גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ד - השולח · דף מח. מהדו"ק
בגמרא ת"ש הקונה שני אילנות כו' הא שלשה מביא וקורא. וקשה דה"ל לאקשויי דבהדיא איתא שם הקונה שלשה מביא וקורא, ואיפשר לומר דשם הוה מצינן לדחויי דאיירי שקנה אצל לוקח שלו דהיינו שהוא מכר קרקע לזה וחזר וקנה ממנו שלשה אילנות בזה שפיר מביא וקורא כיון דביובל גוף הקרקע הדרא ליה, ומ"מ בשנים אינו קורא כיון דלע"ע אין לו קרקע דקרקע זו כשאולה נחשבת כמ"ש הרשב"א, ולכן פריך מדלא מפליג בשלשה ונקט שנים משמע דבשלשה בכל גווני קורא, ובזה מיושב הא דקאמר השתא דקאמר רב חסדא מחלוקת ביובל שני אבל ביובל ראשון כו' לא קשיא כאן ביובל ראשון, והוא תמוה דהא יתר נוח לאוקמא מתני' בזמן שאין היובל נוהג מלאוקמא ביובל ראשון דוקא לפירש"י דמה דהוה הוה. אבל לפמ"ש א"ש דעיקר קושיא מדיוקא מדלא מפליג בשלשה גופייהו אם קנאם מאחר אינו קורא, אבל למאי דמסיק דיש חילוק בין יובל ראשון לשני א"כ לא מצי לפלוגי בשלשה בקנאם אצל אחר דאינו קורא כיון דמשכחת לה עכ"פ ביובל ראשון, ולהכי קנו בשנים לעולם אינו קורא, ובשלשה משכחת לה שיקרא היכא דלא הדרא ביובל כגון שקנה אצל הלוקח הקרקע, ומ"מ לא מצי לאפלוגי בין קנה אצל לוקח שלו לקנה אצל אחר כיון דביובל ראשון לעולם הוא קורא, מיהו לשיטת הרמב"ם דכל לוקח מביא ביובל ראשון שקנה א"ש בלא"ה דניחא טפי לאוקמא ביובל ראשון (ע"כ):
סליק פרק רביעי