גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ד - השולח · דף לד. מהדו"ת
בתוס' ד"ה התם ממונא הכא איסורא כו' וי"ל דרב נחמן כו' אע"ג דרבי גופיה לא מפליג כו' עכ"ל. כן נוסח מהרש"ל וכן עיקר, וכוונת שיעור דברי התוס' הוא משום דרב יוסף לעיל טעמו הוא משום דר' לא מפליג היינו שלא מצינו שרבי יחלק וכיון דר' סוף סוף בממונא דטעו חזר בו, א"כ ממילא אין הכרח שאחר חזרה יחלוק על רשב"ג בביטלו מבוטל די"ל כשחזר לגמרי חזר גם בביטול אמרינן מה כח ב"ד יפה וזהו טעמו של רב יוסף לעיל, אבל רב נחמן מפליג אליבא דר' להכי אמר הלכה כר' היינו משום שר' לא חזר בו ממה שאמר ביטלו מבוטל אע"ג שלא מצינו שר' אמר ביטלו מבוטל אחר החזרה, ובא ליישב לשון הלכה כר' שהוא בשביל שר' גופיה סובר כן, ולאידך תירוצא ס"ל דר' י"ל שחזר באמת, מ"מ רב נחמן גופיה ס"ל לחכמים דהתם נשארה סברת ר' בביטלו מבוטל קודם חזרה ואין הלכה כר' ממש כי ר' גופיה חזר רק הלכה כר' קודם חזרה, ולתירוץ קמא לא חזר רבי מביטלו מבוטל לרב נחמן, אבל לגירסת מהרש"א היו צריכין להקדמה שכתבו בתירוץ שני דרב נחמן פסק שם כחכמים, והתוס' לא נחתו עדיין לזה שיהיה ענין לתירוץ קמא, ודברי רש"ל ברורים למבין ומעיין היטב:
מ"מ ליישב עיקר קושיית התוס' איפשר לומר דודאי מ"ש התוס' לעיל, דבפחות משנים לא הוי ביטול, י"ל ודאי לרב ששת דס"ל בג' ובשנים נמי לא מהני הביטול, א"כ גם לרבי איכא הפקעת קידושין אין לחלק בין ממון לאיסור, אבל לרב נחמן דלא מצינו הפקעת קידושין לר' כלל, ואף דבפני אחד לא מהני ביטול, י"ל דמדינא לא מהני כיון שלא אמר בפני שנים ולא יהיו עדים בדבר, י"ל דלאו ביטול הוא מדינא דאיפשר דלצעורא ולשטות עביד, כעין מ"ש בעל המאור בהודאה בפני אחד שאין כאן הודאה אפילו אומר אתה עד, ומה"ט לא חזי לצירופי, וא"כ י"ל דלרב נחמן לשיטתיה ליכא הפקעת קידושין לר' שפיר י"ל התם ממונא הכא איסורא, אבל רב יוסף לעיל ס"ל כרב ששת דביטול בשלשה, וא"כ אפי' בשנים לא מהני ע"כ שיש הפקעת קידושין גם לר', א"כ תו אין לחלק בין ממון לאיסור בביטול בשלשה, והכל. ניחא, ודוק היטב. (ע"כ ממהדורא תניינא):