אור ברסלב
גרש ירחים פרק ה - הנזקין › דף נג:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ה - הנזקין · דף נג:

דף נג.

בגמרא ר"י אומר בשוגג יאכל למו"ש במזיד לא יאכל עולמית. ויש לדקדק כיון דקניס ר"י שוגג אטו מזיד נימא בשוגג נמי לא יאכל עולמית כמו במזיד, וצ"ל דשוגג אטו מזיד דגזרינן היינו אם נתיר לו שוגג יעשה במזיד ויאמר שוגג אני, וא"כ כשאין מתירין לו בשבת לא יעשה במזיד כדי שיאכל במ"ש דיכול לבשל במו"ש, ולפ"ז משמע דצריך להמתין בכדי שיעשה דאם א"צ יש לחוש שיבשל כדי להיות מוכן למוצ"ש מיד ויאמר שוגג אני, מיהו הפוסקים כתבו שא"צ להמתין במבשל בשבת כדי שיעשה, ועיין ברא"ש פ' א"צ במ"ש לר"ת א"צ להמתין בכדי שיעשה, צ"ע לפמ"ש דיש לקנוס שוגג אטו מזיד:

אלא דתמוה לי מה שקנסו במזיד שלא יאכל דאם חשוד לבשל בשבת מי ציית לן לאיסור דרבנן, וצ"ל דעיקר הגזירה אבישול דרבנן כגון שהיה ע"ג כירה וכדומה ומ"מ קרי ליה דאורייתא דאיסור שבת חמור ועיקרו דאורייתא:

שם קשיא דר"מ אדר"מ. ויש לדקדק איך מדמי איסורא לממונא דילמא בממונא קניס שוגג אטו מזיד כיון דטעמא שלא יהא הולך ומטמא טהרות חבירו א"כ איפשר שיטמא במזיד ויאמר שוגג אני ויפסיד לחבירו, אבל בבישל בשבת שהוא ענין איסור והיתר מי ימחה בידו אם יבשל בינו לבין עצמו ויאמר שכבר נתבשל בע"ש או שאף אם נאמר לו שלא יאכל מאן לימא לן דציית שלא יפקידו הב"ד שומרים עליו, ונראה דסמיך אאינך דמצינו דר"מ קניס גם באיסור והיתר שוגג בשביעית ובאגוזי פרך לקמן, לכן צריך לחלק באיסורין עצמו מחלק נמי הכא בהכי:

שם משום חומרא דע"א קניס ליה. בהך סברא מצי למיעבד צריכותא לעיל, גם המ"ל דשמואל לא אמר כרב דתיקשי דר"מ אדר"מ, לכן מוקי במערב דהוי דרבנן ודו"ק

שם דר"י אדר"י לא קשיא. כבר כתבתי לעיל ע"א מה שהקשה הפני יהושע דילמא גם לר"י טעמא דשוגג פטור כדי שיודיעו לכן לא קנסו שוגג אטו מזיד ודחק ליישב, וכבר כתבתי לעיל בזה תירוץ נכון, אבל י"ל עוד דלכאורה קשה לחזקיה דטעמא כדי שיודיעו בטימא בעדים יתחייב דא"צ להודעתו, וצ"ל דבאמת חייב ולא הוצרך לפרש דממילא משמע כיון דיהיב טעמא כדי שיודיעו ובעדים לא שייך, וא"כ ר' יוחנן דלא יהיב טעמא כלל לשוגג משמע דשוגג פטור וא"צ שום טעם ע"ז א"כ אפי' בעדים פטור וא"כ מוכח דלא ס"ל משום כדי שיודיעו, גם י"ל בפשיטות כיון דמתני' כר' יהודה דקניס בעלמא שוגג אטו מזיד א"כ היה לו לר' יוחנן ליתן טעם על שוגג דלא קניס משום שיודיעו, אלא ודאי בשוגג לא צריך לשום טעמא ופריך שפיר דר"י אדר"י ודו"ק:

בתוס' ד"ה בדאורייתא וא"ת והא מתני' כו' כהנים שפיגלו כו' וי"ל כו' ממנעו כו' עכ"ל. דבריהם דחוקים, אלא נלענ"ד אדרבה פיגול לא שכיח כלל דכהנים זריזים הם, גם מפסיד לעצמו עור העולה וחזה ושוק בשלמים, ועוד דאם יפגל תדיר לא יניחוהו לעבוד עוד אם לא יהיה זריז, לכן דוקא במזיד חייב דמ"מ עביד והפסיד לחבירו אבל אין לקנוס שוגג אטו מזיד ותדע דלא עביד שום צריכא אפיגול, אלמא בפיגול פשוט שאין ללמוד מאינך:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה