גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ה - הנזקין · דף נב:
בפירש"י ד"ה קם ליה בדרבה מיניה כו' דהא עובד ע"א הוה ונסקל עכ"ל. לכאורה כשפת יתר הוא, ואיפשר דקשיא ליה קושיית התוס' דודאי שמואל לא יחלוק אר' ירמיה, אלא י"ל דס"ל דבודאי כפשטיה איירי בהתרו בו כמ"ש הרשב"א בחידושיו, והשתא ס"ל לשמואל דכאן לא שייך לתקן חיוב תשלומין מטעם שלא יהיה הולך ומטמא דבהא במזיד לא שייך ביה חיוב כיון דחייב מיתה, וא"כ כיון שסוקלין אותו א"כ לא יוגבה הקנס דקיי"ל לעיל דף מ"ד ע"ב בטימא טהרות חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו, וא"כ כיון שנסקל אי איפשר לגבות הקנס מיורשיו, וא"כ באתרו ביה לא שייך לקונסו, לכן ס"ל לשמואל דלא עבדינן קנס כלל כיון דבמזיד קם ליה בדרבה מיניה, ורב לשיטתיה אזיל כיון דרב הונא ס"ל בחולין דף מ"א דאדם אוסר דבר שאינו שלו, א"כ א"צ לאוקמא בהתרו בו ושייך בכל גווני לאסור של חבירו ושפיר שייך הקנס גם במנסך כיון שיכול לנסך של חבירו אף בלא התראה שפיר שייך הקנס, אבל שמואל ס"ל אין אדם אוסר רק בישראל מומר או התרו בו, א"כ כיון דבהתרו לא שייך לקונסו כיון שנסקל ולא יגבו מיורשיו לכן ס"ל דלא קנסו כלל במנסך, ורב לשיטתיה ס"ל כרב הונא דאדם אוסר דבר שאינו שלו ומשכחת בכל גווני לכן קנסו שפיר בכל גווני, ודוק היטב:
שם בד"ה דאגבהה על מנת לגוזלו עכ"ל. וקשה אם הגביהה לגוזלו היכי הוי היזק שאינו ניכר פשיטא דהוי גזלן גמור ואף שניסכו אח"כ איך שייך ביה היזק שאינו ניכר, ואיפשר דאי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק יכול לומר לו הרי שלך לפניך כיון שהניסוך אינו ניכר כמו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח כדלקמן דף נ"ג ע"ב, מ"מ לא ידעתי מי הכריח לרש"י לומר שהגביהו ע"מ לגוזלו, ונראה דכוונת רש"י כיון שהגביהו לאוסרו בהנאה הוי נמי גזילה שהרי הוציאו מרשות חבירו דכשהדבר נאסר בהנאה נקרא אינו ברשותו כדאמרינן חמץ אינו ברשותו של אדם, ומה ששמעתי מקשין למה בשוגג חייב הא לא נתכוין לקנות עמ"ש בכתבים ישנים, מיהו נ"ל דלאו קושיא הוא כלל דמ"מ הגביהו ע"מ לנסך אף שלא ידע שיאסר מ"מ לפי האמת נעשה גזלן עליו ובודאי בכל גזלן אף שאינו מכוין לקנות קמה ליה הגזילה ברשותיה לענין אונסין:
ובהכי ניחא נמי דפליגי רב ושמואל בהך סברא דשמואל ס"ל אע"ג דמדאגבהה קניא מ"מ הרי בהגבהה זו לא נתכוין להוציאו מרשות בעלים רק דממילא נפיק כיון שהגביהו לנסכו וע"י הניסוך נפיק מרשות בעלים וא"כ לא מחייב על ההגבהה טפי מעל הניסוך ואם על הניסוך עצמו קם ליה בדרבה מיניה אינו חייב על ההגבהה, משא"כ בחלב שמגביה לאוכלו ולהפסידו לגמרי הרי מגביהו להכניסו לרשותו, אבל בניסוך אין הגבהה שיהיה ברשותו של מנסך ודו"ק, ועיין בסמוך:
בתוס' ד"ה מנסך כו' ומטעם שלא יהא כל אחד כו' עכ"ל. לכאורה נראה במנסך בלא"ה למאי דמוקמינן בהתרו בו וקיבל עליו התראה והתיר עצמו למיתה לא שייך טעמא שלא יהא הולך ומנסך דנסקל, ואפי' אי מוקמינן בישראל מומר לא שייך ג"כ לגזור על זה דמסתמא אין יד ישראל תקיפה עליו רק דעשו בכל היזק שאינו ניכר שיתחייב חייב נמי הכא אם רשות ביד הב"ד לכופו לשלם לא יהא חוטא נשכר, והשתא כיון דכאן קים ליה בדרבה מיניה לא שייך לא פלוג, וכדי שלא יהיה כל א' הולך ומטמא לא שייך בניסוך, ובזה איפשר דניחא אף דשמואל מודה דמדאגבהה קניא מ"מ ס"ל כיון דלא שייך ביה שלא יהיה הולך ומנסך ואין לחייב רק משום לא פלוג וכיון דאית ביה קים ליה בדרבה מיניה תו לא שייך לא פלוג אף דמדאגבהה קנייה כיון דמ"מ עיקרו קים ליה בדרבה מיניה אין לתקן בזה כלל ודו"ק: