתלמוד מס' קדושין (פ' ב'). שאמרו, אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו עליו. ואם כי הענינים שונים אך בכלל הנה זה מעיד על רגשותיו של אדם בעת ההיא, כי עם כל צערו ודאגתו, רגש חיים משיב נפש בקרבו: