גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ה - הנזקין · דף ס:
בגמרא אמר ר"א תורה רוב בכתב ומיעוט על פה. פירש"י שרוב התורה תלויה בי"ג מדות, וכתב המהרש"א לא ידענא לפ"ז איך פליג ר"י ואמר רובה על פה הא ודאי מיעוטים הם לגבי כלל התורה עם מה שנדרש במדות, וכתב שלולא פירש"י היה נראה שמה שנדרש במדות נקרא על פה, ולא הבנתי דמאי נ"מ איך שנקרא בשם, לכן נ"ל ליישב פירש"י דפליגי בהא דחד מ"ד ס"ל רובה בכתב היינו שהדברים שניתנים ללמוד מגז"ש וי"ג מדות ניתנו למשה ולמדו מיד שמיתור זה אות או תיבה או גזירה שוה נלמד דין הנלמד, נמצא שמשה למדה ע"פ הכתב באיזה מקום שניתן לדרוש והדרוש היוצא מן הכתב מגזירה שוה זו נלמד דין זה ומגזירה שוה זו נלמד דין זה, נמצא שמשה למדה ע"פ הכתב מפי הגבורה, ואידך מ"ד ס"ל שלא קיבל משה רק הגזירה שוות וי"ג מדות ואולם לא רמז לו יתב' מה שנלמד מי"ג מדות כי נמסר למשה ע"פ כללי התורה ומשה הבין מעצמו מה לדרוש בי"ג מדות, נמצא למ"ד רובה בכתב רוב התורה נלמד למשה ע"פ כתב שהראה יתב' למשה ממדה זו תלמוד דין זה, ואידך מ"ד ס"ל רובה בעל פה שלא למד הוא יתב' למשה מה שנדרש מי"ג מדות כי מסר לו הי"ג מדות והבין מדעתו מה שיש ללמוד מהם, נמצא שבכתב לא ניתן לו רק שיש כך וכך גזירות שוות ויתר המדות ומשה למד מעצמו בשכלו העצום כל מה שיש ללמוד, נמצא שהוא יתב' לא למד עמו בכתב הלימודים רק אמר לו שכאן יש גזירה שוה, וכן כל הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם לא נמסר למשה רק הי"ג מדות ולא הדרשות היוצאות מהם א"כ רובה צריך ללמוד על פה מדעתו, ובזה מובן מ"ש כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כו', ודייק המהרש"א מה נתינת טעם הוא זה, ולפ"ז א"ש דאמר הוא יתב' שיכתוב הדברים האלה ממש למען לא יחסר אפי' קוצו של יו"ד כי ע"פ הדברים האלה אחר שלא נמסרו הלכות היוצאות מן המדות ויתורים, א"כ צריך אתה לדקדק שלא להשמיט שום אות כי נלמד ממנו מה שתלמוד בשכלך ותבין מדעתך על פה מכל אות ואות, כן נ"ל:
בתוס' ד"ה והשתא דלא איתמר כו' לית ליה כו' עכ"ל. לענ"ד איפשר ליישב דהא דבור הקרוב מתמלא ראשון מפני דרכי שלום היינו משום שנראה לעולם ישר וטוב שהוא ימלא ראשון ולא אתי לאינצויי משא"כ הכא שנראה לכ"א שהוא יקדים מטעם האמור בגמרא לכל חד כדאית ליה, וא"כ תליא בדעת ושכל בני אדם, וכיון דלא איתמר הלכתא להכריע בשכל ההמוני שיתפייסו לומר אשר כי הוא זה יקדים ממילא נשאר הדין שיהיה כל דאלים גבר, לכן עיקר הדין אילו לא תיקנו משום דרכי שלום וכאן שכ"א יש לו טענה אי איפשר לתווך השלום ביניהם לכן כל דאלים גבר, ובהכי ניחא דלהרשב"ם דס"ל דדוקא כשיוכל להתברר שייך כל דאלים גבר, וקשה היכי פסקינן הכא כל דאלים גבר, ובתה"ד הובא בסמ"ע סי' קל"ח נדחק בזה, ולמ"ש לק"מ דהכא נשאר על דין תורה שכל הקודם זכה כיון דלא שייך לתקוני בהא דרכי שלום, ועיין בסמוך:
בד"ה כבי תרי עבדת לי והוא סבר כו' עכ"ל. לענ"ד נראה דס"ל כיון דכל הטעם משום דרכי שלום לכן כשיטעה ויסבור שחבירו יש לו למלאות תו לא איכפת ליה ולא אתי לאינצויי שסובר שהעליון מחל לו וכן העליון סובר שהתחתון מחל לו:
בד"ה לא טעמינהו כו' דאין כאן גזל כו' עכ"ל. לא ידעתי אפי' יהיה גזל גמור לא שייך לאסור הפירות: