אור ברסלב
גרש ירחים פרק ז - מי שאחזו › דף עג.

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ז - מי שאחזו · דף עג.

דף עב:

בתוס' ד"ה והא קמ"ל כו' פירוש בשלמא כדקס"ד דהלך ממש כו' ולהכי קאמר קא משמע לן כו' עכ"ל. ועיין ברשב"א שביקש לפרש ואידך היינו עמד והלך בלא משענת בטל הגט כרב הונא, והתוס' לא ניחא להו בהכי דא"כ ה"ל למימר הלך על משענתו מהני אומדנא ואידך לא מהני ביה אומדנא, ועוד דנראה דקאי אהא קמ"ל דאידך אומדנא לא בעי משמע דנשמע ממתני' ולפירוש הרשב"א מנ"ל ממתני' הא יש לפרש במתני' עמד ממש ואיך שייך בזה הא קמ"ל דאדרבה ניחא טפי לפרושי עמד והלך כפשוטו, אלא ודאי כפירוש התוס' דקמ"ל בפחות מהלך על משענת לא בעי אומדנא, וכפירש"י:

וקושיותיו של הרשב"א על פירש"י אינם מוכרחים כלל לפמ"ש התוס' ומה שהוקשה להרשב"א על מה שפירש"י דמסתמא יש בו מחולי ראשון והקשה הרשב"א דנקט אם מחמת חולי ראשון מת וה"ל למימר אם מתוך חולי ראשון מת, גם זה לק"מ דמתוך חולי ראשון הוה משמע דמתוך אותו החולי ממש ולא נתחדש עליו חולי אחר וקמ"ל מתניתין דבחולי אחר נמי כיון שעכ"פ יש בו מחולי ראשון לא הוי תנאי דוקא מתוך החולי רק כשהוא מחמת חולי ראשון אף שחולי השני עיקר גורם בניזקין ומיתה שמת מ"מ כיון שיש בו מחולי ראשון הוי בכלל תנאו מחולי זה ופירש"י נכון, ודוק היטב:

בגמרא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. לכאורה קשה כיון דטעמא הוא שאומר כדת משה וישראל או דמסתמא קידשה כדת משה וישראל כדאיתא לעיל דף ל"ג בפירש"י ותוס', א"כ כאן ה"ל למימר כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש והם אמרו שיהיה הגט גט אף אם עמד וכן הקשה בפני יהושע, מיהו נראה דלק"מ דודאי לענין קידושין י"ל כיון דבסתמא קידשה כדת משה וישראל א"כ אף שעכשיו צווח שאין רצונו בהפקעת קידושין מ"מ מעיקרא קידשה ע"ד כן ולא חלו הקידושין בענין אחר, אבל בגירושין שאנו מפקיעין הגט מחמת סברא דמסתמא לא פטרה כשיעמוד א"כ הגט ניתן בטעות וא"כ לא אהני כדת משה וישראל שיהיה גט מה שאינו גט ע"פ הדין וניתן בטעות, ועוד דבקידושין אפילו הוא מקלי הדעת ואינו משגיח בתקנת חכמים מ"מ לאו בדידיה תליא מילתא דמסתמא היא לא נתרצית במה שהוא לטובתה כי אם ע"פ תיקון חז"ל, אבל בגירושין דלאו בדידה תליא מילתא אם הוא צווח שלא גירש אם יעמוד לא שייך לומר שגירש לחלוטין, כן נ"ל ברור:

בפירש"י ד"ה מ"ש רישא כו' אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת כו' עכ"ל הרמב"ן והרשב"א והר"ן הקשו עליו דבמתני' אמר אומדין אותו אם מחמת חולי ראשון מת ולא קאמר מתוך חולי ראשון מת לכן דחו פירושו, וכבר כתבתי ליישב דבניתק איירי, מיהו אחר העיון נ"ל ברור בפירש"י לפמ"ש לעיל בפירש"י דלאביי ורבא מיתוקמא מתני' כפשטה אע"פ שהלך בלא משענתו מ"מ הרי נתקיים התנאי שמת מחולי זה דעמידה שבינתיים אינה מבטלת תנאו דלא אזלינן בתר אומדנא בגט שכ"מ, ועפ"ז נראה דיש חילוק בין אם אמר בפירוש מתוך חולי זה לא משמע רק שימות מחולי זה ולא יעמוד בינתיים, אם כן בעמד בינתיים הגט בטל ממילא דכשפירש התנאי לא שייך לאפקועי קידושין רק כשהתנאי בכלל לשונו ואנו באין לבטלו מכח אומדנא בהא הפקיעו האומדנא ואזלינן בתר הלשון, והשתא נראה באמר בפירוש מתוך חולי זה משמע שלא יבריא בינתיים היינו שימות מתוך החולי ולא יעמוד א"כ אפי' נפל שנית בחולי הראשון כבר נתבטל הגט, מיהו אם אמר אם מתי מחולי זה ולא אמר מתוך אף דודאי לענין שאם מת בתוך החולי אפי' אכלו ארי שאינו מאותו חולי מ"מ לענין זה הוי כמתוך חולי שהרי ודאי השכ"מ לא הקפיד דוקא כשימות בתוך החולי מכח החולי יהיה גט ולא כשימות מסיבה אחרת דאין להחולה נ"מ בכך שנאמר שקפיד עליו והוי לענין זה כאילו התנה כשימות בתוך החולי באיזה ענין דמסיק אדעתיה שיהיה הגט גט, רק בלא שכיח אמרינן דלא אסיק אדעתיה, ולשון מחולי זה עדיף שמשמעו אפילו יבריא בינתיים ושוב יפול באותו חולי יהיה הגט גט, וא"כ ממילא לא שייך במתני' למיתני אם מתוך החולי ראשון מת דהוה משמע שלא הבריא בינתיים ובאמת עמד בינתיים, לכן לא קאמר רק שמחמת חולי ראשון מת אע"פ שהבריא בינתיים דאם מתי מחולי זה משמע נמי כל שימות מחולי זה אע"פ שיבריא בינתיים, ומשמע נמי שאם ימות מתוך החולי כל שלא יבריא בינתיים אפי' אכלו ארי אי שכיח מ"מ הא מת מתוך החולי, ואפי' לרב הונא דמוקי בהלך על משענתו נמי לא שייך מתוך חולי ראשון דמשמע שלא עמד כלל בינתיים ובאמת היה לו עמידה מתוך חולי ראשון, ולפ"ז איפשר אם אמר אם מתי מתוך חולי זה אם עמד בינתיים איפשר דלא הוי גט וצ"ע, עכ"פ אין קושיא על פירש"י, ודוק היטב:

שם בד"ה שלחו מתם ע"י מעשה שאירע בא' שאמר אם לא אעמוד כו' עכ"ל. לכאורה אינו מוכרח דאמר אם לא אעמוד די"ל שאמר מחולי זה דבש"ס דילן לא מפליג בין מחולי זה לבין אם לא אעמוד, ואיפשר דמשמע ליה לשון אין לנו, לכן י"ל דהתוס' הביאו הירושלמי דמחלק בטעמא רבה כמבואר בתוס', והנה הירושלמי הוא תלמוד א"י וא"כ י"ל דלכך שלחו מתם, אף דבירושלמי מחלק כמ"ש התוס' שלחו מתם אין לנו בזה חילוק לסמוך עליו אף ששם בארץ ישראל ביקשו לחלק בסברא, מ"מ אין לנו אף שמחלקין בכאן מסתמא שלחו הגדולים מא"י שאין לנו חילוק בזה לסמוך עליו, וא"כ צדקו דברי רש"י דקאי אאם לא אעמוד שהוצרכו לאשמועינן שאין לנו חילוק בזה ודו"ק:

בגמרא איתיביה רבינא לרבא אם כו' ה"ז גט. ותמוה לי איך מדמי להו בש"ס, דבשלמא בגט לא שייך ביה טעות דהא אין סברא לומר שגירש דוקא אם ימות מן החולי ולא כשיאכלנו הארי דאין לשכ"מ קפידא בכך אבל כאן בכה"ג אונס דלא שכיח אמרינן דלא קביל עליה ולא אסיק אדעתיה ואילו אסיק אדעתיה ודאי לא היה מקבל עליו לאגורי מלחי והוה הקבלה בטעות כיון דלא אסיק אדעתיה הך אונסא ולא דמי כלל לגט, ונראה דאי טעמא משום דהוה מקח טעות מעיקרא א"כ היה הלוקח יכול לחזור ג"כ דגם אצל הלוקח הוה טעות דאדעתא דהכי לא קנה, אבל השתא דאמרת אונסא דלא שכיח הוא והמקח קיים והלוקח מפסיד פריך שפיר מגט:

בתוס' ד"ה איתיביה רבינא לרבא כו' תימא מאי פריך כו' הא אית ליה לרבא כו' דאין טענת אונס בגיטין עכ"ל. לכאורה נראה ליישב דרבינא ס"ל כסברת הירושלמי דמתרץ דרישא התנה מחולי זה ולא מת מחולי זה להכי מקשי ליה מסיפא דמוכח דגם באונסא דלא אסיק אדעתיה הוי קיום תנאי, אלא דרבא לא ס"ל סברת הירושלמי לכן אמר אימא מרישא, וכיון דע"כ משבשתא הוא שפיר אסיק רבא מסברא דנפשיה דאין אונס בגיטין משום תקנתא, אבל בממון שפיר יש אונס, אבל לסברת רבינא דאין הברייתא משובשת מוכח נמי דיש אונס בגיטין מרישא, ובהכי ניחא דקאמר רב אחא מדיפתי ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא, והוא תמוה דאיך שייך לאתובי תיובתא מסיפא כיון דרישא מסייעא ליה, וכן תמה ברמב"ן ור"ן ורשב"א ודחו פירש"י, ולפמ"ש לק"מ דבודאי בקושיא זו נכווה רבא בשתי אשות חדא דמוכח דגם באונסא דלא שכיח אין אונס וגם הוא נגד סברתו דיש אונס בגיטין רק משום תקנה דצנועות ופרוצות אפקעינהו לקידושין, והשתא נהי דשני ליה אימא מרישא, ואפילו נימא תנאי הוא ופליגי באונסא דלא שכיח אי הוי אונס, מ"מ מוכח עכ"פ מרישא דיש אונס בגיטין ולא אפקעינהו לקידושין וא"כ הוי תיובתא עכ"פ למאי דאמר רבא אין אונס בגיטין דלא פליגי רישא וסיפא רק באונסא דלא שכיח אם בכלל אונס אבל בהא לכ"ע באונסין גיטין וממון שוין, ושני ליה דמשבשתא הוא, וי"ל באמת בגיטין אין אונס משום תקנה, אבל בעלמא אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ולא מותבינן מינה תיובתא כלל וכלל, ודוק היטב. ועיין מ"ש בחידושי כתובות:

במשנה לא תתייחד עמו. עיין בפירש"י ותוס', ולכאורה למאי דקיי"ל ביו"ד סוף סי' קצ"ב דמחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים א"כ לפירש"י שיש לחוש שכבר נתגרשה כשימות למפרע א"כ ניחוש שיבעול וצריכה לישב שבעה נקיים, מיהו י"ל כיון דלא נתגרשה בהחלט אין חימוד כשיבא עליה, מיהו למ"ש הט"ז דא"צ שמירה במחזיר גרושתו כיון שכבר בעל ולא תקיף יצרו, וקשה לפ"ז למה לא תתייחד עמו כיון שכבר בעל כיון דא"צ שמירה, מיהו לפירש"י כיון דיש חשש קידושין החמירו טפי להצריך שמירה, אבל לפירוש התוס' דחיישינן לגט ישן קשה למה ניחוש טפי לגט ישן מלשבעה נקיים, וכיון דטעמא דכבר בעל לא תקיף יצריה גם לגט ישן לא ניחוש וצ"ע, עיין בסמוך, ועמ"ש לקמן דף פ"א בס"ד:

בתוס' ד"ה לא כ' לפי' הקונט' כו' ולא משום גט ישן שהרי כבר היה גט משעת נתינה עכ"ל. הר"ן ביאר הטעם דגט ישן הוי טעמא שיאמרו גיטה קודם לבנה והיינו כשהוא לעז בעלמא אבל הכא באמת גיטה קודם לבנה והלעז אמת ע"ש, אלא שלא הבנתי שאם פסלו הגט מוקדם משום גיטה קודם לבנה וכן אסור לגרש בגט ישן כדלקמן דף ע"ט ע"ב, א"כ כ"ש שראוי לחוש לדבר שלא יהיה כן באמת שיהיה נולד מן הפנויה, א"כ י"ל משום הא גופא לא תתייחד שמא יבעול ונמצא שנולד הולד מן הפנויה ופגם הוא לולד, וצ"ל כוונת הר"ן דלענין הגט אין חשש ומשום היחוד אפי' יחוד לחודיה אסור כמו שפירש"י שאסור לייחד עם הפנויה, ועיין בסמוך:

בא"ד ואור"י דודאי לר"י הוי טעמא משום גט ישן כו' עכ"ל. תמוה לי למה חששו לגט ישן טפי מלעיקר הגט שמא יעמוד ותאמר שנתגרשה בהחלט בלא תנאי, וכן בכל גט על תנאי שמא לא תקיים התנאי ותאמר שנתגרשה, וע"כ לומר כמ"ש לעיל במשנה דף ע"ב דתנאי מידעי ידעי שדרכו להעמיד על התנאי עדים שלא תשחק בו וכמו כן גט שכ"מ מידעי ידעי, ולהכי נמי לא מצינו בו חשש מוקדם, וא"כ מאי חשש גט ישן איכא כיון דלפירוש התוס' גט שכ"מ אינו רק סמוך למותו א"כ מאי לעז יהיה כיון דע"כ לא חיישינן שתאמר שנתגרשה בהחלט אם יעמוד, ואם ניחוש שישאר הגט בידה לראיה זמן רב וישתכח שהיה גט שכ"מ א"כ שוב מוקדם נמי איכא חששא שתוציא הפירות שלא כדין: ועוד יש לי מקום עיון בזה לפירוש התוס' דחיישינן שיהיה גט ישן שיאמרו גיטה קודם לבנה, ולכאורה נראה דסתם גט שכ"מ הוא כדי שלא תיזקק ליבום וא"כ אם היא מעוברת ממנו הגט בטל ממילא, וכאותה שאמרו בב"ב דף קמ"ו ע"ב בשמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ונודע שבנו קיים המתנה בטילה דאזלינן בתר אומדנא, וא"כ אם תתעבר ממנו באמת יתבטל הגט ואין חשש גט ישן כלל שהרי לא גירשה רק כדי שלא תיזקק ליבום, ובאם יהיה לה זרע ממנו ראוי שיתבטל הגט ממילא דאם אמרינן לשיטת התוס' דנעשה כאומר מעת שאני בעולם דמסתמא אינו מגרש עד סמוך למותו כ"ש שיש לנו לומר שלא גירש כלל אם תהיה מעוברת ולא תיזקק ליבום, א"כ כשיש לה ולד של קיימא ראוי שיתבטל הגט לגמרי ואין מקום לחששא דגט ישן, וא"כ ממילא דלא מצי רש"י לפרושי משום גט ישן, ודו"ק וצ"ע, ולפ"ז י"ל לפירש"י באמר מעת שאני בעולם באמת אין חשש ביחוד כיון דברגע סמוך למיתה גירשה, עיין מ"ש בגמרא:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה