גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ג - כל הגט · דף לא.
בתוס' ד"ה כשם כו' ונראה דלית ליה כלל לאבא אלעזר ב"ג דמרבה במעשרות כו' עכ"ל לפמ"ש בסוף הדיבור אין זה מוכרח, דנהי דר' יוסי בר' יהודה ס"ל הכי אדרבה אבא אלעזר ב"ג לית ליה כיון דאמר כך תרומת מעשר ניטלת מאומד ולא קאמר נמי מעשר אלא משמע דמודה במעשר שאינו ניטל מאומד ולא ס"ל כר' יוסי בר' יהודה, דטעמא דידיה הוא דמדמי מעשר נמי לתרומה דקאמר בבכורות שם דף נ"ט ומעשר קריי' רחמנא תרומה דכתיב את כל מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה נתתי ללוים לנחלה, ואדרבה יש לדייק ל"ל למימר כלל דס"ל כאבא אלעזר בן גמלא לימא בפשיטות דס"ל מעשר קרייה רחמנא תרומה ותרומה ודאי ניטלת מאומד) וי"ל לזה דילמא קרייה רחמנא תרומה משום תרומת מעשר שבה, אבל כיון דגם תרומת מעשר ניטלת מאומד א"כ כי קרייה רחמנא תרומה נמי ניטלת מאומד, אבל אבא אלעזר י"ל דוקא בתרומת מעשר קאמרי, והשתא במרבה במתכוין לא שמעינן לשום תנא שיועיל אלא בתרומת מעשר כההיא דמנחות שהביאו התוס', אבל במעשר עצמו איפשר גם הך תנא לא ס"ל כר' יוסי בר' יהודה לאקושי מעשר לתרומה, ור' יוסי בר' יהודה איפשר דלא ס"ל במתכוין להרבות שיועיל, דאי במכוין להרבות מועיל ג"כ נימא בלקח אחד עשר למעשר יהיו כולם מעשר, אלא ודאי לא ס"ל כלל ההיקש במכוין לרבות, ובמעשר בהמה אינו תופס יותר מעשר אפי' לא נתכוין מאחר שניכר טובא הוי כמתכוין, לכן בעשרה ס"ל דוקא דמהני, א"כ לכ"ע במתכוין להרבות במעשר עצמו לא מהני כנ"ל, ודוק היטב. ועמ"ש לקמן בד"ה כך:
בא"ד וא"ת ואמאי איצטריך התם לאוקמא כאבא אלעזר בן גמלא כו' עכ"ל. לענד"נ ליישב קרוב לדברי התוס' דלא שייך לאקושי כיון דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט א"כ מסתמא אותן עשרה לא היו עוברין בזה אחר זה וא"כ קים לן דאין זה המעשר שכתוב בתורה, אבל השתא דיליף במעשר שניטל מאומד אע"פ שחסר מן המעשר ואינו ככתוב בתורה מ"מ מהני יליף שפיר דה"ה הכא דמהני:
בד"ה כך כו' ודלא כפי' הקונטרס כו' דמשום מחשבה מוקי לה כו' ואין פשט הסוגיא כו' עכ"ל. לא מצאתיו בפירש"י שלפנינו לכן לא יכולתי לכוין דעתו, אבל לענ"ד ודאי דרבנן לא פליגי עליה במחשבה, אלא דממה שניטלת במחשבה אינה סיבה שתינטל מאומד דאיפשר דבמחשבה היינו מעשר במכוון, אבל ממה שניטלת מאומד מתחייב שתינטל במחשבה והוא דודאי אי לאו דאהני מחשבתו לא שייך לאקושי לקרות מעשר למה שאינו מעשר, אבל כיון דבאמת ניטלת במחשבה דרשינן היקשא דניטל מאומד אף שאינו מעשר במכוון מיקרי מעשר לפי מחשבתו דאהני ביה לאחשוביה מעשר והיינו דמדמי לר' יוסי בר' יהודה נגד מה שאמר הת"ק בנטל עשרה אין זה עשירי, לזה אמר דס"ל כאבא אלעזר דאהני ביה מחשבה לאחשובי' למעשר, ומיושב מה שהקשו התוס' לעיל בד"ה כשם דה"ל לומר בפשיטות דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, ולפ"ז לא סגי בלא הך היקשא דעל ידי מחשבה נחשב עשירי אף שאין עשירי הכתוב בתורה מחשבתו משויא ליה עשירי והכל נכון, ודוק היטב:
במשנה מפריש עליהם בחזקת שהם קיימין. לכאורה לפי מה שמבואר בפ' המפקיד דף מ' דיוציא לו חסרונות, א"כ צריך לנכות לפי ערך, אלא דמסתמא גם מאלו נחסר ונ"מ אם מדד אלו שהם במילואן צריך לנכות החסרונות:
בתוס' ד"ה מעת לעת כו' ותימא דהכא מ"ט עכ"ל. איפשר לפמ"ש התוס' בסמוך דאינו רשאי להפריש שלא מן המוקף רק בערבי שבתות א"כ כל התיקון הוא על שבת שהוא מעת לעת, לכן נקטו האי שיעורא שאם בדקן ביום א' הרי זה חושש על כל מה שהפריש בע"ש שהוא מעל"ע: