אור ברסלב
גרש ירחים פרק ה - הנזקין › דף נה: מהדו"ת

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ה - הנזקין · דף נה: מהדו"ת

דף נה. מהדו"ת

בתוס' ד"ה שלא יאמרו כו' וי"ל דדוקא נודעה קודם זריקה כו' עכ"ל. לפי זה קשה על הרמב"ם שפסק כרב יהודה לפי דברי הכ"מ דס"ל לחלק בין נודעה קודם זריקה לנודעה אחר זריקה, מיהו כבר כתבתי ליישב קושיית התוס' ויש לומר עוד ע"פ מה שמבואר בזבחים פ' התערובות דף ע"ג אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא יקריב אי קרב לא מרצה אלא דמסיק דב"ח אין נדחין, וא"כ הכא דדינא הוא שלא יקריב אפי' קרב לא הורצה דבשחוטין אמרינן דיחוי לכ"ע כדאיתא התם ודו"ק:

בגמרא לא מיבעיא עולה דכליל כו' כהנים אכלי כו'. כבר כתבתי דהרשב"א תמה מה חילוק בין גזילה מועטת או מרובה, ונראה עוד דיש להבין מהיכא תיתי לטעות להתיר גזילות למזבח, אלא די"ל שיורו היתר כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו מותר ליקח קרבן בעל כרחו אע"פ שלא נתרצה בפרט כשנותן לו מעות רק שלא נתרצה למכור, אבל בחטאת דכהנים אכלי ליה ס"ד דלא טעו בהא להתיר א"כ יאמרו מסתמא קנאו כדין, קמ"ל אפי' בחטאת נמי חיישינן ודו"ק:

שם ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתיה. כבר כתבתי דקשה אי יאוש קני ל"ל ההקדש, והתוס' כתבו לעיל הטעם משום יאוש ושינוי השם ולא א"ש לגירסת הספרים דר"י ס"ל יאוש כדי קני, ואיפשר לומר דודאי כיון דסתם גניבה יאוש בעלים הוא אמרינן מסתמא נתייאש, מ"מ אם טוען הנגזל ברי שלא נתייאש א"כ למ"ד ברי עדיף י"ל כיון דברי מהני להוציא מחזקת ממון אהני נגד הך סתמא דסתם גניבה יאוש בעלים הוא, אלא דהתוס' חילקו דהיכא דלא ה"ל למידע לא אמרינן ברי עדיף, מיהו בגנב עצמו לא שייך טעמא דלא ה"ל למידע כיון שבא מכח פשיעתו שפיר י"ל דנגד הגנב ברי עדיף שלא נתייאש והיה חייב ד' וה', משא"כ באם הקדישו דההקדש לא ה"ל למידע לא מהימן שלא נתייאש והוי בחזקה שהוא הקדש וממילא הוא פטור מד' וה' וא"ש, ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' ד"ה לגיזותיה דהא שבח גזילה דגזלן הוי, ולפ"ז ניחא דנ"מ בטוען הנגזל ברי שלא נתייאש דהוי שבח גזילה דנגזל אלא דסתם גניבה יאוש בעלים הוא, ובטוען שלא נתייאש הגזלן חייב עכ"פ ליתן דמי הגזילה א"כ ה"ל על הגיזות חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם, ועפ"ז איפשר ליישב לשון הרמב"ם בפי"ח ממעה"ק שכתב ג"כ ומאימת העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה משעת ההקדש, ותמה הלח"מ כיון דפסק שבח גזילה דגזלן ליכא נ"מ, ולפ"ז ניחא דודאי למאי דמשני דס"ל דאוקמוה רבנן ברשותיה י"ל ודאי אפי' טען שלא נתייאש כיון דסתם גניבה יאוש בעלים הוא אוקמוה ברשותו, אלא דלמאי דכתבתי דיאוש כדי לא קני רק עם שינוי השם דהקדש לעולא, א"כ ע"כ שהעמידוה ברשותו אפי' לחייבו עליה אע"ג דהנגזל טען שלא נתייאש כיון דאנן מחזקינן ליה שנתייאש הקרבן כשר וחייב עליו משום שחוטי חוץ, ושפיר מיבעיא ליה אי הוי ברשותו משעת גניבה שמסתמא נתייאש דסתם גניבה יאוש בעלים הוא או משעת הקדש אוקמוה ברשותיה אע"פ שטוען שלא נתייאש אנן בתר סתמא אזלינן והקרבן כשר, וכיון דהקרבן כשר ע"כ גם לענין גיזות העמידוהו ג"כ ברשותו אילו העמידוהו ברשותו משעת גניבה, אבל השתא דלא הוי רק משעת הקדש בשביל שבח גזילה אם הנגזל טוען ברי שלא נתייאש הגיזות של הנגזל דה"ל חמשין ידענא והוי מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ובב"ק דפריך ר' יוחנן לריש לקיש אפי' לא הקדיש נמי לא מצי לשנויי דטוען ברי דלר' יוחנן לשיטתיה לא אמרינן ברי עדיף הכא נמי לא מהני ברי דידיה לאפוקי מחזקה דסתם גניבה יאוש בעלים הוא, ודוק היטב:

ועוד נראה דטובא קמ"ל הרמב"ם בזה דלכאורה קשה כיון דבאמת קני ליה מדינא ביאוש ושינוי השם רק דה"ל מצוה הבאה בעבירה א"כ מאי מהני הפקר ב"ד לזה הא בלא"ה קני ליה ואיך שייך הפקר ב"ד לאפוקי ממצוה הבאה בעבירה, מיהו אם העמידוהו ברשותו משעת יאוש שפיר י"ל דקני ליה קודם ההקדש ותו לא הוי מצוה הבאה בעבירה אבל אי קני ליה משעת הקדש תיקשי מאי אהני ליה טפי תקנת חכמים שלא יקרא מצוה הבאה בעבירה, וצ"ל דגם על מצוה הבאה בעבירה יש כח ביד חכמים לתקן שהוא כשר ולא יהיה לו למזכיר עון כלל, א"כ טובא קמ"ל הרמב"ם בזה, ובגמרא בלאו הכי קים להו מה שכח ביד חכמים לכן אמר נ"מ לענין גיזות וולדות, אבל הרמב"ם ניחא ליה להשמיענו כזאת וא"ש:

ועוד נראה לי ע"פ מ"ש בספרי מגן אלף בסי' תמ"ח דיש שני פירושים בהפקר ב"ד דאי ילפינן לה מהא דמה אבות מנחילין אף ראשים מנחילין יש כח ביד ב"ד להעמיד הדבר ברשותו לגמרי מטעם תקנה והפקר ב"ד, אבל אי נלמד מהא דכל אשר לא יבא לשלשת הימים יחרם כל רכושו אינו מוכח רק להפקיר נכסיה וזוכה כל אחד מן ההפקר אבל לא להעמידו ברשות אחר לגמרי ע"ש מ"ש, והנה כאן אם העמידוהו משעת הקדש תיקשי מ"מ הא קני ליה רק דהוי מצוה הבאה בעבירה, וא"כ אי לא אהני ההפקר רק לענין שיזכה מן ההפקר וכיון שאינו זוכה רק בשעת הקדש הרי ההפקר ג"כ ע"י העבירה שגזל לכך הפקירוהו א"כ הדר ה"ל מצוה הבאה בעבירה שע"י ההקדש באיסור נעשה הפקר ב"ד, אע"כ מה שכח ביד חכמים להפקיר היינו שיהיה כשלו לגמרי ולא כזוכה מן ההפקר, ובגמרא בלא"ה קים להו פירוש הפקר ב"ד, אבל הרמב"ם השמיענו טובא בזה ודוק היטב, ועיין בסמוך:

שם כרת מאי עבידתיה. כבר כתבתי דקשה סוגיא זו אסוגיא דב"ק דף ס"ח דמוקי לריש לקיש בהקדישו בעלים בבית הגנב אמאי לא מוקי גם הכא כן, והרשב"א נדחק דכאן לא ס"ל כצנועין, ותמוה מנ"ל להקשות לעולא, גם תמוה איך לא זכר כאן מתירוץ דב"ק, וכבר כתבתי בזה, ונראה עוד ליישב שתי הסוגיות, גם יתיישב מה שהקשו התוס' אלא מאי יאוש קונה תיקשי ל"ל ההקדש ותיקשי גם לרב יהודה, לכן נראה דחדא בחבירתה מיתרצא דודאי קשה כיון דבהא ליכא מאן דפליג ביאוש ושינוי רשות דקני ולא פליגי רק אי יאוש לחוד קני, וקשה אי יאוש לא קני איך יקנה יאוש עם שינוי רשות הא לא הוי שינוי רשות כלל כיון דברשותיה דמרא קמא קאי במה נעשה שינוי רשות לענין שיקנה, לכן י"ל דודאי אי קיי"ל כר' יוחנן בגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדישו אפי' הנגזל לפי שאינו ברשותו, ובב"מ מוקי לה במטלטלין א"כ אהני שפיר שינוי רשות לענין דמיקרי אינו ברשותו של נגזל אפי' קודם יאוש שפיר י"ל דקני ליה ביאוש ושינוי רשות לגמרי דעכ"פ שינוי רשות מיקרי שהרי כבר יצא מרשותו של נגזל כיון שאינו ברשותו ואין כח ביד הנגזל להקדישו אפי' כשהוא קודם יאוש שפיר יצדק לומר עליו שינוי רשות, אבל אם נימא כצנועין דביד הנגזל להקדישו ע"כ ס"ל דלא אהני רשות אחר כלל וכשהוא ביד הגזלן עדיין לא נפיק ליה מרשות הנגזל לא שייך ביה שינוי רשות כשנתנו הגזלן לאחר שהרי אינו ברשותו של הגזלן כלל והנגזל יכול להקדישו כמקדם א"כ לא שייך ביה שינוי רשות כלל, והשתא כיון דפשיטא לן דליכא מאן דפליג דיאוש עם ש"ר קני א"כ צנועין דלא ס"ל שינוי רשות ע"כ ס"ל דיאוש כדי קני, וא"כ א"ש הכל דלא מצי לאוקמא בהקדישוהו בעלים בבית הגנב דכיון דס"ל יאוש כדי לא קני א"כ אי ס"ל כצנועין גם מטלטלין אין נגזלין, א"כ לא משכחת בהו שינוי רשות כמו בקרקע דבחזקת בעליה עומדת, רק לריש לקיש דס"ל יאוש כדי קני שפיר מצי סבר כצנועין אבל עולא לא מצי למיסבר הכי דא"כ גם שינוי רשות לא יועיל, והתוס' בב"ק דף ס"ז ע"ב כתבו בהדיא דעולא ס"ל יאוש וש"ר קני גבי נטלו מוכסין את חמורו ע"ש, ובלא"ה ליכא למ"ד שלא יקנה יאוש עם ש"ר, והשתא תו לא קשיא לרב יהודה דס"ל יאוש כדי קני ל"ל ההקדש דלדידיה שפיר יש לאוקמא בהקדישוהו בעלים בבית הגנב וכצנועין, והשתא סוגיא דב"ק עם סוגיין עולין בקנה אחד כפתור ופרח ודוק היטב, (ע"כ מהדו"ת):

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה